עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה נב
נדרשתי לאשר שאלוני חכם א' לחוות דעי מרחוק שאלה א' נחלקת לד' חלקים וזה יצא ראשונה אלמנה אחת במדינת ריינוס שיש לה כתובה כנהוג חמשין ליטרין כו' ואין לה שטר תוספת כתובה כמו שרגילין לכתוב לבתולה רק יש לה תנאים בשעת החופה וכתב בהם וז"ל מחמת עידור ח"ו אם יעדר הוא בשנה ראשונה כו' ואם יעדר בשנה שניה ומשם עד עולם כו' תקחי כתובתה ותוספת משלם ככל כתובת אלמנ' עכ"ל ונפל הפרש בין האלמנ' והיורשין שהאלמנ' רוצה לגבות שני מאות ר"ט ובאה על היורשי' משני צדדים א' שבמדינת ריינוס סתם כתובת אלמנה היא שני מאות ר"ט ב' שאמרה שהתניתה בפירוש עם בעלה שתהיה כתובתה שני מאות ר"ט והיורשי' עונים ואומרים שאין לה כי אם סך מאה זהו' שהכניסה לו ועוד נוסף עליהן סך מה שמגיע לאלמנה בכתובה ע"פ הדין ורוצים לפרש כן לשון הת"א זהו הוא תמצית טענותיהם בחלוק זה:
תשובה. נראה לע"ד שאם כדברי האלמנה כן הוא שבמקום שכנסה הבעל המנהג פשוט להגבו' לאלמנה שני מאות ר"ט צריכ' היורשי' ליתן לה ב' מאות ר"ט ומה שרוצים היורשים לפרש לשון הת"א בדרך רחוקה לגרע כח האלמנ' אין בהם דברי ממש אמנם אם מגבי' לאלמנה במקום ההו' פחות משני מאות ר"ט מן הסתם אזי גם להאלמנה הנ"ל אין לה כי אם הסך שיש לאלמנה אחרת ובאותה הסך נכלל החמשין ליטרין דחזי לה גם מה שהכניסה לו ומה שהוסי' לה. ומה שטוענת האלמנה שהתנית' עם בעלה בפירוש שתהיה כתובתה שני מאות ר"ט לא מפיה אנו חיין אם לא שתביא ראי' לדבריה שני עדים כשרים או אם היא מוחזקת ויש לה מגו וע"ד מה שטוענת האלמנה שיתנו האחים לה בטחון מהיכן שתגבה לבתה מזונות ופרנסה עד שתגדיל גם נדוניא לפי דעתו של אביה ז"ל כו' נלע"ד שיש לחלק עם הנכסים מרובין שמספיקין כדי שיוכלו להתפרנס מהן הבנים והבת עד שתבגרה אזי אין האחים מחויבים לעשות בטחון להבת רק יתפרנסו ביחד הבנים והבת אם לא שהב"ד רואין שהבנים מכלין הממון ואין עוסקין בישובו של עולם אזי מחויבים הב"ד להשגיח בתיקון הבת להפריש לה חלקה ואם הנכסים מועטין שאינם מספיקין להתפרנס מהן הבנים והבת עד שתבגרה אזי מוציאין מהן מזונות להבת עד שתיבגר' ולענין נדוניא ג"כ אין האחים מחויבים ליתן עד שתינשא אע"פ שמאמדין דעת האב או מחשבין מה הוא העישו' מיד אחר מיתת האב מ"מ אין האחים מחויבי' להוציא ממון מתחת ידם עד שתינשא אמנם אם יש לחוש שהאחים יכלו הממון חייבים הב"ד להשגיח שיהיה הבת בטוח. וע"ד מה שמחולקים בעיקר סך הנדוניא אם ליתן לה עישור נכסי או אם אמדינן דעת האב ליתן לה יותר נלע"ד שהבנים זכרי' יתנו להבת בשעת הנישואין סך חמישי' ר"ט והוא ע"פ אומד דעת האב ולפי הנכסים שהניח אחריו שמצד הדין אין ליתן לה ע"י אומד דעת האב יותר מן העישור כיון דהוה פלוגת' דרבוותא אין מוציאין ממון מן האחים רק מצד המנהג נהגו האפטרופסי' והב"ד ליתן לה יותר מעישור כמ"ש האחרונים א"כ בנ"ד אין לאמד עכ"פ דעת האב יותר וליתן לה ג"כ מאה ר"ט כמו שנתן ע"פ צוואתו לבת אחת כיון שכל הירושה שירשו היורשין אינו מגיע לסך יותר מן מאה ר"ט (כן כתב הב"ח) ולכאורה היה נראה הטעם שיתנו לה האחים סך חמישים ר"ט כיון שכשנתן להבת ע"פ צוואתו מאה ר"ט היה יכולת שלו שני מאות ר"ט דהיינו חצי מן מה שיש לו באות' פעם נתן הה"נ יש ליתן להבת הזו החצי מן מה שנשאר לו היינו חמישים ר"ט וכיוצא בזה כתוב מהרי"ק בשורש ע"ח שיש לאמד בערך זה אבל באשר שאינני יודע ומכיר את האיש ומה שיחו אם היה וותרן או עצרן אינני מחליט ערך זה רק יראה לעשות פשר דבר בין חמשים ר"ט לעשרים ר"ט כי עשרים ר"ט מגיע לה עכ"פ שהוא עישור נכסים מן ר' ר"ט וע"ד שהאחים רוצים לפרנס את הבת אצל אחותם מן האב והאם. (והיא אחות הבת מן האב ולא מן האם) והאם טוענת שהבת צריכה לאמה מכמה טעמים גם אחותה שונאו' אותה נלע"ד שהדין עם האם שהלכה פסוקה שהבת אצל אמה לעולם אע"פ שפשטא הגמרא הוא שתהא ניזונת משלחן אמה ובנ"ד משמע שאין האם רוצה לזונה על שלחנה רק שתהא על שלחן אחר וטוענת שתהא במקום שהיא דרה כדי שתוכל להשגיח עליה מ"מ הדין עם האם כי זיל בתר טעמא כל הנ"ל נלע"ד לדינא וטעמי ונימוקי עמי עפ"י פוסקי' קמאי ובתראי רק באשר שהחכם השואל ביקש ממני לחוות לו דעת בקצרה בלא טעם וראיות עשיתי כאשר ציווני ואלקי הצבאות יצילני משגיאות נ"ל גרשון אשכנזי.