עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה מו
ע"ד עסקי ריבה אחת שמה גיטלין בת קויפמן עם נער א' שמו וייבלמן בר משה מבערנבורג שהנער אומר שהוא קידש הבתולה הנ"ל מרצונה בפני עדים והבתול' מכחשת אותו ותוקף דברי טענותיו של הנער ותשובת הבתול' ולשון העדים ומהותן שא' מהם הוא בעל אחותו של הנער משה הנ"ל הכל מבואר באר היטב בהשאלה.
תשובה. הנה ראיתי שלשה מטיבי צעד בעלי תריסין בעל קרנים קרני הוד מגיחים קרבא ועומדים בקשרי מלחמה של מצוה הראשון החכם הפוסק תפס במושלם שאין לחוש לקידושין הנ"ל כלל ואינה צריכה גט והחכם השני השונ"ה בשער יוכיח שיש לחוש לקידושין ואת והב בסופו הסכים להיתר אם הנבל אשר נבלה עשה לא ישמע לקול מלחשים לפטור הבתולה הנ"ל בגט תוך זמן מה אשר הגביל וירחיק נדוד עד שיש לחוש לעיגון אזי דעתו מסכמת שבתולתא דא רשאי להתנסבא לכל גבר בלא גט מן הנבל (וכבר עבר המועד וזמן המוגבל אשר הגביל החכם והנבל עומד במרדו והרחיק נדוד) והחכם השלישי בא והכריע ביניהם בהכרעה שלישית שאין להתיר הבתולה בלא גט אפי' במקום שיש לחוש לעיגון וכל א' וא' מן החכמים הנ"ל נתן טעם לשבח והרא' פנים לדבריו וסברותיו והאריכו מאד הנה שמן של מטיבי צעד הנ"ל נעלם ממני ואינני מכיר מי הם כי לא באו על החתו' בההעתקה שנשלח אלי ע"כ אזכה בשפטי ואצדק כי אם אין הדיין מכיר לשום א' מן הצדדים אין לך דין צדק כמוהו הנה באמת כאשר בא אלי השאלה ובקשו שאחוה גם אני דעתי הקלושה עלה ברעיוני שלא לתקוע את עצמי לדבר הלכה זו כי מיראה הוראה אני בדבר קל קל וחומר בדבר חמור כזה איסור א"א אמנם אחר שובי נחמתי ולדמעות העשוקה שערי רחמי פתחתי ובפרט באשר שכבר קדמוני שני החכמים הנ"ל והסכימו כשיש חשש עיגון להתיר' בלא גט ממילא לא חל עלי אחריות כל העריות כי אם שיבא מכשור' ע"כ אמרתי אזכה גם אני ואהיה נטפל לעושי מצוה ואקבל שכר כעושה מצו' כי כמה שקדו חכמים על תקנו' בנות ישראל כו' ומאת חונן לאדם דעת זה אלי אבקש לאורייתא יישר כחי לחילי שלא אכשל ח"ו בדבר הלכ' וישמחו אויבי לי וזה החלי בעזרת ה' חילי:
והנה באשר שאין הזמן מסכים עמדי להראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי דבר ומה גם שהחכמים השלימים הנ"ל כבר נשתטחו בכל זויות התלמוד והפוסקי' כמעט שלא הניחו לנו מקום להתגדר בו ע"כ אבוא בקצר' ואען ואומר הנה ההיתר של בתולתא דא להתירה בלא גט נשען על שני עמודים העמוד הימיני הוא זה שנאמר כל מה שנלמד ממדרש חכמים כגון פסול של קרובים ע"י אישות דינן כדין פסולי דאורייתא עמוד השני הוא שנאמר המקדש בע"א אין חוששין לקידושין ואם שני העמודים האלו יעמדו יחדיו אזי בתולתא דא שריא להתנסבא בלא גט בלי ספק כלל והנה העמוד השני כבר העמידו הרש"בא ז"ל בעדותו שהעיד וכתב בתשובה אחת (הובא בב"י סימן מ"ב) לתלמיד א' שהיה רוצה לסמוך אדברי סמ"ג לחוש לקידושין שנתקדשו בע"א וז"ל מי סנו ה"ג והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מכל אלו עכ"ל הרי העיד הרשב"א שכל הגאונים והאחרונים שקדמוהו ס"ל שהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין ונאמן עלינו הדיין הגדול כבי תרי (גם לדעת הס"מג שס"ל חוששין נדבר בו בסוף אי"ה) והנ' לבנות בית ההיתר הנ"ל צריכין אנו להעמיד עוד את עמוד הימיני שכל מה שנלמד ממדרש חכמים כגון פסולים מחמת קורבא ע"י אישו' יש להם דין פסולי דאורייתא וכדי לברר דבר זה נעורר ונסדר זה אחר זה דברי הגאונים ראשונים ואחרונים דס"ל הכי (ואח"כ נובן בדעת הרמ"בם אי"ה) כאשר מצאנו דעתם מפוזרים בדברי תשובת האחרונים:
הראשון בזמן ה"ה רב שרירא גאון כתב בתשובה הביאה מהרר"מ אלשקר בסימן ס"ח וז"ל ואלו הן הקרובים מן התורה אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו כו' וכל מי שאשתו קרובה לו בעלה כמותה ופסול לו כו' השני למנין וראשון במעלה שהעידו עליו שבכל הגאונים שהיו לפניו לא היה כמותו ה"ה רב האי גאון והוא סוף הגאונים שכתב הרמ"בן בשמו בתשובה סימן קנ"ה וז"ל הרמ"בן וכל אותן הקרובים במשנת ז"ב פסולי דאורייתא הן וכמו שכתבתי (ר"ל בתחילת התשובה כתב כל מה שבא ממדרש חכמים דאורייתא הוא כו') והנך רואה שגם הרי"ף סובר כן (ר"ל שבתחלת התשובה כתב תשובת הרי"ף שמבואר בה שגם הוא ס"ל כן) וכן דעת רב האי גאון ז"ל ודבריו מכוונים הרבה עכ"ל וכ"כ הריב"ש בסימן י"ד בשם תשובת הרש"בא שכ"כ בשם רה"ג ועפ"ד אלו מבואר שרב ה"ג והר"יף והרמ"בן כיוונו לדעת אחת דעת קדושי' שכל מה שממדר' חכמים הוא דאורייתא הר"ש בן חפני הכהן כתב בשערי' הביאו דבריו המרדכי והאגודה בפ' ז"ב וז"ל פשטינן ממתניתין שהקרובים הפסולים להעיד הם שמנה והם ד' מעלות ג' מעלות מן התורה וא' מדרבנן כו' וג' מעלות ראשונות מדאורייתא אם קידש אשה אחת בעדות א' מהם אינה מקודשת ואינה צריכה גט ומותרת לעלמא ומעלה רביעית (היינו שלישי בראשון) מדרבנן וצריכה גט משום ספיקא כו' עכ"ל הרי משמע להדיא שכל מה ששנוי במתניתן בין קרובים מצד האב בין קרובים מצד האם או מחמת אישו' כולן שוין ופסולי דאוריית' הם זולת א' בג' שהוסיף רב בגמרא דאלו ס"ל לר"ש שגם קרובים מצד אם או מחמת אישות לא הוי כי אם פסולי דרבנן לא ה"ל לשתוק אלא לפרש וכיון שזכינו לדין שכן דעת מהרר"ש ממילא האגוד' והמרדכי שהביא דבריו בלי חולק ס"ל ג"כ הכי בעל ה"ג כתב בסימן נ"א וז"ל אלו הן הקרובים כו' כל אלו פסולין לכל עדיות שבתורה אבל בן בן ראובן להעיד לשמעון (היינו ג' בראשון) לממון פסול לקידושין צריכה גט תפוס גמרא בידך כל היכא דאיכא אחים ראשון בראשון ושני בראשון כו' דאורייתא פסול שלישי בראשון דרבנן פסול שלישי בשני כשר אפי' מדרבנן כו' עכ"ל הרי משמע שגם הוא ס"ל שכל השנויים במשנה הם פסולי דאורייתא דאל"כ ה"ל לפרש וכן משמע עוד מלשונו שכתב בעמוד השני וז"ל ודוקא חתנו דגזירת המלך הוא דרחוק היה ונתקרב כו' עכ"ל והוא תלמוד ערוך ב"ב דף קנ"ט משמע שקורבא מחמ' אישות גזיר' המלך הי' ופסולין מן התור' ומ"ש בעל ה"ג וז"ל היכא דקדש איתתא בפסולי עדו' דרבנן לא הוו קידושי מעליא עד דקדיש לה בעדים כשרים ואפ"ה לא מישתרי' לעלמא אלא בגיטא כו' עכ"ל ר"ל מ"ש בפסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא ודומיהן. הראב"ן כתב (דף קי"ב ע"ב) וז"ל ב' בב' ותרי בעל כשרי' זה לזה מדאורייתא וכו' ע"ש הרי מבואר אבל ב' בב' וחד בעל הוה פסולי דאורייתא. הסמ"ג כ' בסי' רט"ו וז"ל פוסק רבינו יעקב שאין הלכ' שמכשיר ראשון בשלישי כו' וכן פסק בה"ג דג' בראשון פסול מדרבנן ונראה דהאי מדרבנן ט"ס אלא כתוב היה שם מדרב שדורש מיתורא דו"יו ובנים לרבות דור שלישי לפסול על הראשון עכ"ל הרי להדיא דס"ל כל מה שבא ממדרש חכמים דין דאורייתא יש לו. איברא שהב"י חולק עליו וס"ל דלאו ט"ס הוא כי באמת א' בראשון הוה מדרבנן ממילא אין להוכיח מכאן שדעת ה"ג הוא כל מה שבא ממדרש הוה דאורייתא מ"מ מדלא כתב גם קרובי אם וקרובי' ע"י אישות אם הם מדרבנן משמע שכולם דין תורה יש להם וכמ"ש לעיל.
התוספת כתבו בב"ב דף קנ"ט ע"א ד"ה אי לאפוקי כו' בשם ר"ת בספר הישר שהוא פוסל ראשון בג' מן התורה כדפסל רב בז"ב (ורב נפקא ליה מן וי"ו יתיר') ש"מ דס"ל מה שבא ממדר' חכמים הוא מן התור' וכן משמע בתוספו' פ"ק דקידושין דף כ"ד ע"א ד"ה מדרש חכמים הוא ע"ש הגהת אשרי בפ' שבועות העדות כתבו על הא דאמר התם אמר רבינא הב"ע שהיה שניה בשעת כפירת הראשונ' קרובי' בנשיהון כו' וכגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים דבעינן תחילתו וסופו בכשרות וגבי בני עיר שנגנבו להם ס"ת כו' אע"גב שאין תחילתו בכשרו' אין לדמו' פסול מחמת שנוגעין בעדו לפסול דקורב' או לפסול שארי פסולי עדו'מה"ת עכ"ל הרי משמ' שקרובי' בנשותיהן הוה פסולי דאוריית' הרי לפנינו חבל נביאים ראשונים ואחרונים שמעמידין לנו גם העמוד הימיני והוא שכל מה שבא ממדרש חכמים יש לו דין תורה ממש. והנה נפשי יודע' מאד את מך ערכי שלא שמשתי כל צרכי וקוצר השגתי ומיעו' ידיעתי ואיננו בהשג יד לסייע לדברים הנ"ל וסייעתי אינה אלא כזורע ורוח מסייעתו שאין בו ממש ואפשר ע"י מה שאני מוסיף אני גורע מ"מ ראיתי בתשובת ר"ש גאון שכתב וחכמת הגאונים ופלפוליהן הוא הדבר אשר צוה ה' את משה אע"פ שאומרי' הכי הוא ואין מביאין ראי' באיז' מקו' הוא כו' ע"כ אמרתי מטובייהו קאמינא אעפ"י שאני קטן נפל אשת בל חזי שמש ואור תורה מימי מ"מ הרשו' נתונה לי למשש כעיור אולי אמצ' כסומא בארובה איזה מקו' (מלבד מ"ש הראשוני') שמוכח שכל מה שבא ממדרש חכמי' דין תור' יש לו ויגעתי ומצאתי שהמרדכי מביא בפ' ז"ב ירושלמי וז"ל המרדכי וה"ה (בעל חורגתו פסול) וכן משמע בירושלמי דמייתי מק"ו דחתן אחותו ומה חתן אחותו פסול לו בעל חורגתו שהוא חתן אשתו לכ"ש ע"כ הרי מוכח שפסולין האלו הם פסולי דאוריית' דאי לא פסולין רק מדבריהן אין ללמוד זה מזה בק"ו דהא ק"ל אין למדין ד"ת מד"ס ולא ד"ס מד"ת ולא ד"ס מד"ס כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל נ"ד להדיא ע"ש וזו משלי הבאתי לסיוע להעמיד עמוד הימיני וכיון שזכינו להעמיד שני עמודים הנ"ל על עמדם ע"פ רוב מנין ורוב בנין ממילא רווחא שמעתתא שבנ"ד בתולתא דא שריא להתנסבא בלא גט כיון שהע"א הוא בעל אחותו של הנער והוא פסול מן התורה נמצא שלא נשאר כי אם עד אחד כשר וכל הגאונים ראשונים ואחרונים ס"ל שהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין (זולת הסמ"ג) איברא לא נעלם מעיני מ"ש הה"מ בפ"ד מה' אישות וז"ל ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת בין המפרשים אי אלו הן מד"ת או אלו הן מד"ס שקצת מן הגאונים סוברים שכל אותן הנלמדין מן המדרש כקרובי האם הם מד"ס כו' וכבר חלקו עליהם ז"ל ואמרו שכל הבאים מן המדרש הן מן התורה כו' וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל הרי קמן שאין הרמב"ם יחיד בסברא זו וממילא יש לנו לחוש בנ"ד לסברת הרמב"ם והגאונים ההם מ"מ אפשר לומר שגם הגאונים ההם מודים בנ"ד שאין לחוש לקידושין דאיכא למימר שס"ל כדעת הרי"ף והעטור ויתר הפוסקים דס"ל המקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"ת א"כ דס"ל להגאונים ההם שהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין א"כ למאי נפקא מיניה אם מה שנלמד ממדרש חכמים הוא מד"ת או מד"ס הלא בשניהם אין חוששין לקידושין שנתקדשו בפניהם יש לומר שנ"מ לענין גיטין שנמסרו בפניהם דגבי גיטין ליכא למימר כל המגרש אדעתא דרבנן מגרש וסברא זו כתבה הרמב"ן בתשוב' סי' קכ"ה הנ"ל ממילא יצא לנו שאין שום א' מהגאונים שמבואר בדבריו שיש לחוש בנ"ד לקידושין וא"כ הוא אין לנו להניח דעת כל הגאונים הנ"ל שלע"ד אין חשש קידושין בנ"ד ולתפוס הספק שמא הגאונים הנזכרים כהה"מ ס"ל ג"כ שהמקדש בפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין כדי לעגן הבתולה הנ"ל אע"פ שהרמב"ם שפתותיו ברור מללו שמה שנלמד ממדרש הוה מד"ס (לפ"ד קצת מפרשים גם כתב להדיא המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ כיון שהוא לבדו זר ולא מצאנו לו חבר שס"ל שניהם יחדיו שמה שנלמד ממדרש ה"ל מדרבנן גם המקדש בפניהם שחוששין לקידושין אין לחוש לדבריו נגד הגאונים הנ"ל ולא נעלם מעיני מה שהעתיקו החכמים השלמים הנ"ל מן ספר תומת ישרים וז"ל (לפי העתקתם אבל גוף אין אתי פה) אף אם נגש משה לבדו בסברא זו אין אנו רשאין להתיר לשוק שלא מדעתו כו' עכ"ל משמע שס"ל אף אם הרמב"ם הוא יחיד בסברא זו מ"מ אין להתיר שלא מדעתו אבל לפי עניות דעתי נראה שאין ראיה כלל מדברי הת"י שהוא היה במלכות שכבר קיימו וקבלו עליהם שלא לזוז מדברי הרמב"ם ואחר דבריו לא ישנו אף שרבים חולקים עליו והכי דייקא לישנא מ"ש אין אנו רשאין להתיר לשוק שלא מדעתו אבל במלכות שלא קבלו להורו' ע"פ פסקי הרמב"ם אזלי' בתר רוב מנין וכן מ"ש בסוף דבריו וקולא גדול' כו' אזל נמי לכוונ'זו שבמלכו שקיבלו עליה' שלא לזוז מדברי הרמב"ם א"כ ה"ל כאלו אין חולק עליו ודאי אין להקל כ"כ מסברא לפרש דבריו לקולא אבל במלכות שלא קבלו עליהם תורת משה והוראותיו אין נזק אם נפרש דבריו להקל כיון שבלאו הכי רבים קמים עליו לחלוק ממילא הדר דינא שאין לחוש בנ"ד לדברי הרמב"ם כיון שיחיד הוא. חדא ועוד קאמינא הלא הרשב"ץ והריב"ש בתשובה סימן י"ד מפרשים דברי הרמב"ם מ"ש כל מה שבא ממדרש חכמים נקרא מד"ס אין כוונתו שלא יהיה לו דין תורה במושלם רק רצונו לומר שאין עולים למנין תרי"ג מצות אבל זולת זה דין תורה ממש יש לו והרשב"ץ הוכיח מדברי הרמב"ם בעצמו וכבודו שזה הוא הפירוש האמתי בדבריו א"כ פשיטא אין עדותו של בעל אחותו של נער המקדש נחשב לכלום ולא נשתייר רק ע"א כשר ואין חוששין לקידושין. ולא נעלם מעיני מה שהעתיקו החכמים הנ"ל דברי הת"י ששדא נרגא בהוכחה זו מחמת שינוי הלשון שלענין קידושין נקט לשון מד"ס ולענין עדות נקט לשון מדבריהם מ"מ מזכה אני במקומי דאף אם נקבל דברי הת"י שיש לומר כן ולדחות ההוכחה של הרשב"ץ מ"מ אין הכרח להפך שא"א לפרש כן דברי הרמב"ם וכוונתו ומה ששינה בלשון אין זה כדאי להכריח שום כוונה הלא תראה שהכ"מ הסכים שהגירסא הנכונה בדברי הרמב"ם בפ"ג מהל"א אבל הכסף הוא מדבריהם שנא' כי יקח איש וגו' הרי לפנינו שגם בקידושי כסף נקט נמי לשון מדבריהם גם הה"מ כתב בפ"ד וז"ל ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת כו' שקצת מן הגאונים ס"ל שכל אותן שנלמדים מן המדרש כקרובי האם הם מד"ס וכ"כ רבינו בפי"ג מה"ע כו' הרי שהוא נקט בלשון הגאונים לשון ד"ס וכתב שכן כתב רבינו משמע דלית ליה שיש לחלק בין לשון מדבריהם ובין לשון מד"ס ויש לי להביא חבילות ראיות מדברי הרמב"ם עצמו רק יש לנו די במ"ש. ממילא זכינו לדין שאפשר לפרש כוונת הרמ"בם ע"פ דברי הרשב"ץ והריב"ש וכיון שהוא אפשר קרוב הדבר לומר שהוא מוכרח דאל"כ קשה למה באמת מחלק וס"ל להרמב"ם שקידושי כסף שבא מג"ש אית לה דין תורה ממש וקרובים מצד אם שבא מלימוד אם א"ע לית להו ד"ת ונהפך הוא כי הלימוד אא"ע עדיף טפי כמ"ש בספר כריתות בחלק נתיבות עולם סי' כ' וז"ל אם תמצא אם א"ע לכך תנהו ענין לכך לא חשיב דרשה אלא מקרא מלא והוה יותר מהיקש דלא חשיב משו' דחשיב כאלו נכתב בהדיא עכ"ל (ובזה נסתר תירוצו של הל"מ גם מה שכתוב מחכם השלישי):
כללא דמילת' שעכ"פ אפשר לומר שבנ"ד גם לדעת הרמב"ם אין חוששין לקידושין אמנם יש עדיין לבע"ד מקום לחלוק ולומר שרמ"א תופס דברי הרמב"ם כפשטן וחושש לדבריו כמבואר בש"ע ע"ז אשיג הלא ידוע שבכל מקום שאין מהרמא"י כותב וכן נ"ל להורות רק כותב סתם י"א אינו בא להחליט הדעה ההיא רק שיש לחוש לה לענין לכתחלה ושלא בשעת הדחק אבל בדיעבד או בשעת הדחק אין לחוש לאותו דיעה וכן דעת הב"י בטא"ה ס"ס מ"ב שלכתחלה יש לחוש לדעת הרמב"ם אבל לא בדיעבד ונלע"ד שבמקום חשש עיגון כדיעב' דמי כמו שמצינו בכמה דוכתא:
ובזה אזדא לה מה שתמה הש"ך על רמ"א כי ס"ל אע"פ שאין להרמב"ם חבר בדבר זה מ"מ לכתחלה שלא במקום חשש עיגון יש לחוש לסברתו וראיתי להחכם ראש השלישי שמשווה הש"ך לאבנר ועמשא שדרשו רקים שגם הוא דריש על דברי מהר"ר מא"י כמ"ש ובמחילה מכבודו אני אומר שדבר רק הוא ואין זה דרך הלימוד מלבד שאין לשון הש"ך מורין כן ואם באנו לדקדק בדברי מהרמ"א דקדוקי' קלים כאלו ה"ל לדקדק מ"ש וי"א דקרובי' אם נמי אינם פסולים רק מדרבנן מדכתב נמי משמע שי"א זה ס"ל תרווייהו שא' בג' פסול מדרבנן וקרובים מהאם נמי פסולים ויש לדקדק מאן הוא מן הפוסקים דס"ל הכי אם כוונתו על הרמב"ם הלא ס"ל שא' בג' כשר אפי' מדרבנן אלא נלע"ד שכוונתו הוא על ר"ת שלדעתו של רמא"י ס"ל לר"ת שג' בא' הוה מדרבנן וכן קרובי אם וכ"כ להדיא בד"מ וז"ל וכתב ב"י דלר"ת דפוסל ג' בא' ה"ה דפוסל בקרובי אם ולא ידעתי ל"ל כתב כן עכ"ל ואפשר לומר דאף ר"ת מכשיר בקרובי אם דתרי דרבנן לא אמרינן דהיינו ג בא' וקרובי אם שהו' מדרבנן עכ"ל הד"מ הרי מבואר שס"ל שר"ת ס"ל שג' בא' הוי מדרבנן וקרובי אם נמי לא פסולים רק מדרבנן ועפ"ד אלו מיוסדים דברי ההגה' מ"ש וי"א קרובי אם נמי כו' ונראים הדברים שכך כוונתו של מהרמא"י וא"כ י"ל אם לא הוי סובר שר"ת אזיל בשיטתיה דהרמב"ם לא היה חושש לדברי הרמב"ם שהוא יחידאי ואם כך כוונתו ודאי אין לסמוך על דברי הג"ה זו שהרי מהררו"כ השיג אדבריו בהגהות ד"מ וכתב שז"א שהרי התוספת כתבו להדיא שר"ת ס"ל ג' בא' פסול מדאורייתא (וכבר העתקנו דבריהם לעיל) ועוד דאל"כ ה"ל לרבינו לכתוב שהוא כשר ולא לסתום ולכתוב כשם שקרובי אב כו' לכן נראה דאין לחלק ולזה לא הוצרך לרבינו לכתבן מאחר שכתב שאין חילוק בין קרובי אב וכו' ע"כ לו' נראין דברי מהררו"ך ממילא אין לחוש להגה' זו וק"ל אבל אין אנו צריכין לדקדוקים קלים כאלו כי כבר יצא הדבר בהכשר בלתי דקדוק זה שגם לפ"ד הרמב"ם אין לחוש לדידן רק שעדיין עומד לנגדינו דעת הסמ"ג שחושש לע"א אבל גם לזה אין לחוש כי כבר כתבו כל האחרונים שבמקום הכחשה אין לחוש לע"א כלל כללא דמלתא שדעתי הקלוש' מסכמת להתיר בתולתא דא לכל גבר בלי גט מן הנבל אשר עשה הנבלה הנ"ל נ"ל גרשון אשכנזי:
והנה אחר זה נשתנה השאלה קצת בכן השבתי לו שנית על שאלתו וזהו ע"ד מ"ש מר וז"ל במלות מתחלפו' קצת ועתה לפי הנשמע יעמדו עדים שרוצים לומר בתורת עדות איך שהבתולה הודית בפניהם לאחר שבאתה למדינה זו שאמת הוא שנתקדש' מן הנער הנבל ומכ"ת ביקש מאתי לחוות לו דעתי הקלושה אם אמת נכון יתברר בעדים שהבתולה הודית בהודאה גמורה שנתקדשה להנבל הידוע מה דינה והנה ראיתי את דעתו הרחבה והמלאה חכמה ודעת נוטה שאין ממש בהודאתה אחרי שכבר קיבלה עליה בחרם ובנידויי' שלא נתקדשה ובפרט שהיא מכחשת ואומרת שלא הודית מעולם ועוד כתב מכ"ת והאריך בטעמים לשבח שאין לחוש לקידושין כלל ולע"ד הקלושה יש לי הרהורי דברים על כל דבריו והנ' יעברו לפנינו כבני מרון ראשון ראשון ואחרון אחרון מ"ש מר ראשון כיון שכבר קיבלה עליה בחרם כו' לבי לא כן יחשב מה בכך שכבר קיבלה עליה בחרם כו' סוף סוף עכשיו שהודיתה שוית נפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ואם דעת מכ"ת שאינה נאמנת משום דק"ל אין אדם משים עצמו לרשע והבתולתא דא בהודאתה זו משוית עצמה רשעה שעברה על חרמות ונדוים שגזרו עליה הב"ד ואי משום הא לאו מילתא דלא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע אלא לענין פלוני רבעני לרצוני וכיוצא בזה אבל לענין שויה לנפשה חתיכה דאיסורא ודאי חוששין לדברים כגון אשה שאמרה שזינתה תחת בעלה לרצונה לולא למשנה אחרונה שחיישינן שמא עיניה נתנה באחר היתה נאמנת ואסורה לבעלה אע"פ שמשוי' עצמה רשעת וזלענ"ד פשוט ובזה אזד' נמי מ"ש מכ"ת וז"ל דאל"כ לא נניח בת לא"א שיושבת תחת בעלה היום תאמ' כך ולמחר כך כו' עכ"ל כי ודאי לענין זה להפקיע זכות בעלה אינה נאמנת אבל פנויה שעדיין אין לשו' אדם זכות בה ודאי נאמנת לשוי' לנפשי' חתיכה דאיסורה וק"ל.
תו כת' מר וז"ל ומלבד זה אפי' לא אמרה מתחילה לא נתקדשה אלא היה מקדש בע"א כו' הלא הסכמת רוב הפוסקים שהמקדש בע"א אינה כלום כו' ע"כ איברא כך הוא שרוב הפוסקים ס"ל כן מ"מ אנו אין לנו אלא דברי רמ"א שכתב שבמקום עיגון ודחק יש לסמוך אדברי המקילין משמע אבל שלא במקום עיגון ודחק אין לסמוך אדברי המקילי' וכן משמע מדברי מהר"מ מלובלין בתשובה סימן ס"ד כמ"ש ומ"ש מר שמהרר"מ לא נחית לפרושי דברי בעל ת"ה איך העלה כו' לא ידעתי מה נתקשה לו הלא דבריו מבוארים שכל מה שכתב מתחילה דאם היא מודה לע"א האומר נתקדשה שויה לנפשה חתיכה דאיסורא היינו משו' דתפס במושלם שאשה מתקדשת בע"א אם אינה מכחישתו כא' מן המ"ד בקידושין והוא דעת הסמ"ג ומ"ש הת"ה אח"כ תדע אפי' שניהם מודים כו' דאין דבר שבערוה פחות משנים כו' היינו אליבא הגאונים דס"ל דהמקדש בע"א אינו כלום ודלא כסמ"ג וזה פשוט וברור.
ומ"ש מכ"ת עוד דלא מקרי שויא נפשה חתיכה דאיסור' דאמרינן כיון שידעה שדרך לקדש בפני שנים אמרינן דרך שחוק והיתול קבלה ודומה לזה סיים מהרר"מ מלובלין כו' ע"כ איברא שכ"כ מהרר"מ מ"מ יש לפקפק בו טובא ודאי אם היא תאמר שקיבלה הקידושין דרך שחוק והיתול נאמנת לומר כן אבל כשהיא מכחשת ואומרת שלא קיבלה קידושין כלל אינה נאמנת אחרי שהודית כבר בפני עדים וכמ"ש כעין זה מהר"ם פדווא סימן ל"ב כללא דמילת' נלע"ד אם שני עדים מעידים שהודית בפניהם שנתקדשה להנבל הנ"ל והיא מכחשת ואומרת שלא הודית בפניה אינה נאמנת גם אין אנו אומרין שמה שקיבל' הקידושין היה דרך שחוק והיתול כיון שהי' מכחש' וכמו שכתב מהר"ם פדווא אמנ' אם נותנ' אמתלא מספקת למה אמרה שנתקדשה מקבלינן ממנה אעפ"י שדעת הרא"ה כיון שהזכירה למי שנתקדשה לא מהני לה תו אסמכתא כבר כתב מהר"י ן"לב שלא ראה לחוש לדעתו אבל אם לא נותנת אמתלא מספקת למה אמרה שנתקדשה לו הרי הוא מקודשת בע"א ויש לחוש לדעת הסמ"ג אם לא במקום חשש עיגון אמנם באשר שבנ"ד יש חשש עיגון דעתי מסכמת להתירה לעלמא בלא גט אע"פ שבנ"ד ליכא ודאי עיגון רק חשש עיגון מ"מ יש להתירה וכן דייקא לישנא דמהרמא"י שכתב במקום עיגון ודחק יש לסמוך אדברי המתירין מדקאמר במקום עיגון ודחק ולא קאמר סתם ובמקום עיגון כו' משמע שה"ק ובמקום עיגון דהיינו במקום דחק שיש לחוש לעיגון יש לסמוך אדברי המתירין וכן כתב מהר"ם יפה להדיא וז"ל ובמקום דחק שיש לחוש לעיגון נ"ל גרשון אשכזי: