אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה מה

שאלה מד

ע"ד מה שבדק לן מר בענין שאלה אחת שנשאל ואת תשובתו הרמה בצדה שם שם לו חק ומשפט צדק ומר הוא רבה ואינו צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי רק במקום גדולתו ענותנותו תרבני וביקש מאתי לחוות גם אני את דעתי הקלושה ובהיות שאין מסרבין לגדול ע"כ שיחי' דהן הן נקטני להרכין לו ראשי ורובו לעשות רצונו רצון יראיו והנה עדי בשחק נאמן שטרידנא טובא בכמה דברים ובפרט בעסק שאלה אחת דבר גדול ונחוץ מ"מ משום כבודו דמר אמרתי אפנה להשיב לו מפני הכבוד מה שנלע"ד לדינ' אבל אינני אוכל לפלפל ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה אופן כדרכי להשיב לשואל דבר מחמת אפיסת הפנאי גם לא רציתי לומר אות הזה יהיה למחר כדי שלא אעבור על בל תאחר באשר מר צוה להשיב לו מענה ע"י הפאשט הקדומה אמנם באשר שחביבים עלי דבריו דברי דודים חיבה יתירה אינני אוכל להתאפק מלהשתעשע ולווכח עמו במקצת אמריו אמרי נועם והחכמה מאין תמצא ומיני ומיניה תרווח תשובת שאלתינו וזה יצא ראשונה מר כתב וז"ל ומעתה נראה לדקדק מלשון השטר המוקדם כו' אז יקח אותו ז"ק כל הנ"ל ולשון יקח הוא לשון מתנ' כדאמר ר"ש בפ' מ"ש כו' וא"כ כיון שהז"ק בא לזכו' מכח מתנה א"כ צרי' שיה' מבורר שהז"ק שאנו דנין בו מקרי בלשון ב"א ז"ק אחרי שהוא חולני כו' עד כאן לשונו:

תשובה. ממוצא דבריו נשמע שהוא סובר שהמתנה שנתנה לאחיה היא כוללת ואח"כ בא התנאי אם יהי' לה ז"ק וכו' וכן באמת משמע לשון השטר וכבר כתבתי באחת מתשובתי שז"א דלא עדיף שטר ששוברו עמו משטר ושוברו בפני עצמו וישבתי תשובת הרמב"ן סימן יו"ד ותשובת רמ"א סימן ז' אבל קשה אם מכ"ת תופ' לשון השטר כמשמעו א"כ למה לו למר לזכות את אחי האשה משום שהזרע צריך לברר שנקרא ז"ק ת"ל שבלא"ה אין ממש בהתנאי משום דהוי מעשה קודם להתנאי והתנאי בטל אבל לע"ד נראה שאין לזכות את האח לא משום טעמא דידי ולא משום טעמא דמר מאח' דנהיגי לכתו' בכל השטרו' וכל התנאים כתנאי ב"ג וב"ר כו' א"כ נתקן הכל וק"ל חדא ועוד קאמינ' מכ"ת תפס במושלם שלישנא דיקח הוה מתנה אפילו בבריא כאלו הוה הלכה פסוקה בלא מחלוקת (דהא בנ"ד מ"ב היא) וזה אינו דהא הטור מביא בסימן רכ"ג דעת הרמ"ה דס"ל שלשונות אלו אינו מועילים בבריא ונראה שלדעת הב"י הוי ספיקא דדינא שכתב וז"ל לשונות אלו כו' י"א שה"ה שמועילים בבריא וי"א שאינם מועילים ע"כ וכלל זה מסור בידינו מן הרב הגדול ר' מנחם עזרי' בתשובה בדברי ב"י בש"ע אם כותב דעה א' בסתם ואח"כ כות' דעה ב' בשם י"א אזי הוא תופס הדעה הראשונ' אבל אם כותב הב' דעות כ"א בלשון וי"א אזי אין הכרעה איזה מן הדיעות הוא עיקר א"כ הדרא קושי' לדוכתי' למה ליה למר לזכות את האח משום דעל הזרע לברר שנקרא ז"ק הלא אף אם יהיה ודאי ז"ק מ"מ איננו זוכה בהנכסים משום שעליו לברר (לפי דעתו דמר) שיקח הו' לשון מתנה:

והנה לכאורה היה נראה להוכיח שהב"י ס"ל דסברת הרא"ש דס"ל שלשונות אלו מועילים נמי בבריא היא עיקר דהא הוא פוסק שלשון מניח מועיל בש"מ דהוה לשון מתנה ממילא מוכח דס"ל שלשונות אלו מועילים נמי בבריא דאל"ת הכי קשה למה לא קחשיב ר"ש בפ' מ"ש נמי לשון מניח בהדי הנך לישני יקח יטול כו' אלא עכ"ל שר"ש איירי בין בבריא בין בש"מ על כן לא נקט לשון מניח בהדייהו כי ודאי לשון מניח לא מועיל בבריא ועיין במהרי"ק שורש צ"ד שכתב כן להדיא והארי' שם לבא' דהא בהא תליא א"כ יפה כיון מר שתפ' במושלם שלשון יקח הוי לשון מתנ' שכן דעת הב"י בהכרח אע"פ שכתב השני דיעות בלשון י"א משום דפסק לשון מניח מועיל בש"מ וכמ"ש וא"כ פלט מר מההשג'זו השניה מ"מ ההשגה הראשונה במקומה עומדת:

והנה לכאור' נרא' שיש לשדות נרגא בהתנאי שהתנה האשה אם יהי' לה ז"ק כו' דלית ביה ממש דהא אין זכות להז"ק בהנכסים כי אם מכח המתנ' שנתנה לו אמו בלשון יטול א"כ אין לו זכות בהנכסי' כלל דהא ק"ל המזכ' לעובר אפי' לעובר דידי' לא קנה אם לא שהיתה אשתו מעוברת בשעת המתנ' וממיל' מתנתו של אחי' קיימת אמנם יש לדחו' ולומר שעיקור סמיכ' התנאי הוא מה שמסיי' ויד אחיה הנ"ל ויורשיו יהיו מסולקי' כו' דאם יהי' ידיהם מסולקי' כו' ממיל' יורש הז"ק את הנכסים דאטו בר קשא דמתא לירות (ועפ"ז אזדי להו ג"כ דברי מר) איבר' לשון השטר לא משמע הכי גם יש לפקפק טובא אם לשון יהיו מסולקי' כו' מהני אם לאו מ"מ יש לבע"ד מקום לחלוק ולומר כן כדי להחזיק ירושה דאוריית' ממיל' אין דברינו אלו מספיקים לזכות את האח אבל לעד"נ שיש לזכותו ממקו' אחר והוא זה מאחר שהולד היה חולני ובן ח' וכמ"ש ג"כ מר אלא שמ"כת כתב שהוא ספק אם נקר' ז"ק אם לאו (ולע"ד אם הי' ספק לא זכה האח וכמ"ש לעיל) אבל לעד"נ ודאי שלא נקר' בל' ב"א מן הסתם ולד כזה ז"ק כיון דאית ביה כל כך ריעותי' בן ח' ותאומים וחולני ומת א' מהם תוך שלשי' ללידתו וראיה לדברינו מהא דאית' בתשו' מהור"מ מלובלין סימן ס"ז שהשיב על מעש' שהי' שאשה אחת ילדה תאומי' ולא כלה חדשיו וא' מהם מת מיד ולא' מהם המתינו למולו עד שכלו לו חדשיו והיה מתנונה והולך והי' תמיד חולה ומת לאחר שלשי' ללידתו ופסק מה"רם שאין האב חייב להתאבל עליו. ולא אמרינן בכ"הג האי בר ז' הוא ואשהויי אשתהי דהואיל דהו' מתנונ' והולך גם היו תאומי' אמרינן כיון דשניה' נחשבין ולד א' והואיל א' נפל שהרי הוא מת תוך ל' יום גם השני הוה נפל אע"פ שחי עד אחר שלשים ע"ש כי האריך עוד מלתא בטעמא.

והנה נדון של מהרר"מ הוא ממש כנ"ד אע"פ שבנ"ד מת א' מהם מיד ובנדון דידן לא מת מיד גם נרא' שהי' בריא שהרי מלו אותו מ"מ כיון שמת מתוך ל' לא יצא מכלל נפל וכן משמע מלשון מהר"רמ שכת' שהרי מת תוך ל' ולא כ' שהרי מת מיד אלא ודאי אין חילוק בין מת מיד למת תוך ל' ולעד"נ אם יבא האב לשאול אם יתאבל על ולד כמו בנ"ד משיבי' לו צוורונית' קבעי' למיכ' והנה לא נעלם מעיני מ"ש האחרוני' והשיגו על מהר"רמ יפה במ"ש בסימן שע"ד אם מת א' מן התאומי' תוך ל' אפ"ע שהשני מת לאחר ל' אין מתאבלין עליו והם כתבו שיש להתאבל עליו ואפי' מהר"רמ יפה לא כתב שאין להתאבל עליו אלא כשמת תוך שלשים למית' הא' ע"ש א"כ בנ"ד שחי הולד עשרה שבועות לכאור' גם מהררמ"י מוד' שיש להתאבל עליו מ"מ אני אומר בטח שבנ"ד ובנדון של מהר"רמ מלובלין כ"ע מודים שאין להתאבל עליו כיון שהתאומים נולדו לח' חדשים והם לא איירי אלא כשנולדו לט' חדשים דלית ביה ריעותי'. כ"כ כמו בנ"ד אע"פ שהאחרוני' מגיהים הג"א וע"פ הגהתם אין ראיה לדינו של מהרר"מ מ"מ הדין דין אמת ולעד"נ שכן יש להורות שהלכה כדברי המיקל באבל וכיון שזכינו לדין שאין להתאבל על ולד שיש בו ריעותי' כל כך כמו בנ"ד איך יעלה על דעת שום בר דעת שזרע כזה יהא נקר' בלשון ב"א מן הסתם ז"ק אע"פ שאנו מחשבי' אותו לז"ק במקצת ענייני' לחומר' מ"מ בלשון ב"א לא מקרו ז"ק סתם וקרוב בעיני לומר שגם לענין חזר' נדוניא לא מקרי ז"ק ואף אם נודה שלענין חזרת נדוניא מקרי ז"ק מ"מ בנ"ד לא מקרי ז"ק כי יש לחלק ביניהם בשלמ' גבי חזרת הנדן יש לומר שכותבים תיבת קיימא למעוטי נפל בל חזי שמש כדי שלא נטעה לומר חיבת ההריון גורם ירושת הבעל אבל לא בא למעט זרע כיוצא בנדון דידן שכבר יצא קצת מכלל נפל אבל בנ"ד אף אם לא היה כתוב תיבת קיימא לא היה מקום לטעות ולומר שנפל בל חזי שמש יטול הנכסים וא"כ תיבת קיימא למה ליה למכתב אלא ודאי אתי למעוטי ולד שיש בו ריעות' כמו בנ"ד וק"ל כללא דמלתא התנאי שהתנה האש' לא נתקיים וממילא המתנה שנתנה לאחיה קיימת תו כתב מר לזכות את אחיה שיזכה בהנכסים מכח אומדנא וכוונת הנותן שנתכווין שיהנה זרעה מהם בהא ודאי מודינא שדבריו נכונים וראיותיו ישרים וכדי שלא יאמר מר וכי עד האידנא לא ידענא ששפיר קאמינא קאמינא להוסיף נופך משלי להביא ראיה שאזלינן בתר כוונת הנותן אפי' להחזיק המתנה אפי' בלשון גרוע מכ"ש שיש לילך בתר כוונת הנותן ואומדנא לבטל המתנה (כי יש סברא יותר לבטל מלקיי' כמ"ש הרא"ש בתשובה הובא בח"מ סימן רפ"א) והוא זה דכבר כתבנו שהב"י פוסק כדעת הרא"ש שלשון מניח מהני בש"מ אע"פ שאין במשמעותו לא לשון קנין ולא לשון זכייה והיינו טעמא משום דאזלין בתר כוונת הנותן כמו שכתב מהרי"ק בשורש הנ"ל הרי קמן שאזלינן בתר כוונת הנותן להחזיק לשון גרוע מכ"ש שיש לנו לילך בתר כוונת הנותן לבטל מתנת הזרע אמנם עדין יש לבע"ד מקום לחלוק ולומר דוקא גבי ש"מ אזלינן בתר כוונת הנותן אבל לא בבריא אע"פי שאין סברא לחלק ביניהם מ"מ להוציא מלב החולק נביא ראיה אחרת והוא זה דאית' בפסקי מהררי"ו הקצרים סימן ט"ז וז"ל שטר ירוש' שכתוב בו ואם בתי תלך לעולמה בלי ז"ק אז החוב בטל ואח"כ מתה הבת בחיי אביה והניחה ז"ק ואח"כ מת הזרע בחיי אבי הבת ואח"כ מת אבי הבת נראה שבעל הבת יורש זרעו וצריכים לשלם החוב אע"גב דאומדנא דדעת' הוא שאבי הבת לא הי' כוונתו אלא על בתו וזרעה כיון שהודה שחייב להבת לא אמרינן אהודאה אומדנא דדעתא כו' עכ"ל הרי לפנינו מבואר נגלה שאם לא היה נכתב החוב דרך הודאה הוה אזלינן בתר אומדנא לבטל החוב אע"פי שמלשון השטר היה משמע שהחוב קיים ה"ה נמי בנדון דידן יש לבטל מתנת של האשה שנתנה לזרעה מכח אומדנא דדעתא איברא שיש עדין לפקפק ולומר שאין הנדון דומה לראיה דשאני התם כיון שמת הז"ק קודם מיתת המתחייב אזלינן בתר כוונת המתחייב ששוב לא התחייב כיון שמת הז"ק משא"כ בנדון דידן שמת הנותן בחייו של המקבל מתנה ודומה לאלו מת אבי הבת בחיי הז"ק ואח"כ מת הז"ק והתם ודאי הבעל יורש את זרעו דהוה דומה לנדונית חתני' שכבר ניתנה ליד החתן ואח"כ מתה האשה בטלה האומדנ' א"כ הה"נ בנ"ד כיוצא בזה כשמתה האשה ועדיין הז"ק קיים בטלה תו האומדנ' מ"מ נלע"ד בנ"ד דהוה אומדנ' דמוכח טובא אזלינן בתרא דהא עכ"פ יש לצרף להאומדנא מה דהוה כ"כ ריעותיה בהולד ועוד יש גילוי דעת גדול ע"י הסידור שסידרו הממוצעים שהקפידה האשה טובא שלא תעבור נחלתה מן אחיה לבעלה כמו שכתב גם מכ"ת בתשובתו וגדולה מזו כתב הגאון חמי מהרר"מ שהיה אב"ד ור"מ בק"ק נ"ש ומדינת מערערין בתשו' שנדפסו מקרוב נקרא צמח צדק סימן צ"ה אם איכא אומדנא דמוכח אזלינן בתרא אפי' במקו' הודא' ומחלק בין נדון של מהררי"ו ונ"ד (אבל אין דבריו מוכרחים) גם אני הארכתי בענין זה בתשובה אחרת ואין הזמן מסכים כעת להאריך כללא דמילתא נלפ"ד הנני מסכים עם מכ"ת לדינא שמתנתה שנתנה לאחיה היא שרירא וקיימת והדין דין אמת קצת מן הטעמים והראיות שכתב מר וקצת מן הטעמים והראיות שהוספתי משלי וכולם שוים לשבח נ"ל גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה