אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה מד

שאלה מג

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק מקום בענין מעשה שהיה וז"ל השואל כענין יורינו מ"ו ראובן ציוה בצוואת בריא וזה נוסח הצוואה כו' ששית לאחותי לאה מחויב אני בחוב גמור לשלם לה כו' שעה אחת קודם מותי כו' או יורשי הנ"ל יתנו לאחותי הנ"ל חלק השביעית תכף ומיד אחר מיתתי מכל עזבוני כו' שהנחתי אחרי בשעת מיתתי באופן קודם שנתמעט שום דבר מכל עזבוני שהנחתי אחרי בשעת מיתתי יהיה המיעוט מחמת איזה דבר שיהיה מה שיגיע לאותו הפעם חלק השביעית יתנו לאחותי הנ"ל כו' אזי באותו חלק הנ"ל השטר פרוע כו' עכ"ל הצווא' ועתה נפלו איזה הפרשות בין היורשים דאורייתא ובין אחות הנעדר הנ"ל באשר שעתה נגלה שהנעדר הנ"ל התחייב את עצמו נגד אחרים כמה אלפים לשלם שעה אחת קודם מותו גם נתחייב כתובת אשתו גם הקהל יצ"ו נטלו סך מסוים מחמת שהנעדר הודה בחיים חיותו שהוא חייב להקהל סך ההוא גם העירנים נטלו סך מה והעזבון בכלל הי' בסכנה גדולה שלא יצא לטמיון ואבדון ח"ו כי על הכלל העזבון יצאו ובאו ודבר זה נתהווה ע"י אכלי קורצי ומגלי' מסתורי' ובהשתדלות נמרץ שהשתדלו והרבו היורשים והוציאו הוצאות סך מה נמלט העזבון ועתה טוענים שכל מה שנתחייב הנעדר אינו בכלל העזבון והלשון מוכיח עליו ומפורש במלת עזבון שפירושו מה שנעזב מן הנעדר אבל מה שחייב קודם מותו לא יפול עליו לשון עזבון כי כבר נעזב ממנו בחייו בכן רוצים ליתן לאחות הנעדר חלק ז' מהעזבון שהניח הנעדר אחר ניכוי חובות והוצאות הנ"ל ואחות הנעדר טוענת שלישנא יתיר' בהצוואה הנ"ל לאטפויי אתא לרבות ג"כ מה שהוא חייב בחוב גמור והיורשים טוענים שבא לרבות דוקא צרכי קבורה ומה שציוה לתת לעניים זה לא ינוכה לה אבל החובות ינוכה לה ועוד האריכו למעניתם והיורשים הנ"ל המה יתומי' קטני' ע"כ יורינו מ"ו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים עכ"ל השואל:

תשובה. אען ואומר מן הידוע שכל העדיפו מנביאי' ראשוני' ואחרונים התנבא בסגנון אחד שאין להשיב על דיני ממונות לא' מן הצדדים וטעמם ונימוקם עמם ומוטל עלינו לילך בעקבותיהם ובתר רישא גופיה גריר אמנם כאשר ראיתי שהיכא מצאו איזה סיבה ועילה השיבו תשובת הרמ"תיים ובהיות שגם אני עילה מצאתי שהדבר נוגע ליתומים קטנים (כידוע לי) ע"כ אמרתי לא אמזוג רישא אבי סדיא עד דאהפכינא בזכותייהו בעזרת אבי היתומים האמיתי והדין דין אמת לאמותי אבל דין תורה לא ידעתי וזה החלי בעזרת ה' צורי וגואלי:

נראה לע"ד שמטרם וקודם שנבוא לחתוך הדין בנ"ד צריכין אנו למודעי היאך הדין נוטה אם לא היה כתוב בהצווא' תנאי ולשון זה באופן קודם שנתמעט כו' ולאחר שנתלבן ונתברר דין זה נבוא לברר נ"ד אי"ה והנה לע"ד פשוט וברור שאם לא נכתוב התנאי הזה בהצוואה אזי היה מוטל על אחות הנעדר לשלם החובות וההוצאות הנ"ל לפחות לפי חלקה הן שתקבל סך החוב המבואר הן שתקבל חלק ז' מן העזבון וטעמא דמילתא אמינא משום שאותן הנוטלים העזבון כולו או ששה חלקים יטלו מה שיטלו אינם נוטלים אותו הסך מחמת ירושה כי באמת הם אינם יורשים מן הדין רק אביהם קודם לכל יוצאי יריכו וכאשר גם המצווה הרגיש זה בעצמו וכתב בהצוואה בפרט הד' וז"ל ויתוקן בכל א"ה ומספיק ע"פ תחז"ל ע"י ש"ח הן באיזה אופן שיהיה כו' ע"כ אלא עכ"ל שהם זוכים בהנכסים ע"י שטרי חובות או מתנות ומה שהמצו' גם השואל קורא אותם יורשים אינו אלא שם המושאל. וא"כ הוא שגם הם נוטלים מה שנוטלים לא משום ירושה אלא משום ש"ח או שטרי מתנות אין סברא כלל לומר שיגורע כחם מכח אחות הנעדר ולכל הפחו' מחויבת אחות הנעדר לשלם ג"כ לפי חלקה כי תלמוד ערוך בידינו בפ' י"נ (דף קל"ח ובגיטין דף נ') וז"ל ש"מ שאמר תנו מאתיים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וד' מאות לפלוני אין אומרי' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו ש"ח גוב' מכולם אבל אם אמ' וכו' ואחריו לפלוני אומרים כל הקודם זכה לפיכך יצא עליו ש"ח גוב' מן אחרון כו' עכ"ל והנ' אם נאמ' שנדון דידן דומ' לרישא שלא אמר ואחריו מ"מ מחויבת האחות הנעדר לשלם לפי חלקה ובאמת לכאור' היה נראה לע"ד לומר שנ"ד דומ' לסיפא שאמר ואחריו באשר שהמצו' מנה והלך פרטים בהצוא' וסימנם בסדר אלף בית כו' וי"ל ודאי לא לחנם אמר אצל כל פרט ופרט כמה הוא למנין הפרטים אלא להורות בא על קדימתן ואחירתן והוה כאילו אמר ואחריו ובהיות שזכות של הזוכים בכל העזבון אמר המצו' בפרט הרביעי וזכות של אחו' הנעדר אמר בפרט הששי ממילא יש לנו לומר אם לא היה כתוב התנאי הנ"ל בהצואה שהאחות הפסידה שהיא אחרונה דומיא דסיפא דברית' גבי ואחריו כן נראה נכון לע"ד אבל לא מפני שאנו מדמין נעביד עובדא אבל עכ"פ בהא לית ספיקא שהאחו' היתה צריכ' לשלם לפי חלקה (ועיין בתוספת גיטין דף נ' ע"ב בד"ה תנו מאתיים וד"ה גובה מכולם) ומעת' נבוא לנ"ד ונאמר כיון שזכינו לדין שאם לא התנ' המצו' תנאי זה באופן כו' הי' מוטל על האחות שתשל' החובו' לפי חלק' אין בידינו לפטר' מן החובות מחמת לשון זה שצוה המצו' באופן מקודם שנתמעט שום דבר מכל העזבון כו' כי אין בכלל ל' מיעו' העזבון מה שיגבו להב"ח מן העזבון כי אותו הסך כבר חסר הוא בחייו של המצו' אע"פ שעדיין לא נגבה וראיה לדברינו מהא דאית' בריש פרק מי שמת במתני' מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסי' מרובין כו' נכסי' מועטין הבנות יזונו כו' ובגמ' בעי רבי ירמיה מר' אבא אלמנתו מהו שתמעט כו'ב"ח מהו שימעט מי אמרינן כיון שמחוסרי גביינא לא ממעט כו' ואיכ' דבעי' לה לאידך גיסא ב"ח מהו שימעט כו' ע"ש עוד איתא התם פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין כו' וכתב שם הר"ן וז"ל ודוקא מלוה בע"פ הוא דמספקא לן אבל במלוה בשטר פשיטא לן דממעט דמלוה בשטר כמאן דגביה דמיא וה"ה דלא מספקא לכתובת אלמנה דהוה ליא כב"ח כו' עכ"ל ובהכי א"ש דליכא פלוגתא רחוקה בין תלמודא דידן ולהירושלמי דאית' בירושלמי הובא ברא"ש שם וז"ל והו' שיהי' מזון כו' חוץ ממלו' בעדי' וחוץ ממלו' בשטר כו' וק"ל וכדעת הר"ן נ"לעד כן הו' דעת הרא"ש והא דכתב הרא"ש וז"ל והא דלא אבעי לי' בכתובת אלמנה אי ממעטינן משום דפשיט' ליה כיון דבתנאי ב"ד אית לה כמאן דגבי' דמיא וממעטא עכ"ל הא דצריך לתנאי ב"ד היינו משום דבעי לכלול גם באתרא דלא כתבי כתובה וק"ל כללא דמלתא שזכינו לדין שחוב בשטר הוה כגבוי מחיים ונקראו הנכסים מועטים בשעת מיתתו דאלו הי' נקראים מרובים בשעת מית' ואח"כ נתמעטו. א"כ הוו מרובין ונתמעטו וכבר זכו בהו היורשים ולמה סבירא להר"ן שדין נכסים מועטין אית להו אלא עכ"ל שכב' עמדו ונתמעטו קרינן בהו הה"נ בנ"ד מה שהמצווה חייב בש"ח כבר נתמעט העזבון מחייו ואין לשון שכתוב בהצווא' שנתמעט שום דבר מכל עזבוני שהנחתי אחרי כו' נופל על מה שחייב בחייו בשטר אלא על כרחינו לומר שלא נתכווין המצווה על מיעוט זה אלא כוונתו היה אם יתמעט העזבון ע"י שיתיאשו חובות או יוזלו הסחורות וכיוצא בזה אבל פרעון החובות בשטר לא מקרי מיעוט העזבון שהניח אחריו וכיון שאין פרעון החובו' בכלל זה ממילא קם דינא שאחו' הנעדר מחויבת לשלם חלקה לחובות שבשטר וק"ל וא"כ כשירצו הזוכי' בעזבון ליתן לאחות הנעדר חלק ז' מן העזבון אחר פרעון החובות שבשטר הרי החוב שבצוואה פרוע:

ועדיין יש לבעל דין מקו' לומר אעפ"י שכן הוא האמת שהזוכי' בעזבון אינם יורשין ממש כמו שכתבנו למעלה מ"מ כיון שהמצוו' קרא אות' יורשי' יש גילוי דעת שכוונתו היה שיהיה להם בזכיות' כדין יורשים הזוכים בירושה וא"כ הוא אף אם לא נזכר תנאי זה ובאופן כו' בהצווא' מ"מ מוטל על הזוכי' בתור' ירושה לשלם החובו' כמו שכת' הרא"ש בתשוב' הוב' בטור סימן רנ"ג וז"ל יעקב שציו' מחמ' מיתה שיתנו מנכסיו לבתו שני שלישי' והשליש ישאר למי שראוי ליורשו ויש לו בן ויצא עליו ש"ח ואמר הבן שתפרע הבת ב' שלישי' ממה שקיבלה תשובה אין שומעין לו כיון שהבן יורש הוא צריך לפרוע הכל כו' עכ"ל הרי שפסק הרא"ש שהיורש הוא מחוייב לשלם חוב אביו א"כ בנ"ד אם אנו נותנין להזוכים בהעזבון דין יורשים מחויבים הם לפרוע חובות של הנעדר הן אמת שהיה דרך אתי לפרש תשוב' הרא"ש הנ"ל בדרך שאין משם ראי' לנ"ד אבל אין דרכי להוציא דברים מפשטן וא"כ יש מקו' לחלוק ולומר שעל הזוכים בהעזבון מוטל לפרוע החובות אף אם לא נכתב בהצוא' התנאי באופן קודם שנתמעט כו' מכ"ש בנ"ד שכתוב התנאי בפירו' באופן קודם כו' אבל בתר העיון נלע"ד שאין ממש בדברי החולק הזה אף אם נודה להנחתן שיש להזוכים בהעזבון דין ותורת יורשים מ"מ לא עליהם לבדם מוטל לשלם חובות הנעדר כי פסקא מהר"רמ פדוו' בתשובותיו סי' נ"א שחילק בין מ"ש מהרי"ק סימן ע"ח שעישור נכסי גורעין זכות הבנות שיש להן שטרי ירושות והבנים והבנות יפרעו יחד העישור. ובין תשובות הרא"ש וכתב דשאני התם שאמר יתנו ב' שלישי' לבתו מנכסיו וישאר השליש למי שראוי ליורשו דנראה מדעתו דמתנת הבת עיקר לו והנשאר לבד יהי' ליורש כו' אבל בנ"ד שאמר שיבואו לחלוק' כו' כי במתנה אנו הולכי' אחר אומדנ' כנ"ל הגע את עצמך אם יהיה הרב' בנות שיטלו כל אחת עישור נכסים ויהי' הכל מחלק הזכר יעדיף אז חלק הנקבה כו' ע"ש כלל הדבר שהוא תולה טעמ' דתשובת הרא"ש שהטיל פרעון חוב על היורש מכח אומדנ' א"כ בנ"ד אם לא נכתב בהצווא' התנאי באופן מקודם שנתמעט כו' היה לנו לומר מכח אומדנ' שעכ"פ לא היה כונת המצו' שהזוכי' בהעזבון לבד ישלמו חובותיו כי זיכה המזכי' בששה שביעיות ולאחותו חלק ז' דנראה מדעתו דמתנתם הוא עיקר וכמ"ש מה"רם לענין נדון של תשובת הרא"ש כללא דמלתא שאם לא היה כתוב בהצוא' תנאי הנ"ל היה פשוט שגם אחות הנעדר מחויבת לשלם לפי חלקה לפחות מכח אומדנ' וכמ"ש מה"רם פדוו' ובכמ' תשובת ראשונים ואחרונים ועיין בתשוב' ר"א ן"חיים סימן ל"א וכיון שזכינו לדין שאם לא נכתב התנאי הנ"ל בהצוא' הי' מוטל גם על אחות הנעדר לשלם לפי חלקה ממילא גם היום שנכתב התנאי אין לכלול בהתנאי המיעוט ע"י חוב שבשטר שאין הלשון מיעוט נופל עליו כמו שהוכחנו לעיל מסוגיא דמי שמת:

ולפי שיטה זו שאנו נותנים להזוכים בעזבון דין יורשים גמורים מאחר שהמצו' גיל' דעתו שיהי' להם דין וזכות של יורשי' גמורים לענין זכיותן בהנכסים נלע"ד שמחויבת אחות הנעדר לשלם ג"כ חובות בע"פ לפי חלקה שלענין המזון הבנות פסקו הפוסקי' שלא חשבינן כאלו נתמעטו הנכסים בחייו מחמת חוב בע"פ א"כ יש לומר ג"כ בנדון דידן שנכלל בלשון התנאי כנ"ל שכוונתו הי' ג"כ קודם שיתמעטו הנכסי' ע"י חוב בע"פ ז"א דע"כ לא פסקו הפוסקים כן אלא משום דהוה איבעי' דלא אפשיט' (כמבואר הטעם בפוסקי') ואמרינן הנכסים בחזקת הבנים קימי שהם היורשים ממיל' שמעינן אי. הוה איפכא שהיה זכות להבנים שיחשבו הנכסים כאלו כבר נתמעטו בחייו ע"י חוב בע"פ היינו אומרים כן לזכות היורשים א"כ בנ"ד נמי אם אנו נותני' להזוכים דין יורשים לענין הנ"ל יש לנו ליתן להם דין יורשים לכל מילי וכמו שאם היו יורשים באמת היינו חושבים לטובתם כאלו נתמעטו הנכסים בחייו ע"י חוב בע"פ כן יש לנו לומר ג"כ בנ"ד ודוק והנה לא נעלם מעיני מ"ש הגאון רמ"א בתשוב' בסי' ג' וז"ל התשובה אית' בהר"ן בקדושין פ' האומר המקדש ע"ת שיש בו קום ועשה אינו בדין שתהא מקודשת עד שיביא ראיה שקיים תנאו עכ"ל וא"כ בנ"ד שצריכים היורשי' לקיי' התנאי בקום ועשה ואם לאו המעש' שהוא השטר קיים והתנאי בטל א"כ כל זמן שלא מביאין ראי' שקיימו התנאים צריכי' לקיי' המעש' וא"כ עלייהו לברר שלא כיון הנותן בכל ראוי ושקיימו התנאי כו' עכ"ל וא"כ י"ל ג"כ בנ"ד אף אם נחשבינהו להזוכים ליורשים ממש מ"מ עלייהו רמיא לברר שקיימו התנאי ובאשר שהוא ספק אם יש לכלול בלשון קודם שנתמעט העזבון גם המיעוט ע"י חוב בע"פ אם לאו עלייהו רמי' לברר שלא נכלל בל' התנאי חוב בע"פ אבל לעד"נ שלא סמך הגאון על תשוב' זו להוצי' ממון מן היורשים כי כושל ראייתו ואין הנדון דומה לראיה כי טעמו של הר"ן הוא זה דלעול' מוקמינן מסתמ' נשאר הדבר כמו שהיה מעיקרו מ"ה צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר וכמ"ש מהרו"ך בסמ"ע סימן רמ"א ס"ק כ"ג ע"ש וטעם זה אינו שייך בנדון של מהררמ"א (ולא בנ"ד) שהספק הוא בלשון אם הוא כולל אותו דבר אם לאו אלא ודאי לא עשה הגאון תשובה זו אלא סניף לשארי התשובות שכתב שם וכן משמעות לשונו לשון הזהב שסיים וכתב אחר כל הד' תשובות ולכן מכל אלו הדברים נראה כו' משמע דוקא מכל אלו הדברים ולא רצה לסמוך על א' מהן ויש עוד דקדוקים כאלו באותה התשובה ואין רצוני להאריך בדקדוקים ועוד יש לחלק קצת בין נדון של רמ"א שאותו הספק נולד הוא ע"כ אין לאמד דעת הנותן אל מה כיון אבל בנ"ד שהספק הוא משום דהוה אבעיא דלא אפשיטא כמו שכתבנו לעיל יש לנו לומר שספק זה ידע המצוו' ולא פירש דבריו ומסתמא היה דעתו שיהיו הנכסים בחזקת היורשים וליכא למימר בזה וכיוצא בזה לאו כולי עלמא דיני גמירי (ועיין בתשוב' ריב"ש גם אני בעניותי הארכתי בענין זה בתשוב' א' אימתי אמרינן אטו כולי עלמא דיני גמירא ואימתי לא אמרינן ואין כאן מקומו) ומאחר שזכינו לדין שיפה כחם של יתומים קטני' אם הם באים מכח ירושה שאז אחו' הנעד' מחויב' לשלם לפי חלקה גם לחובו' בע"פ שהי' חייב המצוו' בחייו א"כ נאמר שבאמת' של תור' באמת הם יורשים גמורים מטעם שבכל לשון הצווא' לא נזכ' שהקנ' הנכסי' בק"ס אלא עשה ק"ס לתקן הכל ע"י שטרות וא"כ הו' כל זמן שלא באו השטרות ליד הזוכים היה יוכל לחזור בו עיין סי' רמ"ג וכיון שלא באו השטרות לידם עד שביני וביני מת אביהם א"כ באשר שעדיין לא זכו בהנכסים יכולים לומר דל אנת ודל מתנתך. ואנו חפצין לזכות בהנכסים מכח ירושה אף אם תאמר שאין להם לירד לנחל' מכח אביהם כי דודם זקנם העביר הנחלה מאביהם (ויש ממש בהעברתו) מ"מ הם באים מכח אבא דאבא וכיון שזכינו לדין שהיתומים הנ"ל הם יורשי דאורייתא ממילא מחויבת הבת לשלם לפי חלקה גם לחובת בע"פ שהיה חייב אחיה המצווה בחייו כי כל הספיקות שיוולדו בינה לבין היתומים הם נקראים מוחזקים כמו שכתבנו לעיל.

ולענין שארי דברים שנתמעט העזבון על ידם נראה לע"ד אם הם דברים דלא שכיחי גם להם צריכה האחות ליתן לפי חלקה כי יש לאמד דעת המצוה שמעולם לא עלה על דעתו שאם יתמעט העזבון ע"י דברים דלא שכיחי שלא יגורע כח אחותו ע"י כך רק הזוכים יהיו מחויבים לשלם לה כל סך החוב או יתנו לה חלק ז' משלם מן העזבון בלי שום ניכוי כלל דאל"כ אפשר שילכו הזוכים שהשוה אותם ליורשים בפחי נפש כי מילתא דלא שכיחי הם דברים שאין להם שיעור וקצבה אלא עכ"ל שדעת הנותן היה שהזוכים ישלמו לאחותו סך החוב הקצוב או יתנו לה חלק ז' מן העזבון בלי ניכוי אף אם יתמעט העזבון איזה מיעוט ע"י דברים השכיחים אבל ע"י דברים שאינם שכיחים לא עלה מעולם על דעתו ועי"כ נגרע כח האחות גם עבור שלקחו העירני כי לעד"נ שגם זה לא שכיח שיגידו מסתורי' של ישראל ח"ו ואם הוא מילתא דשכיח ע"ז ידווה כל הדוה יריע אף יצריח נ"ל גרשון אשכנזי

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה