עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה מ
מעשה שהיה בא' שעשה שליח הלכה ומסר לו הגט כראוי ע"פ תיקון חכמינו ז"ל והלך לדרכו והנה כאשר בא השליח לפני בית דין למסור הגט ליד האשה קראו הב"ד גט כאשר הוא מן הראוי והרגישו שהיו"ד שע"ג האל"ף של וה"רי א"ת כו' לכל אדם נרא' שאיננ' נוגעת בגוף האלף אבל עכ"פ אין ריוח בין היו"ד והו"ו שתחתי' אלא כחוט השער' דקה. והבעל הלך לו לדרכו שעירה וקשה הדבר מאד להשיג ממנו גט אחר,. והאשה היא ילדה ויש לעיין מה דינה של ריבה זו:
תשובה. הנה מתחלה מפתח דברינו יאיר מה דינה. אם היה בנקל להשיג גט אחר ונראה לכאורה שאז היתה צריכה גט אחר ולא נעלם מעיני מה שכתב הב"י בסי' קכ"ו שמחלק בין אם הפירוד הוא באותיות הטופס או אם הוא בתורף וז"ל אחר שהביא דברי הת"ה ול"נ שאם הוא בטופס פשיטא דכשר דלא גרע מאלו חסר' כל האות דכשר ואפי' אם הוא בתורף נראה להכשיר בדיעבד במקו' עיגון מיהא כיון דתנוק קורא אותה יפה עכ"ל משמע שאם הוא בתורף שלא במקום עיגון אין להכשיר אפי' בדיעבד ועיין בהגה' סי"ו (ואפשר בנ"ד כיון דעדין לא נמסר ליד האשה אפי' בטופס אין להכשיר אם לא במקום עיגון אע"פ שכבר נכתב ויצא מתחת יד הב"ד בהכשר ועדין נדבר מזה להבא) אמנם על דא אנו מדיינין אם נ"ד נקרא תורף או תופס כי מחלוקת ישנה הוא אם הרי את כו' הוא תורף אע"פ שנכתב למהך להתנסבא וכו' או לא והדברים ארוכי' בתשו' מהר"רמאי סי' קכ"ו וכ"ז וכ"ח כ"ט ול' ע"ש והסכמת מהררמ"אי שאינו מן התורף וכן כתב בהג"ה ר"ס קכ"ו ממילא משמא שבנ"ד אפי' שלא במקום עיגון יש להכשיר לפ"ד הב"י אמנם ראיתי ומצאתי בתשו' מהר"י ן' לב. בחלק ג' סי' ס"ט שחש לדברי הר"ן והרמב"ן דס"ל דהרי את כו' הוא מן התורף ע"ש כי האריך ממילא לפ"ד אם נ"ד הוא שלא במקום עיגון יש להחמיר ולפסול הגט הן אמת שיש אתי מקום לומר אף גם לפ"ד הסוברים הרי את מותרת כו' הוה תורף אף גם שנכתב להתנסבא לכל כו'. מ"מ מלת אדם אינו מן התורף כ"א אפשר לומר שאם לא נכתב כל תיבת אדם מ"מ הוה הגט כשר וטעמ' דידי הוא זה דאית' בנ"י ר"פ האשה שהלך וז"ל ואר"י ז"ל דאפי' להאי לישנא. אעג"ב דכתיב בגיטא ודן די כו' לא סגי עד שיכתוב הרי את כו' דדלמא איהו לא שריא אלא להתנסב' אבל לא לזנות וה"ל כאומר הרי זה גיטך חוץ מזנותך כו' וכ"כ הר"ן בפ' המגרש ע"ש עוד שכתב וז"ל אע"פ דכתב והרי את כו' צריך נמי למיכתב למהך להתנסבא דאי לא משמע שתהא פנויה ומותרת לכל ולא שתינשא לאחד ותיאסר לכולם עכ"ל וא"כ הו' שצריך לכתוב הרי את כו' כדי להורות שמתירה גם לזנות א"כ אף גם אם לא נכתב אדם רק מותרת לכל הוה נמי משמע שהוא מתירה לזנות ועיין ג"כ בתו' ר"פ האשה נקנת ד"ה והרי את כו' וזה נ"ל ברור גרשון אשכנזי:
שאלה שטר שכתוב בלשון הזה היו' יום פלוני עשתה ק"ס אלמנה פלו' שקבלה עליה בק"ס באופן היותר מועיל וטוב לטובת פלו' שנתחייבה לשלם את כל מה שמבואר לעיל (דהיינו למעלה מזה היה כתוב שטר התחייבות איזה פרטי') תוך שנה מהיום בלי שום טענה ואמתלא בעולם ולעת הצורך יכתב ע"י נאמן הקהל באריכו' עם כל לשון זכות ויפוי כח. נעשה ונגמר יום הנ"ל והנה מת הלוה בחיי המלוה ואח"כ מת גם המלוה ועכשיו באים יורשי המלוה לגבות חוב אביהם מעזבון הלוה ויורשי הלוה טוענין שאין לשטר זה דין שטר כלל. כי אפשר שנכתב שטר באריכו' ע"י נאמן הקהלה כאשר היה רשות בידו ואותו השטר נפרע ונקרע. ועוד אף אם נאמר דה"ל לשטר זה דין שטר מ"מ לא היה המלוה גובה כלום בלא שבועה. א"כ אין יורשיו גובין כלום כי אין אדם מוריש שבועה לבניו. אלו הן תורף טענותיהן של יורשי הלוה. וצריכין אנו לבאר הדי' עם מי.
תשובה. הנה מפתח דברינו יאיר לבאר אם יש לשטר זה דין שטר גמור לכל הלכותיו אם לא הנה לכאורה נראה פשוט בלי חולק שיש לשטר זה דין שטר גמור לכל הלכותיו כי הוא ממש הנדון של תשו' הרא"ש כלל ס"ח והובא בטור סי' ס"א וז"ל וששאלת שטר שכתוב בו נתחייב פלוני לפלוני כך וכך שיתנם לו לזמן פלוני בנאמנו' ובאחריו' ובכל יפוי שייפה הסופר:
תשובה אם אין תקנה בעיר שלא יגבה בזכירה יראה שגובין בו שהרי העדים מעידים שנעשו הקנין בפניהם ע"מ שיכתוב הסופר השטר בכל יפוי כח שרגיל הסופר לכתוב שטרי העיר וכן מוכח הלשון שנקרא זכירה לפי שכותבין העדים הענין מיד כדי שלא ישכחהו ואח"כ הולכין לסופר והוא כותב השטר ע"פ דבריהם הלכך אם אירע כך שלא נכתב השטר מ"מ כלך אחר עדות העדים החתומים על הזכירה ובחתימתן יצא הקול והוי מלוה בשטר ונדון בו כפי יפוי כח שרגילי' לכתוב הסופרי' בשטרי העיר עכ"ל. הרי קמן ממש כמו נדון דידן שפסק הרא"ש שיש לו דין שטר גמור וליכא למימר שאין דין זה של הרא"ש מוסכם אלא הרי"בש חולק עליו שהרי"בש כתב בסי' ר"י וז"ל ונראה שמן הדין שאין הטופס שביד הסופר בשטר גמור אע"פ שהחתום מיד העדים לפי שלא נכתב אלא כדי שיסדר הסופר השטר מתוכו. ושיזכרו העדים עדותן מתוכו ויעידו עליו כו' עכ"ל וע"ש כי האריך ז"א שלעד"נ שגם הריב"ש מודה שבנדון של הרא"ש יש להזכירה דין שטר גמור לגבות בו ממשעבדי דכיון שהיה בקנין כמו שמשמע מדבריו שכתב שהרי העדים מעידים שנעשה הקנין כו' וא"כ הוא שהיה קנין דל מהכא כתיבת הזכיר'. שאין לה דין שטר כלל (דאל"כ לא הי' לעדים לחתום שטר אחר כי עשו שליחותן) מ"מ יש לנו להאמין להעדי' שנעשה קנין בפניהם וכיון שנעשו קנין בפניהם יש לו דין שטר גמור כאלו נכתב וכמ"ש המרדכי ובה"ת והב"י מביאם ריש סי' ל"ט. ונדון של הריב"ש איירי שלא היה שם קנין אלא שאמר להעדים כתבו ותנו לו שטר וכיון שהזכירה לא נכתבה בתורת שטר אין לה דין שטר כלל והא שכתב הב"י בסי' ס"א וכן רמ"א שהרי"בש חולק על הרא"ש היינו משו' שהרא"ש תלה הטעם שבחתימתן יצא הקול וזה לא ס"ל הריב"ש אבל מ"מ מודה בנדון שלו שיש לו דין שטר מחמת הקנין והא שתלה באמת הרא"ש הטעם בחתימתן ולא תלה הטעם בקנין יש לומר דס"ל שאין לקנין דין שטר גמור עד שנכתב השטר ולהסמ"ע שכתב בסי' קכ"ט ס"ק י"ז וגם הרא"ש מודה שהקנין יש לו דין שטר ולא פליג רק בערבו' צריכין לומר שאין הרא"ש רצה לירד לחלוק זה וק"ל. כן יש לומר לכאורה שגם הריב"ש מודה בנדון של הרא"ש ולא מטעמיה אבל כד מעיינן שפיר נראה שא"א לומר כן שהרי הריב"ש מביא ראיה מהא דאמרינן בפ' ד' אחין ומוכיח משם ששטר שלא נכתב לתתנו ליד המלוה לא מקרי שטר וקורא בו מפיהם ולא מפי כתבם וכיון שאין אנו יודעי' הקנין כי אם ע"פ הזכירה. א"כ אין לנו לפסוק כלום על הקנין זה נ"ל ברור גרשון אשכנזי: