אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה לא

שאלה ל

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי הקלוש' בענין מעש' שהיה כך הי' שלוי בר אברהם חייב סך עצום לשמעון בן יצחק על פי הפסק בז"בלא וזבל"א. והנה שמעון הי' רודף את לוי עד חרמה לשל' לו סך הנ"ל וחזרו וירדו לדין לפני הב"ד המרוצ'לשניה' והקימו קומפרמיס בת"כ בפ"מ לאשר ולקיים וכל אשר יצאו מפיהם יעשו. והנה יצא מפי הב"ד שלוי ישבע שבועה הנ"ל וכן עשה ועכשיו בא לוי לעורר מדנים דיני דינים ומורה היתר לעצמו להנקה מאלתו מחמת שמסר מודע' קודם שנשבע. ועתה יורנו וילמדינו רבינו אם יש ממש בדברי לוי להפטר מעונש השבועה מחמת המסירת מודעא אם לאו ואם הוא ראוי לעונש שמקלו יגיד לו על שהקיל בעונש שבועה חמורה כזה זהו תורף השאלה

תשובה. איבר' שאין כעת צאת לטייל בהווית אביי ורבא ובפוסקי' ישני' וגם חדשי' רק בדברי כבושים וכל איש ישראל יבא הביתה לחשוב חשבונות עם קוני"הו ובמסתרים תבכה נפשי מאימת יום הדין הנורא המשמש ובא לקראתינו לשלום מ"מ לאפרושא מדבר חמור וקשה לא אחשה אמנם בקצרה ותן לחכם ויחכם עוד ומדעתו יעשה פרושה.

והנה לע"ד נראה פשוט לוי צלול במים אדירים והעלה בידו חרס מחרסי האדמה ובוקא סריקי. ומאל' לא יהא נקי כתיב חנ"קי ושתי תשובות בדבר שלוי אינינו יוכל ורשאי לעורר עוד מדנים דיני דיני' חדא שמתוך לשון השאלה משמע שלוי לא מסר מודעה על הקומפרמיס רק על השבועה שנשבע א"כ איך יעלה על דעתו לעורר מדנים ולעבור על פסק של דייני' אחרים אשר קיים וקיבל עליו בת"ב בפ"מ לאשר ולקיים כל מה שיצא מפי הדיינים בלי שום אונס והכרח כלל רק מרצונו הטוב ואפי' היה בקצת אנוס בקבלת הדיינים מ"מ מחויב לאשר ולקיים פסק הדייני' כמבואר בתשובו' הרשב"א הובא בב"י סי' רל"ב בי"ד ובש"ע סי' י"ח ע"ש מכ"ש וק"ו אם לא היה אונס כלל בקבלת הדייני' כמו בנ"ד שמחוייב לאשר ולקיים פסק הדיינים בלי פקפוק הרי שלוי איננו יוכל להתגלע ריב ולעורר מדנים מחמת הת"כ בפ"מ אשר תקע ונקש באמרי פיו:

חדא ועו' קאמינא שאינו יוכל לעורר עוד מדני' מחמת השבועה החמורה אשר נשבע ואסר איסר על נפשו ואין כח בהמודעי לבטל השבועה ודבר זה מבואר באר היטב במהרי"ק שורש קס"ו בראיו' ברורות ע"ש וגדולה מזו כתב הרב הגדול ר' אהרן ששון בתשו' סי' פ"ו שאפי' אם היה לוי אנוס בשבועתו אונס ממון וגם מסר מודעא מ"מ מחוייב לקיים שבועתו ע"ש דבריו בטעם לשבח. הן אמת שלא נעלם מעיני מ"ש הרב הגדול המפורס' מהרר"מ מלובלין בתשובו' סי"א שהוא חוכך להקל אם יש מסירת מודעא עם אונס ממון מ"מ נראה לענ"ד דברי הרא"ש נכוני' וטעמו ונימוקו עמו ודברי מהר"מ דחוקי' כאשר יראה המעיין במעט עיון ולא יהא אלא פלוגת' דרבוות' יש לנו לילך לחומרא באיסור שבועה דאוריית' וביותר שאפשר שגם מהר"מ מודה בנ"ד באשר שנשבע על ביטול המודעי ופסל כל עידי מודעות והכי דייקא דברי מהר"ם למעיין שם. ואין כאן מקום להאריך שלא לצורך באשר שבנ"ד לא היה כאן אונס ממון כי לא מקרי אונס ממון אלא הפסד מכיסו ולא מניעת הטובה כמבואר במהרי"ק שורש הנ"ל:

כללא דמלתא שלע"ד פשוט וברור שלוי עומד בקום קבל וקיים כל מה שיצא מפי הב"ד ולא יערער ולא יהרהר אחריהן הן מצד הת"כ בפ"מ אשר תקע הן מצד השבועה החמורה אשר נשבע אשר כל שומעיה תצלנה שתי אזניו ותסמר שערות ראשו ויאחזנו פלצות ואם היתר לעצמו יורה שלא כדת של תורה לעבור על א' מפרטי השבועה מרב' ועד זעיר' ליקום בארור ההיא גברא ונקה לא ינקה הוא ומשפחתו ודבר שאין אש ומים מכלין ש"ש מכלה (זו מב"ד שלמעל') גם ענוש יענש מב"ד של מטה כאיש אשר יחטא. ויאונה אליו רעה לפסלו לעדות ולשבועה וכל מי על דבר ה' חרד. ממנו יהא נבדל ונפרד. ובכל זה אין אנו משיגין גבול דת ודין של השררה יר"ה כל זה נראה בעיני פשוט וברור. ומה גם שאין הזמ' מסכים להאריך לכן לא הקפתי בהלכות ובראיות ואם המצא ימצא מי שיפקפק ויהסס בדברינו אלו יש לנו פה להשיב ומצח להרי' ראש לברר וללבן הכל כשמש בראיות ברורות למבין דבר בקל נ"ל גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה