אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה כא

שאלה כ

ברך לקחתי וברך אשיב. לשואל כענין ומשיב. דברי' נכוחים. אלהים ואנשים משמחים. ה"ה אהובי הרב הנעים והנערב אורו מזהיר ממזרח למערב. טב הוא לישראל מכלי קרב כ"ש מהר"ר דוד טעבל רופא מומחה נר"ו ולא"לש עד בלי ירח.

אהובי ידידי וידיד עליון אין אתי לחדש דבר מעת' רק לבשר שלום ולגלות את אזניו שג"י אשר כוננו אצבעותיו ומעשה ידיו האירו אל מול עבר פני והנה ע"ד מה דבדק לן מר במילתא דפשיטא בעסק אשה שהפילה זאת לא זאת כי אם במקום גדולתו ענותנותו רצה לתקוע את עצמי לדבר הלכה למעשה ואיננו צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי אעפ"כ לעשות רצונו

תשובה. משנה שלימה שנינו המפלת ליום ארבעי' אינה חוששת לולד ומשמעות הפוסקים הוא אפי' ניכר צורת הולד אם הוא זכר או נקבה מ"מ אינה טמאה לידה א"כ פשיטא בנ"ד שאין כאן צורת ולד כלל שאינה טמאה לידה. ומה שכתב כת"ר שצוה לשרותו במים כ"ד שעות ולראות אם נמוח אם לאו במחילה לא ידעתי שרייה זו למה כי לא נאמר בגמ' תטיל למים אם נמוחו טמאה אלא אם הפילה כמין קליפה כמין שערה כו' שהספק הוא אם הם דם וטמאה או ברי' בפני עצמה וטהורה התם יש סי' זה אם נמוחו הוו דם ואם לא נמוחו הוו ברי' בפני עצמה. אבל לענין לידה אין חילוק בין נמוחו או לא נמוחו. ואם הי' רצונו דמר לבדקו לענין לידה ה"ל לחתכו ולפלחו לראות אם יש בו עצם אז אם יש בו עצם הוא ולד ואם אין בו עצם לא הוה ולד כמבואר בגמ'. אבל באמת אין זה כ"א לאחר מ' אבל תוך מ' ויום מ' בכלל אין חוששין לולד כלל. ממילא זכינו לדין שבנ"ד אין לחוש לולד כלל והוא פשוט. ובאשר שהוא פשוט אחשבה שלא בדק לן מר בדבר זה כ"א לדעת דעתי הקלושה אם יש לחשוב הארבעים יום מן יום שירד' לטהר את עצמה לבעלה כי הטור כתב וז"ל אין האשה טמאה לידה עד שיגמר צורת הולד ואין צורתו נגמרת אלא למ"א לזכר כו'. לפיכך אם יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה טהורה מטומאת לידה עכ"ל ונסתפק מר אם זה מה שראתה נדה קודם שירדה לטהר את עצמה הוא בירור גמור שלא נתעברה מקודם לכן דאם נתעברה שוב לא תראה נדה ממילא מוכח שולד זה עדיין איננו בן מ' יום או אם נאמר אף גם שהאמ' הוא שאשה מעוברת דמי' מסתלקין ואין שכיח שתחזיר ותראה לאחר שקבלה הריון מ"מ אין זה בירור שיש לסמוך עליו לענין איסור כרת. ואם כן הוא ספיקא דמר צריכין אנו לדקדק בלשונות הפוסקי' רש"י פי' במתניתין הפילה ליום ארבעים לטבילתה עכ"ל משמע שאנו חושבי' מיום טבילתה הסמוכה ולא חוששין שנתעברה מקודם לכן אע"פ שבא עלי' בעלה מקודם וכן משמע מלשון הרמבם בפ"י מהל' א"ב שכתב וז"ל הפילה יום מ"א אחר התשמיש כו' משמע אחר התשמיש הסמוך שלא ראתה אחריו נדה וק"ל ונל"עד שיצא להם דין זה מהא דאמרינן התם במס' נדה (דף כ"ה ע"ב) וז"ל ההוא שפירא דאתאי לקמ' דמר שמואל אמר הא בר ארבעין וחד יומא. וחשיב מיומא דאזלא לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא ארבעים יומין אמר לי' האי בנדתה בעל כפתי' ואודי' עד כאן לשונו. משמע שמר שמואל ס"ל שאין לחוש שמא נתעברה ואח"כ ראתה דאי ס"ל למר שמואל שיש לחוש להכי למה החליט הדבר לומר האי בנדתה בעל דלמא האמת אתו דהא בר ארבעין וחד יומא הוא וטמאה לידה דודאי לאו תוך מ' יום הוא שהוכר בו שנגמרה צורתו ומ"מ אפשר שנתעברה קודם לכן ע"י תשמיש קודם שראתה נדה אלא אין חוששין שתתעבר ותראה אח"כ כי מיד שתקבל ההריון נסתלקו דמי'. ואם הוציאו הדין מההוא מעשה יש לשדות בו נרגא דלמא לעולם אין זה בירור גמור דאיכא למיחש שנתעברה מקודם לכן ואח"כ ראתה והא דאמר מר שמואל האי בנדתה בעל היינו משום דשמואל רב גוברי' והכיר שהולד הי' בדיוק בר מ"א יום לא פחות ולא יותר לכן החליט שבנדתה בעל וק"ל. ואל תתמ' ותאמר איך אפשר להבחין כ"כ כי כן משמע שם בנדה (דף ל' ע"ב) במה שאמר אביי בסימניהון שוים ע"ש בפיר' רש"י וכ"ש מר שמואל דרב גוברי' כמ"ש בגמ' אבל אנן דלא בקיאינן כולי האי אין לנו לסמוך לחשוב מיום הטבילה. ולכאורה יש להביא ראי' שאין זה בירור גמור שלא נתעברה מקודם כיון שראתה נדה מהא דאי' התם (דף ל' ע"ב) וז"ל א"ל לר' ישמעאל מעש' בקליאופטר' מלכה אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותי' הריגה למלכו' ובדקן ומצאן זה וזה למ"א יום וכו' ומאי ראי' מן השוטים אימר נקיבה קדים ואיעבור ארבעין יומין קמי זכר. ורבנן סמא דנפצה אשקינהו כו' ור"י איכא גופא דלא מקבל סמא כו'. עכ"ל. וקשה מאי מקשה המקשן. או למה לא תירץ לו התרצן דאיירי כגון שקודם שמכרה המלכה השפחות לתשמיש ראו נדה ממילא ליכא למיחש דלמא נתעברה הנקיבה קודם הזכ' ארבעין יומין ואהאי תירוצא לא הוה ליה לר' ישמעאל להשיב מה שהשיב. אלא ע"כ לומר שאין לסמוך ולומר כיון שחזרה וראתה ודאי לא קבל' הריון מקודם כן נ"ל לכאורה ראי' ברורה שאין לסמוך ולומר ודאי לא נתעברה מקודם כיון שאח"כ ראתה:

אבל בתר העיון אין מכאן ראי' כלל כי א"ל שהש"ס לא רצה לאוקמי המעשה של קליאופטרא בענין שהמלכה מסרה השפחות לתשמיש סמוך אחר שראו נדה דאז אין לחוש שמא נתעברה הנקבה מקודם. דא"כ הי' מוכרח לומר שרבי ישמעאל ס"ל שלא כך הי' מעשה ויחלקו ר"י ורבנן במציאת וזהו דוחק גדול. לכן משני כגון דאשקינהו סמא דנפצא אליבא דרבנן ור"י ס"ל ג"כ שכך הי' המעשה. אלא שס"ל איכא גופא דלא מקבל סמא:

כללא דמלתא כיון דרש"י והרמב"ם ס"ל שמחשבין מ' יום מן יום הטבילה וכן משמע מההי' עובדא דמר שמואל. ומן ההיא עובדא דקליאופטר' ליכא פירכא אין לנו לזוז מדברי רש"י והרמב"ם ויש לסמוך ולומר שאם היתה מעוברת לא היתה רואה דם אח"כ וספיקא הנ"ל נפשט אמנם נלע"ד אם שמשה עם בעלה ואח"כ מצאה כתם וטבלה אח"כ אין לסמוך ולחשוב מיום טבילתה כי כתמים מדרבנן ואפשר שבא ממקום אחר אף גם שבא ממנו לא מוכ' מלתא כ"כ לומר אלו נתעברה כבר לא מצאה כתם ולסמוך ע"ז במקום איסור כרת ועדיין דבר זה צריך לי תלמוד ואין הזמן מסכים עמדי כעת לעיין כל צרכי ויספיקו דברי אלה המעטים להשיב על שאלתו שאלת חכם ומבין מדעתו דעת קדושים ימצא ובזה אצא. ואשתחוה אפיה ארצה מול פני האדון אשר יפוצו מעיינותיו חוצה. מעינות החכמה במרוצה נא' הטרוד מאד גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה