אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה כ

שאלה יט

נדרשתי לאשר שאלוני שאלות חכם ומבין מדעתו דעת קדושים ימצא לחוות דעי מרחוק. בענין מעשה שהיה כך היה. במקום שאין הנשים יכולות לטבול בתחילת הלילה כדת של תורה מחמת שמקום הטבילה הוא חוץ לעיר ודלתות העיר ננעלות מיד בתחלת הלילה ע"כ הנשים טובלות ביום ח' בעוד היום גדול כמו שתיקן רב אדא בנרש משום אריותא ורב יהודא בפומבדית' משום צינה וכו' ובהיות שהמקום ההוא שהנשים טובלות ביום הוא בפומבי ופרהסי' ושכיחי בי' רבים. ודמי' קצת לנמל. ע"כ שאלה אשה חכמה וצנועה כאשה תקועה אם אין טוב לה יותר לטבול ביום הז' סמוך לחשיכה באופן שתבא ביתה משחשיכה מאשר תטבול ביום הח' במקום דשכיחי בי' רבי' והחכם השיב אמריו אמרי נועם בטוב דעת וטעם שטוב לה יותר שתטבול ביום הז' סמוך לחשיכה באופן שתבא לביתה משחשיכה מאשר תטבול ביום הח' בעוד היום גדול במקום דשכיחי בי' רבים. והאשה החכמה הנ"ל עשתה מעשה ע"פ הוראת החכם הנ"ל. והנה רבים קמו וריננו אחר החכם הנ"ל שלא הורה טוב כאלו התיר לטבול במקוה שחסר קורטב. והחכם הנ"ל שיחר פני אפי זוטרא לחוות לו דעתי הקלושה מה שנראה לי בנדון הזה אם לאסור אם להיתר ובצדה שם תשובתו טעמו ונמוקו הרבה והפציר והעתי' בראיות ארוכות וערוכות בונה וסותר:

תשובה. הנה באמת אין הזמן מסכים עמדי כלל לטייל בפרדס:

ארוכות וקצרות לפלפל בדברי החכם וראיותיו כראוי לכל משיב לחכם כמוהו ירבה ע"כ היה מן הראוי להטמין ידי עד עת מצוא שעת הכושר להשיב באריכות רק מטובו קאמינא להשיב לו מפני הכבוד אף בקצרה מה שנראה לע"ד על פי הדין ודת של תורה וזה החלי. בעזרת ה' חילי. צורי וגואלי. ואען ואומר להיתר שאלה זו צריכין אנו לבאר דעתו של ר"ת שכתב שאין צריך להחמיר כ"כ ולהמתין עד שתחשך רק שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך (הובא בפוסקים) אם דעתו שאפילו ביום הז' אין להחמיר כ"כ וטעמו ונימוקו עמו דכיון שלא תבא לביתה עד שתחשך תו ליכא למיחש למידי לא לדר"ש שתבא לידי ספק ולא לסרך בתה ודמי' להא דאי' במהרי"ל שהכלות הטובלת בשעת נשואין יכולין לטבול מבע"י מאחר דאינן באות אצל החתן עד הלילה. (ומה שכתוב מהר"ר ש"ך בזה במחילה מכבודו שגה ברואה ולא ראה מ"ש בהגהות ש"ד דף פ"ו ע"ב בשם מהרי"ל ע"ש) או אם דעתו של ר"ת במ"ש שאין להחמיר כ"כ להמתין עד שתחש' אלא דוקא ביום הח' אבל ביום הז' הוא מודה לרשב"ם שאין להאשה לטבול עד שהוא ודאי לילה (ונלע"ד שאין דעת הפוסקי' שוה בזה ויעברון לפנינו כבני מרון א' לא' למצוא חשבון). והנה ראיתי בש"ד סי' ך' שכתב וז"ל יכולה אשה לטבול סמוך לשקיעת החמה קודם שתחשך דליכא למיחש לדר"ש הואיל ומחשיך לבא כו' ע"ש הרי מבואר דס"ל שאפילו ביום השביעי אין להחמיר להמתין עד שתחשך (ממש והחכם המורה הביא ג"כ בתשובתו דברי הש"ד.) מ"מ צריכין אנו למודעי מה דעת ר"ת בזה. והנה התוספות כתבו בפ' התינוקת בד"ה משום סרך בתה וז"ל ומיהו אומר ר"ת שאין קפידא רק כשתשיב לביתה יהי' לילה ואין צריך שתצא מביתה בלילה דשוב לא תבא לידי ספק ליכא למיחש אם תטבול היא ביום סמוך לחשיכה תטבול בתה בעוד היום גדול דמרגשת הבת בכך שתטבול סמוך לחשיכה כאמה עכ"ל:

והנה מלת ליכא בלי הגה' אין לו הבנה ונלע"ד שצ"ל וליכא למיחש כו' וה"פ שר"ת תרתי קאמר שיכולה לטבול ביום הז' סמוך לחשיכה דכיון כשתשיב לביתה הוא לילה שוב לא תבא לידי ספק. וגם ליכא למיחש לסרך בתה שתטעה ותסבור שאמה טבלה בעוד היום גדול דמרגשת הבת בכך כו' וא"כ הוא כוונת ר"ת הרי מבואר שר"ת ס"ל כדעת הש"ד הנ"ל שאפילו בז' אין להחמיר ולהמתין עד שתחשך ממש:

והנה ראיתי שמו"ח ז"ל בב"ח שלו העתיק דברי התו' והגיה דליכא למיחש כו' ולפי הגהתו ה"פ שר"ת חדא קאמר דשוב לא תבא לידי ספק ר"ל הבת לא תבא לידי ספק דליכא למיחש כו' ולפ"ז לא הוה מוכח שר"ת מקיל גם ביום ז'. אבל לע"ד אין לשון התו' מוכיחים כן דא"כ הל"ל בקצרה דשוב ליכא למיחש כו' ובאמת כן הוא לשון הרא"ש) ועוד דשוב לא תבא משמע שקאי אההי' דלעיל מיניה. ואין צריך שתצא בלילה דהיינו האשה הטובלת א"צ שתצא בלילה ועלה קאי שלא תבא לידי ספק ולא קאי אהבת שלא נזכרה עדין חדא ועוד קאמינא אף לפי הגהתו של מו"ח ז"ל מוכח שפיר שר"ת ס"ל שגם ביום הז' אין להחמיר ולהמתין עד שתחשך שהרי כתב שמרגשת הבת שתטבול סמוך לחשיכה כאמה ר"ל לפי הגהתו אף אם תטעה הבת ותסבור שאמת טבלה בז' מ"מ תרגיש שתטבול גם היא בז' כאמה סמוך לחשיכה. וא'"כ משמע אם תטבול בז' סמוך לחשיכה שפיר עבדית:

כללא דמלתא שלעד"נ שמוכח מתוך דברי התו' שר"ת ס"ל שאפי' בז' אין להחמיר להמתין עד הלילה וכש"ד הנ"ל:

והנה הסמ"ג (במ"לת קי"א דף קל"ח ע"ב) כתב וז"ל ר"ש היה מצריך ללכת לטבול אחר חשיכה ור"ת לא היה מצריך רק כשתשוב מן הטבילה יהי' חשיכה כו' לעד"נ שאין בדבריו הכרעה כלל דאיכא למימר שכוונתו היא שר"ש הי' מצריך ללכת כו' בין בז' בין בח' ור"ת לא הי' מצריך כו' בין בז' בין בח' או א"ל שר"ת לא פליג אלא בח' ולא בז' גם בדברי המרדכי אין בהן הכרעה שכתב בשבועו' (סי' אלף ס"ד) וז"ל ורשב"ם הי' מצריך לטבול אחר חשיכה ור"ת לא הי' מצריך רק כשתשוב תהיה חשיכה ולשון זה יש לפרש כמו שפרשנו לשון הסמ"ג באופן שאין כאן הכרעה מזו דעתו של ר"ת בז' וכיון שזכינו לדין שבתו' מוכח להדי' שדעת ר"ת שאין להחמיר אפי' בז' יש לנו ללמוד הסתום מן המפורש. ולומר שגם הסמ"ג והמרדכי ס"ל כן בדעת ר"ת גם משמע מלשונם שהביאו דברי ר"ת באחרונה שס"ל שהלכתא כר"ת ולא כרשב"ם וכמו שכתוב מוח"ז ז"ל ע"ש. וא"כ הוא שדעת ר"ת שאין להחמיר אפי' בז' אפילו שלא במקום אונס פשיטא ופשיטה שיפה הורה החכם הנ"ל במקום אונס כך היה מקום לומר לכאור'. אמנם באשר שמשמ' מטור י"ד סי' קצ"ז. שר"ת לא הקיל כ"א בח' ולא בז' וכ"כ רי"ו להדי' בנתיב ך"ו ח"ב דף רכ"א ע"ד) וז"ל רשב"ם כתב בח' כו' ור"ת כתב כו' ומ"מ בת' לדברי כולם לא תטבול עד הלילה עכ"ל א"כ יש לנו לומר להיפך כיון שבטור וברבינו ירוחם מפורש להדי' שר"ת לא הקיל כ"א בח' ולא בז'. אע"פ שהוכחנו מדברי התו' להיפך מ"מ יש לנו ללמוד הסתום מן המפורש ולומר שגם דעת המרדכי והסמ"ג ס"ל שר"ת לא הקיל כ"א בח' ולא בז'. וכן משמע שמהרש"ל ומהרר"א שטיין בביאוריהם לסמ"ג וז"ל מהררש"ל (דף פ"ג ע"ד) אי' בי"ד להדי' דלא פליגי אלא ביום ח' ולא ביום ז' אפילו האידנא כו' וז"ל מוהר"אש בביאוריו הא דפליגי ר"ת ורשב"ם דוקא ביום ח' אבל ביום ז' כ"ע מוד' שלא תטבול עד שיהי' ודאי לילה. (וכ"כ בהדי' בטור י"ד סי' קצ"ז) עכ"ל וכיון שכל הני גאונים ס"ל שדעת ר"ת שאין להקל בז' כ"א בח'. א"כ יש מקום לבע"ד לחלוק על החכם הנ"ל ולומר כמו ביום הז' בעצם היום אין להקל אפי' במקו' סכנה ואונס ה"ה נמי בשביעי סמוך לחשיכה אין להקל אפילו במקום סכנה ואונס.

אמנם אחר העיון מצאתי און לדברי החכם המורה שאין להחמיר כ"כ במקום אונס והוא זה כי צריכין אנו למודעי לפ"ד הטור ורי"ו שכ"ע מודים שאין להקל שתטבול האשה בז' סמוך לחשיכה למה מחמירין כ"כ הלא כשלא תבא לביתה עד שתחשך תו ליכא למיחש לדר"ש שתבא לידי ספק ואין לומר הטעם הוא שהשוו חכמים גזירתן ולא פלוג דא"כ גם בכלות לא היה לנו להקל משום לא פלוג:

(הגם שיש לחלק ביניהם קצת) אלא נ"ל ע"ד טעמא דמלתא שהחמירו כ"כ בז' אפי' במקום שאין לחוש שתב' לידי תקלה היינו משום סרך בתה שהבת לא תרגיש שטבלה סמוך לחשיכה ממש. אלא תסבור שטבלה אמ' בעצם היום כמ"ש הטור בשם רשב"ם אפי' בשמיני ואפי' ר"ת דלית לי' חששא זו ביום הח' היינו משום דהוה חששא רחוקה שתטעה הבת שני טעיות א' שתסבור שהוא יום ז' ובאמת הוא יום ח'. ב' שלא תרגיש שאמה טבלה סמוך לחשיכה. אבל בז' שהוא חששא קרובה שלא תרגיש הבת שאמה טבלה סמוך לחשיכה גם ר"ת מודה שיש לחוש ולהחמיר שלא תטבול אפילו סמוך לחשיכה ולא תבא לביתה עד שתחשך משום סרך בתה שלא תטעה הבת ולא תרגיש באמה שטבלה סמוך לחשיכה.

ובזה א"ש מ"ש במהרי"ל בהל' טבילה וז"ל כשטובלות ביום ז' כו' משום סרך בתה כו' עכ"ל שלכאורה תמוה מה ענין סרך בתה ביום הז' כי סרך בתה האמור בתלמוד נאמר ביום הח' שתטעה הבת ותסבור שהוא יום הז'. אבל לפ"ד א"ש וק"ל באמת נראה שיש ט"ס במהרי"ל. ויש להגיה שצ"ל כאלו הית' נדה דאורייתא כו' מ"מ גם מ"ש הוא נכון:

כללא דמלתא הא שר"ת מודה שאין לטבול בשביעי אפי' סמוך לחשיכה ולא תבא לביתה עד שתחשך היינו טעמא משום סרך בתה שלא תרגיש באמה שטבלה סמוך לחשיכה. וא"כ הוא שטעם החומרא הוא משום סרך בתה א"כ אין לנו להחמיר במקום אונס אפי' בז' אע"פ שהו' חששה קרובה דליכא אלא חדא טעות מ"מ אין אנו חוששין לה. כמו שאין אנו חוששין ביום השמיני בעוד היום גדול לסרך בתה במקום דאיכא אונס אע"פ שהוא ג"כ חששא קרובה דליכא אלא טעות אחד. וא"כ הוא הרי מלתא אמורה שיפה הורה החכם הנ"ל:

ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר דלמא עד כאן לא אמרינן שאין אנו חוששין לסרך בת' במקום אונס היינו היכא שהאונס מתמיד והוה כגון אבולאי וגנבי וצינה דאם באנו לחוש לסרך בתה תיבטל לעולם ולא תהו ברא' כתיב ע"כ יכולה לטבול בשמיני בעוד היום גדול במקום אונס אבל כמו בנדון דידן שאם תמתין לילה א' עד ליל ט' סמוך לחשיכה יצאה מן חששא קרובה לחששא רחוקה יש לומר שיש לה לבטל עונה אחת ותמתין ליל ט' סמוך לחשיכה:

אבל זה אינו לפי ע"ד כי נראה שמשום סרך בתה אין לבטל אפי' עונה א' כגון אם א"א לאשה שתטבול בליל ח' ובליל ט' מחמת איזה סיבה מה שהיא. אבל אפשר לה לטבול ביום ח' או בליל יו"ד נלע"ד שתטבול ביום ח' ולא תיחוש לסרך בתה. ולא תבטל עונה א' כי ביטל עונה א' מקרי ג"כ אונס וראי' לדבר מהא שכתב הטור בסי' קצ"ט אם חל ליל טבילתה במ"ש שהוא י"ט רוחצת וחופפת בע"ש ומרחקת חפיפתה מטבילתה ולא אמרינן שתדחה טבילתה עד ליל א' וגדולה מזו אפי' חל טבילתה בליל שבת וביום ה' ו' הוא י"ט חופפת ביום ד' ולא אמרינן שתדחה טבילתה עד ליל מ"ש שתוכל לחפוף במ"ש או תמתין עד ליל א' ותחפוף ביום ותטבול בלילה כראוי אלא ודאי לא תבטל אפי' לילה א' משום חומרא שאין להרחיק חפיפה מטבילה ומיקרי לא אפשר ה"ה הכי נמי שאין לבטל עונה א' משום חומרא דסרך בתה ולעד"נ שיותר יש לחוש לחומרא שלא תרחיק חפיפתה מטבילתה מאשר שיש לחוש לסרך בתה שהיא חששא רחוקה מאד שמא תטעה הבת ושלא תיבעל ושמא תרא' בו ביום וק"ל

והנה לא נעלם מעיני מה שכתב הרא"ש בסוף נדה שלדעת רש"י אם חל ליל טבילתה במ"ש שהוא י"ט מוטב שתדחה טבילת' ולא תרחיק חפיפתה מטבילתה מע"ש למ"ש א"כ י"ל בנ"ד ג"כ שתדחה טבילתה אבל באמת כבר נדחה דעה זו. ואפי' הטור בנו של הרא"ש לא הביאו. וטעמו ונמוקו עמו כמבואר בב"י ובב"ח ע"ש:

ועוד נלע"ד שאפי' לפי דעה זו שכתב הרא"ש שמוטב שתדחה טבילתה. מ"מ בנ"ד מוד' שאין לדחות טבילתה ולבטל אפי' לילה א' שאין חששא דסרך בתה חמורה וקרובה כמו החומרא והחששא של הרחקת חופפתה מטבילת' כמ"ש לעיל וא"כ הוא שזכינו לדין שאין מבטלין אפי' עונה אחת משום סרך בתה האמור בתלמוד דהיינו ביום ח' בעוד היום גדול הה"נ שאין מבטלין אפי' עונה א' משום סרך בתה ביום ז' סמוך לחשיכה והוא מה שרצינו:

כל זה נלע"ד ברור ללמד זכות על החכם המור' להקל שאין להרהר אחר הוראתו ולשוי' טועה ח"ו אבל מ"מ אם חכם אחר מצא בקעה ורוצה לגדור שלא יבואו לידי תקלה ח"ו וימחה שלא יטבלו הנשים בז' כלל אפי' סמוך לחשיכה ובמקום אונס תבא עליו ברכה ויש לו על מה שיסמוך כי מהררש"ל כתב בביאוריו לסמ"ג (דף פ"ג) אחר שכתב ואי' בי"ד כו' כמו שהעתקתי לעיל. כתב וז"ל ומהרי"ל כתב שאפי' בדיעבד ראוי להחמיר עכ"ל ומפשטן של דברים משמע שס"ל למהרר"של שמהרי"ל כ"כ אפי' אם טבל' סמוך לחשיכ' (אעפ"י שאין זה מוכרח במהרי"ל גם דברי מהררש"ל י"ל בע"א..) ( יראה להחמיר וא"כ הוא שס"ל למהרי"ל שאם טבלה ביום ז' סמוך לחשיכה יראה להחמיר שתחזור ותטבול ממילא מוכח ג"כ שאפי' במקום אונס אין להתיר לכתחילה דאי שרי לכתחילה במקו' אונס לא היה מן הראוי להחמיר בדיעבד כמ"ש הרשב"א ורי"ו לענין אם טבלה ביום ח' שלא במקום אונס עלתה לה טבילה כיון שבמקום אונס שרי לכתחילה ועיין בב"ח סי' קצ"ז ס"ה מ"ש בזה. הגם שיש לי עליו הרהורי דברי' במה שכתב באותו סעיף ומ"מ מ"ש בענין הנ"ל הוא אמת נכון ע"ש

כללא דמלתא שנלע"ד שהחכם שהורה להיתר יש לו עמודים כיכין ובועז לסמוך עליה' אמנם מי שרוצה להחמיר לעצמו ולאחרינא הרשות בידו ואין להרהר אחריו ואם הוא במקום שיש לחוש לתקלה נקרא קדוש ותע"ב מבריכה העליונה ויזכה לברכת מי מנה כנ"ל גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה