פרשת בראשית מאמר אומללה יולדת השבעה
ת"ח כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא מחוביהון ולאשתדלא ברעותא דמאריהון דהא (אין) [אינון] שבעה זכאין דהוו בישראל דאתתקפו ביה בקב"ה בלבא שלים ואינון שבעה סמכין דעלמא ממש, ביומיהון אתגבר בעלמא ימינא על שמאלא וישראל על עובדי כוכבים:
וכיון דאשתלימו אינון. קמו מסטרא דשמאלא שבעה בתי דינין ממש דכלהו עע"ז כמה דאתערו חברייא דלא חרבה ארץ ישראל עד דפלחו שבע בתי דינין ע"ז ודאתו מנהון. ואלין אינון ירבעם בן נבט ובעשא בו אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה הה"ד [ירמי' טו ט] אומללה יולדת השבעה דא ארעא קדישא דילדת לון:
ת"ח כד ברא לא עביד רעותא דאבוי על אימיה רמיא לאלקאה ליה ולדברא ליה בארח מישר הה"ד [משלי לא א] דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. מאי אמו ודאי בת שבע אם שלמה ולא אבוי מ"ט בגין דאיהי אתפקדא על ביתא וכל גניזין וכל מאני קרבא בידה אתמסרית ואיהי בעייא לדברא בנהא בארח מישר דיעבדון רעותא דמלכא ועל דאיהי לא דברת להני שבע בארח מישר ולא אלקת להון אסתחרו לסטרא דשמאלא ושלטא שמאלא על ימינא ואזלת עמהון בגלותא הה"ד [ירמי' טו ט] אומללה יולדת השבעה:
ת"ח קדמאה דהוה בהו דאיהו ירבעם אתער בעלמא סטרא דשמאלא ועביד תרין עגלין דהא ענלא מסטרא דשור איחו דאיהו בשמאלא ומה דהוו תרי. רזא דתרי חילין דשמאלא אתי מיניה. [כדין] שריאת סיהרא לאתפגמא עד דאשתלימו אינון ז' מסטרא דשמאלא. כיון דאתי הושע בן אלה כדין אתפגימת סיהרא וגלו ישראל ושכינתא עמהון:
מ"ט בגין דכנסת ישראל בשבעה סליקת ובשבעה נחתת בשבעה אשתלימת ובשבעה אתפגימת. בשבעה אשתלימת כדאוקימנא ברזא דמהימנותא וזכאין דאחידן בה אברהם יצחק ויעקב יוסף משה אהרן דוד. בשבעה אתפגימת הני שבעה בת' דינין ואתתרכת מארעא קדישא:
דהא תריסר בנין רשיעין הוו להו לאינון ז' ב"ד וכדין אינון י"ב סמכין דלעילי אתברו אינון י"ב שבטין דסחרני שכינתא וישראל [אזלו] בגלותא אלא יהודה דאריכו ליה עד עשרה:
ת"ח עד דהוו בירושלם לתתא עשרה מלכין רשיעין לא אתחרבת ולא אסתלק קב"ה מינה ומירושלים דלעילא דאיהי עשיראה ושביעאה אתקריאת [ואינון עשרה מלכי דלעילא דאיהי עשיראה ושביעאה אתקריאת] ואינון עשרה מלכין דלתתא וחבעם אביה [יהורם אחזיהו] אחז מנשה אמון יהואחז יהויקים יהויכין. וכד חוה עשיראה דבהו ביש ולא אתדבק באורייתא כדין יהיב אתרא לסטרא דשמאלא לשלטאה עליה ועל ירושלים וכדין שכינתא איסתלקת וישראל דהוו בירושלים גלו ע"ד כתיב [ירמי' ו' ד] או לנו כי פנה יום דא הוא חסד עילאה דאיקרי יום. כי ינטו צללי ערב דא רזא דשמאלא דשרי לשלטאה דרא מהכא אתי חילא לסטרא דשמאלא:
ת"ח שלמה באמצעיתא איהו בין סטרא דימינא לסטרא דשמאלא (ושכינתא) [וחכמתא] דילוה אסתלקת ברזא דימינא ברוא דמהימנותא על כל בני עלמא דהא אימיה אוליפת ליה וביומוי קיימא סיהרא באשלמותא בג"ד כתיב [מ"א ה' א] ויחכם מכל האדם דאתבני בי מקדשא:
ובסוף יומוי שריא סיהרא לאתפגמא וכדין כתיב [שם יא ו] ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו. לא מלא דייקא לא אשלים מה דאיהו הוי ליה לאשלמא כלא בתר דוד דאיהו מאינוון שבעה סמכין ולא מלייא סיהרא אלא דאיתפגים:
בגין כך לא מנינן ליה לא עם אינון שבעה זכאין סמכין דעלמא ולא עם אינון דמרדו במאריהון אלא איהו באמצעיתא מסטרא דימינא שלים ומסטרא דשמאלא פגים:
בג"כ כתיב [מלכים א' יא] קרוע אקרע את הממלכה דא רזא דמלכא בזע פורפירא דיליה דהא ממלכה עליה דשלמה היא ואמיה איקרי ודא בת שבע. ונתתיה לעבדך. בג"כ כתיב [משלי ל כב] תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתא. ת"ח האי עבד לא אתיהיב ליה מלכות אלא מהכא הה"ד ונתתיה לעבדך וכדין שריא שפחה לשלטאה:
ת"ח בקדמיתא כתיב קרוע ולבתר אקרע קרוע זעיר דאיתקרע ממילא בגין דההוא שעתא שרייא סיהרא לאתפגמא ולבתר אקרע דאתכסיא בגלותא. וזמין קב"ה לאתבא שכינתא לאתראה ולישראל לאתרייהו ולאתפרעא מאינון דסטרא דשמאלא דעאקו לון הה"ד [עובדי' א כא] ועלו מושיעים בהר ציון רזא דימינא לשפוט (חסר הענין וע' בזוהר גדול ד"ק עמוד נ"ז) [נמצא בזהר ח"א בהשמטות דרנ"ו סי' כ"ג]. (עוד בזוהר בסוף דף י"ד חסר זה).