פרשת בראשית מאמר תמצית מהמתבאר ע"כ בי"ק ו"ק
דויקנא דאת יו"ד נקודא קדמאה דסלקא במחשבה ואסתים ולא ידיע האי נקודא קיימא בסתימא דמחשבה בגין דלא אתפשט כלל ולא ידיע לאן אורחא הוא ולאן אזיל ומאן איהי ומאן נפקא. וע"ד כלהו קיימין בר בההוא נקודה [דקיימא] ברעו דמחשבה דלא אתידע כלל:
ואיהי נקודה דקיימא באת ה"א עילאה דקיימא על כל אינון שית סמכין דקאמרן ואינון חמש כדקאמרן ואינון פליאות. וע"ד איקרי רזא דא פלא ואות אלף סלקא הכא והכא כלא אות פלאות והא אוקימנא:
וכל אלין סמכין וכל אלין רתיכין דקאמרן כד סלקא ה"א בתראה לאתקשרא באת וא"ו אינון רתיכין (דלא) [נ"ל דילה] כלילן באינון רתיכין עילאין כלהו חפיין בסחרנא דנוקבא:
רזא דא כד נוקבא לא אתקשרת בדכורא חפיא לה חד קליפה תקיפא דסתים נהורה. וכד אתקשרת בדכורא חפיין לה כל הני רתיכין עילאין ותתאין אינון קליפה קדישא דחפיין לכ ואתלבשת בהו והיא אתקשרת באת ו"ו:
לעילא נטלא בה"א דנקודה עילאה סתים בגווה וכד איהי נטלא לון וכלהו בה כדין איתעבידו כלהו כגונא דא (נ"א) ואסתים נקודה עילאה דקיימא באמצעיתא איהו ו"ו דאזלא בעיגולא למעבד גופא לאסתמא להאי נקודה:
כגוונא (נ"א דה"א) אחרא עביד גופא באינון רתיכין דילה ואיהי נקודא דקיימא באמצעיתא וכדין איקרי ה"א. ה"נ האי את רזא דו"ו אינון גופא וקיימא ברזא דא והאי נקודא באמצעיתא ובג"כ כלא חד. והאי נקודה עילאה איקרי חכמה עילאה, והאי נקודה תתאה איקרי חכמה תתאה חכמה זעירא והאי ה"א וחגאי ה"א בר דהאי נקודה אתרשים בקדמיתא (בנקודאה) [בלחודאה]:
י' נקודה חד עילאה דקיימא על תשעה סמכין כמא דאוקימנא אלין לא איקרון בשמהן בר באינון רתיכין דילהון אבל הני תשעה נפקי מגו בוצינא ואתרשימו תחותוי דיו"ד:
ואינון ט' ניקודין וכלהו הני נקודין תשע נפקין מאינון תשע:
ואע"ג דאמרן דהני תשע אינון תחותיה דיו"ד. עליה דיו"ד אינון. אבל אינון סמכין לה ואינון רתיכין לט' אחרנין דאינון רזא דאין סוף וכלהו קיימין ליו"ד וכל הני דלתתא אסתימו ואהדרו להאי נקודה ע"ד כל יומין:
(כאן חסר) (והחיות רצוא ושוב כו' דלא יכיל עינא למשלט בהו עד סוף הענין תמצאנו נדפס בפרשת בראשית מהזוהר דף כ"א):