אור ברסלב
ספר קול אליהו סימן לו › סעיף ב'

ספר קול אליהו

סימן לו · סעיף ב'

סעיף א'

שלחן ערוך

כל אות צריכה להיות גולם אחד לכך צריך להיות (צ"ל ליזהר, הגהות משנ"ב איש מצליח הערה 3) בנקודה שעל האל"ף שהיא כמין יו"ד ובנקודה שתחתיה וביוד"י (ו) השי"ן והעי"ן ואחורי צד"י שיהיו נוגעות באות (ז) ובאחת (ח) שאינה נוגעת פסולין (ט) וכן בשאר אותיות חוץ מה"א וקו"ף (י) שאין ליגע הרגל (יא) בגג ואם נגע פסול.

מקורות

כל אות וכו' כל דברי מרן מקורם ברא"ש הלכות ס"ת סי' י"ב ובטור ובארחות חיים סי' כ"ה בשם תשובת הרשב"א ח"ז סי' שנ"ב.

חוץ מה"א וקוף. לענין אות ה"א מובא בגמ' במנחות כ"ט עמ' ב' אמר רב אשי חזינא לספרי דוקני דתלי לכרעא דה"א וכו', ולענין אות קו"ף גמ' בהבונה ק"ד עמ' א' מאי טעמא כרעא דקו"ף תליא וכו' וכן כתב הרשב"א שכן כתב הרמב"ן בשבת ק"ג עמ' א' ד"ה טיטי"ן פיפי"ן, ובר"ן פרק הבונה ל"ז עמ' ב' ד"ה ואמרינן, ובריב"ש בתשובה סי' ק"כ, ולאפוקי מהמהרי"ק סי' ע"א שהכשיר בנדבק רגלי הה"א והקוף לגגם, וסיים בב"י, "ומאחר שרוב מנין ורוב בנין פוסלים הדבר ברור דהכי נקטינן".

משנ"ב ס"ק ו'

(ו) השי"ן והעי"ן. בכל הראשים [וכן כתב בהלכה ברורה ס' ד'].

משנ"ב ס"ק ז'

(ז) ובאחת. פי' אפילו ביו"ד אחד מן השי"ן וה"ה אם יש הפסק באמצע האות. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ה' ס"ק קע"ב].

משנ"ב ס"ק ח'

(ח) שאינה נוגעת. אפילו אם הפירוד הוא דק שאין פרידתו ניכר להדיא ולא מהני כאן קריאת התינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא אם גריעתו מחמת שיש ספק לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק וכדלעיל בסימן ל"ב סי"ו. וכ"ז בלא תיקון אבל ע"י תיקון מהני דלא ליהוי שלא כסדרן אם התינוק קראו לאות וכדלעיל בסימן ל"ב סכ"ה. (ועי"ש מה שכתבנו בשם הגרע"א לענין יו"ד שאחורי הצד"י אם נראה כיו"ד ונו"ן). ובכל זה אין חילוק בין אם נעשה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה וכדלעיל בסימן ל"ב. [עיין לעיל בסי' ל"ב ס"ק נ"ב במשנ"ב ובהערה שם].

משנ"ב ס"ק ט'

(ט) וכן בשאר אותיות. כגון הנקודה שלמטה שבג' או הנקודה שבפ"א או הרגל שבתוך התי"ו אם לא נגעו בהאות או שיש הפסק באמצע איזה אות. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ה' ס' ג' וביריעות שלמה פי"א ס' א' לענין יו"ד הפ"א ורגלי התי"ו, ובמשנת הסופר שם ס"ק קע"ד כתב שכן לענין רגל השמאלי של הגימ"ל].

משנ"ב ס"ק י'

(י) שאין ליגע. ולכתחלה יהיה הפסק בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג בימה כשהוא קורא בו גם לא ירחיקנו יותר מעובי הגג. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ה' ס"ק קע"ה].

משנ"ב ס"ק י"א

(יא) בגג. וה"ה הקו"ף ביריכו שבצידו וכ"ז אפילו אם נעשה הנגיעה אחר הכתיבה ואפילו אם הנגיעה דקה כחוט השערה וכמו שנתבאר לעיל בסימן ל"ב סי"ח במ"ב שם ועי"ש בענין תיקון האות אם לא כתב אח"ז דאל"ה הוי שלא כסדרן. [מה שכתב ה"ה הקו"ף ביריכו בצידו כן כתב במשנת הסופר סי' ה' ס"ק קע"ו, ומה שכתב שאפילו אחר כתיבה, עיין במשנת הסופר סי' ה' ס"ק מ"ח שהביא מחלוקת בזה ויש שהתירו להפריד בנדבק לאחר כתיבה, וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ט ובהלכה ברורה סי' ל"ב ס' פ"ה בסופו העלו להקל שמועיל לתקן ולגרוד הנגיעה שנעשה אחר הכתיבה אך סיים ביריעות שלמה שם שמ"מ צריך להודיע לקונה את אשר נעשה בהן עי"ש].

סעיף ג'

צריך (יב) לתייג (יג) שעטנ"ז ג"ץ והסופרים (יד) נהגו לתייג אותיות אחרות ואם לא תייג אפילו שעטנ"ז ג"ץ (טו) לא פסל.

מקורות

צריך לתייג וכו' גמ' במנחות כ"ט עמ' ב' אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה שלשה זיוני"ן ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ.

והסופרים נהגו וכו' עיין טור שהביא את הרא"ש בסוף הל' תפילין בשם השימושא רבא וכן את דברי הרמב"ם לענין שאר האותיות שנהגו לתייג.

ואם לא תייג וכו' לא פסל כן הסיק הב"י שכן מוכח מהרמב"ם פ"ב ה"ט, וכן מהרא"ם בסי' שצ"ט, שלמד שזיונין של שעטנ"ז ג"ץ לא בתגין אלא פירושו שלא יעשה ראשיהם עגול אלא משוך, וסיים הב"י והכי נקטינן היכא דאין נמצא מי שיודע לעשות תגין. (אך עיין בב"ח בד"ה כתב רבנו, שחלק על הב"י ופסק כהברוך שאמר ור"ת וכן כהטור שדייק מהרא"ש לפסול בחסרון התגין של שעטנ"ז ג"ץ, ועיין במשנ"ב ס"ק ט"ו ובקול יעקב אות י"ז).

משנ"ב ס"ק י"ב

(יב) לתייג. אפילו בס"ת וכ"ש בתו"מ. [בביאור הסופר סי' ה' ס' ד' בד"ה צרכים לזיינן, עמד על הלשון שכתב המשנ"ב "וכ"ש בתו"מ" מה הכל שכן, ועי"ש מה שיישב ועיין עוד מה שכתב בענין זה ביריעות שלמה פי"ד הערה 23].

המשך ס"ק י"ב. והתגין האלו הם שלשה תגין קטנים ודקים כחוט השערה זקופות על אלו האותיות. [מלשון המשנ"ב משמע ששלשת התגין הם באותו גובה אך עיין בקול יעקב אות י"ג שכתב וז"ל ויש לעשות התג האמצעי גדול משני התגין שבצדו, והביאו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 4 וביריעות שלמה פי"ד ס' ב' ובהלכה ברורה ס' ח'].

המשך ס"ק י"ב. אחד מימין ואחד משמאל ואחד מלמעלה וי"א דשלשתן מלמעלה וכן נוהגין. [עיין בטור החדש ביו"ד סי' רע"ד שציירו בתוך דברי הטור את שתי השיטות. (וכן בטור הישנים מצוייר כן בפרישה ס"ק י"א, אך עיין בתוס' במנחות כ"ט עמ' ב' ששם לכאורה הציורים הפוכים וצ"ב). ועיין ביריעות שלמה פי"ד ס' ב' שכתב וז"ל "ויהיו זקופים ולא אחד נוטה לימין ואחד לשמאל" וכן כתב בהלכה ברורה ס' ח'].

המשך ס"ק י"ב. וכעין קו דק הוא כל תג ותג כך נוהגים באלו הארצות וטוב יותר לעשות כל אחד כעין תמונת זיין אך שיהיו קטנים ודקים מאוד. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' ובקול יעקב אות י"א שהתגין צריכים להיות צורת זיינין והוסיף הקול יעקב שאם לא עשה כן כשר, ובמשנת הסופר שם ס"ק קפ"א כתב שיש מקומות שעושים רק שלשה קוים דקים וכמו שכתב במשנ"ב "שכן נוהגים באלו הארצות" ואף שיוצאים בזה ידי חובת תיוג מ"מ נכון להדר לעשותם קו עם ראש כעין זיין וכמו שסיים במשנ"ב. (ועיין עוד שם בביאור הסופר ד"ה כעין זייני"ן, מה שכתב בזה). וכן כתבו ביריעות שלמה פי"ד ס' ה' ובהלכה ברורה ס' ח' שכך צריך לעשות. (ועי"ש שהביא עוד מנהג בזה ועיין עוד שם בהערה 24 א'). ומה שכתב במשנ"ב לעשותן דקים כן כתבו בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' ובקול יעקב אות י"ג שיהיו התגין קטנים ודקים כחוט השערה ומובא ג"כ ביריעות שלמה פי"ד ס' ה' ובהלכה ברורה ס' ח'].

משנ"ב ס"ק י"ג

(יג) שעטנ"ז ג"ץ. וה"ה צד"י כפופה ונו"ן פשוטה. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' ובקול יעקב אות י"ד ובהלכה ברורה ס' ה'].

המשך ס"ק י"ג. ואם הוסיף הסופר לעשות תגין חוץ מאותיות שעטנ"ז ג"ץ וחוץ מאלו המוזכרים בטור ובלבוש שנהגו בהם הסופרים לא עכב אך בתנאי שיהיו מחוברים להאות אבל אם אינו מחובר יש למוחקו ואפילו באותיות שבשם הקודש ולכתחלה אין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים. [מה שכתב במשנ"ב "ואם הוסיף תגין וכו' לא עכב אך בתנאי שיהיו מחוברים" כן כתב במשנת הסופר סי' ה' ס"ק ק"צ, וכן כתב ביריעות שלמה פי"ד ס' א' שאף אם תייג באותיות מלאכ"ת סופ"ר כשר וכן כתב בהלכה ברורה ס' ז', ומה שכתב במשנ"ב ש"לכתחלה אין נכון להוסיף תגין" כן כתב בקול יעקב אות ט"ז (בתרא) שאין לזוז מדברי הרש"ש שרק בשעטנ"ז ג"ץ ובד"ק חי"ה יתייג ומובא ביריעות שלמה שם ובהערה 3 ובהלכה ברורה ס' ז' ובשער הציון שם ס"ק כ"א וכן כתב במשנת הסופר שם שאין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים. (ואם במקום שלשה תגין עשה ד' או ה' עיין בביאור הסופר סי' ה' ד"ה בג' תגין, ובהלכה ברורה ס' ח' ובבירור הלכה ס"ק ג' מה שכתב בזה)].

המשך ס"ק י"ג. ותיוג של שעטנ"ז ג"ץ הוא בשי"ן על הראש השלישי של האות ובעי"ן וטי"ת וצד"י על ראש השמאלי. [וכן כתבו ביריעות שלמה פי"ד ס"ב ובהלכה ברורה ס' ח', ועיין בביאור הסופר סי' ה' ס' ד' ד"ה אם לא עשה, שכתב שכן כתבו כמה ראשונים ועי"ש שדן לענין אם עשה תגין אך לא בראש השמאלי].

המשך ס"ק י"ג. וידביקן באמצעיתו ולא בסופו. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' ובקול יעקב אות י"ב אמנם עיין במשנת הסופר ס"ק קפ"ו שכתב שאין זה אלא עצה טובה משום שלפעמים יכול לגרום לשינוי צורה אם ידביקם בסוף והביא שיש אומרים דאדרבא לכתחלה יש להדביקם בסוף האות. (ועיין עוד מה שכתב בביאור הסופר שם ד"ה בסוף האות). וכן ביריעות שלמה פי"ד ס' ג' הביא את שתי השיטות בזה וסיים ואין קפידא בדבר ונהרא נהרא ופשטיה ועי"ש בהערה 11 מה שכתב בזה וכן כתב בהלכה ברורה ס' ח' שאין בזה רק זהירות בעלמא ושמעיקר הדין רשאי לעשות התגין בקצוות הראש מימין לשמאל].

המשך ס"ק י"ג. כתבו האחרונים בשם תשובת הרמ"ע שיזהר שיהיו התגין נפרדין כל אחד מחבירו כדי שלא יראו רק כתמונת זיונין ולא כעי"ן ושי"ן ולעיכובא הוא. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' שיזהר שלא יהיו אלא זיינין ולא עי"ן או שי"ן, ומה שכתב במשנ"ב ולעיכובא הוא כן כתב במשנת הסופר שם ס"ק קפ"ה בשם המשנ"ב, אך הוסיף שיש אומרים שאין לפסול עבור זה משום אות מיותרת שהרי ניכר שעשאו לשם תג שהרי הוא מחובר לאות וכן ביריעות שלמה פי"ד ס' ז' הביא שתי דעות בזה שיש אומרים שרק התגים פסולים והוי כלא תייג אך הסת"ם כשרות וי"א שגרע מאות לא מתוייגת והסת"ם פסול ולהלכה העלה שיתקנם ואף בתו"מ מועיל תיקון ובהלכה ברורה ס' י"ב כתב שאם אין לו תפילין אחרות יניחן בברכה ומ"מ מיד כשיוכל יתקנם ע"י שיפרידם].

המשך ס"ק י"ג. גם צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות ואל"ה פסולין דאף דאין עיכוב בעשיית התגין כמו שפסק המחבר מ"מ זה גרע דהוי כיתרון אות קטנה בין השיטין. [עיין בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' שכתב ואם אינן נוגעין בגוף האות פסולים. ובלשכ"ה שם ס"ק כ"ח כתב שמשמעות דברי הרמ"ע שכשיש לה תגין ואינן מחוברים גרע טפי מאין לה תגין כלל והסת"ם פסולים. וכן כתב בקול יעקב אות ח' וכן פירש במשנת הסופר שם ס"ק קפ"ג את דברי הקסת הסופר. (אמנם שם ביאר שהיינו דוקא בתיוג כצורת זי"ן או וא"ו אך לא בתג שהוא קו ישר עי"ש). וביריעות שלמה פי"ד ס' ח' הביא מחלוקת בזה שיש שפסלו הסת"ם ויש שלא פסלו וציין בהערה 33 שכן דעת החזו"א בסי' ח' ס"ק י"א ובהלכה ברורה ס' י"א כתב שדעת רבים מן הפוסקים לפסול הפרשיות. (ועיין עוד בביאור הסופר שם ד"ה פסולים)].

המשך ס"ק י"ג. ועיין ביד אפרים שכתב דלא מהני אף אם ימשיכם אח"כ אל האות רק צריך לגוררם ולכותבם מחדש רק אם ידעינן שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירין בהמשכה אל האות. והלבושי שרד כתב דהרמ"ע ס"ל דלא גרע דבר זה מחסרון הקפת גויל דאינו מעכב רק בתחלה וע"כ אם נפרד אחר שנכתב כשר בלא תיקון כלל וממילא לדבריו אם לא היו נוגעין מתחלת הכתיבה מהני עכ"פ תיקון דומי' דמש"כ המ"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ז לענין הקפת גויל וכן משמע לענ"ד מפשטא דלישניה דהרמ"ע עי"ש. ומ"מ לכתחלה נכון להחמיר כיד אפרים ועי' פמ"ג. [עיין בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' שכתב "וצריכין לתקנם" ומשמע שתמיד מהני תיקון שלא חילק בין כשלא היו מחוברים בשעת כתיבה ובין שנפרד אח"כ וכן העלה בקול יעקב אות ח' שאכן לא קי"ל כיד אפרים ושכן מעשים בכל יום שמחברים תגין הפרודים מתחילת עשייתם אל האותיות ואין פוצה פה ומצפצף והעתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 5 וכן כתב במשנת הסופר ס"ק קפ"ד בדעת הקסת הסופר וכן העלה ביריעות שלמה פי"ד ס' ח' שתמיד מועיל לתקן וצריך לחבר את התגין שנפרדו אף שנכתבו בכשרות ונפרדו אח"כ, ועיין בבירור הלכה ס"ק ז' שהביא בזה מחלוקת אמנם עיין בשונה הלכות ס' ח' שכתב שדעת החזו"א בסי' ח' ס"ק י"א שאפילו אין התגין נוגעין בגוף האותיות בתחלת הכתיבה כשר. (וכן הביאו דבריו בביאור הסופר שם בד"ה פסולים, וביריעות שלמה פי"ד הערה 33, ובביאור הסופר שם כתב ששיטת החזו"א היא נגד כל האחרונים שהעתיקו להלכה דברי הרמ"ע וכן נגד הב"י (ביו"ד סי' רע"ד) וסיים, שאולי בשעת הדחק אפשר לסמוך על זה ובפרט כשהיו מחוברים בשעת כתיבה ואח"כ נפסקו שאז בשעת הדחק ואין לו תפילין אחרים יש להניחם אפילו עם ברכה, וכמו שסיים במשנת הסופר ס"ק קפ"ד)].

משנ"ב ס"ק י"ד

(יד) נהגו לתייג. בתפילין אותיות אחרות מלבד אלו והם מוזכרים בטור בשם השמושא רבא ובשם הרמב"ם. והתגין האלו הם תגינים גדולים אך שיהיו דקים שלא יתקלקל האות עי"ז ומאוד צריך ליזהר ביותר בתגין שעל הוי"ו או שעל היו"ד כי בקל ישתנה האות עי"ז. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ה' ס' ה' ועי"ש במשנת הסופר ס"ק קצ"א – קצ"ג מה שכתב. ומה שכתב במשנ"ב שהתגין האלו הם תגין גדולים כן כתב בילקוט הסופר שם ס' ה' אך סיים שאין נוהגין כן ושם בס' ו' כתב ג"כ שבאות יו"ד ובאות וא"ו צריך זהירות בפרט שלא יתקלקל תמונת האות].

משנ"ב ס"ק ט"ו

(טו) לא פסל. והב"ח פוסל בזה וגם הגר"א בביאורו מיישב לכ"א מן השיטות ומביא הרבה פוסקים דמחמירין בזה ע"כ מהנכון מאוד לחוש לזה ולתקנם אח"כ ותיקון מהני אפילו בתו"מ ולא הוי בזה שלא כסדרן דבלא התגין נמי צורתה עליה (אחרונים). [וכן הביא מחלוקת בזה בקסת הסופר סי' ה' ס' ד' וסיים שיש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן ואפי' בתו"מ מועיל תיקון וכן העלה בקול יעקב אות י"ח שכן האריז"ל החמיר בתגין מאוד, וכן העלו במשנת הסופר שם ס"ק קפ"ח וביריעות שלמה פי"ד ס' ו' ובהלכה ברורה ס' ה'].

המשך ס"ק ט"ו. ודע עוד דהמחבר מיירי שעשה ראש האות למעלה כתיקונו אך שחיסר התגין שעליו אבל אם עשה למעלה ראשו עגול ג"כ משמע מהב"י דאין להקל אפי' בדיעבד לפי פירוש הרא"ם וצ"ע למעשה כי לכאורה להרמב"ם יש להקל בכל גווני. [עיין בביאור הגר"א דלהרמב"ם לא איירי הגמרא כלל בתפילין רק במזוזה ולא לענין עיגול והמשכה אך לענין תגין ממש ורק לכתחלה]. [הנה המשנ"ב נשאר בצ"ע בזה, אמנם במשנת הסופר סי' ה' ס"ק קפ"ז כתב שמהב"י מוכח שאין להקל בזה אלא דוקא אם הראשים של שעטנ"ז ג"ץ משוכים אבל אם עשה ראשם השמאלי עגול אין להקל אף בדיעבד, ועיין עוד בביאור הסופר ד"ה ויש לחוש, מה שהעיר על דברי המשנ"ב שנשאר בצ"ע וביריעות שלמה ח"ב כת"י כתב דלדידן יש להכשיר גם בראש עגול וללא תגין ומ"מ יש לתקן ולתייג האות אמנם עיין בבירור הלכה ס"ק ב' באמצע דבריו שכתב שנראה שאף מרן שהיקל דוקא כשעשה ראשי האותיות משוכים ולא עגולים ע"ש].

המשך ס"ק ט"ו. כתב בספר איגרת הטיול שעטנ"ז ג"ץ הוא אותיות שט"ן ע"ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו ג"כ סוד של שעטנ"ז ג"ץ כי ג"ץ ג"כ שם מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם. [וכן כתבו בקול יעקב אות י"ד ובילקוט הסופר סי' ה' ס' ד' וביריעות שלמה פי"ד הערה 1, ועיין עוד בקול יעקב אות ט"ו וביריעות שלמה פי"ד בסוף הערה 40 מה שטוב לכוין בשעת עשיית התגין שהוא טוב לנושא התפילין מכל מחשבות רעות ולכל דברים אחרים].

תוכן העניינים

ספר קול אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה