סימן לו · סעיף א'
שלחן ערוך
צריך לדקדק (א) בכתיבת האותיות שלא תשתנה (ב) צורת שום אחת מהן ולא תדמה (ג) לאחרת: הגה ולכתחלה יכתוב (ד) בכתיבה תמה כמבואר בטור ובשאר פוסקים והוא ידוע אצל הסופרים מיהו (ה) אם שינה בצורת הכתב אינו פסול.
מקורות
צריך לדקדק וכו' כן כתב הרא"ש בהלכות ס"ת סי' י"ב, ועי"ש ובטור שהאריכו בדוגמאות, אך מרן כאן קיצר וכתב את הכלל שבדברים.
הגה ולכתחלה יכתוב בכתיבה וכו' כן כתב בד"מ ס"ק ו' וז"ל "ועיין בב"י ובברוך שאמר שהאריך בטעמים וראיות על כל קוץ וקוץ אותיות אלו וצורתן".
מיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול. כן כתב בד"מ שם וז"ל ועיין לקמן ביו"ד סי' רע"ד תשובות הרא"ש כלל ג' ס' א' דאם שינה בצורות האותיות לא מיפסל בכך. [וז"ל הטור שם וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה צורת האותיות אינן שוות בכל המדינות הרבה משונה כתב ארצנו (אשכנז ששם נולד) מכתב הארץ הזאת (ספרד, שגלה לשם, שער הציון למשנת הסופר סי' ה' ס"ק ג') ואין פסול בזה השינוי רק שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן ביתי"ן כפי"ן כמו שמפרש בגמ'].
משנ"ב ס"ק א'
(א) בכתיבת. וה"ה אם נשתנה האות מצורתה אחר הכתיבה ע"י נקב או קרע או טשטוש דפסול וכדלעיל בסימן ל"ב. [עיין בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' וביריעות שלמה פ"י ס' י"ג ובהלכה ברורה ס' ב'].
משנ"ב ס"ק ב'
(ב) צורת. אפי' אם שינוי הצורה היה רק במקצת האות כגון שחסר הראש של האל"ף או קוץ היו"ד או שנגעו יוד"י האל"ף בגג האל"ף וכדומה ואפילו אם התינוק יקראהו לאות לא מהני כיון שאנו יודעין שאין צורתה עליה כראוי. [עיין בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' וביריעות שלמה פ"י ס' י"ג ובהלכה ברורה ח"ב סי' ל"ב ס' קכ"ז וח"ג סי' ל"ו ס' ב'].
משנ"ב ס"ק ג'
(ג) לאחרת. ראיתי בספר מעשה רקח שהביא לדינא בשם תשובת מהראנ"ח סימן א' שכתב דאפילו אם רק מקצת האות נדמה לאות אחר פסול. ומדברי הגר"א לעיל בסימן ל"ב סי"ח לא משמע כן וכן כתב הפר"ח. [עיין במשנת הסופר סי' ה' ס"ק ה' שהביא מחלוקת זו שיש אומרים שהוא פסול אבל שאר פוסקים הכשירוהו, וכן הסיק להקל בביאור הסופר בסי' ה' באות הט' בד"ה הרבה לכתחלה, ושכן משמע דעת המשנ"ב שמכשיר בדיעבד. (ודוגמא לזה כגון קו"ף שעשה לו תג גדול ועבה ודומה קצת ללמ"ד אבל באופן כללי ניכר שהוא קו"ף). וכן כתב ביריעות שלמה פי"ב הערה 49 שכן הלכה כדעת הפר"ח והגר"א כמו שהסיק במשנ"ב כאן (ושם ביריעות שלמה עוסק הרב לענין כ"ף פשוטה שעשה לה זוית למעלה בצד ימין שהיא כשרה מדינא לדידן, ועיין עוד בזה בסי' ל"ב במשנ"ב ס"ק ע"ג מה שכתבנו) עיין עוד בבירור הלכה ס"ק א' באמצע דבריו].
משנ"ב ס"ק ד'
(ד) בכ"ת. ר"ל כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות כפי מה שלמדוהו מהתלמוד וקבלת הראשונים וע"פ הסוד וכמבואר בב"י בסימן זה. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ה' ס' א', ועי"ש במשנת הסופר ס"ק ג'. ולענין מה שכתב במשנ"ב "וכמבואר בב"י בסימן זה" עיין במשנ"ב איש מצליח הערה 1 שכתבו "ודע שצורת האותיות המובא בב"י ולקמן במשנת סופרים להגאון המשנ"ב ז"ל, היא לאשכנזים, אבל לנו הספרדים יש צורות אחרות כמבואר במור וקציעה ולדוד אמת ועוד". (ועיין עוד בקול יעקב סי' ל"ו ובמשנ"ב איש מצליח ובסוף ספר יריעות שלמה ובהלכה ברורה ח"ג שכתבו את צורת האותיות לפי הספרדים)].
משנ"ב ס"ק ה'
(ה) אם שינה וכו' היינו שלא כתב תמונת האותיות המוזכרים בספרים אבל תמונת האות מיהו צריך כמו שכתב המחבר שלא תשתנה וכו' וכ"ש שלא ישנהו לאות אחר כגון מדלי"ת לרי"ש או מבי"ת לכ"ף וכדומה. והכוונה כמו שכתב הנוב"י סימן פ' דדבר שאין לו שורש בגמ' אין לפסול האות עבור זה. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ה' ס"ק ד', ועיין במשנ"ב איש מצליח הערה 2. שלכן העלו האחרונים ז"ל דתפילין שהפרשיות שלהן נכתבו בכתב אשכנזי כשרות אף לספרדים וה"ה להפך, אלא שצריכים לדקדק הספרדים בענין פתוחות וסתומות שיהיה ע"פ דעת מרן בסי' ל"ב ס' ל"ו ולא כהט"ז דפסול גם בדיעבד.ומ"מ מצוה מן המובחר שכל עדה תחזיק במנהג אבותיה, קול יעקב אות ג' ילקוט יוסף עמ' כ"ח].
המשך ס"ק ה'. וכדי שידע הקורא איך לכתוב לכתחלה וגם איזה פרט יש לו שורש והוא מעיקר תמונת האותיות שיהיה זה לעיכובא אפילו בדיעבד לכן התחזקתי בעזה"י ועשיתי ע"ז קונטרס מיוחד בסוף סימן זה והעתקתיו מהב"י ופמ"ג ושארי אחרונים תמונת כל האותיות למעשה וקראתיו בשם משנת סופרים. וכללתי בו גם קיצור כללי דיני הקפת גויל וחק תוכות ושלא כסדרן מבעל פמ"ג וש"א. [עיין לעיל בס"ק הקודם מה שכתבנו בסוף הסוגריים].