סימן לב · סעיף ל"ו
שלחן ערוך
* יעשה (קנה) כל פרשיותיה (קנו) פתוחות חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה שהיא והיה אם שמוע שיעשנה סתומה (קנז) ואם שינה פסול: (קנח) ויש מכשירים (קנט) בכולם פתוחות (מהר"ם פאדו"ה סי' ע"ז בשם אורחות חיים וב"י בשם העיטור) (קס) ובמדינות אלו (קסא) נוהגים אף פרשת והיה אם שמוע בראש השיטה כשאר הפרשיות ולכן נהגו שפרשת קדש לי והיה כי יביאך ופרשת שמע (קסב) מתחילין בראש שיטה ובסוף קדש לי ובסוף והיה כי יביאך * מניחים חלק כדי לכתוב (קסג) ט' אותיות ובסוף שמע אין מניחים חלק * ואם מניחים הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות ופרשת והיה אם שמוע מתחילים באמצע שיטה עליונה ומניח לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיות ונמצא ששלשה פרשיות הם פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש ופרשה אחרונה היא (קסד) סתומה * לדעת הרמב"ם.
מקורות
יעשה כל פרשיותיה פתוחות חוץ וכו' כן כתב הרא"ש בסדר תיקון תפילין דף קכ"ד ובמרדכי הל' תפילין ז' עמ' ב' ואורחות חיים סי' כ"ו ורמב"ם פ"ב הל' תפילין ה"ב.
ואם שינה פסול. כן כתב הרמב"ם שם. וכתב הב"י שאע"פ שבתורה פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע אינן סמוכות ואם כן מדוע אם שינה פסול, ותירץ ושמא כיון שבקצת פרשיות (קדש והיה כי יביאך) פסול לא מפליגינן בינייהו (אך עיין בב"ח שכתב שתירוץ זה דחוק ועי"ש מה שכתב, וכן עיין בט"ז ס"ק כ"ה מה שכתב לישב את הרמב"ם).
ברמ"א, ויש מכשירים בכולם פתוחות. טעמם היות ובתורה הם לא סמוכות (עיין משנ"ב ס"ק קנ"ח).
ולכן נהגו שפרשת קדש לי וכו' כן כתב הב"י, ובב"י ביו"ד סי' רע"ה מובאים שיטות הרמב"ם והרא"ש בהרחבה וכאן נעתיק בקצרה מחלוקתם, הנה הרמב"ם בפ"ח הל' תפילין ה"ב כתב כלל "פרשה פתוחה תחילתה בתחלת שיטה לעולם, וסתומה תחילתה מאמצע שיטה לעולם", והרא"ש בהלכות קטנות דף קי"ג עמ' ב' כתב "הסתומה היא שהריוח שבין הפרשיות סתום מכאן ומכאן, וכל שהריוח פתוח מצד אחד למעלה או למטה נקראת פתוחה". ועיין בבאר היטב ס"ק נ"ג ובמחצית השקל, ובקול יעקב אות קס"ז שהעתיקו והרחיבו בטוב טעם במחלוקת זו, וכתבו את הדוגמאות שלרמב"ם הם פתוחות או סתומות ולרא"ש להפך. והעתיק בקצרה כדי שנבין את דברי מרן כאן.
וכתב הב"י ששלש פרשיות ראשונות שאפשר לעשותם פתוחות בין לרמב"ם ובין לרא"ש עושים אך פרשה אחרונה שא"א לעשותה סתומה לדעת שניהם תפסו דברי הרמב"ם עיקר.
משנ"ב ס"ק קנ"ה
(קנה) כל פרשיותיה. ר"ל מהתפילין של יד הואיל והן נכתבות בקלף אחד ושייך בהן פתוחה וסתומה דהיינו שכשמניח מקום חלק בסוף שיטה אחרונה של פרשה ראשונה כדי ט' אותיות ומתחיל פרשה שלאחריה בראש השיטה בדף הב' הרי פרשה שלאחריה נקרא פתוחה כמו שבס"ת נקראת פרשה המתחלת בראש השיטה פרשה פתוחה לכו"ע כשיש ריוח כדי ט' אותיות לפניה בשיטה הקודמת לה או בסוף שיטה אחרונה שבדף הקודם. [מה שכתב במשנ"ב שבכה"ג הוי פתוחה לכו"ע כן כתבו בקסת הסופר סי' כ' ס' ו' ובקול יעקב אות קס"ז וביריעות שלמה פט"ו הערה 1 ובהלכה ברורה ס' קמ"ח].
המשך ס"ק קנ"ה. אבל בתש"ר שהפרשיות נכתבין על ד' קלפים אין להקפיד בהן בפתוחות וסתומות אך נהגו לכתחלה להקפיד בזה כ"כ האחרונים ועיין בביה"ל במה שכ' בשם הפמ"ג בזה. [עיין במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ג שהביא מחלוקת בזה שיש שהכשירו ויש שפסלו אם שינה אף בתש"ר ולא הכריע בזה אך עיין בקול יעקב אות קע"א שלאחר שהביא מחלוקת בזה העלה שלדעת מרן אין חילוק בין תש"י לשל ראש ובשניהם אם שינה פסול ושכן מנהג בגדאד, וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 וכן העלו ביריעות שלמה פט"ו ס' ד' ובהלכה ברורה ס' קנ"א שכן עיקר ושאף המקילים בזה, לכתחלה דעתם להקפיד בזה וכמו שכתב במשנ"ב].
משנ"ב ס"ק קנ"ו
(קנו) פתוחות חוץ וכו'. מפני שג' ראשונות שהם קדש והיה כי יביאך שמע הם פתוחות בתורה ופרשת והיה אם שמוע סתומה לפיכך צריך לכתוב בתפילין ג"כ ככה. [וכן כתב במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ד].
המשך ס"ק קנ"ו. דהיינו שיניח מקום חלק כדי ט' אותיות בסוף שיטה אחרונה שבפ' קדש כדי שבפ' והיה כי יביאך שיתחיל בראש השיטה הא' שבדף הב' תהיה הפרשה פתוחה כמו שהיא בתורה וכן אחר פ' והיה כי' יביאך כדי שפ' שמע תהיה פתוחה אבל פ' והיה אם שמוע יעשה סתומה ואופן סתימתה יבואר לקמיה. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' כ' ס' ו' וביריעות שלמה פט"ו ס' ג' ובהלכה ברורה ס' קמ"ח].
המשך ס"ק קנ"ו. ופרשת קדש אף דבתורה היא פתוחה מחמת שהוא מפסיק בריוח ט' אותיות בשורה הקודמת לה וכאן אין שייך זה דהיא פרשה ראשונה מ"מ כיון שהוא מתחילה בראש שיטה ואין כתוב לפניה כלום היא נקראת פתוחה דאין כתב אחר סותמה. [וכן כתב סברה זו יריעות שלמה פט"ו הערה 8 בשם המהר"י אבוהב כמובא בב"י].
משנ"ב ס"ק קנ"ז
(קנז) ואם שינה. בין שעשאה מסתומה פתוחה או מפתוחה סתומה.
משנ"ב ס"ק קנ"ח
(קנח) ויש מכשירין. ר"ל בדיעבד וטעמם שאף שבתורה פ' והיה אם שמוע היא סתומה מ"מ כיון שבתורה אינה סמוכה כלל לפרשת שמע אין זה נחשב שינוי מה שהריוח שבינה לפרשת שמע הוא פתוח ולא סתום כמו שסתום הריוח שלפניה בתורה כיון שגם בתורה יש בינה לפרשת שמע שבתורה ריוח הרבה פתוח וכן הסכימו האחרונים. [וכן כתב טעם זה במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ז. ומה שכתב במשנ"ב שכן הסכימו האחרונים להכשיר בדיעבד עיין בקול יעקב אות קס"ז שלדעת מרן פסול אף בדיעבד ושכן עיקר וכן מנהג בגדאד וכן כתבו ביריעות שלמה פט"ו ס' ג' ובהלכה ברורה ס' קמ"ח].
משנ"ב ס"ק קנ"ט
(קנט) בכלם פתוחות. ולהיפך אם עשה איזו פרשה מהשלש פרשיות סתומה לכו"ע פסול כ"כ האחרונים. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ז ובהלכה ברורה ס' קמ"ח].
המשך ס"ק קנ"ט. עוד כתבו דדוקא אם עשה לפרשת והיה אם שמוע פרשה פתוחה כשר לדעה זו אבל אם אין לפניה ריוח כלל בינה לפרשת שמע לא בדף שלה ולא בדף של פרשת שמע דהיינו שהתחיל אותה בראש שיטה העליונה שבדף ולא הניח ריוח כלל לפניה באותה שיטה ולא בסוף שיטה של פ' שמע או שהניח ריוח ואין בו כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה דהיינו כדי לכתוב ט' אותיות ה"ז נחשב שינוי גמור ממה שהיא כתובה בתורה ופסול לכו"ע אפילו בפרשה זו. [וכן כתב במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ז].
המשך ס"ק קנ"ט. ובסוף פרשת והיה אם שמוע אין צריך להניח שום ריוח וכן נוהגין לסיים על הארץ בסוף שיטה התחתונה. [וכן כתבו בקול יעקב אות ק"ע שכן מנהג בגדאד וביריעות שלמה פט"ו ס' ט"ז ובהלכה ברורה ס' קמ"ח, והוסיפו שבדיעבד אם השאיר בסוף פרשת והיה אם שמוע ריוח ט' אותיות או יותר כשר].
משנ"ב ס"ק ק"ס
(קס) ובמדינות אלו וכו'. ואף דלכתחלה מצוה לעשות אותה סתומה גם להיש מכשירים וא"כ המנהג הזה הוא שלא כהוגן מ"מ העתיקו הרמ"א דכיון שהעיקר הוא שבדיעבד כשר בכל ענין וא"א לעשותה סתומה לד"ה יש להחזיק בהמנהג הזה כדי שלא להוציא לעז על הראשונים וכ"כ המ"א בשם הל"ח אבל מדברי הלבוש והגר"א משמע שיותר טוב לעשות כמו שכתוב בשו"ע. [מה שכתב במשנ"ב שלא להוציא לעז על הראשונים כן כתב ג"כ בקסת הסופר בסי' כ' ס' ז' שאם באיזה מקום המנהג קבוע כאחת מדעות הראשונות שכתבנו אין לשנות בזה שום מנהג שלא להוציא לעז על הראשונות ועיין בקול יעקב אות קס"ז שהעלה שהעיקר כדעת מרן לפסול אם שינה ושכן מנהג ברוב תפוצות ישראל ושכן מנהג בגדאד והעתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 וכן כתבו ביריעות שלמה פט"ו ס' ג' שכן ההלכה לספרדים וכן העלה בהלכה ברורה ס' קמ"ח, ועיין במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ח שכתב שאף שהרמ"א העתיק מנהג זה מ"מ הרבה אחרונים תמהו על מנהג זה שהרי אף אם נכשיר בדיעבד בפתוחה מ"מ לכו"ע מצוה לעשותה סתומה, ובהלכה ברורה ס' קמ"ח כתב וז"ל יש מהאשכנזים שנהגו לעשות גם פרשת והיה אם שמוע פתוחה ויש מקילים עכ"פ בדיעבד אם עשאה פתוחה, מ"מ לדעת מרן פסולות הפרשיות אפילו בדיעבד].
משנ"ב ס"ק קס"א
(קסא) נוהגים אף וכו'. וכן בתפילין של ר"ת יעשה ג"כ כולם פתוחות ואף שכותב והיה אם שמוע אחר שמע כדלקמן בסימן ל"ד במ"ב סק"ג יניח כשיעור ט' אותיות אחר על הארץ וכשכותב פרשת שמע מתחיל בתחלת העמוד בראש השיטה. [ומה שכתב במשנ"ב להניח כשיעור ט' אותיות אחר על הארץ ולכתוב פרשת שמע בתחלת העמוד כן כתבו בקסת הסופר סי' כ"ו ס' ג' ובקול יעקב אות קס"ט וביריעות שלמה פט"ו ס' ה' ובהלכה ברורה ס' קנ"ב, אמנם מה שכתב במשנ"ב שגם בתפילין דר"ת יעשה כולם פתוחות דהיינו שאף פרשת והיה אם שמוע
תהיה פתוחה כל זה למנהג הרמ"א, אך בקסת הסופר שם כתב שלפי מנהגם שתפילין של רש"י צריך לעשות לפי שיטת הט"ז (כדלקמן ס"ק קס"ד במשנ"ב) כך גם בתפילין דר"ת צריך לעשות (וכדלקמן בביאור הלכה ד"ה לדעת הרמב"ם בסופו) ובקול יעקב וביריעות שלמה ובהלכה ברורה שם כתבו שלפי מרן שסובר שבתפילין של רש"י צריך לעשות פרשת והיה אם שמוע סתומה כך גם בתפילין דר"ת, ולכן בסוף והיה כי יביאך אינו משאיר חלק, ואם מניח הוא פחות מט' אותיות ובתחלת והיה אם שמוע מניח שיעור ט' אותיות, וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2].
משנ"ב ס"ק קס"ב
(קסב) מתחילין בראש וכו'. דזה עושה אותה לפתוחה לכו"ע כשהשאיר חלק כדי ט' אותיות בסוף שיטה התחתונה בעמוד הקודם. [וכמו שכתב מרן כאן, וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט"ו ס' א' וסי' כ' ס' ו' ובקול יעקב אות קס"ז וביריעות שלמה פט"ו הערה 1 ובהלכה ברורה בבירור הלכה אות קכ"ד].
המשך ס"ק קס"ב. ואם לא התחיל בראש השיטה אלא הניח מעט ריוח אפילו פחות מט' אותיות הרי פרשה זו נקראת סתומה להרמב"ם ופסולה אפילו דיעבד ובפמ"ג [אות כ"ו] כתב דאפי' אם לא המשיך לפנים בראש קדש או והיה כ"י או שמע רק אות אחת או שתים ג"כ י"ל דפסול וצ"ע בזה ובספר מאמר מרדכי משמע דאין להחמיר בזה בדיעבד ועכ"פ לכתחלה יש ליזהר בזה מאוד. [ואם השאיר כשיעור תיבת אשר נ"ל דיש להחמיר אפילו בדיעבד דהרי בשיעור זה בודאי יש כששה אותיות קטנות ויותר וכמו שכתב המחה"ש והרי לדעת הט"ז מצטרף מדינא לכו"ע להקרא סתומה אפילו לא היה הריוח שלמעלה ולמטה רק כשיעור ט' אותיות קטנות ע"י צירוף וכמו שכתב הפמ"ג הרי דמה שכתב הרמב"ם ויניח מעט ריוח וכו' הוא שיעור קטן מאוד] ע"כ אם רואה שהתחיל הפרשה אפילו אות אחת לפנים שלא במקום ששירטט מתחילה יראה לעשות גם שאר השורות באופן זה. [עיין במשנת הסופר סי' ט"ו ס"ק ה' שכתב גם כן שאם ישאיר ריוח כשיעור תיבת אשר פסול והוסיף שיש מחמירים אפילו בשיעור ג' יודי"ן ואפילו בשיעור אות אחת יש להזהר שלא יניח פנוי וכמו שכתב בסי' כ' ס"ק ט"ז וכן כתבו ביריעות שלמה פט"ו ס' י"ד ובהלכה ברורה ס' קמ"ט שיש ליזהר שלא להניח אפילו כשיעור אות אחת, וכתב ביריעות שלמה שם שאם הריוח כשיעור ב' אותיות יש להכשיר בדיעבד. ומה שסיים במשנ"ב "ע"כ אם רואה וכו'" כן כתב ביריעות שלמה שם].
משנ"ב ס"ק קס"ג
(קסג) ט' אותיות. כתבו האחרונים דלכתחלה צריך להניח כדי ג' תיבות אשר ע"כ צריך להניח ג"כ ריוח מלא ב' אותיות קטנות מלבד הט' אותיות דהא בין תיבה לתיבה צריך להניח מלא אות קטנה ובדיעבד יש להקל כשמניח רק כמלא ט' אותיות קטנות [דהיינו יודי"ן] וכמשמעות השו"ע כאן. [מה שכתב במשנ"ב שלכתחלה ישאיר ג' תיבות "אשר" עם ריוח ב' אותיות כן כתב ג"כ במשנת הסופר סי' ט"ו ס"ק ג'. (ועיין בשער הציון שם ס"ק ד' שציין את דעת החזו"א בסי' י' ס"ק ב' בסוגריים שכתב צ"ע אם צריך גם את הריוח, אך בהמשך דבריו משמע שכן הצריך עי"ש בלשונו). אמנם עיין בקסת הסופר סי' ט"ו ס' א' ובקול יעקב סי' רע"ה אות י"ב שמשמעות דבריהם שסגי רק בג' תיבות אשר ולא צריך עוד ריוח ב' אותיות וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 שכן כתב בשו"ת איש מצליח ח"א יו"ד סי' מ"ד, אמנם עיין ביריעות שלמה פט"ו הערה 3 שאף שהביא פוסקים שחלקו ולא הצריכו שיעשה עוד ריוח של ב' אותיות מ"מ סיים שמהיות טוב אם אפשר שיוסיף עוד ב' יודי"ן ריוח וכן כתב בהלכה ברורה ס' ק"נ שכן טוב להחמיר].
המשך ס"ק קס"ג. וכתב הפמ"ג דמשערין הריוח של הט' אותיות כפי אותו הכתב וכל השיעור הזה הוא בין לפתוחה או לסתומה. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט"ו ס' א' ובקול יעקב סי' רע"ה אות י"ב ובמשנת הסופר ס"ק ד' וביריעות שלמה פט"ו ס' ב' ובהלכה ברורה ס' ק"נ].
משנ"ב ס"ק קס"ד
(קסד) סתומה לדעת הרמב"ם. ואף דלדעת הרא"ש היא פתוחה מ"מ אנו עושין כך כי א"א לעשות בתפילין צורת סתומה שיצא בה אליבא דכו"ע כי סתומה שאנו נוהגים לעשות בס"ת דהיינו שמסיים הפרשה שלפניה באמצע שיטה ומפסיק כדי ט' אותיות ואח"כ מתחיל הפרשה שאחריה ג"כ באותה השיטה והיא נקראת סתומה אליבא דכו"ע דסתומה מלפניה ומלאחריה וא"א לעשותה פה בתפילין דכל פרשה הוא בעמוד אחר וכן אם ירצה להניח שיטה אחת חלק בתחלת פרשת והיה אם שמוע ולהתחילה בראש שיטה שנייה זה ג"כ איננה סתומה לכו"ע דהיא רק להרא"ש ולא להרמב"ם דלדידיה היא פתוחה וכיון שא"א לעשותה סתומה לד"ה נהגו כהרמב"ם לפי שכן עיקר אף בס"ת אם א"א לעשותה לד"ה כמ"ש ביו"ד סימן ער"ה. [וכן העתיק בקצרה לשון המשנ"ב ביריעות שלמה פט"ו הערה 9].
המשך ס"ק קס"ד. ובט"ז המציא עצה לעשותה סתומה שיצא אליבא דכו"ע דהיינו שבפרשה או"ב יעשה הכל כמו שכתוב בשו"ע רק שבפרשה שמע בסופה יניח ריוח פחות מכדי ט' אותיות קטנות וכן יניח ריוח פחות מט' אותיות קטנות בתחלת פרשת והיה אם שמוע דעי"ז שאין לה ט' אותיות במקום אחד כ"א ע"י צירוף היא נקראת סתומה לכו"ע וכ"כ בתשובת הרמ"ע מפאנו ובביאור הגר"א וכן משמע מפמ"ג שגם הוא נהג לעשות כן. [וכן כתב בקסת הסופר סי' כ' ס' ז' שכן הוא מנהגם ושהסכימו לט"ז גדולי הפוסקים וכן כתב במשנת הסופר ס"ק י"ט שאף שיש שפקפקו עליו מ"מ הרבה מגדולי הפוסקים (עי"ש בשער הציון ס"ק ל"א שהעתיק שמותם) הסכימו עמו וכן נתפשט צורה זו בהרבה מדינות ואין להרהר אחר זה (ועי"ש שכתב עוד שיטה בזה שנוהגים כיום, ועיין עוד בילקוט הסופר שם) אמנם עיין בקול יעקב אות קס"ח שהביא אחרונים שחלקו על הט"ז, ושיש לחוש שלא להכניס את עצמו לספק תפילין פסולים ושכן כתב במאמ"ר שלפי מרן לא ניחא בהאי תקנתא עי"ש וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 בשם הקוי"ע ושו"ת יחוה דעת ח"ד סי' ג' שאנו שקבלנו הוראות מרן, אין להכשיר תפילין שנכתבו ע"פ עצת הט"ז וסייעתו. (ועי"ש שהוסיפו בשם הגר"מ מאזוז שליט"א שהעיר על המשנ"ב שכתב שהרמ"ע מפאנו בתשובה הסכים עם הט"ז, הנה התשובה נמצאת בסי' ק"ו ואינה להרמ"ע מפאנו אלא לרב אחר). ועיין עוד ביריעות שלמה פט"ו הערה 12 ו- 14 מה שהאריך בזה שלספרדים אין לזוז מדברי מרן, ושם בהלכה ג' כתב שהאשכנזים נוהגים על פי רוב כדעת הט"ז ויש אומרים שגם לאשכנזים יש לנהוג לכתחלה כדעת מרן. (ועי"ש בהערות מה שהאריך בדברי הט"ז והביא פוסקים המסכימים עימו והחולקים עליו, והערות שיש על הט"ז) וכן כתב בהלכה ברורה בסוף ס' קמ"ח, שלדעת מרן אם יעשה כן אינו נחשב לפרשה סתומה לדעת הרמב"ם ופסול אפילו בדיעבד ושלכן יש להזהיר את הסופרים מעדות הספרדים שיעשו הפרשיות כשיטת מרן השו"ע ולא ישנו מנהגם וכן הקונים תפילין מסופרים אשכנזים יבררו היטב אם נעשו על פי מרן, והוסיף שאף מרבותינו האשכנזים יש שכתבו שלא לעשות כן ומ"מ אשכנזים הנוהגים לעשות כן יש להם על מה שיסמוכו. (ועיין עוד בשו"ת אוצרות יוסף סי' כ' שהאריך בשם האחרונים בדברי הט"ז בזה).
והנה בדעת החזון איש סי' י' ס"ק ב', עיין בשער הציון למשנת הסופר סי' כ' ס"ק ל"א שכתב שהחזו"א הסכים עם הט"ז, ובס"ק ל"ג כתב בשם החזו"א שהעושה כדברי הט"ז לא הפסיד ובס"ק ל"ד כתב שניראה מדברי החזו"א שהיה נבוך איך להכריע. (נ"ל שכוונתו כיון שאח"כ כתב בחזו"א שבזמננו חסר הדקדוק לכיון לעשות כמו שיטת הט"ז אם כן ראוי להנהיג כשיטת הרמב"ם) ובשונה הלכות ס' קס"ה כתב בשם החזו"א כך, ובחזו"א כתב שהנוהגים כט"ז צריכין ליזהר שלא להניח וכו' ובזמננו שאין הסופרים נזהרים בזה ראוי להנהיג כדעת השו"ע, ובספר יריעות שלמה פט"ו הערה 14 כתב שהחזו"א צידד להנהיג בזמננו לעשות כהשו"ע ושכן כתב הרה"ג משה שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות ח"א סי' ל"ט ששאל בעצמו את פי החזו"א ואמר תעשה כהרמב"ם להניח ט' אותיות גדולות בתחלת והיה, והוסיף שהראה לחזו"א פרשיות שעשויות כהט"ז בפחות מט' יודי"ן בסוף שמע וכן בוהיה ומדד ומצא מכוון ושמח ואמר שכשרים, אך ראה הרב שרצונו של החזו"א שינהגו כשיטת הרמב"ם שבדרך הט"ז עלול להכשל, ומאז נוהג הרה"ג משה שטרנבוך שליט"א כהרמב"ם עי"ש.
ולענין אם משערים לשיטת הט"ז בפחות מט' אותיות קטנות (יודי"ן) או אותיות גדולות, הנה במשנ"ב כאן כתב לשער באותיות קטנות ועיין בזה בלשכ"ה סי' כ' ס"ק ה' ובמשנת הסופר שם ס"ק כ"א ובביאור הסופר שם ד"ה אותיות, ובשונה הלכות ס' קס"ה בשם החזו"א סי' י' ס"ק ב' וביריעות שלמה פט"ו הערה 14 ובהלכה ברורה בשו"ת אוצרות יוסף סי' כ' שער הציון ס"ק ג'].
המשך ס"ק קס"ד. ודע דבדיעבד אפילו אם שייר ריוח כט' אותיות גדולות מכל צד ג"כ כשר דלהרמב"ם היא סתומה ולהרא"ש היא פתוחה וכתבנו לעיל בס"ק קנ"ח בשם האחרונים דהסכימו דהלכה כהיש מכשירין הנ"ל ויש מהגדולים שנהגו לעשות כן לכתחלה ונהרא נהרא ופשטיה ועיין בביה"ל. [עיין במשנ"ב ס"ק קנ"ח מה שכתבנו בהערות].
סיכומי באורי ההלכה
בענין תפילין של ראש שכתב ראש כל פרשיותיה באמצע שיטה, וכן בענין אם לא הניח ט' אותיות בסוף כל פרשה בתש"ר.
ד"ה יעשה כל פרשיותיה: כתב בביה"ל שלפי האחרונים שהביא במשנ"ב ס"ק קנ"ה שסוברים שבתפילין של ראש אין להקפיד בפתוחות וסתומות אם כן לשיטתם אפילו אם התחיל ראש כל פרשה באמצע שיטה כשר אף שבעלמא לרמב"ם היא סתומה אמנם כתב בביה"ל שלפי הפמ"ג בא"א ס"ק מ"ט אפשר שיש להחמיר בזה אף בדיעבד היות שעי"ז באותו הקלף עצמו ניכר שהיא סתומה. [עיין במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ג שאחר שהביא את שיטת הפוסקים שאף בתש"ר יש להקפיד בסתומות ופתוחות הוסיף, ובפרט אם התחיל הג' פרשיות הראשונות באמצע שיטה דעי"ז ניכר בקלף זה גופא שהוא סתומה ודאי אין להקל (משא"כ כשלא הניח חלק בדף הקודם אז אין ניכר בקלף זה החסרון, שער הציון ס"ק כ"ו) ועיין בהלכה ברורה בבירור הלכה ס"ק קכ"ח בסוגריים שכתב וז"ל ומה שכתב הפמ"ג לדון בזה לענין תחילת הפרשה אם מותר להתחיל מאמצע שורה בשל ראש עיין בשו"ת הרמ"א סי' כ"ה שכתב בפשיטות להקל בזה]. אך סיים בביה"ל שאם לא הניח חלק ט' אותיות בסוף כל פרשה בתפילין של ראש יש להקל בזה כסתימת שאר האחרונים ואף שבפמ"ג מפקפק גם בזה, דכיון שכל פרשה הוא בקלף בפני עצמו נחשב כפרשת קדש בתש"י שנחשבת לפתוחה מצד שאין כתוב לפניה כלום וה"ה לכל פרשיות בתפילין של ראש. [עיין ביריעות שלמה פט"ו הערה 16 שהעתיק כן בשם הביה"ל, שלשיטת הפוסקים שבפרשיות של ראש אין להקפיד בפתוחות וסתומות, יוצא שיש להקל בזה, ועי"ש מה שכתב בשם שו"ת שבט הלוי, ולענין הלכה עיין לעיל במשנ"ב ס"ק קנ"ה מה שכתבנו בשם האחרונים בזה].
בענין אם שכח להניח בסוף קדש ובסוף והיה אם כי יביאך ט' אותיות מה יעשה, וכן אם הניח ואכלוהו עכברים.
ד"ה מניחים חלק כדי לכתוב ט"א: אם לא הניח ט' אותיות בסוף קדש או בסוף והיה כי יביאך, כתב בלבוש שפסול וכתב בא"ר עצה שאם נזדמן לו כן שלא השאיר ט' אותיות אם כן שיתחיל לכתוב בתחלת שיטה שניה שאז היא פתוחה לרמב"ם. ואף שלא ישתייר מנין השורות שנזכרין בסי' ל"ה (שבשל ראש צריך להיות ד' שיטין ובשל יד ז' שיטין) מ"מ קי"ל שאם שינה במנין השורות לא פסל. והוסיף בביה"ל שמ"מ היות ובמשנת אברהם כתב שאם משייר ריוח בתחלת פרשה שני שיטין אף לדעת הרא"ש הוי פתוחה ולכן יעשה כן גם כאן, שאם ישייר רק שיטה אחת ריוח לדעת הרא"ש הוי סתומה וקי"ל ג' פרשיות ראשונות לכו"ע לעיכובא שיהיו פתוחות, אך עכ"פ בדיעבד אם שייר רק ריוח שיטה אחת כשר שמ"מ מעיקר הדין קי"ל כהרמב"ם, ולכתחלה ירא שמים יצא ידי הכל. [עיין בקסת הסופר סי' ט"ו ס' ב' שכתב ג"כ כמו שכתב בא"ר שאם לא שייר ט' יודי"ן בסוף פרשה הקודמת משייר שיטה ריוח ומתחיל בתחלת שיטה שנייה והוי פתוחה לרמב"ם (ולרא"ש הוי סתומה) ועיין בהלכה ברורה ס' קמ"ט שכתב כמו שהעלה כאן הביה"ל שנכון יותר שיניח שתי שורות ריקות ויתחיל ראש הפרשה שלאחריה בשורה שלישית אמנם עיין ביריעות שלמה פט"ו ס' י"א ובהערה 33 שכתב שבמציאות קשה לעשות כן ועדיף לגרוד כמה תיבות ולחזור ולכתבן בכתיבה דקה עי"ש]. והוסיף בביה"ל שבפמ"ג הסתפק אם השאיר ט' יודי"ן ריוח ואכלוהו עכברים או תולעים ולא נשאר חלק כלל אם כשר, והסתפק בזה אף בתש"ר, וסיים בביה"ל שלפי מה שכתב במשנ"ב ס"ק קנ"ה בשם האחרונים אם כן בתש"ר ודאי שיש להקל. [ועיין במשנ"ב איש מצליח הערה 1 שכתבו על הביה"ל וז"ל וכבר נתבאר לעיל (בהערה לס"ק קנ"ה) דלדידן אין להקל בתש"ר. ובעיקר ספקו של הפמ"ג, עיין בקול יעקב סי' ער"ה אות ג' בשם המלא"ש לפסול, ומ"מ סיים שם הקול יעקב דאם מדביק טלאי במקום הקרע למי שכותב על הטלאי (עי' לקול יעקב סי' ר"פ אות י"ב) מקרי שפיר פרשה וכשר, וכן כתב ביריעות שלמה פט"ו ס' י"ב שאם מדביק טלאי ואותו מקום יהיה ראוי לכתיבה נחשב לפרשה וכשר עי"ש].
בענין אם השאיר ריוח ט' אותיות או ג' פעמים אשר בסוף פרשה שמע.
ד"ה ואם מניחים הוא פחות וכו': כתב בביה"ל שמה שכתב מרן שאם מניח ריוח בסוף פרשת שמע יניח פחות מט' אותיות זה לא לעיכובא ובדיעבד אפילו הניח חלק כדי ג' פעמים אשר אפ"ה לא נתבטל לרמב"ם שם סתומה מפרשת והיה אם שמוע כיון שלא התחילה בראש שיטה שהכלל לרמב"ם כל שמתחיל מאמצע שיטה הוי סתומה. [וכן כתב בקול יעקב אות קס"ח וביריעות שלמה פט"ו ס' ט"ו, ובשונה הלכות ס' קס"ד כתב שדעת החזו"א בסי' י' ס"ק ב' ד"ה ונראה דאם, שצריך ליזהר שלא להניח בסוף השיטה כשיעור ט' אותיות ותיבת והיה, וצ"ע, וכן כתב במשנת הסופר סי' ט"ו ס"ק י' ובשער הציון שם ס"ק ט"ז שכן כתב בלשכ"ה סי' ט"ו ס"ק ג' בשם המרש"ל שאם נשאר כשיעור הפסק פרשה וגם כדי לכתוב תיבה אחת והוא לא כתב שם את התיבה אע"פ שהניח מעט ריוח בראש שיטה שניה לא מהני לעשותה סתומה ושכן בחזו"א נשאר בצ"ע בזה. ובמשנת הסופר שם הביא עוד שיטה בפוסקים שסוברים שאף שלרמב"ם אם התחיל השטה השנייה באמצע הוי סתומה אפי' כשהניח ט' אותיות בסוף שמע מ"מ לדינא רוב הפוסקים חולקים עליו בזה וסיים במשנת הסופר שמ"מ לענין תפילין אם עשה כן עיין בקסת הסופר סי' כ' ס' ו' שיש מכשירין בכולן פתוחות]. והוסיף בביה"ל שבכה"ג שהשאיר בסוף שמע כדי ט' אותיות אז אף אם בתחלת והיה אם שמוע לא השאיר כדי ריוח של ט' אותיות אלא פחות (אף לחולקים על הט"ז וס"ל שלא מהני צירוף) בכה"ג מודים שהוי פרשה סתומה לרמב"ם. [וכן כתב בקול יעקב אות קס"ח, אך הוסיף שיש חולקים וסוברים שצריך להשאיר בתחלת והיה אם שמוע כדי שיעור פרשה וכן ראוי לעשות וביריעות שלמה פט"ו ס' ט"ו כתב כמו שהעלה בביאור הלכה עי"ש].
בענין שיטות הפוסקים אם לנהוג כשיטת הט"ז. וכיצד יעשו פתוחות וסתומות בתפילין דר"ת.
ד"ה לדעת הרמב"ם: דעת הגר"ז שלכתחלה אין לעשות כשיטת הט"ז כיון שמהרבה פוסקים מוכח שלא מועיל הצירוף. (מוכח מהא שכתבו הפוסקים שאין תקנה לעשות סתומה לדברי הכל, והרי להט"ז אפשר). והוסיף שמזה שבב"י סי' רפ"ח הלכות מזוזה מובא שיטת הרא"ש והטור שכתבו לעשות צירוף במזוזה ובב"י הקשה שם דלא מהני לרמב"ם, ע"כ מוכח שדעת הב"י שלא מהני צירוף. [אך עיין בשו"ת אוצרות יוסף שבסוף ספר הלכה ברורה סי' כ' בסופו בשם הגאון ר' אריה גמליאל שליט"א מה שכתב לחלק בשם הגרי"ז מבריסק פ"א הלכות תפילין הלכה ה', בין הריוח שבמזוזה לריוח שבתפילין ולפי דבריו אף לרא"ש והטור בתפילין לא יועיל צירוף]. וכן כתב במאמר מרדכי לפקפק אם מהני צירוף, דבזה הוי הפרשה לא סתומה ולא פתוחה, ועדיף לעשות כהשו"ע שיהיה עכ"פ כשר בדיעבד בודאי. אך מ"מ כתב בביה"ל שבודאי אין למנוע מי שנוהג כהט"ז כי יש ראיה מהרא"ש והטור לט"ז וכן הגאון הרמ"ע מפאנו ועוד אחרונים סוברים כהט"ז. [מה שכתב בביה"ל שדעת הרא"ש והטור כהט"ז עיין בהערה הקודמת, ומה שכתב שכן דעת הרמ"ע מפאנו כהט"ז עיין לעיל במשנ"ב ס"ק קס"ד הערת הגר"מ מאזוז שליט"א, וכן עי"ש שכתבנו דעות האחרונים אם פוסקים כהט"ז או לא].
ולענין פרשיות פתוחות וסתומות בתפילין דר"ת, כתב בביה"ל שיתנהג באחד מג' אופנים או שיעשה כולם פתוחות וכמו שכתב ברמ"א שכן מנהגם או מי שנוהג כהשו"ע יעשה כך פרשת קדש והיה כי יביאך מתחיל בראש השיטה ובסוף קדש מניחים חלק ט' אותיות ובסוף והיה כי יביאך אין מניחים חלק ואם מניחים הוא פחות מט' אותיות ואח"כ מתחיל פרשת שמע בקצה הקלף בעמוד הרביעי. (שהרי צריך כסדרן) וכשכותבה הוא מתחילה בראש השיטה ואח"כ חוזר לעמוד ג' לכתוב פרשת והיה אם שמוע ומתחיל אותה באמצע שיטה שמניח לפניה חלק ט' אותיות ובסופה משייר חלק כדי ט' אותיות כדי ששמע שאחריה תהיה פתוחה עי"ז, נמצא שפרשיות קדש והיה כי יביאך ושמע הם פתוחות לכו"ע ופרשת והיה אם שמוע סתומה לרמב"ם. ואם עושה כשיטת הט"ז יעשה הכל כנ"ל רק לפי הט"ז ישייר בסוף והיה כי יביאך פחות מכדי ט' אותיות וכן תחילת והיה אם שמוע יניח ריוח פחות מכדי ט' אותיות שעי"ז תקרא פרשת והיה אם שמוע להט"ז סתומה לכו"ע. [וכן כתב בקסת הסופר סי' כ"ו ס' ג' שלפי מנהגם שנהגו לעשות כהט"ז בתפילין של רש"י יעשו כן בתפילין דר"ת וכמו שכתב בביה"ל כאן, ועיין בקול יעקב אות קס"ט שכתב ג"כ איך לעשות לפי השו"ע בתפילין דר"ת וכן לפי הט"ז, וסיים וז"ל "אבל אין לעשות כסברת הט"ז כמ"ש באות הקודם". וביריעות שלמה פט"ו ס' ה' הביא רק את שיטת מרן בתפילין דר"ת ובהלכה ברורה ס' קנ"ב הביא את שיטת מרן השו"ע וכן איך לעשות למנהג כמה מהאשכנזים שנוהגים כשיטת הט"ז. (ולענין דיעבד אם שינה בתפילין דר"ת עיין במשנת הסופר סי' כ"ו ס"ק ט"ו ובבירור הלכה ס"ק קכ"ט מה שכתבו בזה)].