סימן לב · סעיף א'
שלחן ערוך
מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן "קדש לי כל בכור" עד "למועדה מימים ימימה" "והיה כי יביאך" עד "כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (א) ופרשת "שמע" עד "ובשעריך" ופ' ו"היה אם שמוע" עד "על הארץ": הגה * וצריך (ב) לכתבם (ג) * כסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה * ואם שינה (ד) פסול ולכתחלה יכתוב של יד (ה) קודם של ראש.
מקורות
מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות כו' כן מובא במכילתא בסוף פרשת בא בד' מקומות מזכירין פ' תפילין קדש לי וכו' מכאן אמרו מצות ד' פרשיות של יד הם כרך אחד ד' פרשיות של ראש הם ד' טוטפות וכו', ובפרק הקומץ ל"ד: ת"ר כיצד סדרן קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל עי"ש בסוגיה.
משנ"ב ס"ק א'
(א) ופרשת שמע. וצריך לכתוב ד' ד"אחד" כל כך גדולה כמו ד' דלתי"ן קטנים [מ"א] [וכן כתבו בקסת הסופר סי' כ' ס' ה' ובקול יעקב אות ב' שכן צריך להיות על פי הקבלה, ומובא עוד בקול יעקב סי' רע"ה ביור"ד אות כ"ה, והוסיף שם וכן בסי' רע"ד אות י"ז שבדיעבד אם כתב כשאר האותיות אינו מעכב וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ב ובמשנ"ב איש מצליח הערה 1 ובהלכה ברורה ס' ב']
המשך ס"ק א'. ואפשר שאין משערים באותו כתב רק כל שיש בו ד' דלתי"ן קטנים מאוד סגי [וכן כתבו בקול יעקב אות ב' ובמשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ב ובהלכה ברורה ס' ב']
המשך ס"ק א'. ומשום הכי נוהגין לכתוב רק גדולה משאר דלתי"ן שבאותו כתב [וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ב ובהלכה ברורה ס' ב' בשם יש נוהגים].
משנ"ב ס"ק ב'
(ב) לכתבם. כל הפרשיות בין מהש"י ובין מהש"ר [וכן כתב בקול יעקב אות ג' שכן פסק בב"י ודלא כהסמ"ק עי"ש, וכן כתבו במשנת הסופר סי' ט' ס"ק א' וביריעות שלמה פ"י ס' א' ובהלכה ברורה ס' ג']
משנ"ב ס"ק ג'
(ג) כסדר הזה. דכתיב והיו וגו' בהוייתן יהו. [וכן מובא במשנת הסופר בפתיחה לסי' ט' וביריעות שלמה פ"י בהקדמה ובהלכה ברורה ס' ג']
המשך ס"ק ג'. וכ"ש שצריך להזהר מטעם זה שיהיה כל פרשה ופרשה גופא נכתבת כסדרה שלא יחסר בה אפילו אות אחת כי לא יהיה לו תקנה אח"כ להשלימה וכדלקמן בסעיף כ"ג.
משנ"ב ס"ק ד'
(ד) פסול. היינו התפילין שנעשו מאותן הפרשיות אבל הפרשיות עצמן לא נפסלו כגון אם התחיל לכתוב מפרשת ו"היה כי יביאך" יוכל לצרף לזה פרשת קדש מתפילין אחרים אם יודע בודאי שנכתב קודם אלו דאל"ה ספק תורה לחומרא [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ט' ס"ק ב' וביריעות שלמה פ"י ס' ה' ובהלכה ברורה ס' ד', אמנם עיין באורך בקול יעקב אות ח' שהביא את דעות האחרונים שחולקים על זה וכתב שכן מנהג בגדאד להחמיר כמותם, אך מ"מ כתב שם שבמקום שאין מנהג להחמיר יכולים לצרף מפרשיות אחרות (וכמו שכתב במשנ"ב כאן) וכן העלו במשנת הסופר שם שכן עיקר וביריעות שלמה שם שכן מנהג א"י וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 (ועיין עוד ביריעות שלמה שם ובהלכה ברורה שם מה שהעירו על הקול יעקב)].
וה"ה אם בעת הכתיבה היה כסדרן רק אח"כ נפסל פרשה אחת המוקדמת נתבטל ממילא כל הפרשיות שאחריה ולענין צירוף מפרשיות אחרים ג"כ הדין כנ"ל.
משנ"ב ס"ק ה'
(ה) קודם. משום דמוקדם בפסוק וי"א להיפך מפני שש"ר קדושתו חמורה משל יד ואנו נוהגים כמ"ש הרב בהגה ובדיעבד לכו"ע אין קפידא [כן הביאו מחלוקת זו בקסת הסופר סי' כ' ס' ח' ובמשנת הסופר שם ס"ק כ"ג ובקול יעקב אות ט' וביריעות שלמה פ"י ס' ז' ובהלכה ברורה ס' ה', וכתבו שם שכן הוא על פי האריז"ל לעשות קודם של ראש לפני של יד, אך הוסיפו שפשוט שאין במחלוקת זו כי אם משום הידור לכתחלה אך כו"ע מודים שבין הקדים של יד לשל ראש וכן להפך שהתפילין כשרים בלי שום פיקפוק, כמו שכתב במשנ"ב]
המשך ס"ק ה'. כתוב בספר הכוונות שלכתחלה יזהר לכתוב כל הפרשיות ש"ר ושל יד רצופים ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועי' בש"ת. [הנה מה שכתב במשנ"ב "של ראש ושל יד רצופים" כוונתו של ראש רצופים ושל יד רצופים אך לא שצריך לעשות שניהם יחד רצופים, וכן בשערי תשובה ס"ק ג' כתב "ש"ר או ש"י רצופים" וכו' וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק כ"ד ובשער הציון שם ס"ק ל"ז ובמשנ"ב איש מצליח הערה 3 וכן העתיק בשונה הלכות ס' ט' ובהלכה ברורה ס' ו'.
ועיין בקול יעקב אות ט' שכתב בשם המלא"ש כלל י"ז אות י' בבינה "ודע שמ"ש הבאה"ט בשם ספר הכוונות לכתוב כל הד' הפרשיות וכו' רצופים וכו' אינו מצד הדין כי אם מצד חסידות ודברים טובים ויקרים הם לסופר הראוי לדברים כאלו כגון שהוא זריז ואומן וכוחו יפה וידיעתו בהלכות כתיבת סת"ם רחבה ויראתו שלמה אבל מי שאין בו דברים הללו כולם לענ"ד יש לחוש הרבה שע"י הכתיבה הרצופה בלתי שינוח בנתיים יעף ויגע ויקלקל יותר ממה שיתקן על כן לענ"ד להפסיק בין הכתיבה לנוח כדי שיעצור כח לתקן המלאכת שמים כהלכה ומה' ישא ברכה והביאו בלשכת הסופר סי' כ' ס"ק ו' והסכים לדבריו עי"ש וכן כתב בהלכה ברורה ס' ו'].
סיכומי באורי ההלכה
בענין קדימת הזמן והמקום.
ד"ה וצריך לכתבם: כתב הרב שדברי הרמ"א שכתב "צריך לכתבם כסדר הזה" עוסק לענין קדימת הזמן, ולענין קדימת המקום מבואר לקמן בסי' ל"ד בטור וב"י עי"ש.
בענין אם כתב "והיה אם שמוע" לפני "שמע".
ד"ה כסדר הזה: הביא בביה"ל את שיטת הט"ז ביור"ד סי' ר"צ ס"ק א' שסובר שלדעת התוס' במנחות ל"ב: ד"ה דילמא להשלים, שאם כתב קודם את פרשת והיה אם שמוע לפני שמע כשר היות ואינם סמוכות בתורה עי"ש, אך כתב הרב שהאחרונים חלקו על הט"ז בזה ותירצו קושיותיו ושכן דעת מרן שאין לחלק ועי"ש שהביא ג"כ את שיטת הקדושת יו"ט שג"כ חלק על הט"ז והסביר אחרת בתוס' אך גם שיטתו לא להלכה. (ועיין בשער הציון כאן ס"ק ג' שבפמ"ג כתב שאפילו לס"ס לא מצרפין את דעת הט"ז בזה מאחר שלא נזכר דעה זו בשו"ע אמנם בקול יעקב אות ח' כתב שמצרפינן סברה דחויה לס"ס אפילו נגד מרן והרמ"א והביאו ביריעות שלמה בקונטרס המחלוקות מס' 4).
בענין אם שינה איך מדובר.
ד"ה ואם שינה: מסביר בביה"ל שמה שכתב הרמ"א אם שינה שפסול היינו אפילו שהכתיבה היתה במקומה וכגון שהניח חלק דף אחד וכתב בדף השני פרשת "והיה כי יביאך" ואח"כ כתב פרשת קדש בדף ראשון פסול.