מקובלי דרעא · חייו של רבי דוד הלוי
"מוהר"ר דוד בהה"ר שמואל הלוי", (שם משפחתו הוא כנראה הלוי בן זמרא), ושם אמו בלידה, (פירוש השם הוא יפה, וכן היו נקראות נשים יהודיות במרוקו בשם זה, בקהלות הצפון, ממכנאס עד תיטוואן), בא עם גולי ספרד בשנת רנ"ב מסביליה למרוקו, כנראה בהיותו נער.
ע"פ הידיעות שבידינו על תולדות הגירוש, אפשר לעקוב על הדרך בה עבר רבי דוד הלוי מיום עזבו את סביליה עד שהגיע למקום מושבו האחרון בעיר תאמגרות בדרעה, אחרי שהתיישב זמן מה בעיר דבדו מזרחה לפאס.
המגורשים יצאו מספרד בשני גלים. הגל הראשון הביא בשנת רנ"ב כשבעים אלף יהודים לצפון אפריקה, מהם כארבעים אלף פנו למרוקו. הגל השני הביא שוב בשנת רנ"ג למרוקו כשישים אלף יהודים. רובם היו ספרדים, כי בשנת רנ"ב, ק"כ אלף פליטי ספרד נמלטו לפורטוגאל.
מסתבר שרוב בני קהלת סביליה הגיעו למרוקו בגל הראשון של שנת רנ"ב, דרך נמל קאדיקס הקרוב לעיר סביליה.
רבי דוד הלוי היה איפוא בין גולי סביליה שהגיעו בגל הראשון של שנת רנ"ב. בדרך כלל, יהודי צפון מזרח ספרד היגרו לארצות מזרח, יהודי מרכז ומערב ספרד היגרו תחלה לפורטוגאל, ויהודי דרום ספרד היגרו מיד לצפון אפריקה. אלה האחרונים עזבו את ארצם בנמלי דרום ספרד, וירדו באלגיריה בנמלי והראן אלג'יר ובגאיה, ובמרוקו בנמלי ארזילה, סלא, באדיס, ולעראייש.
הנמל הקרוב לעיר סבליה בספרד הוא סנטה מריה, ליד קאדיקס, ובלי ספק שפליטי סביליה עברו דרך נמל זה. מסע הגולים שיצאו דרך סנטה מריה ידוע לנו על פי תיאור של עד ראיה. רבי דוד הלוי היה בלי ספק בין אותם הגולים. צי של עשרים אניות יצא מנמל סנטה מריה. ג' אוניות טבעו בים, והי"ז הנשארות הוחזרו לספרד ע"י רב החובל הרשע. שם המירו את דתם כחמש מאות יהודים, והנשארים התעקשו ללכת למרוקו, וירדו אח"כ בנמל ארזילה. שם, התעלל בהם מושל המקום הפורטוגזי, ובדרכם לפאס הותקפו ע"י השבטים הערבים.
אותם הגולים שעברו דרך סנטה מריה, שהרבה מהם היו ממגורשי סביליה, הגיעו כולם לפאס, שהיתה מרכז קליטה ראשון לרוב הגולים. אולם, השריפה שניצתה בפאס כשמונה חודשים אחרי בוא מגורשי ספרד, והרעב והדבר הכבדים שבאו אחריה, ושהמיתו "יותר מעשרים אלף נפשות מישראל במדינת פאס האיצו את פזור הגולים שהגיעו לעיר זו. בנסיבות אלו אפשר לקשור את בוא משפחתו של ר' דוד הלוי לדבדו.
אחרי שגדל ר' דוד הלוי בדבדו, הוא הלך לעיר פאס, כדי ללמוד תורה מפי רב מפורסם, או שצר לו המקום בדבדו. בפאס הוא למד לפני ר' יהודה עוזיאל הראשון. חכם זה היה מוכר כגדול בדורו, ונחשב לפוסק מוסמך בעיני חכמי תלמסאן.
מפאס, הלך ר' דוד אח"כ מלתאמגרות באזור דרעה, שבה הייתה קיימת קהלה יהודית קדומה. אין ספק שמניע ההגירה זו היה בקשת מחייתו. ר' דוד שימש כדיין בקהלת תאמגרות. אולם עיקר מחייתו בא לו מיגיע כפיו.
אזור דרעה היה מרכז חשוב שבו עבר מסחר הזהב בין פאס וארצות השחורים, דרך הצחרה. אפשר לשער שר' דוד הלוי היה סוחר או צורף. צורפות היתה אמנות יהודית במרוקו, כיון שהיתה כמעט אסורה על המוסלמים ע"פ דתם, משום חשש רבית. את הצורפות, יכול ללמוד ר' דוד בפאס.
רבי דוד הלוי מצא חן בעיני קהל דרעה ובעיני השר הערבי של העיר. כנראה שחכמתו במדעים, ומוצאו הספרדי, ואצילות מראהו משכו את תשומת לבו של השר. מלבושו היה מלבוש המסורתי של חכמי ערי צפון מרוקו עד הדורות האחרונים חזיה מרוקמת ("בדעיה"), עם מטפחת על הראש כדרך חכמי התלמוד שהיו מכסים את ראשיהם בסודר. זה היה כנראה מלבושם של החכמים בספרד המוסלמית.
יכולים לשער את זמן פטירתו של ר' דוד הלוי באמצע המאה הט"ז, או כבר לפני כן, בשנות השלושים או הארבעים, כאשר היה כבן שישים בערך, לפני שהצליח לסדר ולפרש את כל הלכות ספר המלכות.
הוא נקבר בתאמגרות, אולם אחרי שחדלו היהודים לגור שם במאה הי"ט, ובית הקברות היהודי נמחק, לא נשאר לו ולקברו זכר בעיר הזאת.
לא ידוע כלום על אשתו ובניו. כנראה שהיה לו בן ששמו קשנן, שהיה סוחר באזור דרעה, בעיירות הקרובות לתאמגרות, והיה נכנס כל ערב שבת לביתו.