כדי לא להוציא את הנייר חלק אמרתי להביא כאן כמה ענינים
ענין כותל המערבי - מרבינו הרמח"ל זצוק"ל וזיע"א
באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא לוז, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נק' הבלא דגרמי. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, וה"ס זה לוז שעליו יבנה הבנין לע"ל, ואותה הקדושה השורה עליו נק' הבלא דגרמי.
סדר חדשי השנה - מרבינו הרמח"ל זצוק"ל וזיע"א
ענין חדשי השנה הולכים בסדר ימין שמאל ואמצע. ניסן ימין, אייר שמאל, ולכן יש בו הדינים של העומר. סיון מכריע, ולכן בו ניתן התורה. תמוז אב ימין ושמאל, אלול מכריע. תשרי חשוון ימין שמאל, כסלו מכריע, ולכן היתה בו גאולה. טבת שבט ימין ושמאל, אדר מכריע, ולכן היתה בו גאולה.
סדר אחר לפי ההנהגה י"ב חדשים. ד' ספירות הם, מלכות יסוד ת"ת ודעת, ומתלוים אליהם השני קוין ימין ושמאל. כיצד, תשרי ימין דמלכות, חשוון שמאל, כסלו מכריע, ובו היתה גאולה וע"י אשה, כי הוא זמן הנהגת המלכות. טבת שבט ימין ושמאל דיסוד, אדר מכריע, ועל כן בו היתה גאולה, ומתגלה בו יסוד דאבא. ניסן אייר ימין ושמאל דת"ת, סיון מכריע, ולכן בו ניתן התורה שהיא בת"ת, וכל נשמות ישראל בזה הזמן מקבלים התורה כפי מה שהכינו להם בימות השנה. תמוז ואב ימין ושמאל דדעת, אלול מכריע, ולכן מתגלים בו י"ג תיקוני דיקנא, כי מיד סמוך לדעת יש הכתר.
כל החדשים נעוץ סופם בתחלתם, כי כלם נסדרים תחת סדר יקוק ב"ה. ג' חדשים הראשונים ניסן אייר סיון הם תחת הי', והג' האחרים תחת הה', הג' האחרים תחת הו', והאחרונים תחת הה'. נמצא ניסן תחת הנהגת אבא שהוא י', ולכן אדר שסמוך לו, בחציו האחרון מתגלה יסוד אבא. ואלול הוא מכלל התקיפין בסיפא של נוק' אע"פ שהוא חסד, לפי שהוא סמוך לתשרי, שהי' ימים הראשונים שם של דין, על כן גם אלול הוא תקיף. הרי נעוץ סופם בתחלתם.
טעם שבסוף הגלות אפילו תינוקות יאמרו קיצין - מרבינו הרמח"ל זצוק"ל וזיע"א
טעם למה שאומרים בזוהר, שבסוף הגלות אפילו התינוקות יאמרו קיצין. סוד הענין הוא, שהז"א בגלות הוא בסוד קטנות, והס"א יש לה אחיזה, ובסוף הגלות שצריך לסיים זה הדבר, התינוקות יגלו קצים, שבגילוי שלהם יתרחקו הס"א שנתאחזה בז"א בזמן קטנותו, ובזה יתגדל במדריגתו בב"א.
א"ה ריחמ"א, אביא כאן רמז על מה שרומזים על שנת תשע"ב, ואהיה גם אני בבחינת ז"א בקטנותו המתדגל ותסור ממני הס"א אכי"ר, שהנה בתהלים (פרק קלג, פסוק יח) כתיב "אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו", והנה אותיות בש"ת וע' של "ועליו" (דאות ו' היא רק ואו החיבור והסמוך הוא אות ע') הוא צירוף תשע"ב, ויהי רצון שנזכה אכי"ר.
מאמר בענין הדפסת ספרים מאדמו"ר הזקן קודש הקודש מסדיגורא זיע"א
שאמר בעת שביקשו ממנו בער"ה תרכ"ד הסכמה על ספר תפארת ישראל מהרב הקדוש ר' ישראל חריף מסטאניב
פתח ואמר כמדומה לי שכל הערב ר"ה אינו כדאי אילו חלילה על ידי יתעכב תקוות המחבר ז"ל אפילו רגע אחד. איך לא יבינו כי זה הענין גדול יותר מענין תכריכין, כי תכריכין אינם רק לבוש הגוף, וזה נקרא נותן חיות בנפש, כאמרם שפתותיו דובבות בקבר, וא"כ נקרא מזון הנפש ע"ד ותורתך בתוך מעי, וזה בודקין לכסות ואין בודקין למזונות, ר"ל למזון לנפש אין צריך שום בדיקה ותיכף חל חובת המזון על כל איש ישראלי. הקב"ה הבטיח ליהושע הכהן הגדול "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" [זכריה ג] ופירש רש"י שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה. וצריך להבין מהי ההבטחה אשר הבטיחו, הלא נודע כי גדלה מעלת הצדיקים מעלת המלאכים. ונ"ל לפרש שעומדים הם נשמות הצדיקים לאחר הסתלקותן מהגוף, כאמרם על הפסוק "במתים חפשי" [תהלים פח'] כיון שמת, נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות, [שבת ל ע"א] ולפ"ז עולם התיקון הוא בעולם הזה ולא בעוה"ב ולכך נקראין עומדים, וזהו ההבטחה שהבטיחו שגם בעולם הנשמות אחרי הסתלקותו יהיה מהלך דהיינו לסגל תורה ומצוות חדשים. והענין הוא דהנה מאמר הגמרא שפתותיו דובבות בקבר אין לזה שום הבנה לעשות מקום הועד של תורה בקבר, ואם אמנם שזה דרך מליצה, הלא היה להם לבעלי הש"ס לומר המליצה שפתותיו מדובבות בגן עדן בין המלאכים בין הנשמות בפמליא של מעלה, רק האמת הוא כי פשט הגמרא לא כפי הבנת העולם שהחי מזכה להנפטר שיהיו שפתותיו מדובבות בקבר, כי למשל ראובן שלומד חידושי תורה בחיים חיותו, בודאי לפי הדחילו ורחימו דיליה והנשמה שלו, ככה יתעלה אור תורתו ויתוקן נשמתו, כמו"כ ראובן שלומד חידושי תורת שמעון הנפטר לפי הדחילו והרחימו של ראובן ככה יתעלה אור תורת שמעון הנפטר ויתוקן נפשו. רק עדיין קשה במה יתעלה שמעון לאחר הסתלקותו שיהא ביד ראובן לתקנו ולהעלותו אשר לא זכה לזה בחיים חיותו. אך הפירוש הוא כי בבוא הנפטר לזאת המדרגה לרדת לעולם העשיה המכונה בשם קבר לשמוע ההלכה, אז בזה יזכה שיהיה ביד ראובן החי לתקנו ולהעלותו שיהיה מסגל תורה ומצוות חדשים, פירוש הדבר כמו שהצדיק יושב ומתעדן בתענוגי הגן עדן אר כל תענוגי העוה"ז כאין וכאפס נגד רגע ותענוג בגן עדן, ובהזדכך הנפש בעליית המדרגה שבוער בקרבו אהבת תשוקת התורה אשר בהרגשת נפשו שחידושי תורתו נאמרים בעולם השפל, אזי מפקיר הוא כל תענוגי הגן עדן בשביל אהבת התורה הבוערת בקרבו וא"כ לפי נקודת רוב האהבה והתשוקה אר מחמתה מוריד את עצמו לעולם השפל ומפקיר כל תענוגי הגן עדן, ככה יחשב להיות מהלך, כל הלכה אשר מחמתה ירד יחשב לו לקיום גמור הלכות ציצית כמו שקיים ציצית בפועל וכן תפילין, תרומות ומעשרות, ולפי זה יוכל להיות שנשמה בלא גוף תשב בגן עדן ותקיים כל תרי"ג מצוות כסדרן.
אנו רואים שכמה כתבי קודש טמונים וגנוזים כמה שנים ויותר ואחר נולד רצון פתאומי להעלותם בדפוס, כי באמת יכול הצדיק להתעכב ולהתאחר לבוא לזאת המדריגה שיבער בקרבו אש אהבת תשוקת התורה להפקיר נגדה כל תענוגי הגן עדן. ועתה בינו נא אחרי שהצדיק עומד ומצפה רבות בשנים לבוא לזאת המדרגה ובואו לזאת המדרגה נותנים אותו בין המהלכים, ר"ל שאר העומדים בזו המדרגה, והנה חידושי תורתו טמונים וגנוזים הם ואין הוגה בהם ומי יכול לעזרו, רק בעזר מעשה התחתונים זה בנפש וזה בגוף וזה במאודו, וא"כ מי שיש לו חלק בשלוש אלה מי יכול להעריך גודל התענוג והקורת רוח שעושה בזה לנפש הצדיק אשר על זה עומד ומצפה הוא רבות בשנים, עכ"ל. (הובא בשער הספר שרשי השמות ח"א מהדורא חדשה).
המדפיס ספרים של חכם קדמון זוכה ויושב בישיבתו למעלה ובא אותו חכם לקבל את פניו בעולם העליון
וראיתי לנכון להביא דברות קודשו של הגאון מהרח"א איטרולסה ז"ל בספרו בן אברהם (פרשת וישלח דכ"ג ע"ב): "המדפיס ספרים מממונו להוציא לאור תורה זוכה ויושב במחיצת התלמיד חכם מחבר הספר, שהרי על ידו יצא החבור לעולם ותרבה הדעת בכל עת, ואילו היה גנוז למקצועות המשכן בירכתים לא היו לומדים בו, והנה אמרו ז"ל (יבמות צז ע"ב) דכל שאומרים שמועה מפי החכם בעולם הזה שפתותיות דובבות בקבר, ולפי זה הגורם שיהיה החכם חי אחרי מותו, גם הוא זוכה ויושב במחיצתו, שהרי הוא גרם להחיותו, ואין ספק כשהוא בא לעולם הבא, החכם בעצמו עם סיעת מרחמוהי יוצאין לקראתו לקבל פניו" עכת"ד. והביא דבריו גאון עוזינו מהר"ח פלאג'י ז"ל בספרו תורה וחיים (מערכת ס' אות רי"ז) והוסיף שם על דבריו: "ושמעתי מאדם אחד שראה בחלום על בעל בית אחד שיושב אצל רב גדול שנפטר זה כמה שנים, והאיש החולם היה משתומם ומפליא איך זכה זה ההדיוט להיות בצד האדם הגדול, ולפי מה שכתב רבינו הטור (יו"ד סימן ע"ר) בשם הרא"ש ז"ל דעכשיו בזמן הזה חיבורי התלמוד והפוסקים הם בכלל מצות עשה של ועתה כתבו לכם את השירה, אם כן נמצא בידו של המדפיס ספר מעלה כזאת, וכן ראיתי שכתב בהקדמת ספר ברך יצחק למהר"י ברכה" עכת"ד וע"ש.
המעלה והגדולה של המוציא ספרי קדמונים
והגאון המובהק מהרי"ח זוננפלד זצ"ל זיע"א בהסכמתו לספר צדקה ומשפט כתב בזה, וז"ל: "בואו ונחזיק טובה במדה מרובה לרבנים הגדולים כי הביאו אורה לעולם וכו' וכל המסייעים והמשתדלים להוציא לאורה כל הנשאר מחידושי תורה הקדושה לקדמאי, אין ערך לשכרו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ויזכו בזכות זה לבנין קדישין דעסקין באורייתא, למזוני רויחי לישב בהשקט על התורה ועבודה, ולחיי אריכי לרבנן ולתלמיד הון ותלמידי תלמידהון ולראות בעגלא ובזמן קריב גאולה שלימה", עכ"ל. (הובא בספר אור תורה ביאור סודות הרמב"ן למהר"ם פאפירש ז"ל, מתוך מאמרו של הרה"ג יעקב חיים סופר שליט"א).
סוף הספר