אור ברסלב
ספר קבלת חכמי מרוקו ויוסף ההוא השליט על הארץ – פועל ישועות

ספר קבלת חכמי מרוקו

ויוסף ההוא השליט על הארץ – פועל ישועות

כתיבת הקמיעות אצל חכמי מרוקו - רשות להתעסק בקמיעות

רבי יוסף בר מרדכי אוחיון זצוק"ל וזיע"א

מח"ס "אבקת רוכל"

מחכמי ודייני עיר תורה איתזרראר ותיזנית

אשר במדינת מרוקו

בספר ליקוטי אבקת רוכל, ליקוטים מתורתו של רבי יוסף אוחיון זצוק"ל וזיע"א, (בעמו' נו-סא), וז"ל: נודע היה שמו של רבי יוסף אוחיון כאיש מופת, ומפורסם היה כפועל ישועות בקרב הארץ, ולכל הבאים לדרוש שלומו וטובתו לחסות בצל כנפיו, היה עוזר דלים בעת שוועם אליו, מגן ומושיע לכל החוסים בו אשר בכוחו להשפיע ישועות ורפואות, הן על ידי כח הברכה ותפילה, והן על ידי ידיעותיו הרבות בחכמת הקבלה. מיחידי היה רבי יוסף שכוחו רב בכתיבת קמיעות המסוגלות לשמירה ולרפואה.

אף שביליה של חכמת הרפואה נהירים היו לו, סגולות מרפא מזומנות היו תדיר תחת ידיו, לרפא בהם יהודים סובלים. ואף במקרים שבהן חכמי הרפואה נלאו למצוא מזור ותעלה, הצליח רבי יוסף בכוחותיו האלהיים למצוא עצה הוגנת שהביאה הרווחה לאותו יהודי.

זרע של קיימא

בנו של אחד מעשירי קהילת קזבלנקה לא זכה שנים רבות לאחר נישואיו להפקד בזרע של קיימא. הון עתק השקיע אביו כדי שבנו יפקד אך לשווא, טובי הרופאים נואשו מהסיכוי לסייע לבן.

יהודי מבני עירו של רבינו יעץ לבני משפחת העשיר, בעירנו מתגורר צדיק פועל ישועות, הלוא הוא רבי יוסף אוחיון, רק הוא יוכל להושיע את בנכם.

לא איחרו בני המשפחה, ומיד שמו את פניהם לעירו של רבי יוסף לחלות את פניו, פנה רבי יוסף והציע לבן הגביר לשהות בביתו ארבעים יום. באותם ארבעים יום עשה רבינו מה שעשה, על ידי תיקונים ומאכלים מיוחדים שהאכיל את אותו בן הגביר. ולבסוף ביקש ממנו ריבונ שיואיל להביט בתוך כוס מים שעליהם היה שמן, בן הגביר השיב מה שראה. אז פנה אליו רבינו ואמר לו: "דע לך כי שונאך כישפוך, אך אל דאגה אני בעזרת השם יתברך אבטל את כח הכישוף".

כעת חיה ובן נולד לאותו בן גביר, נס זה התפרסם ברבים, ושם שמים נתגדל ונתקדש ברבים. כאות הכרת טובה שיגר אותו עשיר לרבינו סכום כסף עתק, את כל הממון פיזר רבי יוסף לנזקקים רבים.

תרופת הפלאים

מספר רבי שלום לוי הי"ו מבני עירו של רבינו, רבי שלום עבר טראומה קשה שהותירה בו רושם עז והעכירה את רוחו עד למאד. כתוצאה מכך נפל למשכב והחל סובל מכאבי ראש וחולשת קשות, יסוריו תכפוהו בעיקר בשעות הלילה, אך בבוקר היה מתאושש ומעט הוטב לו.

שם פעמיו רבי שלום לערים הגדולות לדרוש ברופאים, אולי ימצא מזור לצרתו. טובי הרופאים יגעו ולא מצאו את סיבת החולי. לאחר כחודשיים שב רבי שלום לעירו, שבוא ומיוסר, לאחר שהוציא ממון רב לדרוש ברופאים אך ללא הועיל.

כל אותו הלילה גנח רבי שלום מעוצמת מכאוביו העזים, בוקר של יום חדש הפציע, והנה מבעד לחלון ביתו של ר' שלום, נשקפה דמות קודשו של הצדיק רבי יוסף, שעה ששב מבית הכנסת ותחת בית שחיו היו מונחים טליתו ותפיליו.

מיהרו בני הבית ור' שלום בראשם לקראת הצדיק לברכו לשלום, התעניין רבי יוסף בשלומו של איש שיחו ואמר לו "שמעתי שכבודו חולה היה".

התפרץ רבי שלום בבכי תמרורים, בשברון לב תינה לפני רבי יוסף את צערו הנורא. התרעם רבי יוסף ואמר "מדוע לא הודעתם לי עד היום מאומה ממצבכם הקשה? אך אל דאגה, השם הטוב יהא בעזרכם וקרובה ישועתכם לבוא".

נפנה רבי יוסף אל אשת ר' שלום ואמר לה "אנא המציאי לי שן שום". הזדרזה האשה למלאות רצון רבינו, נטל רבי יוסף את שן השום, שפירקה לששה חלקים, ונכנס לביתו ועשה מה שעשה. לאחר זמן מה שב לבית ר' שלום וחלקי השום בידו. הוא מסרם לרבי שלום והורה לו: "הלילה הזה תאכל שני חלקי שום, למחרת בבוקר תאכל שני חלקי שום נוספים, ובלילה תוסיף לאכול את שני חלקי השום האחרונים" א"ה ריחמ"א, צ"ע מה עם הענין של שום שעבר עליו לילה ששורה עליו רוח רע מדוע לא חשש לזה רבי יוסף אוחיון זצ"ל, ויתכן לשם רפואה אין לחשוש בפרט וכפי שמופיע בסוף הסיפור שככל הנראה כתב עליהם שמות קדושים ואם כן אין כאן חשש של רוח רעה.

הביט רבי שלום בחלקי השום, והנה כתב עליהם רבינו אותיות שלא הבין פשרם, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". לאחר שסיים לאכול את כל השום חלפו מכאוביו כליל, והבריא לחלוטין.

הוסיף בהתרגשות רבי שלום: "כוחה של רפואת הצדיק היה כה חזק, למרות שחלפו כעשר שנים, לא חשתי בראשי מעולם, ואפילו לא כאב קל".

עור של נחש

עוד מספרים בני המשפחה, מרת כהן, נהגה לסייע בנקיון בית הצדיק, היא היתה מפלת נפלים, פעם אחר פעם ולא עלה הריונה יפה, עד שכשל כח סבלה.

תינתה את צערה בפני רבי יוסף, הצטער הצדיק צער רב ואמר "מדוע פנית אלי רק עכשיו" והוסיף: "הביאי לי עור של נחש".

לאחר שנתמלאה בקשתו, כתב רבינו על עור הנחש מה שכתב "את עור הנחש קשרי על צווארך", הורה לגב' כהן, "במשך תשעת חודשי עיבוריך, ובעזרת השם יתברך הכל יעבור בשלום". כאשר גזר הצדיק כך היה, האשה זכתה ללדת בן זכר לתורתו ועבודתו יתברך.

כח הכישוף בטל

בעירו של רבינו התגורר גוי שעיסוקו היה מלאכת הכישוף, יהודים רבים חששו מכוחו של מכשף זה, והיו משלמים לו ממון רב כדי שלא יפגע בהם.

לבו הטהור של רבי יוסף דאב לנוכח מצוקתם של היהודים, ולכן גמר אומר בנפשו לעשות מעשה, לבטל כח הכישוף "ובערת הרע מקרבך".

יום אחד עמד המכשף בעיבורה של העיר, וביצע מעשה כישוף שהדהים את כל רואים, החדיר סכין מחודדת לתוך לחיו והוציאה מתוך סנטרו...

רבי יוסף שחלף במקום פנה אליו ואמר לו: "בבקשה, תחזור על פעולה זו בשנית ! " המכשף ברוב גאוותו נאות לבקשת הצדיק, הפך רבינו את נעלו, כיסה פניו בבגדו והזכיר שם קדוש.

לפתע בקעו זעקות אימים מפיו של הערבי, כח הכישוף בטל, ולא יכול היה לשחרר את הסכין מתוך פיו. מיד החל המכשף להתחנן על נפשו וחילה את פני הצדיק רבי יוסף שיושיעו מצרתו הנוראה. ואז דרש ממנו רבי יוסף קבל עם ועדה הבטחה נחרצת ששוב לא יציק ליהודים, ולא יטריד מנוחתם.

המכשף שחש כי קיצו קרב, מיהר להבטיח חגיגית שלעולם לא יטול כסף מיהודי. נאות רבי יוסף, הפך שוב נעלו, גילה את פניו הקדושות, ותיכף התרחש הנס והסכין יצאה מתוך פיו של הגוי.

מאן דהו רדף אחרי

עבודת קודש נפלאה היתה לרבינו בטבילת המקוה, ורבים מזרע ישראל נושעו על ידי כח טבילותיו במקוה, כידוע גודל כוחה ושגב מעלתה של המקוה לפעול ישועות ורפואות לכל המבקשים להפקד בדבר ישועה ורחמים.

ומסופר על בני משפחה של אשה המקשה ללדת, שבאו בזעקה לרבינו: "חוס ורחם על אם ועוברה ההפוך, שניהם מצויים בסכנה גדולה".

השיב רבינו: "הנני בדרכי לטבול במקוה הטהרה ובעזרת השם יתברך אפעל ישועה בעבורה". מאוחר יותר סח רבינו: "בדרכי למקוה רדף אחרי מאן דהוא... אך לא שעיתי לו", בחסדי השם תפלת הצדיק הועילה והיולדת נושעה.

להציל עשוק

ידיעותיו של רבינו בקבלה מעשית היו רחבות, אמנם הוא לא השתמש בהם אלא כשהיה צורך להציל עשוק מיד עושקו, ובאותה שעה לא נרתע להשתמש בכוחות מיוחדים אלו.

סיפור מופלא שגור בפיו של בן רבינו הישיש רבי ציון אוחיון הי"ו:

בחנותי מצויים היו בגדים יקרי ערך שקיבלתי מדיפלומט צרפתי שהיה אחד ממכרי, וביקש ממני שאשתדל למוכרם. באחד הימים יצאתי מחנותי, כשחזרתי גיליתי שאותם בגדים נעלמו מרשותי. חרדה עמוקה מילאה את ליבי, ההפסד הכספי שעלול להיגרם היה כבד מאוד, שכן צפויה היתה נגדי תביעה משפטית בסך גדול מאוד, ויתירה מכך, שהיה במעשה זה הטלת דופי ביושרי ונאמנותי.

בצר לי מיהרתי לביתו של אבי עטרת ראשי, וסיפרתי לו על השבר והצרה שניתכה על ראשי. נטל אבא כוס עם מים ושמן, והורה לילד קטן להביט לתוך הכוס. ויפן אל הילד וישאל אותו: "אמור נא לי מה ראית בכוס?". השיב הילד "ראיתי בכוס בית מגורים", והוסיף לתאר תיאור מדויק של סביבת הבית והמתרחש בתוכו. מיד פנה אבי אלי ואמר לי: "בית זה הוא ביתו של הגנב".

הוסיף אבא ואמר: "תזכור היטב בית זה נמצא ברחוב פלוני. בחדר פלוני שבו יושבים אנשים עומד ארגז, ועליו מונחת קערה עם לחם, בתוככי ארגז זה נמצאים הבגדים הגנובים".

שאלתי את אבא: "כיצד אוכל להכנס לבית בלא שאתגלה ואתפס?". נטל אבא פיסת קלף, כתב עליו שם קדוש ואמר לי: "ציון בני, עם שם קדוש זה תוכל להכנס לבית בלא חשש".

נטלתי אפוא את השם הקדוש, צעדתי בלב שקט לאותו בית, נכנסתי פנימה. והנה פלא –אף אחד מבני הבית הרבים שהיו שם לא ראו אותי, הייתי כרואה ואינו נראה. נטלתי את הבגדים ללא הפרעה, שבתי לביתי שמח וטוב לב.

תכשיטיך בקורת הבית

כח ראיה רוחני מיוחד היה לרבי יוסף, פעם נזעקה בתו מרת מרים לבית אביה בבהלה "אבא מה אעשה? אני צריכה ללכת לשמחה וכל תכשיטי נעלמו ואינם".

עשה רבי יוסף מה שעשה, פנה לבתו ואמר לה: "ראיתי אדם גבוה שהחביא את תכשיטייך בקורת הבית".

הזדרזה הבת לחקור פשר הענין, התברר לה כי היה זה בעלה רבי יעיש שהיה גבה קומה, והוא שהחביא את תכשיטי רעייתו בקורת הבית מחשש שמא יגנבו...

גילויים משמים

הישיש רבי נסים אוחיון שאר בשרו של רבינו סיפר: יודעני בבירור כי משמים גילו לרבי יוסף את מועד פטירת רעייתו מרת שרה ע"ה, גילוי זה כתב רבינו על פתק שהטמינו בתוך דפי ספר. לאחר הסתלקותה של הרבנית ראו בעליל כי תאריך הפטירה היה ביום שאותו ציין בעלה רבי יוסף בפתקתו".

למרות פירסומו של רבינו, הרי עיקר אישיותו והויתו מכוסים ונעלמים היו מעין הבריות, הוא תפס בחזקה במידת "והצנע לכת עם ה' אלהיך".

כדרכם של בני עליה, כל חפצו וישעו היו לעשות נחת רוח לבוראו שלא על מנת לקבל פרס. למרות הצטנעותו היתירה, תורתו היתה מכרזת עליו, אבוקה אורה של יראה טהורה בקעו ממנו.

תוכן העניינים

ספר קבלת חכמי מרוקו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה