כתיבת הקמיעות אצל חכמי מרוקו - רשות להתעסק בקמיעות
רבי מכלוף אלעסרי זצוק"ל וזיע"א
בספר "מופת הדור" ח"א על הצדיק רבי מכלוף אלעסרי זצוק"ל וזיע"א (מקצאר שוק - ריס - בית שאן), מובא (בעמו' קכ-קכב) וז"ל: למשפחת אביחצירא היה עיקרון שלא להתעסק בקמיעות ודברים מהסוג הזה. מי שבא לבקש ברכה קיבל ברכה ע"י שנתנו לו בקבוק מים עם הברכה שיש בו, ורק הם ידעו מה יש בברכה. היחיד שקיבל רשות בהוראה לכתוב קמיעות, ולברך אנשים באישור של המשפחה, מהבבא סאלי ובבא חאקי היה רבי מכלוף אלעסרי זצוק"ל וזיע"א. כל מי משבא אליהם ובקש קמיע, היו אומרים לו, יש רק אחד שיכול לכתוב קמיעות, רבי מכלוף אלעסרי, הוא היחידי. הסיבה לכך היתה כי אצל רבי מכלוף זה בא מכוחות הקדושה ויראת שמים טהורה שבו, מאהבת ישראל, ודאגה לזולת, לכן לא היה להם שום חשש לשלוח אותם אליו. כמו"כ היה לו עיקרון שכל פעולתיו יהיו ללא מטרת ריוח ומעולם לא ביקש תשלום עבור כך, מכח זה היתה הסכמה ואישור מרבותיו שכל זה בדרך הקדושה, וברוך ה' שרבים זכו לברכותיו.
לא זאת בלבד אלא שלפי עדותו של הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, בבא מאיר עצמו אמר ושלח לרבי מכלוף כי מסורת היתה בידם מאבותיהם על מומחיותו בדבר.
גם רבני אביחצירא עצמם ביקשו מרבי מכלוף בשעת הצורך שיכתוב להם קמיע. צא וראה מה היתה משאלת לבו של רבי אברהם אביחצירא "בבא הנא", אחת היתה, לזכור את לימודו על כל פרטיו. רבי אברהם לא חדל לבקש כל עצה שרק יכולה להועיל בדבר, ואף הרבה בתפילה ובתחנונים על זאת כל ימי חייו. לא זאת בלבד אלא פנה רבי אברהם על כך להרה"צ רבי מכלוף אלעסרי זיע"א בבקשה לכתוב לו קמיע לזכרון.
מתוך מספר העתקי מכתבים שבאמתחתי ניתן לבסס דברינו ולראות בעליל היאך גדולי רבני משפחת אבוחצירא החזיקו מרבי מכלוף זצ"ל, והיה נחשב אצלם בבחינת איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא, על כך ניתן לראות מתוך מספר מכתבים ששלח הגה"ק רבי מאיר זיע"א לרבי מכלוף. בדבריו דן רבי מאיר עם רבי מכלוף אודות קמיע שנכתה לאשה עפ"י הוראת הגה"ק רבי מאיר, האם צריך לעטוף הקמיע מכל צדדיו לגמרי. ככל הנראה טיבו של הקמיע לענין הריון ולכן דנים השנים ג"כ האם צריכה האשה לתלות הקמיע עליה רק בימי טהרה.
במכתב אחר מוסיף רבי מאיר ומבקש מרבי מכלוף לסדר לו קמיע אחר מעין זה בכוונה יתירה: "...ובכן לפי דעתי יואל ידי"ן אח ואהוב לטרוח עוד בעדינו ולסדר אחר כמותו בכוונה רצויה וישלחנו לידי לכתובת שלי..." עובדות אלו ללא כל ספק מעידים על רבי מכלוף כי איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא.
כאמור רבי אברהם שביקש בכל נפשו לזכות לסגולת הזכרון לא מנע מעצמו אף הוא לבקש מרבי מכלוף לסדר לו קמיע לדבר זה, וכה דבריו: "...אבל אבקשך לשלוח לי את הנוסחה של הקמיע שכתבת לי שצריך לאומרו כל יום, זה של השכחה ואתה הבטחת לי שתשלח לי..."
בענין הקמיעות
אחד המקורבים למשפחה מעפולה סיפר שבצעירותו היה קשור למשפחת אבוחצירא. משם שלחו אותו הרבה פעמים לרבי מכלוף אלעסרי. הוא זוכר שהוא בעצמו שאל את הרב מרדכי אליהו שליט"א (זצוק"ל) על העניין הזה של הקמיעות שהרי יש הרבה שכותבים והוא חושש שמא זה מכוחות טומאה או שזה עלול להזיק במקום להועיל, וקיבל ממנו תשובה חד משמעית, דע לך מה שרבי מכלוף יעשה, יכתוב, או יגיד, זה קודש קודשים. אין לך שום צל של ספק, ותחזיק את זה כמו ספר תורה, הוא ורק הוא, תלך רק לרבי מכלוף שהוא היה קשור לרבי ישראל אבוחצירא, ינק ממנו שורשים שמגיעים עד השמים. זה מזכיר את הגמרא שמספרת על רבי חנינא בן דוסא שאצלו הדברים היו כל כך בהירים, יותר מרבן גמליאל ורבי יוחנן בן זכאי שהיו גדולי התורה בפילפול ובפסיקה, אבל בבחינת מי שדבריו מתקבלים אצל הקב"ה כעבד אצל רבו, בגישה אל העם היה דווקא רבי חנינא בן דוסא. אנשים אלה שהרחמנות וההבנה של העם היתה נגד עיניהם, שכל זמנם היה הפקר לכל, ואפילו בשעות לא מקובלות, למען עם ישראל, לא למשפחה אלא לטובת העם, ממילא הקב"ה קיבל דווקא את התפילה שלהם כלפי עם ישראל.
עוד מובא בספר הנ"ל, (עמ' קמח) וז"ל: אחד מבאי ביתו של רבי מכלוף אלעסרי זצוק"ל וזיע"א, שאל אותו פעם, איך אתה מסתדר עם ההנהגה הזו של כתיבת שמות קדושים וקמיעות, זה מלחמה נגד הכוחות של הסטרא אחרא, להכניע אותם. איך אתה יכול לעמוד נגדם? ענה לו, אגיד לך: קשה לי, כל לילה הם מייסרים אותי בשינים. אעפ"כ המשיך לעזור ולסייע לאנשים, אדם אחר שהיה מתעסק בדברים אלה, לא היה מחזיק מעמד אפילו רגע, וזה כמובן מכח הקדושה שהיתה בו.