הקדמה זעירא · הקדמה כללית ליהדות וחכמי מרוקו
בתחילת דברי אמרתי להביא כמעין הקדמה כללית ליהדות וחכמי מרוקו מתוך ספר "ארזי הלבנון" (ח"א) של הרה"ג שמעון ואנונו שליט"א, וז"ל: במבוא לספרו (דף ט' י') אות ו': יהדות מרוקו, היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר מבין כל הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם. מספר חכמיה באלף שנים האחרונות, עולה על כל הקהילות היהודיות בתפוצות ארצות האיסלאם. חכמי ורבני מרוקו השאירו ספרות תורנית ענפה בכל תחומי פרד"ס התורה: מדקדקים, פרשני תורה ותלמוד, פוסקים, משיבים, מקובלים, פייטנים ועוד. [בכרכי האינצקלופדיה שלפניכם מצויים כשלושת אלפים וחמש מאות ערכים של חכמי מרוקו, מתוך כשבעת אלפים ערכים בכלל. א"ה ריחמ"א ידידי הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א (מח"ס "גם אני אודך" בני ברק), אמר שניתן לרמוז על ענין זה שהיה ריבוי של ת"ח גדולים במרוקו, בר"ת של המילה מרוק"ו שהיא מ'אות ר'בנים ו'חכמים ק'דושים ו'צדיקים. א"ה ריחמ"א, עוד יש לומר על זה בס"ד שמרוק"ו היא ר"ת של מ'אות ר'בנים ו'אלפי ק'דושים ו'טהורים, ועפ"י זה הרמז מכוון למה שכתב כאן הרה"ג שמעון ואנונו שליט"א שהיו במרוקו אלפי רבנים וצדיקים, ע"כ].
על אף שאין ספק שהיישוב היהודי במרוקו החל עוד בימי הבית הראשון ולאחריו בימי הבית השני, הרי שמקורות רבים וברורים מצויים בידינו רק החל מן התקופה אותה אנו סוקרים, דהיינו, באלף השנים האחרונות. במאה השמינית נוסדה העיר פאס, שהפכה תוך זמן קצר לקהילה יהודית החשובה ביותר במרוקו, וממנה יצאה תורה לשאר הקהילות היהודיות במרוקו. חכמי פאס עמדו בקשרי שאלות ותשובות עם גאוני בבל, שהכירו בגדולתם בתורה ובחשיבות קהילתם.
בראשית תקופה זו ידועים החכמים: דונש בן לבראט הלוי, רבי יהודה בן חיוג', רבי יצחק אלפסי (הרי"ף) ועוד.
יהודי מרוקו קיימו קשרים בתחומי הרוח והכלכלה עם אחיהם שבספרד. כמו כן, במשך מאות שנים היתה הגירה דו-כיוונית, לפי העת והזמן, בין ספרד למרוקו ובין מרוקו לספרד (לדוגמה: הרי"ף היגר לספרד ממרוקו, והרמב"ם היגר למרוקו מספרד).
בדרום מרוקו נוסדה במאה ה-11 העיר מראכש, שאף היא הפכה לאחת ממרכזי התורה במרוקו.
במאות ה-12 ה-13 עברה על יהודי מרוקו תקפה קשה, עם עליית שלטון המייחדים (המוחהדים). תנועה זו שאפה להכניס תחת כנפי האיסלאם את כל תושבי ארצם. לפני יהודי מרוקו עמדו שתי ברירות: או להתאסלם או גירוש.
בתקופה זו הגיעה משפחת מיימון למרוקו, ובה כתב הרמב"ם את "אגרת הנחמה" שנועדה לעודד יהודים שנאלצו להתאסלם.
מפורסם רבי יהודה הכהן אבן סוסאן, מנהיגה של קהילת פאס, שנהרג על קידוש השם בסרבו להתאסלם.
לאחר גזירות קנ"א (1391) בספרד, היגרו מעט יהודים למרוקו, ביניהם הכהנים מייסדי העיר דבדו.
עם גרוש ספרד בשנת רנ"ב (1492), הגירו למרוקו מספרד עשרות אלפי יהודים. אלה התיישבו בערים: טנגי'ר, תיטואן, קסר-אל כביר, סלא, רבאט, וכמובן, בערים המרכזיות שבמרכז מרוקו: פאס מכנאס וצפרו.
מחכמי מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו מפורסמים: רבי יעקב בירב, רבי שמעון לביא, רבי אברהם ביבאס, רבי אברהם סבע (מח"ס "צרור המור") ועוד.
בין התושבים הוותיקים במרוקו לבין המגורשים מספרד שהתיישבו במרוקו, היו חילוקי דעות בהלכה ובמנהג. על רקע מחלוקות אלו כתב בעת ההיא רבי חיים גאנין את ספרו "עץ חיים", העוסק בתיאור הלכתי מעמיק להבדלים בהלכה בתחומים מסויימים.
המשפחות: טולידאנו, עמיאל, קורקוס, צבאג, בן זמירו, ביבאס ועוד, היו ממגורשי ספרד.
את תולדות יהודי מרוקו באלף שנים האחרונות אפיינו צרות רבות ורעות. מהם בידי שמים (בצורת, מגפה ועוד), ומהם בידי אדם (מלחמות, פרעות וכדו'). עדויות רבות על כך מצויים בספרות חכמי המערב, ובאופן כללי ניתן לומר שיהודי מרוקו היו נתונים לחיי עוני והשפלה ברוב שנות גלותם בארץ המערב.
אולם מקביל לעובדה זו, שירתו יהודים רבים במרוקו בשירותים ממלכתיים ודיפלומטים וכסוחרים. אישים אלו סייעו סיוע של ממש למרוקו בקשירת קשרי מסחר עם ארצות אירופה.
אלפי חכמי מרוקו הותירו ירושה עצומת מימדים, שאפילו כדי להציגה באופן סכימטי בלבד, דרושים גליונות רבים, עכ"ל. [ כאן המקום להודות לידידי היקר הרה"ג מרדכי חיים שליט"א מחבר הגליון הנפלא והחשוב "פנינים" מעיה"ק ירושלים תובב"א, שזיכני בספר זה "ארזי הלבנון" ויבורך מפי עליון על הכל].