אור ברסלב
ספר קבלת חכמי מרוקו המקובל האלהי רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל

ספר קבלת חכמי מרוקו

המקובל האלהי רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל

הקדמה זעירא

בהקדמת המגיה לספר "פרח שושן" (הרה"ג אורי חנניה אלנקוה שליט"א) כתב על תולדותיו של המקובל האלוהי רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל, ואפשר ללמוד הרבה מדבריו על קבלת חכמי מרוקו, ואביא מדבריו בס"ד, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

קורות חיי הרב

רבי יעקב איפרגאן, מגדולי תלמידיו של הרמב"ם אלבאז, גדל בעמק סוס בדרום מרוקו. בחבל זה, חבל סוס, צמח לו חוג של לתלמידי חכמים מקובלים המלומדים בפרד"ס, סביב רבם הנערץ רבי משה בן מימון אלבאז מחבר "היכל הקודש" – פירוש לתפילה, לשבת, לר"ח לימים טובים עפ"י הקבלה והזוה"ק ופרח שושן פירוש על ההגדה של פסח עפ"י הסוד. כמו כן, קרוב לוודאי שרבי יעקב למד אצל דודו רבי יהודה חנין, שמשמעותיו ומכתביו הוא מרבה להביא בחיבורנו זה. רבי יהודה חיבר את החיבורים הבאים: " מנחת יהודה", "עץ חיים" ו"ספר האור". כן מזכיר רבי יעקב את מורו – חבירו רבי יצחק כהן מחבר הספר "גינת ביתן".

בהקדמה ל"מנחה חדשה", מכנה רבי יעקב את עצמו "יעקב צורף בכ"מ יצחק המכונה אבן סנה" וכן "יעקב בר כמו"רבר סבעון המכונה בו יפרגאן ממדינת תארודאנת". מכאן אנו למדים שהרב יעקב איפרגאן כונה בשם הצורף, אולי בהיותו עוסק בהצלחה רבה בחכמת הצירוף (דוגמא לכינוי זה מצאנו אצל רבי העשיל צורף שהיה בקי בחכמת הצירוף וחזה ברוח קודשו את היוולדו של רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש ואת גדולת נשמתו, בספרו "הצורף"). אחד מאבותיו נקרא בשם סבעון ונתכנה בו יפרגאן. יתכן ורבי יעקב השתייך למשפחת המקובלים הנקראת הסבעוני.

במשפחה זו פגשנו כמה חכמים מקובלים: רבי אהרון הסבעוני ב"ר ישועה מסאלי. הוא אשר הוציא לאור את "היכל הקודש" לרמב"ם אלבז, בתמיכת רבו, הרב יעקב סספורטס ואף כתב עליו הגהות עפ"י דברי האריז"ל. רבי אהרן נלחם, לצד רבו, בתקיפות, בשבתאות. כן חיבר רבי אהרן ספר דרשות, (שנת השנ"ו צוינה באחת הדרשות). מאבותיו היה, קרוב לוודאי, רבי דוד סבעוני בר אהרן מסאלי, מחבר "טוב רואי" – דרושים. רבי דוד, נכדו של רבי דוד הנזכר, חיבר ספר "נאום דוד" – דרושים וספר פסקי דינים. רבי ראובן הסבעוני ובנו רבי שלם היו מרבני סאלי, ממנו נותרו כמה קינות "במלכי רבנן" נכתב כי נראה שמו חתום בפסק דין בשנת הת"צ עם הרב המשבי"ר. רבי מרדכי בר דוד בן סבעון מחכמי הדרעא, דרש מילי דאגדתא ממארי חז"ל וביארם על דרך הסוד. רבי מרדכי אסבעוני ב"ר ב"ר משה כתב "פרשת מרדכי" – פירושים לתורה על דרך הסוד. ספרו הודפס בשנת התרצ"א. באופראן ישב לפני כשלוש מאות שנה, המקובל ואעיש בר יחיא בר סבעון אשר קיבץ כת"י בקבלה וביניהם קטע מחיבור "מאורי אור" לרבי דוד דרעא הלוי.

על גדולתו של רבי יעקב, ניתן ללמוד מתורתו, אך גם קורות חייו יעידו על מעלותיו כתלמיד חכם, מקובל ויוצר דגול. שני חיבוריו, "פרח שושן" ו"מנחה חדשה", חוברו על ידו בתקופה קשה לו ולקהילתו. בתקופה זו נגזרו עליהם גלות, טלטלות ויסורים רבים. בהקדמתו ל"מנחה חדשה" הוא כותב: "אמנם מרוב הצרות התכופות עלי, נדלדלה ידי מרוב העניות ודוחק השעה ומחסרון כיס הקשה מכולם. גם נעדרו סבות ההכנות, לסיבת האוייבים המורדים אשר באו לארצנו ונלחצנו אנו והקהל יצ"ו בחצר אחת מגדולי הכפר, אשר היינו בו תושבים כמו חמש עשרה שנה לגלותנו ממדינת תארודאנת, לסיבת המגפה בשנת משי"ח לפ"ק (שנת השנ"ח) ויהי כאשר ישבנו בכפר אקא והיינו יושבים בהשקט ושלוה, ימים ושנים ובאו האוייבים ולחצונו בחצר הנזכרת עשרה ימים והחצר סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא ואח"כ גברה יד אויבינו וישפכו סוללה על החצר ויבואו במערות ומחילות עפר תחת הארץ וישימו גפרית ואש תחת יסודות החצר וישלחו אש תחתיה ותבקע האדמה ותפול החצר וימותו כמה וכמה אנשים... ואנחנו נמלטנו בחסד האל יתברך עמנו... ואח"כ עוד הגלונו האוייבים עמהם... והלכנו עמהם בגלות עד כפר תאמגרת... אמנם עוד נתפסתי שם לבדי וענו בכבל רגלי ופדיתי נפשי בממון רב וברחתי... ארצה ברבראי וגרתי שם שנה תמימה... ונסעתי משם לכפר אופרן יע"ה... ועוד טמנו לי רשעים פח ללכדני ונסעתי משם עוד לכפר אקא".

תאמגרת היא תאמארנת, עיירה בחבל סוס, בה ישב רבי יצחק סויסא המו"ל של "מערת שדה המכפלה" לרבי משה בן צור, אקא זה כפר קדום, אף הוא בעמק סוס, בו נודע הצדיק רבי יששכר בעל המעיין בהקדמה לספר "נתיבות שלום" (ועיין להלן), הובא על רבי יששכר בעל המעיין מאת הרה"ג יוסף חיים דבדה שליט"א, וז"ל: ליד ציונו של רבי יששכר בעל המעיין קבור חבירו השד"ר רבי יהודה בן חובב. שניהם היו שדרי"ם מארץ הקודש. על ציונו של רבי יששכר "בעל המעיין", יש חדר ורבים באים להשתטח על קברו, עכ"ל.

כל הגליות שעבר רבי יעקב, לא נתנו לו מנוח. ספרים רבים בוודאי לא יכול היה לקחת איתו. צריך היה רבי יעקב לנטוש את בית מדרשו הקבוע ולהיפרד מרבותיו ומחבריו החכמים. דברים קשים אלו היו מפריעים מן הסתם למחבר רגיל, היו מונעים אותו מלכתוב, או לפחות, היו מאפילים על יצירותיו, לא כן הדבר אצל רבי יעקב היוצר הדגול. שני חיבוריו, על התורה ועל פרקי אבות, על דרך הפשט והקבלה, הם חיבורים חשובים ומעמיקים ובהם השתמש הרב במקורות רבים, לעיתים על פי זכרונו.

תורתו של הצורף

את רוב תורתו למד רבי יעקב אצל הרמב"ם אלבאז, מחבר "היכל הקודש" על התפילה, על דרך הסוד ו"פרח שושן" – פירוש הגדת פסח (כת"י) על דרך הסוד. שמועות רבות וכן ציטוטים הוא מביא מדודו רבי יהודה חנין מחבר "עץ חיים" ו"מנחת יהוד'ה". כמו כן הוא מצטט את "גינת הביתן" לרבו – חבירו- רבי יצחק כהן אשר נשתייך לאותו חוג מקובלים בתרודאנת. רבי יעקב לא הכיר את תורת האריז"ל שצמחה בתקופתו וכנראה גם לא את תורת הרמ"ק שקדמה לה. עיקר לימודו כדבריו, מסופרים ומספרים, היה מרבותיו שצויינו לעיל ומהכתבים הבאים הנזכרים רבות בחיבוריו: "היכל הקודש" – ביאור התפילה לימי החול, שבת וימים טובים לרבו הרמב"ם אלבאז. פירוש הרקנאטי לתורה, "אבני זכרון" לרבי אברהם אדרוטיאל ממגורשי ספרד. "תולעת יעקב" לרבי מאיר אבן גבאי וכן חיבורו "דרך אמונה", רבי מאיר בן גבאי, מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, חיבר גם את "עבודת הקודש". "שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקאטיליה מענקי המקובלים מספרד, תלמידו המובהק של רבי אברהם אבולעפיה. "שערי אורה" הוא אחד מהספרים היחידים העוסקים בקבלה (א"ה ריחמ"א, בעיקר בענין הספירות וכינויים), שהתיר האריז"ל ללמוד בהם בנוסף לכתביו. פירוש רבינו בחיי על התורה, פירוש הרמב"ן על התורה – פירוש חשוב להבנת הפשט בעיון, האריז"ל אמר שקבלת הרמב"ן היא אמיתית ופירושו לתורה סתום. אכן, רבי יצחק דמן עכו, מגדולי תלמידיו, שישב בסוף ימיו בעמק דרעא הסמוך לעמק סוס, כתב את הספר "מאירת עיינים" לבאר את פירוש הרמב"ן על דרך הסוד. פירוש רבי מנחם ציוני לתורה גם הוא נזכר רבות בחיבוריו. בחיבורו פרח שושן מצטט הוא פעמים מספר, מספר "מנחה חדשה" לרבי יחיאל מיכל מארפטשיק, עם כל זאת עיקר ציטוטיו, בשני חיבוריו, הם מהזוהר הקדוש ותיקוני הזוהר לרשב"י (א"ה ריחמ"א, כדרכו של מורו ורבו הרמב"ם אלבאז בספרו "היכל הקודש") וספר הבהיר מתורת רבי נחוניא בן הקנה. ניתן לומר שעיקר תורתו ינק מתורת רשב"י ועל אדניה העמיד את פירושיו וחידושיו.

א"ה ריחמ"א, הרי לנו מכל המובא לעיל, הרבה מקורות לקבלת חכמי חבל סוס, מהרשימה של המקורות שהובאו, של הספרים שמהם ינק רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל וזיע"א, ויתכן שבאזור זה ינקו את הקבלה מן המקורות הללו, ומה שיש לציין שבאזור זה השתמשו הרבה בזוהר כמקור קבלי, ומובא בספר "היכל הקודש" (להרמב"ם אלבאז) הרבה מספר הזוהר, וכן ב"פרח שושן" (לרבי יעקב איפרגאן) מביא הרבה מספר הזוהר.

מחידושיו

בחיבוריו, מרבה רבי יעקב להשתמש בחכמת הצירוף. חכמה קדומה בה נברא העולם כדברי הגמרא: "ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום", שהיתה מונחת התורה בחיקו של הש"י, תתקע"ד דורות (במדרש – אלפים שנה) ובה היה בורא את העולם. על הפסוק זה בנה רבי דוד דרעא הלוי את ספרו – "המלכות", בו הראה כיצד חכמת הצירוף בנויה על השמות אהו"י ו- אמו"ן הרמוזים בפסוק זה. רבי יעקב הכיר ספר זה והזכירו. חכמת הצירוף נתפרשה לראשונה בספר היצירה המיוחס לאברהם אבינו, במעין החכמה שנמסר למשה רבינו ובדורות התנאים, בתורת הקנה, במשנת רבי עקיבא, בספר התמונה לרבי ישמעאל כהן גדול ורבי נחוניא ובתורת הרשב"י. חכמי מרוקו ובפרט חכמי עמק הדרעא, הגדילו עשות בתחום זה (א"ה ריחמ"א, היינו בחכמת הצירוף, ועיין להלן במה שנכתוב על חכמת הצירוף, וחכמי הדרעא).

ב"מנחה חדשה" בפרשת בראשית, כותב רבי יעקב, כי סופי תיבות של תיבת בראשית הם בגימטריא תשפנד"ו (בראשי"ת במילואה כך : בי"ת רי"ש אל"ף שי"ן יו"ד תי"ו, ס"ת של המילוי הם תשפנד"ו) והוא הוי בגימטריא – תור"ה קדמ"ה לכ"ל, זוהי התורה שהייתה מונחת בחיקו של הקב"ה אלפיים שנה לפני בריאת העולם ובה היה משתעשע תתקע"ד דורות (זבחים קטז ע"א) ובה הסתכל וברא את העולם (הקדמת הזוה"ק ה ע"א). כך גם ישראל הנקרא כמו התורה – ראשית, עלה ראשית במחשבה, וסמך מצא רבי יעקב בתיבת ישראל העולה בגימטריא תקמ"א, כמנין ר"ת של עשר ספירות – כ'תר ח'כמה ב'ינה ג'דולה (חסד) ג'בורה ת'פארת נ'צח ה'וד י'סוד מ'לכות.

צאצאי הרב

במהלך מסעותיו ונדודיו הגיע רבי יעקב, לעיירה אופראן הסמוכה לתיזנית שבחבל סוס. עיירה זו נודעה בגלל מערת אופראן – מערת הנשרפים ויש אומרים שנקראה כך, על שם חמישים הצדיקים שנשרפו שם על קדוש ה' וזהו אפרן – אפר –נ', לזכר אותם צדיקים הי"ד שנשרפו בשנת התקנ"ב, בסרבם להמיר את דתם. בראשם עמד הרב יהודה אפריאט הי"ד א"ה ריחמ"א, אמרתי להביא כאן את הסיפור של אותם קדושים שנשרפו על קידוש ה', כפי שהובא בספר "ליקוטי אבקת רוכל", לרבי יוסף אוחיון זצוק"ל וזיע"א, בתחילת הספר יש קונטרס הנקרא "תולדות יוסף" (עמו' סא-סג, תולדות חייו של רבי יוסף אוחיון) וז"ל: סיפור מופלא זה נהג רבי יוסף לספר בכל עת מצוא ברטט ובהתרגשות: בעיר הגדולה קהילת קודש אופראן יצ"ו, מצוי היה שטח אדמה מגודר. על פי המסורת טמונים היו שם כחמישים צדיקים קדושי עליון שנהרגו על קידוש השם.

קבלה היתה בידי יהודי מרוקו של א להכנס לאותו מקום קדוש, כיון שידעו כי כח קדושתם הנוראה של אותם קדושים שמונחים שם עלול לפגוע במי שלא הגיע לדרגה רוחנית עליונה.

סיפור המעשה כך היה: במרוקו שלט באותה עת מלך מוסלמי קנאי, שהחליט להשליט בחזקה את דת האיסלאם על יהודי המדינה. כל האמצעיים היו כשרים בעיניו לבצע את זממו הנפשע, ובלבד שיצליח לשבור לחלוטין את רוחם האיתנה של היהודים. ולכן אסר כחמישים גדולי תורה טהורים במטרה לאלצם להמיר דתם, כשהוא חושב במחשבתו שאחריהם ימירו כל יהודי המדינה את דתם.

כמובן שאותם גדולי ישראל בזו למשמע שידולי השליט, אך הוא לא נסוג, והחל לענותם בעינוים קשים ומרים, ומאידך הציע להם את כל מנעמי העולם הזה אם יאותו להתאסלם.

לאחר שנוכח כי כל מאמציו עלו בתוהו, הורה לאנשיו להבעיר מדורת אש גדולה, חמישים הצדיקים הושלכו לתוככי כבשן האש, ונשמתם עלתה במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים.

אחרון הצדיקים שעמדו להשליכו לתוך הלהבות, היה הקדוש רבי נפתלי אפריאט הי"ד, הצדיק פנה בתחינה לתליינו:"אנא המצא לי מעט מים, ותמורת זאת אתן לך מטבע זהב שברשותי". הזדרז התליין שחמדת הממון ניצתה בו, ודאג להגיש ספל מים לרבי נפתלי, הקדוש נטל את ידיו ברגע האחרון לחייו כדי להטהר לפני בורא עולם, ומיד קפץ לתוך האש הגדולה.

שעה שנשמתו פרחה לרקיע השמים, נראתה יונה צחורה עולה מתוך האש. כנסת ישראל שנמשלה ליונה הומיה המקוננת על מות חסידי עליון.

שתדלני היהודים התחננו למלך האכזר שיאפשר להם להביא את עפר הקדושים לקבורה, השליט החמדן נאות אך ורק למכור להם כל גרם עפר תמורת גרם זהב טהור. שקלו היהודים משקל זהב רב לידיו, ובקול נהי ומספד מר נטלו את עפר הקדושים לקבורת עולמים. מידת הדין תבעה עונש לאותו המן הרשע, והמלך הרשע מת זמן קצר לאחר מכן מיתה משונה.

שניים מבני משפחת אוחיון נמנו על עדת מקדשי השם, הלא הם הרב הקדוש רבי שלום, ובנו הקדוש רבי מכלוף אוחיון הי"ד, רגיל היה רבינו להכנס לבדו לאותו מקום קדוש, ולהעתיר על הכלל והפרט. . למערה זו לא העז איש להכנס מרוב קדושתה ואף סופר שבמקרים מסוימים כאשר העז מישהו להיכנס, הוא מת כעבור זמן קצר.

רבי שלום איפרגאן הראשון אשר ישב בתיזנית, נודע בקדושתו ובנפלאותיו. פעם אחת נכנס למערת אופרן ובכך איפשר ליהודים להיכנס לתוכה. לאחר מותו שוב חששו היהודים להיכנס למערה.

נכדו, רבי שלום ב"ר חיים נודע גם הוא בקדושתו ובנפלאותיו. כבר בהיותו במרוקו פעל רבות למען הכלל והתמיד בתורתו ובפרט בזוה"ק ובכתבי האריז"ל. כאשר נתעלה במדרגתו, נסתגר 7 שנים בחדרו שבתיזנית וזכה שיתגלה אליו בחלום רבי עקיבא אשר הודיע לו שתיקונו נתקבל. כסבו, נכנס אף הוא למערת אופראן ואיפשר בעקבותיו לבני המחוז להיכנס למערה. הוא עלה לארץ ישראל ונתיישב בנתיבות. כל ימיו נהג בחסידות ונהג בהנהגות הבן איש חי. הוא הירבה לערוך סעודות הילולא לכבוד הצדיקים, אליהן הזמין קהל גדול. רבי שלום נלב"ע בה' בתמוז ה'תשנ"ד.

תוכן העניינים

ספר קבלת חכמי מרוקו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה