אור ברסלב

ספר פעלי הכפל (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

שער ב

שער א

שער

מצאתי הפועל הכבד הבא על משקל הִפְעִיל מאלה הפעלים כפולי העי"ן, באות אחת עומדת במקום שתים, והוסיף נח נסתר אחר הה"א והניע פ"א הפעל בצרי או בפתח; נאמר הֵסֵב או הֵסַב, הֵחֵל הַנֶּגֶף (במדבר יז יב), הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן (ישעיהו ח כג), הֵמַר שַׁדַּי (רות א כ), הֵדַק לְעָפָר (מ"ב כג טו), ועקרם הִסְבִּיב, הִקְלִיל, הִמְרִיר, הִדְקִיק.

וכשיסמכו לו"ו לשון רבים או לה"א לשון נקבה ולא תהיה עוד אחריהם אות אחרת, תשוב האות הנופלת נבלעת בהדגש, ויתקיימו שני הנחים, הנח אשר אחר הה"א ונח המשך אשר אחר פ"א הפועל, נאמר הֵסַבּוּ אֹתוֹ (ש"א ה ט), הֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת (ראה שופטים כ לא), וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (שופטים כ מ). אך בהתחבר אליהם אחד מן הכנויים זולתי אלה תשוב האות בהדגש ושני הנחים נופלים ופ"א הפעל מונעת בחרק, כמו הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם (מ"א יח לז), הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי (איוב טז ז) וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים (מיכה ד יג), וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי (ש"ב יט מד), הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ (דברים ב לא), הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן (ישעיהו ט ג), נמשכה הה"א בפתח בשני אלה מפני החי"ת, כמו שפרשתי בחבור הראשון בפעלים הנחי העי"ן (אותיות הנוח מאמר ב שער ד). כשתעיין בפעלים הנסמכים לתי"ו הפועֵל לא תוכל להגות בהם כי אם בהביא ו"ו מוספת אחר למ"ד הפועַל הדגושה, והוא הדין כשתדביקם אל הנו"ן והו"ו שהם כנויי הפֹעֲלים הרבים, כי תאמר הֲסִבּוֹנוּ, הֲשִׁמּוֹנוּ, הֲדִקּוֹנוּ, הַחִתּוֹנוּ – במשוך הה"א בפתח מפני החי"ת. וכבר נמצא פועל אחד נסמך אל תי"ו הפועל ביו"ד תמורת הו"ו, נאמר וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ (משלי כד כח), ואילו נאמר על המשפט הזה נאמר וַהֲפִתּוֹתָ, כמו הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם (מ"א יח לז).

והפועל העתיד באות אחת ושני נחים, אך הראשון אשר אחר הנוספות יהיה קמץ, והשני אחר פ"א הפועל יהיה צרי; נאמר יָסֵב, יָקֵל אֶת יָדוֹ (ש"א ו ה), אֲשֶׁר יָחֵל (שופטים י יח), ועקרו יַסְבִּיב, יַקְלִּיל, יַחֲלִיל. וכבר יפול הנח השני מן המקרא, כשתבא לפני הנוספות הו"ו הפתוחה ההופכת עניין העתיד לשעבר, נאמר וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם (איוב לח ח), וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט י), ופ"א הפועל מונעת בסגול לעולם.

ואם נסמך יָסֵב וחבריו לו"ו לשון הרבים לבדה, או אל הה"א שמדת לשון העברים להוסיפה בסוף הפעלים, תשוב האות הנופלת בהדגש וישארו שני הנחים כמו שהיה, נאמר יָסֵבּוּ, וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ (דה"א יג ג), וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ (יחזקאל ט ו), ועקרן: יַסְבִּיבוּ, וְנַסְבִּיבָה, תַּחֲלִילוּ, על משקל יַשְׁחִיתוּ, תַּשְׁלִיכוּ, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ (ירמיהו יא יט). וכן הדין כשיסמך וַיָּגֶל, וַיָּסֶךְ וחבריהם, להשיב האות הנופל בהדגש, והנח אחר פ"א הפעל; נאמר וַיָּסֵבּוּ, וַיָּחֵלּוּ, וַיָּגֵלּו, וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים (שופטים כ לא).

וכשיתחבר יָסֵב, וַיָּסֶב וחבריהם אל כנויי הפעלים, ישוב האות הנופל בהדגש ושני הנחים נופלים, ופ"א הפעל מונעת בחרק לעולם; נאמר וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ (יחזקאל מז ב), כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם (ש"ב כב מג), וַיְשִׁמֵּם (ש"א ה ו), וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ (איוב יח יח), בהדגש בעבור הבלעת האות הראשונה בשנית.

וצווי הזכר: הָסֵב, באות אחת ושני הנחים. וכשיסמך אל הָסֵב ו"ו לשון הרבים או יו"ד הנקבה, תשוב האות בהדגש ויתקיימו שני הנחים, יאמר הָסֵבּוּ, הָסֵבִּי עֵינַיִךְ (שה"ש ו ה). והמשפט כשתסמכם אל כנויי הפעלים להשיב האות הנופל בהדגש ולהפיל שני הנחים כאחת ולהניע פ"א הפועל בחרק, לפי שכל לשון צווי נאמר מן כל פעל קל או כבד, יוצא על דרך הפועל העתיד, תאמר הֲסִבֵּנִי, הֲסִבּוּנוּ, כמו שנאמר מן נחי העי"ן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר (בראשית לז יד), שאין בין שמוש אלה הפעלים ובין שמוש הפעלים הנחי העי"ן אלא שאלה דגושי הלמ"ד ואלה רפי הלמ"ד.

והפועל נאמר על לשון מַפְעִיל מאלה, נאמר גם הוא באות אחת במקום שתים ושני נחים - הִנְנִי מֵסֵב (ירמיהו כא ד), מֵחֵל לְהָרַע (ירמיהו כה כט). ולרבים בהשיב האות בהדגש והנחים נופלים, יאמר מְסִבִּים, מְחִלִּים, כמו שנאמר מנחי העי"ן מְשִׁיבִים, מְקִימִים, מְרִיקִים; אך אלה בהרפם ללמד על העי"ן הנחה הנכתבת יו"ד, ואלה בהדגש ללמד על האות הראשון הנבלע בשני הכפול.

והפועל שלא נקרא שם פועלו גם הוא בשני נחים ואות אחת במקום שתים: הוּסַב, הוּדַק, לֶחֶם יוּדָק (ישעיהו כח כח). וגם כשילוה אליו ו"ו לשון הרבים או ה"א או יו"ד לשון הנקבה ידגש, יאמר הוּסַבּוּ, הוּדַקּוּ, הוּסַבָּה, הוּדַקָּה, הוּחַדָּה וְגַם מְרוּטָה (יחזקאל כא יד), תּוּדַקּוּ, תּוּדַקִּי, תּוּסַבּוּ, תּוּסַבִּי. והפעול שהוא על משקל מֻפְעָל: מוּדָק, מוּסָב. ולרבים: מוּדַקִּים, מוּסַבִּים; ולנקבה: מוּדַקָּה, מוּסַבָּה; ולרבות: מוּדַקּוֹת, מוּסַבּוֹת, בהשיב האות בהדגש. ועקר כל אלה: הֻדְקְקוּ, הֻסְבְּבוּ, על משקל הֻשְׁלְכוּ; הֻסְבְּבָה, הֻדְקְקָה, מֻסְבָּבִים, מֻדְקָקִים, מֻסְבָּבוֹת.

תוכן העניינים

ספר פעלי הכפל (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה