ספר פעלי הכפל (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
שער א
הדבר אשר היה על פעלי הכפל שהאות השנית מהם כשלישית
ואלה הפעלים הם כמו וְסָבַב בֵּית אֵל (ש"א ז טז), וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ (יחזקאל כט יט), וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (ישעיהו כח כח), דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו יט ו), וזולתם הרבה מאד. מצאתי רוב מנהגם, שהפעל הכבד והקל ולשון נִפְעַל ושאר בנייניהם נוהגים שלא כמנהג פעלים אחרים, ונאמרים על דרכים שלא כדרכיהם. יאמר מהם פָּעַלְתִּי או פָּעַלְנוּ או פָּעַלְתָּ בהבליע האות הראשנה שהיא עי"ן הפועל בשלישית הדומה לה שהיא למ"ד הפועל, והניע פ"א הפועל בפתח גדול, וסמוך הפועַל אל הפועֵל המכונה בו"ו שיביאוה נחה אחר למ"ד הפועל הדגושה, והיא מונעת בחלם לפני הו"ו; נאמר מן סָבַב – סַבּוֹתִי (קהלת ז כה), ומן בָּזַז – בַּזּוֹנוּ לָנוּ (דברים ג ז), ומן שָׁלַל – כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ (חבקוק ב ח), ומן וְהָמַם – וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם (שמות כג כז), ומן דָּלַל – דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ (תהלים קטז ו), כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד (תהלים עט ח), וכמוהם קַלֹּתִי (איוב מ ד), חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר (ישעיהו מד טז), נדגשו כל אלה מפני הבליע האות הראשונה בשנית כמוה. ועקרם: סָבַבְתִּי, בָּזַזְתִּי, שָׁלַלְתִּי, וְהָמַמְתִּי, דָּלַלְנוּ, וכמו שנאמר בָּזַזְנוּ (דברים ב לה), כן סָבַבְתִּי, זָמַמְתִּי. ונאמר עוד מן סָבַב – סַבּוּנִי כַמַּיִם (תהלים פח יח), ומן שָׁדַד – זוּ שַׁדּוּנִי (תהלים יז ט), ומן חָנַן – כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים (בראשית לג יא), כל אלה בהבליע האות הראשונה שהיא עי"ן הפועל בשנית הדומה לה שהיא למ"ד הפועל. ועקרו סְבָבוּנִי, שְׁדָדוּנִי, כמו אֲפָפוּנִי מַיִם (יונה ב ו), חֲנָנַנִי בשלשה נו"נין, הראשונה והשנית הן שבחָנַן אֱלֹהִים (בראשית לג ה), והשלישית למדבר בעד נפשו, כמו נו"ן שְׁמָרַנִי וחבריהם.
וזהו חק לא יעבור, כי כל פ"א פועל עובר מן הנבלע מפעלים אלה עי"ן בלמ"ד, שהיא פתוחה לעולם. ויש מהם שחסר האות הנכפלת ועמדה האחת מהן במקום שתים, ובהסמך למלה אות אחרת תדגש וימלא חסרונם, כמו רַךְ לְבָבְךָ (מ"ב כב יט) שעקרו רָכַךְ, כי הוא יוצא מן רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן (ישעיהו א ו), אך בהסמכו ישוב לשרשו ומחצבו, נאמר רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן (תהלים נה כב) בהדגש הכ"ף השנית שהיא למ"ד הפועל מפני הבליע העי"ן בה, ועקרו רָכְכוּ, כמו סָבְבוּ אֶת הָעִיר (יהושע ו טו); וכמוהו חַת מְרֹדָךְ (ירמיהו נ ב) עקרו חָתַת, שהוא מן תִּרְאוּ חֲתַת (איוב ו כא), ובהטפל לו ו"ו הרבים נדגשה התי"ו, נאמר וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ (ישעיהו כ ה), ומשפטו גם הוא להיות חָתְתוּ, כמו דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו יט ו), אך יש כשיכבד עליהם להניעם ויניחום להקל מעליהם ויבליעו הראשון מהם בשני וידגש לזאת; וכן קַלּוּ מִנְּשָׁרִים (ירמיהו ד יג), וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב (חבקוק א ח), זַכּוּ נְזִירֶיהָ (איכה ד ז), רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי (תהלים סט ה), כולם ראויים להיות קָלְלוּ, וְחָדְדוּ, זָכְכוּ, רָבְבוּ, וכהנה רבות.
ומצאתי הפועל העתיד בהפיל אות אחת והעמיד אחת מהם במקום שתים, והניע פ"א הפעל בחלם, והביא נח נסתר בינו ובין הנוסף לפניו תמורת מה שחסר מן המלה למלא חסרונה, כמו שעשו בפעלים הנחי העי"ן הנאגרים במאמר השני מספר מחברת אותיות הנוח והמשך, וכאשר עשו בפעלים הנקבצים במאמר השלישי ממנו, ואמרו יָסוֹב אֹתוֹ (מ"א ז כג), הנח אחר היו"ד מוסף מפני הטעם שהזכרתי, והסמ"ך היא פ"א הפועל, והו"ו אחריה מפני המשך שנמשכה תנועת הסמ"ך בחולם, והבי"ת האחת במקום שתי בי"תי וְסָבַב (ש"א ז טז), סְבָבוּנִי (תהלים קיח יא), שהאחת עי"ן הפועל והשנית למ"ד הפועל, לפי שכבד עליהם להניע שתיהם והפילו אחת מהם, ועקרו יִסְבֹּב. וכמהו אַף יָחֹם (ישעיהו מד טז), תָּבֹז לָךְ (דברים כ יד), וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם (ישעיהו לה ו), וְנַעַר לֹא יָחֹן (דברים כח נ), עקרם יַחְמֹם, תִּבְזֹז, וְתִרְנֹן, יַחְנֹן. וגם תפול ו"ו המשך מן יָסוֹב וחבריו כשתבא אליהם הו"ו הפתוחה ההופכת עניין עתיד לשעבר, ויוָתר אשר לפניה מונע בקמץ חטף והוא פ"א הפועל ללמד על מקומה, נאמר וַיָּסׇב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם (שופטים יא יח), וַיָּחׇם בְּשַׂר הַיָּלֶד (מ"ב ד לד), וַיָּחׇן יְיָ אֹתָם (מ"ב יג כג), וַיָּבׇל לַחֲמוֹרִים (שופטים יט כא). אך בהפסק הטעם תחזור ו"ו המשך למקומה.
וכשתסמך אל יָסוֹב וחבריו ו"ו הרבים ולא תהיה עוד אחריה אות אחרת, תשוב האות שנפלה ותבלע בשנית הדגושה, וישארו שני הנחים, אחד שלפני פ"א הפועל והשני שאחריה, נאמר יָסֹבּוּ עָלַי (איוב טז יג), יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים (איוב יז ח), יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע (ישעיהו מב יא) – בדגשות הלמ"ד להבלעת העי"ן בתוכה, ועקרן יִסְבְּבוּ, יִשְׁמְמוּ, יִרְנְנוּ, על משקל יִשְׁמְרוּ, יִשְׁמְעוּ, יִשְׁפְּטוּ. וגם כן יאמר בו"ו הפתוחה שהזכרתי: וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר (יהושע ו יד), וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ (ויקרא ט כד), וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם (איוב יט יב).
אך אם נסמך אל יָסֹב וחבריו כנויי הפעלים, תשוב האות הנופלת בהבלעה ויפלו שני הנחים מן המקרא, ותהיה פ"א הפועל מונעת בשרק או בקמץ חטף להורות עליה, נאמר יְסֻבֶּנּוּ (ירמיהו נב כא), יְסֻבֵּהוּ, וּפָרָשָׁיו לֹא יְדֻקֶּנּוּ (ישעיהו כח כח), וַיְהֻמֵּם יְיָ (יהושע י י), וִיחֻנֶּךָּ (במדבר ו כה). אלה בשרק. ויש בקמץ חטף: שְׁאֵרִית עַמִּי יְבׇזּוּם (צפניה ב ט), וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשׇׁדֵּם (משלי יא ג), אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ (תהלים סז ב).
וידמה יָסֹב ויָחֹם וחבריהם אל יָשֹׁב, יָקֹם ואחיהם ויתערבו בהם; אך בהשיב יָסֹב ויָחֹם וחבריהם לעקרם ושרשם, יודע כי הם חסרי אות הכפולה בסָבַב וחָמַם, ובהשיב יָקֹם ויָשֹׁב אל עקרם ומוצאם, יודע כי הם נחי העי"ן. ועקר יָסֹב ויָחֹם ואחיהם – יִסְבֹּב, יַחְמֹם, כמו שאמרתי; ועקר יָשֹׁב, יָקֹם – יִשְׁיֹב, יִקְיֹם. וכן וַיָּסׇב, וַיָּחׇם והדומה להם, גם הם יתערבו בוַיָּקׇם, וַיָּשׇׁב ואשר כמוהם, ובהשיב כל האחד משני המינים אל עקרו ומולדו יודע ההפרש ביניהם. ועוד כי אלה ידגשו ויראה האות הנכפל כשיבליעוהו בשני, ויאמרו וַיָּסֹבּוּ, וַיָּרֹנּוּ, ואלה ירפו מפני שאין בהם אות נבלע, אלא הו"וין שבתוכם הם עי"ן הפועל, כשיאמר וַיָּקוּמוּ, וַיָּשׁוּבוּ. וכזאת יש לך ללמוד, כי כל אשר ידגש מאלה הפעלים כשיסמכו להם אותיות אחרות הוא ממין זה הנכפל, כמו וַיָּסֹבּוּ, וַיָּרֹנּוּ, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה (בראשית לז ז); וכל אשר ירפה מהם הוא מן המין הנחי העי"ן, כמו וַיָּקוּמוּ, וַיָּשׁוּבוּ, תְּשֻׁבֶינָה (יחזקאל טז נה).
ונמצא צווי הזכר מאלה הפעלים בגרוע אות אחת מאותיות הכפל ועמוד אחת מהם במקום שתיהם, נאמר גּוֹל עַל יְיָ דַּרְכֶּךָ (תהלים לז ה), ועקרו גְּלֹל, שהוא מן וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט ג); דּוֹם לַייָ (תהלים לז ז) – ראוי להיות דְּמֹם, שהוא מן דְּמָמָה דַקָּה (מ"א יט יב); סֹב דְּמֵה לְךָ (שה"ש ב יז), משפטו סְבֹב, שהוא מן סָבַב בֵּית אֵל (ש"א ז טז). וכשיסמכו לו"ו לשון רבים או יחוברו ליו"ד לשון נקבה, תדגש האות השנית מן הכפולות ותשאר ו"ו המשך לפניה ותבלע הראשונה בה, נאמר גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם (ש"א יד לג), דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ (ש"א יד ט), סֹבּוּ צִיּוֹן (תהלים מח יג), הֵרָגְעִי וָדֹמִּי (ירמיהו מז ו), צַהֲלִי וָרֹנִּי (ישעיהו יב ו), קוּמִי רֹנִּי (איכה ב יט). ויש כשתפול הו"ו מן המקרא ויהיה במקום החלם קמץ חטף, כמו רָנּוּ שָׁמַיִם (ישעיהו מד כג), רָנִּי וְשִׂמְחִי (זכריה ב יד), עקרם להיות גִּלְלוּ, סִבְבוּ, דִּמְמוּ, רִנְנוּ, סִבְבִי, רִנְנִי, כמו שִׁמְעוּ, שִׁמְרוּ, שִׁמְרִי, שִׁמְעִי. ואם נסמכו עוד לכנויי הפעלים ידגשו, אך ו"ו המשך תפול מן הדבר; ויש אשר יהיה פ"א הפועל מהם מונע בשרק, כמו עַל סֵפֶר חֻקָּהּ (ישעיהו ל ח); ויש אשר יהיה בקמץ חטף, כמו יְיָ חָנֵּנוּ (ישעיהו לג ב), חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי (איוב יט כא), סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים (ירמיהו נ כו).
ומצאתי עוד השם הנבנה לפועל או לאיש או לכל מאומה מפעלים אלה באות אחת עומדת במקום שתים: פַּת עקרו פָּתָת, שהוא יוצא מן פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים (ויקרא ב ו), וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם (יחזקאל יג יט); עַם עקרו עָמָם, שהוא נחצב מן בַּעֲמָמֶיךָ (שופטים ה יד); לֵב עקרו לבב, שהוא מן לִבַּבְתִּנִי (שה"ש ד ט), יִלָּבֵב (איוב יא יב); קֵן שרשו קנן, שהוא מן קִנְּנָה קִפּוֹז (ישעיהו לד טו); תֹּף עקרו תָּפֹף, שהוא מן מְתֹפְפֹת (נחום ב ח), רַךְ עקרו רָכָךְ, שהוא מן וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן (ישעיהו א ו), וכאלה רבים. כשיקבצום או יסמכו לאות אחרת ידגשו ותבלע הראשונה בשנית: פִּתִּים, עַמִּים, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו כ), כִּי הַיְלָדִים רַכִּים (בראשית לג יג), וְלָשׁוֹן רַכָּה (משלי כה טו).