ספר פעלי הכפל (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
שער ג
בנין נפעל
בעבור שמצאתי וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר (נחום א יב), וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם (ישעיהו לד ד), הָרִים נָזֹלּוּ (ישעיהו סג יט), דגושים, ידעתי שהם מפעלי הכפל, והאחד נָגֹל, נָזֹל, נָגֹז. הנח הנעלם שהוא אחר הנו"ן במלת נָגוֹז נוסף, כדרך שהזכרתי קודם זה, והגימ"ל פ"א הפועל, והו"ו למשך ואיננו שורש, והזי"ן מקום שנים, שהן עי"ן הפועל ולמ"ד הפועל. וכן נָגֹל, נָגֹז, נָזֹל. ושרשם נִגְלַל, נִגְזַז, נִזְלַל.
ואם יצמדו בו"ו הרבים ישוב האות הנופל מבולע וישארו השני נחים, האחד נח שהוא אחר הנו"ן, עם ו"ו המשך הנעלם שהוא אחר פ"א הפועל, כאשר היו קודם שיצמדו, כמו נָגֹלּוּ, נָגֹזּוּ. [ואם רצית לאמור] נִפְעַלְתִּי או נִפְעַלְנוּ והדומה להם, תפיל השני נחים הנעלמים ותצמיד הלמ"ד הדגוש אל ו"ו נעלם, יצמד בו בנין נִפְעַל אל סימן הפעוּל, ותניע פ"א הפועל בקיבוץ לעולם, ותאמר נְגֻזּוֹתָ, נְזֻלּוֹתָ, נְגֻלּוֹתָ, נְגֻזּוֹנוּ, נְזֻלּוֹנוּ, נְגֻלּוֹנוּ, נְגֻזּוֹתֶם, נְזֻלּוֹתֶם, נְגֻלּוֹתֶם.
ונפל סימן פועֵל ופעוּל מן בנין נפעל מן נָגֹז וחביריו, בעבור יפול אחד האותיות והשתנות הבנין.
והעתיד: יִגֹּל, יִגֹּז, יִזֹּל, בדגשות פ"א הפועל, להתבלע נו"ן בנין נִפְעַל בו. ויתכן להיות כמוהם וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (ויקרא י ג), וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא (בראשית מז יח). ואם יצמדו תדגיש האחרונים בעבור שוב האות הנופל, ותסוף מה שהוא אחר הנוספים דגוש כאשר היה, כמו יִגֹּלּוּ, יִגֹּזּוּ יִזֹּלּוּ. ובמחשבתי כי (גם מדרך צווי) ([גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי (ירמיהו מח ב)]) מזה הענין מין מבנין נפעל. וזה הוא הדרך והמנהג. לכן נאמר יִדְּמוּ כָּאָבֶן (שמות טו טז) בקלות המ"ם וחזר מקום שני מ"מין ונפל ו"ו המשך, וסמכו על דגשות הדלי"ת שיורה שהוא מבנין נפעל. וכן וַיִּתְּמוּ יְמֵי (אבל) בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה (דברים לד ח).
והצווי: הִגֹּז, הִגֹּל, הִזֹּל. והנצמד: הִגֹּזּוּ, הִזֹּלּוּ, הִגֹּלּוּ, הִגֹּזִּי, הִגֹּלִּי, הִזֹּלִּי, בשני דגשים עם ו"ו המשך. וכזה שהוא בנין נפעל שידמה לבנין נפעל מפעלים עלומי העי"ן, ואם תצמידם תראה הפרש ביניהם.
ומצאתי לפעלי הכפל דרך אחר לבנין נפעל, והם יותר רבים מדרך הראשון, גם הוא חסר באות אחד עומד מקום שנים, וסימן בנין נפעל שעבר בפתח ושם התואר בקמץ, לכן אלה הסמוכין הם בפ"א הפועל בעבור שנפל עי"ן הפועל ממנו ונשתנה הבנין; ושם התואר כמו עִם נָבָר תִּתְבָּרָר (תהלים יח כז), הנו"ן לבנין נפעל והנח נעלם שהוא אחריו כדרך שהזכרתי, והבי"ת פ"א הפועל, והוא קמוץ כי ענינו שם התואר, והרי"ש מקום שני רי"שין שהם עי"ן הפועל והלמ"ד, ושרשו נִבְרָר, כי הוא מן בָּרוּר מִלֵּלוּ (איוב לג ג), תִּתְבָּרָר. ונקמץ הרי"ש בעבור היותו תואר, כאשר הזכרתי בספר אותיות הנוח כי נפעל שענינו תואר הוא קמוץ העי"ן, וכאשר נפל אחד מאותיות הכפל מן נָבָר, שמו הסימן בבי"ת שהוא פ"א הפועל.
ואם יהיה עבר יהיה כן: נָבַר, נָסַב, וְנָקַל זֹאת (מ"ב ג יח), הבי"ת והסמ"ך והקו"ף פתוחים, כי ענינו עבר; ושרשם נִבְרַר, נִסְבַּב, נִקְלַל, בפתח, וכאשר נפל אחד מהכפל העתיקו הסימן אל פ"א הפועל. וכמוהו וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָֽס (שמות טז כא), והיה בקמץ בעבור שהוא סוף פסוק, כאשר פירשתי בספר הנוח. ושמור זה הדרך: אם רצית פועל עובר, שים פ"א הפועל פתוח, ואם שם התואר, שימנו קמץ.
ופעמים יפילו זה הסימן ויאמר וְנָמֵס כָּל לֵב (יחזקאל כא יב), נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי (תהלים כב טו).
ואם חברת נָמַס שהוא תואר וחביריו ללשון רבים, תשוב האות הנופל בַדִגוש ותפיל השני הנחים ותניע פ"א הפועל לעולם בפתח: נְסַבִּים, נְקַלִּים, נְשַׁמִּים, אֲנַחְנוּ נְמַקִּים (יחזקאל לג י), נְבָרִים בקלות וקמצות הבי"ת בעבור הרי"ש, ושרשו להדגש; ושרשם נִסְבָּבִים, נִקְלָלִים, נִשְׁמָמִים, נִמְקָקִים, נִבְרָרִים. ואם תחברם עם ה"א הנקבה או רבות נקבות: נְסַבָּה, נְסַבּוֹת, עַל נְקַלָּה (ירמיהו ו יד), נְקַלּוֹת, וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה (יחזקאל לו לד), הַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת (יחזקאל לו לה), נְמַקָּה, נְמַקּוֹת; רק נְבָרָה, נְבָרוֹת בקלות. וכן אם יצמדו לסימנים המכונים: נְסַבִּי, נְסַבּוֹ, נְסַבֶּיךָ, נְסַבַּיִךְ, נְסַבּוֹתֶיךָ וכן כולם.
אם יצמד נָסַב שענינו פועל עבר עם ו"ו הרבים או ה"א הנקיבה, ישוב האות הנופל מבולע, ויונע פ"א הפועל בפתח כאשר היה, וישארו השני נחים כאשר היו: נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת (בראשית יט ד) שרשו נִסְבְּבוּ, וְנָדַמּוּ נְאוֹת (ירמיהו כה לז) שרשו וְנִדְמְמוּ, וְנָמַסּוּ הֶהָרִים (מיכה א ד) שרשו וְנִמְסְסוּ, וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם (ישעיהו לד ד) שרשו וְנִמְקְקוּ, וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת (עמוס ז ט) שרשו וְנִשְׁמְמוּ, נָשַׁמָּה (ירמיהו יב יא) שרשו נִשְׁמְמָה. וזה המנהג יבחר הלשון.
רק אמרו מלת נִפְעֲלָה באות אחד, כמו וְרָחֲבָה וְנָסְבָה (יחזקאל מא ז), וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם (בראשית יא ז), והם ראויים להיות נָסַבָּה ונָבַלָּה שהוא מן בָּלַל יְיָ (בראשית יא ט). ויתכן היות וְנָסְבָה, וְנָבְלָה, שורש אחר, ראשו נו"ן, ולא יהיו לבנין נִפְעַל.
ואם רצית לאמר נפעלתי או נפעלנו והדומה להם, תדגיש האחרונים בעבור הבילוע, ותחברם עם ו"ו נעלם, ותניע פ"א הפועל בפתח לעולם, ותפיל השני נחים נעלמים, תאמר נְסַבּוֹתִי, נְדַמּוֹתִי, נְמַסּוֹתִי, נְמַקּוֹתִי, וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם (יחזקאל כד כג), וּנְקַלֹּתִי עוֹד (ש"ב ו כב), וכן נְסַבּוֹנוּ, נְדַמּוֹנוּ, ולנכח הנקיבה: נְסַבּוֹת, נְדַמּוֹת, נְמַסּוֹת, וכן כולם. והנה ידמו נָסַב וחביריו לבעלי הנו"ן, כמו נָפַל, נָדַר, ואם יצמדו יראה ההפרש ביניהם, אז תדע כי נו"ן נָפַל שורש.
והעתיד מזה בנין נפעל בדגשות פ"א הפועל להתבלע נו"ן בנין נפעל בו, ובאות אחד עומד מקום שנים, כמו יִסַּב, ושרשו יִסָּבֵב, יִדַּם שרשו יִדָּמֵם, הִמֵּס יִמָּ֑ס (ש"ב יז י) שרשו יִמָּסֵס, תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק (זכריה יד יב), שרשו תִּמָּקַקְנָה, תִּמָּקֵק, יִקַּל שרשו יִקָּלֵל, יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב (ישעיהו יז ד) שרשו יִדָּלֵל, יִשַּׁם שרשו יִשָּׁמֵם.
ואם יצמדו עם ו"ו הרבים יתחברו שני דגשין, דגשות פ"א הפועל להתבלע נו"ן בנין נפעל בו, ודגשות למ"ד הפועל להתבלע האות שהוא העי"ן בו, והנח של המשך עומד שהוא אחר פ"א הפועל, כמו לֹא יִסַּבּוּ (יחזקאל א ט), שרשו יִסָּבְבוּ, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ (ירמיהו מט כו), אַל תִּדַּמּוּ (ירמיהו נא ו), שרשם (יִדָּמְמוּ,) תִּדָּמְמוּ, וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו (שופטים טו יד) שרשו יִמָּסְסוּ, יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם (ויקרא כו לט) שרשו יִמָּקְקוּ, יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם (ישעיהו ל טז) שרשם יִקָּלְלוּ, יִשַּׁסּוּ (בתיכם) [בָּתֵּיהֶם] (ישעיהו יג טז) שרשו יִשָּׁסְסוּ. וכן מנהג בנצמדים עם יו"ד הנקבה: תִּסַּבִּי, תִּדַּמִּי.
וידמה יִסַּב ויִמַּק ויִמַּס בבנין נפעל שהוא מהפעלים שהם עלומי הלמ"ד, כמו תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ (ישעיהו מז ג), וַיִּקָּר אֱלֹהִים (במדבר כג ד), שרשם תִּגָּלֶה, יִקָּרֶה, כאשר פירשתי בספר אותיות הנוח, ואם יצמדו יראה ההפרש ביניהם, כי (ו)יִסַּב ויִמַּק ויִמַּס וחביריהם אם יצמדו הם דגושים שלמים, ותִּגָּל ויִקָּר והדומה להם פתוחים בסמיכות הדבורים או במקום מוכרת.
והצווי מזה בנין נפעל: הִסַּב, הִדַּם, הִבַּר, ושרשם הִסָּבֵב, הִדָּמֵם, הִבָּרֵר. ואם יצמדו עם ו"ו הרבים או יו"ד הנקיבה: הִסַּבּוּ, הִדַּמּוּ, הִבָּרוּ בקלות בעבור הרי"ש, והאחרים בשני דגשין, הִסַּבִּי, הִדַּמִּי, בשני דגשין עם נח של המשך, הִבָּרִי. והשרש: הִסָּבְבוּ, הִדָּמְמוּ, הִבָּרְרוּ, הִסָּבְבִי, הִדָּמְמִי, הִבָּרְרִי.
ואחר שהזכרתי דרכי אלה הפעלים, אחבר כלל הפעלים שהם לכפל ראשון ראשון, גם אזכיר כל מלה זרה אם יש למקצתם, וחפצי להועיל התלמידים הבאים אחרי בעזרת אלהי.