ספר פעלי הכפל (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
שער ב
ומצאתי הפועל הכבד שהוא על משקל הִפְעִיל מפעלי הכפל באות אחד עומד מקום שנים ובנח נעלם אחר הה"א והתנועע פ"א הפועל בצירי או בפתח, אמרו הֵסֵב, הֵסַב, הֵחֵל הַנָּגֶף (במדבר יז יא), הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן (ישעיהו ח כג), הֵמַר נַפְשִׁי (איוב כז ב), הֵדַק לְעָפָר (מ"ב כג טו), שרשם הִסְבִּיב, הֶחְלִיל, הִקְלִיל, הִמְרִיר, הִדְקִיק.
ואם יצמדו בו"ו הרבים ולא תהיה אחריהם אות אחר, או בה"א הנקיבה, ישוב האות האחד מבולע ויעמדו השני נחים, הנח שהוא אחר הה"א ונח המשך שהוא אחר פ"א הפועל, אמרו אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ (ש"א ה ט), וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ (ירמיהו י כה), הֵחֵלּוּ (ש"א ג ב), וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (שופטים כ מ). לכן אם יצמדו באחרים אחריהם, האות יתבלע בדגוש והנחים הנעלמים יפלו, ויניעו פ"א הפועל בשבר לעולם, כמו הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם (מ"א יח לז), הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי (איוב טז ז), וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים (מיכה ד יג), מַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי (ש"ב יט מד), אַתָּה הַחִלּוֹתָ (דברים ג כד), הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן (ישעיהו ט ג), בהמשך הה"א בעבור החי"ת כאשר ביארתי בספר אותיות הנוח, כִּי יְיָ אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ (ירמיהו ח יד). אם חפשת אלה הפועלים (העומדים) ([הנצמדים]) אל ת"ו הפועֵל, תמצאם לא יגיעו אליו כי אם בו"ו נח נעלם. וכן מנהג הנצמדים אל הנו"ן והו"ו שהם סימני הפועֵל, תאמר הֲסִבּוֹנוּ, הֲשִׁמּוֹנוּ, הֲדִקּוֹנוּ, הֲקִלּוֹנוּ, הַחִתּוֹנוּ, בהמשך הה"א בעבור החי"ת. ונמצא פועל אחר עם ת"ו הפועֵל וביו"ד נעלם הפך המנהג: וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ (משלי כד כח).
והעתיד באות אחד ושני נחים נעלמים, האחד אחר הנוספים, ונח המשך שהוא אחרי פ"א הפועל הנע בצירי: יָסֵב, יָקֵל אֶת יָדוֹ (ש"א ו ה), אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ (דברים ב כה). ושרשם יַסְבִּיב או יַסְבֵּב, יַקְלִיל או יַקְלֵל, מַחְלִיל או מַחְלֵל. ויפול נוח המשך שהוא אחר פ"א הפועל מן יָסֵב וחביריו כאשר יתחבר עמם ו"ו החבור הפתוח, אמרו וַיָּסֶב, וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם (איוב לח ח), וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט י), ותנועתם בסגול לעולם.
ואם יצמד יָסֵב וחביריו בו"ו הרבים לבדו או בה"א שהוא מנהג העבריים להוסיף בסוף הפעלים, ישוב האות הנופל מבולע וישארו השני נחים נעלמים כאשר היו קודם שיצמדו: יָסֵבּוּ, וְנָסֵבָּה (דה"א יג ג), וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ (יחזקאל ט ו), ושרשם (יסבו אותי) [יַסְבִּיבוּ], וְנַסְבִּיבָה, תַּחֲלִילוּ. וכן המנהג אם יצמדם וַיָּסֶב, וַיָּגֶל וחביריהם, שישב האות הנופל: וַיָּסֵבּוּ, וַיָּגֵלּוּ, וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם (שופטים כ לא).
ואם יצמד יָסֵב גם וַיָסֶב וחביריהם בסימן הפעול, ישוב האות הנופל ויפלו שני הנחים ויונע פ"א הפועל בשבר לעולם: וַיְסִבֵּנִי (יחזקאל מז ב), כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם (ש"ב כב מג), וַיְשִׁמֵּם (ש"א ה ו), וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ (איוב יח יח), בדגשות, להתבלע האות האחד בחבירו.
והצווי: הָסֵב באות אחד ושני נחים נעלמים, ואם יצמדו בו"ו לבדו ואין אחריו אות, ([או]) ביו"ד הנקיבה, ישוב האות הנופל וישמרו השני נחים: הָסֵבּוּ, הָסֵבִּי עֵינַיִךְ (שה"ש ו ה). והמנהג אם יצמדו הָסֵב (וחבירו) ([וחביריו]) מצווי פעלי הכפל בפעוּל (נחמן) ([אולי: נסמן]), שישוב האות הנופל (מסולת) [מבולע], ויפלו השני נחים, ויונע פ"א הפועל בשבר לעולם.
והפועֵל באות אחד ושני נחים: הִנְנִי מֵסֵב (ירמיהו כא ד), מֵחֵל לְהָרַע (ירמיהו כה כט). והרבים בשוב האות הנופל מבולע ויפלו השני הנחים ויונע פ"א הפועל בשבר לעולם על הראוי להיות המנהג: מְסִבִּים, מְחִלִּים. ובין אלה הפעלים ובין הפעלים שהם עלומי העי"ן, אם תחפשם (המביא) תמצא ביניהם הפרש גדול.
ואשר לא נקרא שם פֹעלו בשני נחים נעלמים ואות אחד מקום שנים: הוּדָק, לֶחֶם יוּדָק (ישעיהו כח כח). ואם יצמד הוּדָק, יוּדָק וחביריהם בו"ו הרבים או ביו"ד הנקיבה, ישארו השני נחים וישוב האות הנופל מבולע כמנהג: הוּדַקּוּ, תּוּדַקּוּ, יוּדַקּוּ, הוּסַבּוּ, תּוּסַבּוּ, יוּסַבּוּ. והפעול: מוּדָק, מוּסָב. והרבים, או הנצמד בה"א הנקיבה או הסמוך אל שם (נחמן) ([אולי: נסמן]), בשוב האות הנופל מבולע, ויפול הנח הנעלם שהיה אחר פ"א הפועל: מוּדַקִּים, מוּסַבִּים, (שם) מוּדַקָּה, מוּסַבָּה, מוּדַקּוֹת, מוּסַבּוֹת.