ספר עץ הדעת טוב· רבי חיים ויטאל
ספר עץ הדעת טוב - פרשת עקב
והיה עקב תשמעון וכו'. השמיענו מ"ש רז"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעשה וכפי זה העקב והשכר אשר תשמעו ותלמדו את המשפטים האלה. הנה השכר הוא כי ושמרת' ועשית' אותם ויביאכם לידי מעשה כי מי שאינו בקי בתלמוד המצות ובפירושיהן אי אפשר לו לעשות' כהלכת' וכמשז"ל ולא עם הארץ חסיד:או ירצה במה שנפרש הפרש המצות האלה כי שמיעה היא לימוד התורה והמצות ויען אינם נלמדים אלא מפי הרב לשמיעת אוזן התלמיד נקראו התלמוד שמיעה וכנודע כי הדינים ומימרו' התלמוד נקראים שמועות כי הם מקובלות בשמיע' ולבד זה מצינו ונתת לעבדיך לב שומע ר"ל מבין ואמנם ושמרתם ועשיתם הוא המעשה וקיום המצות אלא שנחלקי' לשתי' מצות לא תעשה ומצות עשה ולז"א ושמרתם כנגד מצות לא תטשה שהאדם נשמר מלעשות' בשב ואל תעשה ושמרת' אותם כנגד מצות המתקיימות בקום עשה עוד נציע הצעה אחרת והיא כי למוד התורה יש לה שכר בעה"ז ובעוה"ב כמ"ש אורך ימים לעולם שכולו ארוך בימינה וגם בשמאלה יש עושר וכבוד בעוה"ז האמנם קיום המצות אין שכרן אלא בעוה"ב וזהו שאמרו רז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולא אמרו שכר תורה בהאי עלמא ליכא והבן זה:ובזה נבוא אל הביאור והיה עקב תשמעון כלומר השכר העתיד לכם נחלק לשני' הא' בעוה"ז והא' בעוה"ב. ולכן נקרא עתה פה בלשון עקב לרמוז שכולל שניהם אם שכר ההוה בעוה"ז שכן עקב פירושו שכר כלומר תמורת מעשיכ' כי השכר הוא תמורה ופרעון וכמ"ש ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת וכו' ואמנ' לא הזכיר בפירוש לשון שכר אלא לשון עקב לרמוז גם אל השכר של העוה"ב הבא באחרית הימים בסוף ימי חיי האדם כי עקב פירושו ג"כ לשון סוף:ויהי' שיעור הכתוב והי' שני מיני השכר הנרמזים במלת עקב כנ"ל יהי' שמורים לכם לשני סיבות. הא' שהוא המוקדם בראשונה בעה"ז הוא בשביל לשתשמעון את המשפטים האלה ותהי' טורחים בהם ללמוד אותם כנ"ל כי התורה נותנת שכר גם בעוה"ז ואמנ' עסק מעשה המצות שהוא ושמרתם ועשיתם אותם אין שכרן אלא בעוה"ב לבד באופן כי בשביל לימוד התורה יזכה לשכר העוה"ז וגם לעוה"ב ובשביל קיום של המצות יזכה לשכר עוה"ב בלבד אשר שני מיני שכר אלו נכללים במלת עקב כנ"ל, וביאר שני מיני השכר הנ"ל ואמר ושמר ה' אלקיך לך יכו' ואהבך וברכך וכו' נמצא שיעור הכתוב כפי זה והיה שני מיני השכר הנכללים במלת עקב אשר הם בשביל תלמוד תורה ובשביל קיום המצות הנה אלו הם הא' שהוא היותר עקרי שהוא בעוה"ב הלא הוא כי ושמר ה' אלקיך לך וכו' ישמרנו בפקדון שמור ואצור באוצר היוה"ב ולא יתנהו לך עתה בעוה"ז והשכר השני שאינו כל כך עקרי שהוא שכר העוה"ז ואהבך ובאכך והרבך וכו' כי כל אלו הם שכר העוה"ז וזה רמז ג"כ באומרו על האדמה אשר נשבע וכו' כי שכר השני הזה הוא בעוה"ז על האדמה וכו' משא"כ בשכר הראשון שאינו על האדמה אלא שמור לעוה"ב. ולכן בפסוק הראשון לא הזכיר האדמה וכאן הוזכר. גם לפי שידוע כי כל האומר הקב"ה וותרן יוותרון מיעוי כי בעוה"ז הכל בצדק ובמשפט כחוט השערה ואין מרחמין בדין אלא שהם מאריכין זמן כנודע לכן בשכר העוה"ב הנזכר באומרו ושמר ה' אלקיך לך וכו' הזכיר את הברית שהוא המשפט הראוי מכח ברית ושבועת האבות. ואת החסד שהוא וותרנות טובה אשר יוותר להם הש"י בעוה"ב משא"כ בעוה"ז כנ"ל. והנה האושר אשר בעוה"ז נחלקות לכמה מינים לזה הבטיחו בכולן יהי' שיעור הכתוב. והי' עקב תשמעון פירוש והי' ואמר ואהבך וכו' האחד הוא כנגד העושר שהוא היותר מוכרח לאדם בעוה"ז כי על ידו יוכל למצוא כל אשר יצטרך בכל פרטיו כי לכן אמרו עני חשוב כמת ולז"א וברכך וכו' ע"ד משז"ל וברכך ה' בנכסים ואחריו במעלה כי זה סמוך אל העושר כמ"ש והעושר והכבוד וכו' וז"ש והרבך לשון רבנות ומעלה כי אם הוא בענין ריבוי בנים כבר כתיב וברך פרי בטנך וכו' ואח"כ ברכת הבנים פרי בטן האדם ואח"כ ברכת הארץ להוציא לחם ומזון להתפרנס ולזון בו וז"ש ופרי אדמתך ואח"כ ברכת פרי בטן הבהמות כי אינם כ"כ מוכרחים כמו פרי הארץ ותבואותיו ומכש"כ פרי בטן האדם עצמו ואחר שהבטיחו בכל מיני הברכות האלו הבטיחו בברכה אחרת יסוד מוסד שקולה ככולן הלא הוא שכל הברכות האלו יהיו בהיותם שקטים מן האויבים ונחים על אדמתם וזהו שאמר על האדמה וכו' כי בהיות האויבי' כל הברכות הנ"ל לתוהו ואפס נחשבו:גם ירמוז כי כבר מצינו בהיות ישראל גולין בין ארצות הגוים יזכו קצתם או יחידים מהם אל כל הברכות הנ"ל לכן הבטיח' כי לא כן יהי' אלא בהיותם על אדמת' וז"ש על האדמה וכו:ברוך תהי' וכו' א"כ הרי כמה אומות שהשעה עומדת להם ומוצלחין בכל מיני ברכות האלו ובמה יוודע איפה כי עקב ישמרון התורה תבא להם הברכות האלו לז"א הנה זולת הברכות הנ"ל של העוה"ז אשר אפשר שיהי' נמצאות בשאר העמים עוד יתן לך הש"י ברכה אחרת אשר בה תהיה ברוך מכל העמים כולם והיא כי לא די שאשר יולידו יחי' אלא מעיקרא לא יהי' כל עקר ועקרה לא איש ולא אשה עקרים מתחלת ברייתם ולא די במין האנושי אלא אף ג"כ בבהמתך וברכה זו בלי ספק לא תמצא לעולמי עולמים בכללות אומה אחת שלימה בפני עצמה בכל השבעי' אומות ועי"כ כל רואיה' יכירו כי עקב שמעו את תורת ה' זכו לברכות האלה. והסיר ה' וכו' עוד זאת אות ומופת אחר אל הנ"ל והוא והסיר וכו' ויש קושייא בכתוב כי אם אפי' חולי גדול וקטן יווסרו ממנו מכש"כ כל מדווי מצרים הרעים. אבל הכוונה הם שתי הבטחות. הא' בכללות כל מיני חולאים ההווים בעולם בדרך טבע כי אלו יבואו לפעמי' כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא וצריכין יסורין למרק ואמנם ההבטחה הוא כי הש"י בעצמו יסירם אחר שכבר חלו עליו וז"ש ממך כי כבר פגעו בך ויסירם ולא תצטרך הרופאים כשאר האומות. וזה אות נפלא כי בזה יפלה ה' בין שבעי' אומות אשר תיכף בהרהרם תשובה יוסר ממנו החולי כרגע על ידו ית"ש ולא ברופאי' ולא ברפואות טבעיות. והשנית כי כל מדווים הרעים אשר אינם מצויים תמיד אל האומות ג"כ אלא לפרקי' כדמיון עשר מכות מצרים לא ישימם בך כלל מעקרא לשיצטרך להסיר' אח"כ מכם ויש זה אות כי בכל האומות ימצאו במקרה המדוים האלה ולא כן בישראל כי לא ישומו בהם כלל לא בטבע ולא בארעי משא"כ בע' אומות אשר הצד השווה שבהם כי הם שונאים לישראל כי בהם יותנו אם המדוי מצרים ואם שאר החולאים אשר לא יתרפאו אלא ברופאים וז"ש ונתנם בכל שונאיך כי זהו הצד השווה השני המגביל אל הנז' והסיר ממך וכו' וכל מדוי וכו' לא ישימם בך מה שלא יהי' כן בכל השבעים אומות אלא ונתנם בכל שונאיך כנ"ל:או ירצה במה שלא אמר והי' אם תשמעון את וכו' אלא והי' עקב וכו' לפי שלמעלה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר וכמו שתרגם אונקלוס כי לרשעים גמורים משלם להם תיכף בחייהם עבור הטובות אשר הם עושים. והרעות משאיר להם לעולם הבא להאבידם ולצדיק בהיפך כמ"ש שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור והרעות משלם להם בעוה"ז והנה על הדבר הזה קצו בחייהם כל החסידים והצדיקים בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואין להם מנחם. וע"כ רצה להבטיחם פה את אשר הבטיחם בפרשת אתם נצבים וכו'. והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה באחרית הימים הברכה והקללה ושבת עד ה' אנקיך וכו' ואז היא עיקר השכר לצדיקים שאין לה קץ ותכלית ורעה לרשעים רעה של כליי'. ואז מוכרחים ישראל לעשות תשובה ואז ישולם להם שכרם בהכרח ואינו דבר ספק. וז"ש והי' עקב תשמעון וכו' ירצה אל תאמרו אימתי יהי' האות הזה כי הרי אנו רואים עולם כמנהגו נוהג ואדם אין צדיק בארץ אשר יטשם טוב ולא יחטא. וא"כ אימתי יהי' קיבול שכר הצדיקים. לז"א דע לך כי מה שעתיד להיות בלי ספק הוא כי בסוף שיתא אלפי שני באחרית הימים שהוא כדמיון העקב אל גוף האדם וכמ"ש בעקבא דמשיחא. אז הוא סוף וקץ ועקב אל שמירת המצות ושמרתם ועשיתם ולזמן ההוא ושמר ה' אלקיך שמור וצפון את הברית וכו'. ואע"פ שברית ראשון ושני השפעת עליכם עובות. אין הם עיקר השכר כי הרי הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך עדיין לא נתקיימו כהוגן כי להם נאמר ופרצת ימה וקדמה וכו' ונברכו בך וכו' לזרעך נתתי מנהר מצרים וכו' נחלת עשר עממין ולא גמר להנחילם אפי' השבעה עממים בשלימותם. ואף גם אלו חזרו לגלות מהם אבל אז בימות המשיח הן יקויימו כולן באותו האופן ממש אשר נשבע לאבותיך. ואהבך וכו' מתחלה נתן להם בכח השבועה הנז' לא בזכות עצמם כמ"ש לא בצדקתך וכו' כי וכו' למען הקים את הדבר וכו' אבל אם זולת היותכם באים מכח השבועה גם זכותכם יעמוד כי ואהבך לך עצמך מצד פעולותיך ומפני כן והרבך וכו'. ובירך בג' אופני' אשר המה כוללי' כל מיני ברכה כמו שבארנו לעיל והם חיי האד' עצמו והרבך וברך פרי בטנך הם הבנים ופרי אדמתך הצומח שגר אלפיך הה הבע"ח ברוך וכו' בתחלה הי' גם כן כמה עמים ג"כ בממשלות ואז ברוך תהי' יותר מכולן. גם אז לא יהי' בך עקר וכו' כמ"ש לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה הנאמר על ימות המשיח. והסיר וכו' עתה שיש מיתה בעולם הוצרכו החולאים אבל אז ובלע המות לנצח והסיר ממך וכל חולי לא די חולי הממית אלא אף חולי שאינו ממית כי סיבת החולי שאלו יעקב אבינו עליו השלום כמשז"ל על הנה אביך חולה כדי שהאדם יצווה את בניו ביום פטירתו. ואכלת וכו' כמו שכתוב וירד מים עד ים וכו' מש"כ בתחלה ועד עתה היית חושש פן תפול בידם כמ"ש והי' כאשר תריד וכו' ולכן בעת נפילתם בידיך היית חומל עליהם. אבל אז לא תחוס עינך עליהם כי עוד לא יחרב בית המקדש לעולה והטעם כי בראשונה עבדת אלהיהם ולכן נחרב אבל אז מובטח אתה שלא תעבוד עוד אלהיהם כי כבר נסית וראית כי מוקש הוא לך ולסיבה זו נחרב הבית:כל המצוה וכו' היום ההוא הי' בר"ח אדר כנודע ותיכף נכנסו לארץ ומן הנמנע שיעשו כל המצות אז כדי שעי"כ יבואו וירשו את הארץ ולהזהר מזה לא אמר תטשון אלא תשמרון לעשות והענין במשז"ל שאמרה תורה לפני הקב"ה אחר שיכנסו 'שראל לארץ זה רץ לכרמו וכו' תורה מה תהא עליה. ולכן הזהירם משה מעתה יהי' כל דקדוקי מצות שגורים ושמורים בפיהם כדי שבהכנסם לארץ יעשו אותם משא"כ אם אח"כ יצטרך לטרוח ללומדם מחדש. וז"ש תשמרון לעשות גם לרמוז לזה לא אמר כל המצות אלא כל המצוה ירצה דקדוק כל מצוה ומצוה בפני עצמה בשלימותה אשר רבו כחול הים ויש בהם טורח לגורסם תשמרון מעתה כדי לעשותם אח"כ כנ"ל. גם ירמוז כי בפסוקי' הקודמי' אמר כי תאמר בלבבך רבים וכו' וכן יעשה וכו' ונתנם וכו' והנה עדיין במדבר כמעט רוב המצות לא יכלו לקיים שם כנודע ואיך תיכף אחר כניסת' יזכו לשהש"י יעקור רבבות ואלפים בעבורם כי גם אז אינן יכולין לעסוק במצות לז"א סמוך אל הנ"ל כל המצוה וכו' ירצה כיון שמהיום הזה אשר אנכי מצוך תתחילו לשמור הדבר בלבבכם לגמור בדעתיכ' לעשות' אחר כניסתכם לארץ לזה יספק לכל השכר הגדול אשר אתם מקווים ובאתם וירשתם וכו', ויען השכר נכלל בכל ג' בחינות שרשי כל הטובות הלא הם חיי בני ומזוני לזה כנגדם אמר למען תחיון הרי חיים ורביתם בפריה ורביה בריבוי בנים ובאתם וירשתם בעושר מופלג כאדם הירוש שלא בטורח ארץ ומלואה וא"ת כי זה יוצא מן השכל מדין המשפט כי ע"י מחשבה טובה בלבד יספיק להכרי' גוים לאין קץ. לז"א אשר נשבע וכו' ירצה כי כבר אני מחויב מכח השבועה לכן בעזר קטן של מחשבתכם הטובה יספיק:וזכרת וכו' א"ת חיך יתכן שבמחשבה קלה אזכה לכל הטובות כנ"ל ובפרט לרשת גויים עצומים והרי זה ארבעים שנה אנו נדים ונעים במדבר עם היות שקבלנו התורה וכל עסקינו בה. ובשביל חטאת פרטיות נתייסרנו לאין קץ ולא זכינו לכנוס ומה גם עתה אחר שנכנס ונרוץ איש לשדהו וכו' לז"א וזכרת וכו' ירצה היסורין אשר הגיעו לך מאת ה' הי' לך יען ראה השי"ת כי מעולם לא הורגלתם בתורתו כי אם בחומר ולבני' וכמשפט המצרים ואלו תיכף הי' מכניסכם לארץ הייתם רצים איש לנחלתו לשדהו ולכרמו ותורה ומצות מה תהא עליהם. וכמ"ש וישמן ישורין ויבעט. ולכן רצה לעכב אתכם במדבר ארבעים שנה. כמ"ש בן ארבעים לבינה. וכמשז"ל אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה. וז"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' ולא די היות לכם זמן רב לעסוק בתורה אלא שאפי' לשום צורך פרטי כלל מצרכי העוה"ז לא הוצרכתם וכמ"ש ויאכילך את המן היורד מלמעלה מוכן ומזומן כי לכך נקרא שמו מן גם שמלתך לא בלתה וכו' זכמשז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, עוד אחרת כי העושר יהולל חכם אך ע"י העוני לב האדם פנוי לעסוק בתורה משא"כ אם תיכף יכנסו לארץ ויתעשרו בשדות וכרמים ועושר מופלג וז"ש למטן ענותך וכו', עוד אחרת לנסותך וכו' כי אין האוהב ניכר בזמן מועט עד אשר יאריך ימים עם חבירו וברוב הזמן בהכרח יבא הדבר לידי היכר וז"ש לנסותך לדעת וכו' ואפשר שיאמר לדעת אשר בלבבך עתה במדבר כי עתה ביודעו אשר בלבבך בהיותך במדבר משם יוכל לדעת גם אם תשמור מצותיו אחר שתכנס לארץ אם לא כי עתה במדבר אין שמירת מצות. ויענך וכו' כבר נתבאר כי ענין לימוד התורה והמצות אי אפשר להתקיים אלא ע"י אחד משני דברי' אלו או שהאדם יהי' עני כדי שלא יטרדהו מחשבת אסיפת הממון או שהאדם יהי' לו מזונותיו מזומנים 'לגמרי והשי"ת עשה עמכם שתיים האלו הא' ויטנך הב' ויאכילך את המן וכו' וצריך להבין מה שבח הוא לספר איך ענהו והרעיבו כי יסורים קשים הוא ולא שבחיה. גם אומרו כי לא על הלחם וכו' והרי המן איננו מוצא פי ה' כדי שממנו יביא ראי' איך לא על הלחם וכו' והענין כי האיש הבריא אם ימנעו ממנו ימים רבים לחם לאכול ויאכל מאכלות אחרים יוכל להתקיים האמנם האיש החולה וקם מחליו אם לא יאכל נחם לא יספיק לו קיומו במאכלים אחרים. אמנם עתה עם כי עינך והרעיבך כגדר החולה הנ"ל הנה אח"כ האכילך את המן ולא לחם. ועכ"ז נתפרנסת וחיית בו א"כ מזה יובן כי לא על הלחם וכו'. ונמצא כי סיפור ויענך וירעיבך אינו סיפור לענין עצמו רק לספר השבח הבא אחרי' הלא הוא ויאכילך את המן וכו':או ירצה בא להודיע אהבתו ית' אתכם כרופא המנהיג את החולה ברוב אהבה וחיבה ומבקש שלא יחזור לפול לחליו אשר דרכו הוא כי כיון שהורגל החולה בימי חליו שלא יאכל מזהירו ומונעו מלאכול כל שבעו אלא מעט מעע עד יתחזק ויבריא וכן עשה השי"ת עמכם כי תחלה ויענך וירעיבך וכו' בימי חלייך ואח"כ כדי שלא יזיקך האכילה. האכילך את המן מזון קל ורוחני ולא האכיל אתכם מאכלים גסים:למען וכו'. הנה להבין זה צריך להעיר מ"ש למען הודיעך כי מה צורך בזה כי דברים פשוטים הם כי רוב הערביים שוכני מדברות לא ידעו טעם הלחם מה הוא גם ארצות המערב הרחוקים אין מאכלם רק תמרים בלבד. ונוסף על זה כי להודיענו הודעה זו הי' לו להאכינם דבר גרוע מן הלחם ויודיענו השגחתו ית' כי אפי' במה שהוא גרוע מן הלחם ניזון האדם ולא שיאכילם את המן שהוא יותר חשוב מהלחם לאין קץ גם מאי על כל מוצא פי ה' הל"ל על כל מה שברא ה' גם אומרו שני פעמים האדם האדם ללא צורך גם מלת לבדו אינו מתיישב ומשמע כי לבדו אינו מחיה רק אחר שישתתף עם מאכל אחר וזה אינו כי הרי המן לבדו בלא לחם הי' מחיי' לישראל והל"ל לא בלבד על הלחם יחי' וכו', והענין כי בעוה"ז לא על הלחם לבדו יחי' האדם הגופני רק בהשתתפו עם הברכות והמצות הנעשית בו, והם המחייה אותו כגון ברכת הנהנין ותרומות ומעשרות אבל בעוה"ב שהוא אז אדם וגם הי' מתוודה וסומך ידיו טל קרבנו באופן שכולן נתקנין ומתבררין הטוב מן הרע ומתעלין ממדרגה אל מדרגה כי מדומם עולה ונהפך אל צומח וממנו נאכל ונהפך לבעלי חיים והבע"ח נהפכין ונאכלין לאדם ועי"כ כולן מתבררין מהרע אל הטוב. נמצא כי כל אלו הבחינות יש בו חומר וצורה כי האדם גוף ונשמה והבע"ח יש לו נפש חיי' והצומח נפש הצומחת גם בדומם יש בו קצת צורה המעמדת אותו. ובפרדה ממנה נאמר עליה והארץ כבגד תבלה כי זה יהי' בסוף האלף הששי כי אז יושלם להתברר לגמרי טוב מרע והרע שהיא החומר יכלה לגמרי והכל ישאר טוב ולא רע כלל, גם בזו ההקדמה יתבאר לנו תמיהה גדולה איך יתכן מה שאנו רואים שהנפש אין לה קיום בגוף אלא ע"י המזון החומרי והרי המזון גשמי והנפש רוחנית והענין כי בהיות שהאדם כלול מחומר ומן הד' צורות שהם הדוממת והצומחת והמתנונעת והמדברת כנ"ל כאשר אוכל המאכל ההיא המורכב מחומר וצורתו אז חומר האדם ניזון וגדל מן החומר אשר באותו מאכל וצורת האדם נגדלת ע"י מה שמברר ולוקח את הצורה אשר בזה המאכל. כי אם הוא בע"ח אז ג' חלקי צורות שבאדם זולת חלקי הנפש העליונה המדברת כולן נזונות משם ואמנם כל זה הוא ע"י המזון שהאדם אוכל ע"י ברכת הנהנין שמברך עליהם. והנה בחינת הרוחנית שהיא הצורה אשר תוך המזון ההיא אם צומח אם חי אם דומם הכל נמשך בו מפיו של השי"ת וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם והכוונה כי כאשר השי"ת הוציא מפיו יהי רקיע יהי מאורות וכדומה תיכף ההבל ההוא היוצא מפיו ית' הי' מתלבש תוך החומר ונעשה צור' פלוני' או פלוני' ע"ד שהי' בבריאת האדם כי האומרו נעשה אדם אז ויפח באפיו וכו' מכח המאמר היוצא אז מפיו ית'. הכלל העולה מכל הנ"ל כי הלחם כלול מחומר ומצורתו הנקראת נפש הצומחת אשר בו הנקראת מוצא פי ה' שיצאתה מפיו בעת שאמר תדשא הארץ דשא עשב וכו' ונמצא כי אותה הנפש הצומחת אשר בתוך הלחם איננה מפרנסת את חומר הלחם וגם חומר הלחם בהיותו נבדו אינו התדם בהיותה לבדה כי אם בהיותה מחוברת עם מפרנס כי אם בהיותו מחובר לצורתו וז"ש כי לא על הלחם לבדו שהוא ענין חומר שלו יחי' האדם כמו שחושבין הפתאים לכן הודיעך במה שהאכילך את המן שהוא לחם ממש אלא שאינו חומרי רק רוחני כבחינת הנפש הצומחת אשר בתוך הלחם החומרי כי הרי לרוב רוחניותו לא הי' מתברר ממנו שום פסולת אלא הי' נבלע באברים ועם היותו בבחינת מוצא פי ה' לבד הי' זן ומפרנס וממנו תלמוד לכל המאכלים והלחם כי לא על. החומר לבד יחי' האדם כי אם לסיבת הרוחניות שבו הנקרא מוצא פי ה' כנ"ל. והנה בכל הנ"ל יתבאר איך היסורין אשר עברו עליהם במדבר מאהבה היו. ונתרצת השאלה הנ"ל בפסוק וזכרת. את כל הדרך וכו'. וזהו שסיים ואמר וידעת עם לבבך כי כאשר יוסר איש את בנו מאהבה כך ה' אלקיך מייסרך וכל תכליתו ית' אדרבה היא כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה כמ"ש תורה וא"י ועולם הבא ע"י יסורין הם באים וכדכתיב וידעת וכו' וסמיך לי כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. א"כ אל תתמה במה שאמרתי לך כל המצוה וכו' למען תחיון ובאתם וירשתם וכו' ואל תתמהו מהיסורין שהבאתי עליכם במדבר כי אדרב' אל טובתכם נתכוונתי להביאכם אל ארץ טובה וכו':שמע ישראל אתה עובר היום וכו' הנה כל מקום שאומר שמע הוא לשון בינה ודעת כנודע' כמו הלב שומע ונתתי לעבדיך לב שומע והענין כי עתה אשר ישראל נכנסין לארץ וכוונתו ית' למסור להם הארץ כאסוף ביצים עזובות אולי לא יכירו כי מאת ה' היתה זאת אבל יאמרו אחת משלש האחד כי מלכי כנען חלשים ותשי כח הב' כי גם יהי' גבורים הנה גבורת ישראל גדלה מאוד וע"כ יוכלו להם הג' כי אף אם ידעו כי הדבר להיפך וישראל הם החלשים ומלכי כנען הם הגבורים ומאת ה' היחה זאת עדיין יאמרו לולא אנו צדיקים לא גבר עלינו חסדו ית' וראויין הי' לנצחון הגדול הזה, לכן הציע ואמר שמע ישראל בשום שכל להבין אמרי בינה ותראו כי כל הג' האופנים העולות על רוחכם הבל המה ואין זה רק חסד גדול מאתו ית' במתנת חנם. וכמו שיתבאר וזה החלו אתה עובר היום וכו" ירצה יען שאתה הוא העובר ואני לא אוכל לעבור כי כך נגזר עלי למענכם ולא תמצאו איש מודיעכם. האמת כמוני מתיירא אני פן יעלו על לבבכם מחשבות אשר לא כן לזה מעתה אני מציל אתכם מאלו הדעות הנפסדות ובתחלה אביא לכם ראי' למופת הלא הוא כי בטרם כל תראון האות הגדול כי אתה עצמך ברגליך עובר את הירדן עצמו בהיותו מלא ע"כ גדותיו כל ימי קציר ז"א היום כי הם התחלת ימי קציר ונקרע הירדן מלפניכם מלפני אלקי יעקב ומזה תראו כי כל המלחמות שיהי' אח"כ הם מידו ית' הנלחם לכם ועוד כי הרי איך עובר כדי להלחם עמהם בידך וזרועך רק לבא לרשת אותם דרך ירושה בלי טורח וכמ"ש למעלה כי תאמר וכו' איכה אוכל להורישם וכו' ונתנם ה' אלקיך לפניך והמם וכו' וכן לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם וכמו שיבא אח"כ הוא יכניעם והוא ישמידם וכו' וכמו שהי' בימי יהושע שאמר שמש בגבעון דום והושלך עליהם אבני אלגביש משמים וכאלה רבות ובראותכ' כי מאליהם נופלים נתבטלו שתי המחשבות הראשונות ואדרבה הוא להיפך כי מלכי כנען מלבד שהם גוים רבים שבעי' אומות ואתם גוי אחד לבד וז"ש גוים וכו' ממך וכו' גם הם גדולים במספר כי כל אומה היא גדולה ממך בכמות גם עצומים בגבורה יותר ממך, ולא עוד אלא כי הנה כל שבעים אומות יש נהם שרים בשמים והאומות האלו שהם בנקודת הישוב בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה הם שרים יותר גדולים מכל השבעים שרים בשמים וז"ש ערים גדולות והבצרון שלהם הוא בשמים כי כחם ומבצרם הוא מכח השרים שלהם שיושבים בשמים כמו שהוכחנו שהדבר כן הוא מוכרח להיות שליטתם בארץ הקדושה גם העם התחתון בני כנען הם עצמם גבורים בני ענקים משונים בגבהם ובקומתן ובגבורתן מכל שאר האומות. וענין זה לא נסתר הוא ממך כי אתה בעצמך ידעת כי שלחתם המרגלים וראו בני הענקים וכמ"ש ושם ראינו בני הענק ונהי בעינינו כחגבים. וגם שמעת מי מכל השבעי' אומות יתייצב לפני בני ענק א"כ מכל אלו הראיות הברורות וידעת היום כי שתי מחשבות הראשונות נתבטלו. ואינו כן רק כי ה' אלקיך הוא העובר לפניך לא עמך יחד כדי שלא תתיירא בראותך את הענקים אלא לפניך עובר ומשמיד ומכניע אותם כדי שכאשר אתה תעבור אחריו ית' הורשתם ואבדת' מהר בסוד קמחא טחינא טחנת. והכנעה זו לשרים גס לעמים אשר תחתיה' וז"ש הוא ישמידם אל השרים שבשמי' וכיון שנפל עוזר וכשול עזור והוא יכניעם את הכנעני' אשר בארץ. ויען הדבר זר איך ישמיד את השרים הרוחני' אשר הם בשמים אש לוהט וכמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט לזה הקדים ואמר אש אוכלת ר"ל כי אש המלאכים הוא למטה מאש השכינה שהוא אש תוכלת שאר כל האשים. וכמ"ש בספר הזוהר פרשת צו כי כשהקב"ה רוצה להפיל שר איזה אומה מעבירה בנהר דינור אש אוכלה ונשרף שם ובזה יובן איך גם המלאכים נשרפים עם היות שהם רוחניים. והודיע בכלל דבריו כי כל האומות אלהיהם הם עבדים אל הש"י אבל ישראל זכותם כי אלקיכם הוא ה' שם הוי"ה אלקי האלקים אשר ברא כל העולמות ובידו להמית ולהחיות להקי' ולהשפיל וז"ש כי ה' אלקיך הוא העובר וכו' כי להיות שה' הוא אלקיך לכן יש בו יכולת לשהוא ישמידם את השרים והוא יכניעם את האומות מה שאין בכל אלהי העמי' אלילי':אל מאמר וכו' אחר שנתבטלו שתי המחשבות הראשונות והכריח כי ה' אלקיכם הוא העובר וכו' א"כ תתחזק המחשבה השלישית בדעתם והוא כי בראותם איך המלחמה הזאת שלא כדרך טבע העולם כי הרי ה' אלקיך הודף אותם מפניך טרם תכנס אתה כדי שאפי' פחד בעלמא איך יכול לעמוד בקשרי המלחמה וגם כי אינה טבעית רק כאדם גבור הרודף קש ותבן ברוח שפתיו א"כ ודאי כי לולא צדקתי וזכותי הגדולה לא נעשו לי נסים גדולי' כאלה אין הדבר כך וז"ש אל תאמר בלבבך וכו' בהי.ותך רואה בהדוף אותם פתאום שלא בדרך טבע וגם הוא מלפניך כנ"ל א"כ בצדקתי הביאני ה' וכו' ואמנם וודאי כי לא סכלים הם לומר בפיהם שבח עצמם כי יהללך זר ולא פיך אבל האזהרה הוא שבלבבך אל תאמר כן כי יחשב לכם כאלו אמרתם בפיכם. וז"ש שנית לאמר בצדקתי וכו':או ירצה באשר יעיר דהל"ל אל תאמר בצדקתי הביאני ה' כי לא בצדקתך וכו' כי ברשעת הגוים וכו' ולמה בתחלה כתב שניהם אל תאמר בצדקתי וברשעת כי ובצדקתי ניחא שלא יאמר אבל וברשע' הגוים מאי איכפת לן בכך, והענין כי פשוט הוא שלא יאמרו בצדקתם לבד הביאם כי הרי כתיב מפורש ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה. הרי כי בדור הרביעי יושלם עון האמורי ומפני כך יוכלו וישובו הנה אבל ירכיבו שתי סבות יחד ויאמרו כי שתיהן גורמות אם צדקתם ואם רשעת הגוים. וז"ש אל תאמר וכו' בצדקתי וכו' וגם ברשעת הגוים וכו'. דע כי אינו כך אלא ברשעת הגוים לבד ולא בצדקתך כלל אפילו בשיתוף הטענה האחרת וז"ש ג"כ הגוים האלה שהוא הדור הרביעי שאמרתי לאברה' לכן ה' אלקיך מורישם מפניך, ויוכל ליישב זה הדרך עם הדרך הראשון והוא כי בלבבך תאמר הטעם האחד בלבד ותתלה הכל בזכותך ובצדקתך בראותך בהדוף אותם מלפניך ותאמר אמירה א' כי בצדקתך לבדה הוא וזה לב' סבות אם להיותו ה' אלקיך ואתה עמו לכן הדפם ואם בראותך שהוא מלפניך כנ"ל א"כ בצדקתך הוא אבל אל השומעים לא תאמר כך אבל אל הפחות תצרף שתי הסבות יחד וז"ש לאמר בצדקתי וכו' וברשעת הגוים וכו' כי לאמר ירצה לאחרים ולא בלבבך וכיון שאמיתת מה שאתה חושב אינו רק שבצדקתך לבד הוא כי טעם וברשעת הגוים אינו אלא מפני השומעים לכן איני מבטל מה שאתה אומר בפיך שלא ברצונך רק מה שאמרת בלבבך שהוא האמת העולה ברוחך. דע שאינו כן כי לא בצדקתך וכו' ובמ"ש כי אם ברשעת הגוים הרס ובטל גם מה שהוציא בשפתיו והוציא שתי הסבות ולכן שלל ואמר כי אם ברשעת הגוים וכו' כלומר בטענה זאת לבדה ולא בשיתוף אל בצדקתך הביאני וכו' באופן שבטל המחשבה בלב ומה שהוציא בשפתיו ג"כ, ובכלל דבריו ביאר הסיבה שהכריחם לחשוב כי שתי הטענות הנ"ל הוצרכו לזה אמר בצדקתי וכו' ירצה אם הטענה הוא מפני רשעתם של הגוים הנה יורישם מן הארץ ולא יתננה לנו ואם הוא מפני צדקתינו יתן לנו את הארץ ולא יורישם ויכניעם ויאבד כל זכר למו כמ"ש לא תחי' כל נשמה ויכול ליתן בלבם שיפנו לארץ אחרת כאשר עשה הגרגשי שפנה והלך לארץ אפריקא או על הפחות יניחם לעבדים תחת ידינו לא להדפם מפנינו להסירם מנגד ענינו להמית אותם כולם אלא וודאי ששני הטענות יצטרכו טענ' בצדקתי היתה לשהביאנו לרשת את הארץ הזאת אף אם לא ימות אותם וטענת ברשעת הגוים הוא להורישם הם עצמם מלפנינו במחיית שמם לגמרי כי נתמלא סאתם. ולז"א דע לך כי אין הדבר כן. כי הטענה הראשונה שאמרת לא בצדקתך אתה בא לרשת וכו' רק הטענה האחרת כי ברשעתם מורישם מפניך הוא אמת אבל ענין ביאתכם אל הארץ לרשת אותה אינה בצדקתכם רק ולמען הקים וכו' ובאומרו ולמען הקים וכו' רמז בכלל דבריו מה שבארנו לחזק טענת וברשעת הגוים כי כך נשבע אל האבות ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלה עון האמורי עד הנה כנראה כי בסאסאה בשלחה יריבנה ברשעתם:וידעת וכו' טענת בצדקתי הביאני מורכבת משני אופנים. אם שנאמר כי צדקתם מרובה וחזקה וע"כ הספיקה לשהם עצמם יבואו בכח ידם לרשת דרך ירושה את הארץ כיורש הבא מכח אביו דבין לרשת את נחלתו. או אם נחלישנה ונאמר כי צדקתם חלושה הוא ותספיק לשהש"י ברצונו נותנה להם דרך מתנה ולא בחוזק משפט ירושה וגם שהוא הנותנה להם ולא הם באים לקחתה בחוזק יד ולכן בתחלה הרס הראשונה היותר חזקה ולכן הגדיל באומרו לא בצדקתך וגם הזכיר ביושר לבבך שני יצריך שהי' צדיקי' גמורים ויצה"ר אין בהם כלל. ועי"כ אתה הוא בא בחוזק יד מכח צדקחך הגדולה וגם שהוא לרשת בדין ירושה כנ"ל. ועתה חזר להרוס גם השנית החלושה ולכן לא זכר בה וביושר לבבך וז"ש וידעת וכו' כי אפי' ענין זה הקלוש אינו כי אפי' תחשוב שאתם צדיקים בינונים ולא גמוריה וכפי זה אין אתה בא לרשת אותה ירושה לקחתה בזרוע נטויה רק ה' אלקיך הוא נותנה לך מדעתו ולא אתה הוא הבא כנ"ל וכיון שכן תהי' נתינת חסד כי אפי' שהוא נתינה נותנה לכם בעין יפה לרשתה בכח ירושה דעו לכם כי אפי' בינונים אינכם אלא אדרבה כי עם קשה עורף אתה שהוא קצה האחרון א"כ נתאמת כי עובת ביאתכם אל הארץ היינו רק בזכות אבותיכם כמ"ש ולמען הקיה וכו', ונפי שנוכל להקשות אם אפי' אינם בכלל בינונים א"כ שלא כדין עשית להנחילם את הארץ לכן נתן יפוי לשון ולא אמר כי עם רע אתה ח"ו שאם כך הי' לא הי' מנחילם את הארץ אבל אנשים צדיקים הם רק שהם עם קשה עורף קשים וחזקים להאמין עד שתתחזקו באמונ' ואז וודאי שתהיו צדיקים גמורים וראוי הוא מעתה שתוריש את הארץ כיון שלבסוף תהיו חזקים באמונה בתכלית, והביא ראי' אל היותם קשה עורף ולכן סמך אחר זה ואמר זכור אל תשכח וכו' כלומר אין ספק שהעם הבא להאמין באלהות מה שלא היה מאמין בתחלה מחויב הוא לבחון ולנסות אם הענין כך כי אם יאמין דרך טפשות גם יניח את אמונתו ויקח אמונה אחרת בכל יום האמנם אתם לא כך עשיתם אלא אף שראית' אותו' ומופתי' במצרים המבהילי' את כל העולם והאמנת' בו לא נחה אמונתכ' כלל והרי למן היום אשר יצאתם מארץ מצרים ועד היום הזה תמיד ממרים הייתם לבקש נסיונות היש ה' בקרבכ' אם אין. ולא די שלא תספיק לכם אותות מצרים היותר מכשפים שבעולם כי גם ובחורב אשר שמעת' שם קול אלקים חיים מדבר עמכם שאין בעולם אות ומופת גדול מזה ועכ"ז אח"כ בחורב שם הקצפתם את ה' וכו' ולהורות זה אמר הקצפתם ולא אמר ממרים הייתם כי מה שלא האמינו ביציאת מצרים עדיין הש"י לא קצף עליהם אך בחורב שהוא אות שאין בו שום דופי ופקפוק כלל ועכ"ז לא האמנתם אז הקצפת' את ה' ומפני כך ביקש להשמיד אתכם. והנה בבחי' אחת לא הי' זה כ"כ אשם כי הייתם רגילים במצרים בעבודות זרות לכן חזרתם לעבוד את העגל כי הוא דבר של אמונה ושל בעלי שכל. וברט כפי מה שנתבאר אצלינו שהעגל אינה ע"ז רק מנהיג תמורת משה החמנם חחר שטרחתי ג"פ ארבעים ארבעים יום עד אשר מחל להם הקב"ה כאשר יבא בכתובים הבאים עוד חזרתם לחטוא חטאות מכוערים של עמי הארץ בעלי תאוות ומאכל כבהמות נדמו וזה רק מעוון העגל וז"ש ובתבערה ובמסה ובקברות התאווה וכו'. א"כ הרי כי עם קשה עורף אתה כנ"ל:ארץ אשר אבניה ברזל וכו' אם תסרס מלת אבני"ה יהי' בנאי"ה גם ר"ת "אבניה "ברזל "ומהרריה "תחצוב אבו"ת. גם נוטריקון ברז"ל הוא בלהה רחל זלפה לאה. והכוונה לספר גדולות שבח הארץ כי הנה בנאיה הבנים אותה ומקיימים בנינה הוא זכות אבות אדם ואברהם יצחק ויעקב וזכות ד' אמהות ר"ת ברז"ל אשר כולם נקברים במערת המכפלה אשר בארץ כנען הזו:סליק פרשת עקב: