ספר עץ הדעת טוב· רבי חיים ויטאל
ספר עץ הדעת טוב - פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' וכו'. מכלל תוכוחותיו הוכיחם כי לא די מה שגרמו לעצמם כי גם לו אשר הטיב להם דבר שלא ישוער גרמו שלא תקובל תפלתו בשום אופן. והנה כשהייתי מתפלל על ששים ריבוא בתפילה יחידות היתה נשמעת ולי אפי' תפלות רבות ועם שאני זכאי לפניו ית' לא נשמעו. והנה ארז"ל כי כמנין ואתחנן התפלל תפלות. וכפי דרך זה נבאר הפסוקים. אמר עם היות כי כמנין ואתחנן תפלות התפללתי וכולם על שאלה אחת פרטות וז"ש שאמר לאמר ה' אלקי' וכו' אעברה נא וכו' ועכ"ז לא הועילו וזה ענין מלת לאמר כי על אמירה זו פרטיית התפללתי ואת"חנן תפלות ולא הועילו. והיותם מספרם כך הוא. כי הנה בי"ה ה' צור עולמים שהם שמים וארץ ומן השמים לארץ ת"ק שנה מהלך והכל נברא בשם י"ה הרי הם תקי"ה כמספר ואתחנן. גם זה הוא סוד ורגליהם רגל ישרה כמנין תקי"ה כי לכן תקנו שהאדם יכוין את רגליו בשעה שהוא מתפלל ויעשה אותם רגל א' מחובר נכוין רגליו לעלות בכוונת מחשבתו עד השמים אשר סודם תקי"ה כנ"ל, ואומרו בעת ההיא אינו חוזר אל עת האמירה כמ"ש גם בי התאנף ה' וכו' שהרי כתיב ויאמר ה' וכו' עלה ראש הפסגה. וזה לא הי' כי אם אחר מלחמת סיחון ועוג אחר ארבעים שנה ויאמר גם בי תתאנף הי' קודה לזה ארבעים שנה בשליחות המרגלים. האמנם בעת הוא כפי' רש"י אחר שכבשתי סיחון ועוג מה דסליק מיני'. והכוונה כי אלו היו בעת כעסו כשהתאנף בי היינו אומרים ואל תרצה את חבירך בשעת כעסו האמנם כבשתי יצרי עד ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו בשעת ריצוי גמור בשעה שכבשתי ארץ סיחון ועוג ועכ"ז לא נתרצה לי. אדני אלקים וכו' אם תאמר כבר מידת הדין פגעה בך וממנה יצאתה הגזירה ואי אפשר להשיבה. איננו כך כי הרי שתי מידת הדין יש לפניך האחת שם אדני והיא מדת הדין הרפה כי לכך אותיותיו הם דינא והב' שם אלקים הקשה כנודע ושתיהן יש יכולת בדך להפכם למדת הרחמים:והראוי לזה כי הרי אתה החילות בתחלת כל הנסים והוא בצאת ישראל ממצרים כתיב ימינך ה' נאדרי בכח והענין כי מדת הדין הנקראת כח וגבור' נתחברה במדת הרחמים הנקרא' ימין ובהיות שתיהן מתחברות יחד אז הוא ההדר והפאר האמיתי. וז"ש ימינך ה' נאדרי כו' והדרת והתפארת בהיותם מתחברים בכח היא מידת הדין כנודע כי לכן הקו האמצעי הכולל חסד וגבורה נקרא תפארת כי היופי והפאר הוא הלובן והאודם מחוברים יחד והנה זה הי' אז בקריעת ים סוף כי בימין המחוברת עם השמאל היתה הימין מצלת את ישראל והשמאל טובעת את מצרים והכל ברגע אחת, וז"ש אתה מידת הדין הנקראת אדני אלקים החילות בתחלת הנסים להראות את גדלך שהיא מדת החסד והגדולה לישראל ואת ידך החזקה שהיא מידת הדין למצרים והכל ברגע אחת ובמעשה ובמשפט אחד ובזה יוכר ההפרש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה במעשה אחד שתי פעולות הפכיות דין ורחמי' ביחד וז"ש כמעשיך וכגבורותיך כי הגדולה והרחמים גורם מעשה ויישוב ובנין ויישוב הנקרא כל זה מעשה ועשי' גמורה וז"ש כמעשיך ואמנם מדת הדין והגבורה גורמים ביטול מעשה והריסת ושממון וז"ש וכגבורותיך. ואתה עושה שתיהן ביחד כנ"ל. כי טבעת ריבי רבבות מצרים בים סוף לא נשאר עד אחד במידת דינך הצדק והחזקה. וההיפך כי הצלת את ישראל לא מת עד אחד. וא"כ גם עתה לי יחיד פרעי אעברה נא וכו' אע"פ שמדת דינך היתה בכעס אז בענין המרגלים תתנהג במדת דינך עם החוטאים ובמדת חסדך עמי כי כן ביציאת מצרים אע"פ שמדת הדין היתה שרויה גה על ישראל וכמשז"ל על והמים להם חומה חימה כתיב עכ"ז כתיב ימינך ה' נאדרי בכח כנ"ל וא"כ כיון שכבר מידת דינך הצדק שרתה על החוטאים לכלותם במדבר אני שלא חטאתי תתנהג עמי במדת הרחמים. וא"כ אטברה נא כלומר כבר מדת הדין נתרצית עתה אחר שכבר כלו מתי מדבר. א"כ אעברה נא עתה שכבר עשתה פעולה וחמתה שככה בזה. וא"ת כי לטובתי אני מתכוין אינו כן אלא לקיים מצות אני חפץ כי אין כוונתי לחיות ימים רבים רק עד אשר אראה תחלה את כללות כל הארץ הטובה כל עצמותם אשר היא בעבר הירדן ואח"כ עוד אראה כאשר תבחר בירושלים הנקראת הר המוריה ככתוב בתורה אל המקום אשר יבחר ה' וז"ש ההר הטוב הזה ואח"כ עוד אראה תכלית החותם והוא בנין בית המקדש המלבין עונותיהם של ישראל וז"ש והלבנון כמשז"ל ואח"כ אמות אף אם בזמן קרוב אראה כל זה וזה מופת כי אלו כוונתי כדי להאריך ימים לא הייתי שואל כך וכיון שכוונתי לשם שמים לכן בראותי זה תיכף אתרצה למות כי בכך נתקיימה הבטחתך הראשונה. עד תכליתה. וכמ"ש בפרשת וארא וגאלתי אתכם וכו' זו גאולת מצרים ולקחתי אתכם לי לעם זה מעמד הר סיני שנא' בה והייתם לי סגולה והבאתי אתכם אל הארץ זו כניסת ארץ ישראל א"כ עד שתגמור לקיים את הבטחתך איך מהראוי לאל אדיר כמוך ואפשר כי גם זה הוא ענין אתה החילות וכו' כי כיון שהתחלת מקצת ההבטחה תקיים כולן כראוי לאל כמוך. או ירצה אתה. החילות וכו' אין הכוונה לישראל אלא לעבדך עצמו והענין כי הנה סיחון ועוג שני מלכי האמורי הם, והם מכלל שבעה עממים ואלו כוונתך שלא אכנס לארץ למה החילות להראות אותי אני את גדלך וידך החזקה בסיחון ועוג ונעשית מלחמה זו על ידי כמ"ש ויאמר ה' אל משה ראה החילותי תת לפניך את סיחון ועוג וכו' וכתיב היום הזה אחל גדלך וכו' א"כ כיון שמלחמת האמורי לא רצית לעשותה על ידי יהושע ועוד טענה אחרת כי אתה בפיך אמרת ראה החילותי כנראה כי עתה היא ההתחלה של מלחמת ז' עממין ואח"כ כמו כן יהי' הגמר על ידך א"כ אעברה נא ואראה וכו', נמצא כי אומרו אתה החילות הוא מ"ש ראה החילותי וכו' גם מלת לעבדך הוא על נכון כי אם כוונתך לקיים הגזירה ההיא של גם בי התאנף וכו' למה לא החילות ההתחלה ההיא על ידי יהושע כי שעתידה להגמר על ידו. ואמנם כיון שהתחלת מלחמת שבעה עממים הותחלה על ידי עבדך אני א"כ המתחיל אומרים לו גמור וא"כ אעברה' נא וכו' גם זהו ענין נא כלומר כי קודם מלחמת סיחון לא הי' לו פה להשיב אבל נא עתה שהחילות במלחמת שבעה עממים על ידי א"כ אעברה נא וכו':או ירצה בעת ההיא לאמר וכו' ירמוז אל מ"ש במדרש שאמר משה אם תאמר שכבר הגיעה מלכות יהושע א"כ אכנס לארץ כהדיוט וכו' וז"ש בעת ההיא כלומר אילו התפללתי קודם פסוק הנ"ל קודם לזה ואת יהושע ציויתי הייתי חושב לעבור בארץ כרועה ישראל ומלכם. וזה כבר אני רואה שאי אפשר שכבר הגיעה זמן מלכות יהושע האמנם אחר שכבר אני בפי נתרציתי וקבלתי למנות יהושע לראש וכמ"ש ואת יהושע צוותי וכו' אז בעת ההיא ואתחנן אל ה' אעברה נא בלשון יחיד ולא אמר בשיתוף נעברה נא אלא אני לבדי כיחיד והדיוט אעברה נא ר"ל נא עתה אחר שמניתי את יהושע וא"כ ראוי הוא שתשמע תפלתי בזו הבקשה המועטת כי אלו כוונתי היתה שאכנס כמלך לא הייתי מתחנן אל ה' בעת ההיא אלא קודם אשר את יהושע צוותי ומזה נראה כי 'כבר קבלתי עלי את הדין למנות את יהושע א"כ אעברה נא כהדיוט וכו'. ועכ"ז אמר ה' אלי אל תוסף דבר אלי עוד בשום דבר פרטי מזה אפי' כהדיוט אמנם וצו את יהושע כאיש המצווה מחמת מיתה שלא תראנו עוד:או ירצה ה' אלקים אתה החילות וכו' מלשון ויחל משה את פני ה' שבארוהו רז"ל לשון התרת נדרים והכוונה אם תאמר שכבר נשבעת על הדבר כמ"ש לכן לא תביאו ואין לכן אלא שבועה א"כ עשה התרה אל נדרך כי אין זה דבר כי הרי כבר במעשה העגל נשבעת והתרת את לדרך וכמ"ש ויחל משה, וז"ש אתה החילות כלומר כבר פעם אחרת קבלת התרה על שבועתך וגם עתה עשה כך, אז אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כלומר ענין השבועה עצמה וודאי אין ראוי לעבור עליה אלא אף גם ענין התרת השבועה שהוא ענין מוסיף אחר בפני עצמו אל תוסף דבר אלי וזהו דיוק אל תוסף לשון תוספות:או ירצה ואתחנן וכו' אמר משה כל אופני השתדלות בשלימות עשיתי ולא הועיל לו וזה יורה כי מה שהתאנף בי הי' בגללכם ולא בגללי והענין כי המבקש בקשה מאת המלך צריך אלי' חמשה תנאים לשתנתן לו וכולם עשיתי. וזה פרטן. הא' שלא יבקש מאת המלך בזרוע אלא בתחנונים כעני המבקש צדקה בתחנונים ידבר רש. הב' שיהיה השואל הגון ומוצא חן בעיני המלך אז יכול לסדר השאלה ההיא שתים אלה נרמזו במלת ואתחנן אם שהיה בלשון תחנונים ואם שאיש כמוני הי' המתחנן וז"ש ואתחנן ר"ל אני שעלי נאמר 'בפרשת תשא וגם מצאת חן בעיני ואני המתחנן עתה. הג' שהשואל לאיש קטן הערך לא יוכל להפיק שאלתו כמי ששואל מלפני המלך אדיר אשר יוכל למלאות שאלתו אף אם הוא גדולה מאוד. וז"ש אל ה' אשר מי כמוהו יכול לעשות שאלות כל איש כפי רצונו ובידו לגדל ולחזק לכל. הד' שהשאלה תהי' בעת רצון כמ"ש ואני תפלתי לך ד' עת רצון וכתיב בעת רצון עניתיך ונגד זה אמר בעת ההיא שהוא אחר מלחמת סיחון ועוג שהי' הקב"ה בתכלית הריצוי. הה' שנוסח דברי השאל.ה תהי' בסדר נכון מפיקים חן לשומעיהם וז"ש ה' אלקים וכו' רצה ראה. סדר אמירת שאלתי כמה היא מסודרת על נכון ובפרט כפי דרך האמת כי אדני אלקים הם ב' מידות הדי"ן הרפה והקשה ולשתיהן פייסתי והתחננתי ובפרט כי שם אלקים הזה הנה הוא אין דבר עומד בפניה וכמו שמצינו בחברהם שבראותו כי הי' עקר וראה באצטגנינותו שהיה מן הנמנע להוליד בנים ואז התפלל בשם אדני אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובכח שני שמות אלו נתבטל גזרתו ואמר לו הש"י הבט נא השמימה ועכ"ז אני לא נענתי וכו' יורה כי התעבר ה' בי למענכם ולא למעני כי חטא רבים חמור מאד מאד והנה בהיותי חי הייתי מבטל כל גזירותיכם ע"י תפילותי ועתה שאני מת אין כמוני כדאי לכך אפי' יהושע המולך עליכם אחרי וא"כ מכאן ואילך צריך שתחזרו בתכלית ולא תחטאו כי אין מי שיתפלל ויבטל הגזירה כמוני וז"ש ועתה ישראל שמע אל החוקים וכו':או ירצה ואתחנן וכו' נמשך ע"פ ספר הזוהר כמו שפרשוהו שם והענין כי אם מתפלת חנה כמה הלכתא רבוותא אשמועינן כש"כ מתפלת משה רבן של כל ישראל ובתחילה באומרו ואתחנן הקדים להזהיר מ"ש ר' אליעזר אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ועי"כ תתקבל וז"ש ואתחנן. ולא אמר ואתפלל או ואתנפל כבמקום אחר, ואחר שהודיע סדר התפלה וענינה הודיע עוד סוד נפלא ליודעים האמת כי כל התפלות לא יכוון האדם אל השמות המוציא מפיו כי רבים הם זולתי אל הוי"ה הנקרא שם העצם אל עצמותו ית' כי כל השמות ככינוים וככנפים וכמלבושים אליו ית' והטועה בזה כופר בעיקר וכנגד זה אמר אל ה' שהוא שם הוי"ה עם היות שהשמות אשר הי' שואל מאתם הם אדני אלקים אתה החילות וכו', אח"כ הודיע זמן התפלה שאינ' נכונה בכל עת אלא בעת שהציבור מתפללין שאז הוא עת רצון וז"ש בעת ההיא כלומר כי אז הייתי מתפלל עליכם כנ"ל ואת יהושע צוותי וכו' כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו' כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. ואז שתפתי עצמי בתוככם ואתחנן אל ה' על הנוגע לי לעצמי, אח"כ הודיע שלא כל תפלה תועיל אם לא שיוציאנה בחתוך שפתים ולא בשתיקה בתוף הלב. וגם שלא תהי' בקול ממש גבוהה הנשמע לזולתו כנ"ל בספר הזוהר פרשת פקודי האמנם צריך לבטא בשפתים בחיתוךהמלות היטב בהבל היוצא מן הפה ולא בקול ממש כנודע המפרש שבין הבל אל קול וז"ש רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע כמשז"ל, וזהו שאמר לאמר וכו' כנודע כי דיבור הוא לאכרזא מלין בקול רם. ואמירה הוא בחשאי כמ"ש ויאמר בלבו ואמרת בלבבך אך עכ"ז צריך להוציאו בפיו לשתקרא אמירה דאל"כ נקרא הרהור וז"ש לאמר הא כיצד הב"ל ולא קול. לכן ר"ת בעת ההיא לאמר הוא הב"ל, גם הידוע כי תפלה צריכה כוונת הלב ושם תועיל ולכן גם ראשי תיבות בעת ההיא לאמר הוא הל"ב, והענין כי תהי' אמירה בפה כמ"ש לאמר וגם בכוונת הלב הנרמזת בר"ת בעת ההיא לאמר כנ"ל, גם הודיע סדר נוסח התפלה איך תהי' וגם זה נרמז במלת לאמר כלומר כסדר אמירה הזו אשר נעתיק והתחיל ואמר ה' אלקים וכו' כבר נודע כי אינה נקרא תפלה סתם אלא תפלות שמונה עשרה בלבד. והנה קודם הכל צריך שנכנס לפני שם הוי"ה ע"י ב' שמות הנ"ל זהם סוד אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שהוא שם אלקים בגי' פה עם הכולל כנודע כי ע"י שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה וז"ש אדני אלקים ואחר שנפתחו אז מתפלל אל שם הוי"ה לבדו הנז' בכל י"ח ברכות התפלה ולא אל שני השמות הנ"ל וכמו שבארנו במלת ואתחנן אל ה'. ואליו נאמר אתה החילות וכו' ואלו חוזר אל שני השמות הנ"ל לא יאמר אתה בלשון יחיד ואמנם אל ה' הנ"ל בפסוק ואתחנן:גם רמז מ"ש בספר הזוהר ובתלמוד שיעשה עצמו כעבד השואל מאת אדונו כי תחלה מזכיר שבחו בג' ראשונות ואח"כ שואל צרכיו בי"ב אמצעיות ואח"כ נותן לו הודאות על שנעשה מבוקשו בג' אחרונות 'וז"ש להראות את עבדך כנ"ל וכנזכר בספר הזוהר ריש פרשת בלק שצריך שתראה לפניו כעבד וז"ש את עבדך, אח"כ הודיע ענין ג' הראשונות שהם התחלת התפלה שיהי' סיפור שבחו וז"ש אתה החילות וכו' וכנגד מגן אברהם איש החסד והגדולה אמר את גדלך כנודע כי בברכת אבות נרמזו חסד וגבורה ותפארת במת האל הגדול הגבור והנורא ואומרו הגדול כנגד החסד וכנגד אתה גבור אמר ואת ידך החזקה. ולפי כי בברכת אבות לא הוזכר מלת גדול רק פעם אחת לכן אמר את גדלך בלשון יחיד ולא אמר את גדולתך לשון רבים. אבל באתה גבור שהוא כנגד תחה"מ של פחד יצחק כשנעקד כנז' בפרקי ר' אליעזר והוזכרו בה ה' פטמים תחי' והה מחיה מתים אתה מחי' מתים ברחמים רבים מלך ממית ומחיה ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה מחיה המתים והם סוד חמש אצבעות ידו החזקה וז"ש ואת ידך החזקה ולא אמר ואת חוזקיך, אשר מי אל וכו' כנגד האל הקדוש וכבר ידעת כי היא בסוד ת"ת קו אמצעי מכריע בין חסד וגבורה ב' ידות שבהם נבראו שמים וארץ וכמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים לז"א אשר מי. אל בשמים ובאץ כי האל הקדוש שבתפארת כולל בריאת שמים וארץ לפי שהוא מכריע ולכן אמר ג"כ כמעשיך וכגבורותיך כנ"ל שהם חסד הגבורה כי עשיית המעשה ע"י החסד וביטולם ט"י הגבור', ואגב אורחי' הודיע ענין סיחון ועוג כמבואר אצלינו בפסוק ראה החילותי תת לפניך וכו' וארז"ל מלמד שהראה הקב"ה למשה שר של האמוריים כפות לפניו בסוד יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' וז"ש אשר מי אל שימליך בשמים לפקוד על שרי האומות אשר בשמים תחילה ואח"כ ובארץ לפקוד על מלכי האדמה באדמה, ואחר ג' ראשונות בסיפור שבחו ית' יבואו י"ב אמצעות דשאלת צרכיו וז"ש אעברה נא ר"ל עתה שכבר ספרתי בשבחיך אשאל צרכי שהוא אעברה נא ואראה את הארץ, ואמנם אם הודה לשאלתי הייתי צריך לסדר עוד ג' אחרונות בסוד הודאה כעבד הנוטל פרס מרבו ונפטר בהודאה ממנו אבל אני לא סדרתי ג' אחרונות יען כי ויתעבר ה' בי ולא שמע אלי את תפלתי א"כ איך אסדר ג' אחרונות של הודאה כמו שכבר נטל פרס מרבו ונפטר בהודאה ויוצא מלפני המלך:שמע ישראל וכו' למעלה הודיע מעלתן של ישראל כאומר כי מי כל בשר אשר שמע קול וכו' עתה בא משה להודיעם סיבת הדבר תיך נבדלו ישראל מכל עמי הארצות ואמר להם שמע ישראל ענין הגדול הזה הלא הוא כי ה' הוא אלקינו, ירצה במה שנודע כי שבעים אומות הם בני נח ושנים אחרים עשו וישמעאל הרי הם ע"ב וכולם ניתנו לנחלה תחת ממשלת שרי מעלה כמ"ש בהנחל עליון גוים וכו' והם נקראים אלקים כמ"ש אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים וכתיב כי כל אלהי העמים הרי כי אלהי' הם אלא שנקראו אלילים כי כולן נכנעין תחת האל ית' האמיתי ומכיון שהם אין להם כח לפעול כרצונם הרי הם כלא היו וז"ש אלילים וזהו הוד כי ה' אלקיך הוא אלהי האלהים וכן נבוכדנצר הוא אומר מן קשוט די אלהכון היא אלהה אלהין משא"כ ישראל כי האלהה שלהם הוא הקב"ה שם הוי"ה ית' וז"ש ה' אלקינו וכיון שכן כל הגוים כאין נגדם כיון שאלוהי ישראל ברא כל הנבראי' וגם את כל אלהי העמים הוא בראם וממנו נתהוו כי ע"כ נקרא בשם הוי"ה כי הוא המהווה כל ההויות האומר במעשה בראשית יהי אור ויהי אור יהי רקיע יהי מאורות ויהי כן ומפני כן הוא אלוה אמיתי כי כולם נתהוו ממנו ובידו יכולת להחריב' כנודע מענין השבעה שרים הנקראים האלהי העמים אשר זה נופל וזה קם כנז' בספר דניאל על שר יון ושר פרס ומעביר' בנהר דינור כנזכר בספר הזוהר פרשת שמות ויש בידו יתברך יכולת להטיב לישראל עמו ונחלתו ולשנות כל הטבעי' בעבור' מה שאין כן באומות העולם אשר אין לאלהיהן ממשלה ויכולת כלל להטיב להם כי אם הכל כפי מה שמצווה להם יוצר בראשית, ולא די היותו ית' גדול מכולן כנ"ל אלא אפי' אינן נכנסין כלל בסוג עמו שנאמר שהוא והם בסוג ע"א מלכים והוא המלך הגדול מכולן כך הוא לבדו מלך וכולם עבדיו אינן נכנסין בסוג וזהו סוד ראו עתה כי אני אני הוא וכו' ירצה אעפ"י שחלקתי שבעים אומות לשבעים שרים וקראתים אלהי העמים אל תחשבו ח"ו כי אני והם כולנו אלהים אלא שאני גדול שבכולן אינו כן ח"ו אלא ראו כי אני אני הוא (ר"ל עלי ואמר אני אני) ר"ל אני ראשון ואני אחרון ולא תאמר כי אני ראשון לכולם ואחרי הם ג"כ אלהים אלא אני הוא ג"כ אחרון באופן כי אין מבלעדי אלקים כלל ואינן נכנסין בהוג של שם אלקים כלל. וזה עצמו כי אני אני הוא אני הראשון ואני האחרון באופן כי אין אלקים עמדי ירצה אמת הוא שבערך האומות נקראים אלהים שרים שלהם ע"ד מ"ש הכתוב ראה נתתיך אלהים לפרעה אבל עמדי אין נכנסין בסוג אלהים לומר כי כולן אלהים רק שאני עליון שבכולם אלא ואין אלהים עמדי כלל. וזהו שאמר כאן ה' אחד ר"ל לא די שנאמר כי ה' הוא אלהינו וכיון שכן נמצא כי אלהינו גדול מאלהי העמים רק ה' הוא אחד נפרד מהם ואין שני לו לאמר כי אלהי העמים הם אחריו במעלה ושניים לו ח"ו רק הוא אחד פשוט שאין לו שני כלל ועיקר אפי' דרך משל וגם זה יורה היותו נקרא ה' שם הוי"ה מכיון שהוא לבדו ברא כולם וכולן נבראיו איך יכנסו בסוג עמו ח"ו אמנם הוא לבדו אל אחד ואין שני עמו רק כולם נקראים עבדיו ונבראיו וז"ש שנית ה' כלומר היותו נקרא שמו שם הויה זה יורה ג"כ כי הוא אחד ואין שני לו כלל:או ירצה כי הנה השבעים שרים נקראים רבים רשות הרבים יען כי אין ביד כל אחד מהם רק הממשלה הפרטית אשר השי"ת מסר בידו אך השי"ת מסר בידו אך השי"ת כולל כל הממשלות כמ"ש ומלכותו בכל משלה ולכן נקרא רשות היחיד כנודע כי לכן גם ישראל עמו נקראין גוי אחד בארץ בשבעים נפש ולא אמר נפשות כי הם עובדים לאל אחד משא"כ האומות את כל נפשות ביתו. וזה אומרו ה' אחד כלומר אעפ"י שאמרתי כי ה' אלקינו ויש ג"כ אלהי העמים אלילים הרבה דע לך כי כולן נפרדים ואין בידם אחדות וממשלה כללית. זולתי ה' אלקינו אשר הוא אחד המייחד את כולן וכולל כל ממשלותם כולם להיותו הוא הבורא את כולן כנודע:ואהבת וכו' מכיון שנודע כי אין עוד מלבדו ית' והוא אלהיהם בפרטות ואינו אוהב לשום אומה ולשון כי אם לכם ראוי ג"כ כי אתם תאהבוהו אהבה פנימיות אמיתית כפי יכולתם ובמה יוכר אהבתכם האמיתית לו הלא הוא בג' בחינות שהם שורש כל הדברים שבעולם והם מחשבה דיבור ומעשה, וכנגד המחשבה הקודמת לשתיהן אמר בכל לבבך כי הלב חורש מחשבות. והרהורים בתחלה ואח"כ הדבור הוא הפה הנקרא נפש חיה כי בו יובדל בעל חי אל האדם המדבר' וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא כי הנפש האדם השכלית הוא המדברת וז"ש ובכל נפשך ואח"כ יצטרך לבא המעשה אשר יצטרך האדם לבזבז ממונו לקיום המצות המעשיות וז"ש ובכל מאודך בכל ממונך, והפליג לאמר שלא די באשר יקיי' אהבתו ית' בקיומו המצות התלויות במחשבה דיבור ומעשה רק שבכל בחינה מהם תהי' חכלית גמור לאהבתו ית' לגמרי וז"ש מלת בכל בכל ג' הדברים כמ"ש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. וטעם של הדבר כי כל אשר יעשה האדם אינו ניכר שהוא מתוך אהבתו ית' זולתי בבעל מחשבתו ודבורו ומעשיו בהבלי קניניו וצרכיו וכל זמנו יוצא לקיים רצונו ית' לשרתו כאוהב נאמן זזולת זה לא נקרא אוהב כי גם אברהם בהניחו כל צרכיו והשתדל כל ימיו לקיים רצונו ית' נאמר בו זרע אברהם אוהבי וכו':והיו הדברים האלה וכו' בא בפרטות לבאר שתי העניני' הנ"ל הא' איך המצות נכללים בשלשה בחינות. יש מצות תלויות במחשבה כגון להאמין שיש אלוה ושהוא אחר לאהבו וליראה ממנו ולזכור יום השבת וכיוצא ויש בדיבור הלא הם התפלה והברכות והקדושה ולקדש השבת וכו' וכיוצא ויש במעשה כמו נטילת לולב ציצית ותפילין וכיוצא שצריך האדם לקנותם במעות וז"ש והיו הדברים כאשר אבאר. והענין הב' איך צריך שתהי' האהבה ניכרת באשר יקיים המצות בכל לב ובכל נפש בשלימות גמור וכל פינותיו יהיו לשם שמים כנ"ל וגם זה יתבאר באומרו והיו הדברים וכו', והענין והיו הדבריה' וכו' הנה חלק הראשון של המצות התלויות במחשבה והיו הדברים והמצות האלה אשר אנכי מצוך היום יהיו על לבבך למעלה מן הלב והלב נכנע ומשועבד להם לקיימם ולהרהר תמיד בהם וכמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ועי"כ לא יבא האדם לידי חטא כלל כנודע. וכנגד חלק השני התלוים בדיבור ושננתם בפיך ללמדם לתלמידך ולבניך כי עיקר הלימוד אינו ללמוד בעצמו אלא ללמד לזולתו וכמ"ש כל העוסק בתורה ללמוד וללמד וכו' מספיקין בידו וכו'. ולזה הקדים לימוד הזולת כמ"ש ושננתם לבניך ואח"כ לימוד עצמו כמ"ש ודברת בם וכו', זכנגד החלק השליש והתלוי במעשה ובפיזור ממון אמר וקשרתם לאות וכו' והיו לטוטפות וכו' זכתבתם על מזוזות וכו' וזכר העקרים ומהם ישתלשל השארית ולכן תחלה המחשבה כללם ביחד כולם והיו הדברים וכו' אך חלק הדיבורי זכר עקרם שהוא הלימוד עצמו ובלמדו לזולתו ובזה יוכללו שאר פרטי הדיבור וחלק המעשיי גם הוא זכר עקרם שהוא תפילין ומזוזה שהם סוד שויתי ה' לנגדי תמיד יום ולילה בגופו ובפתח חצירו וביתו ונכללו שאר המעשיות. וכנגד הענין השני שיהי' אהבה שלימה וגמורה וזה יובן בהיות כל פינותיו לשמו ית' וכמ"ש בכל דרכיך דעהו. וז"ש הכל ובכל. ולזה אמר והיו הדברים וכו' ירצה לא די באשר תקיי' המצות המחשבות פעם בכל יום רק יהיו תמיד על לבבך באופן שלא תהי' לך שום מחשבה אחרת זולתי בהם. ולאשר נודע כי כל גזירת מלך החדשה תקויים יותר מהישנה וז"א אשר אנכי מצוך היום כמשז"ל יהי' בעיניך כחדשים כאלו היום ניתנו וע"כ לא תמוש זכרונם מלבבך. וכן בחלק הדבור ושננתם וכו' לא די באשר תלמדם פעם או פעמים רק אלף פעמים עד אשר יהי' שנונים בלבבך כחץ שנון יורה כחץ כרגע. וכן לימוד עצמך ודברת בם כמשז"ל השח שיחת חולין עובר בעשה וכל דבורך לא יהי' אלא בהם ולא די בשבתך בביתך במנוחה כי גם בלכתך בדרך כל שיחתך תהי' בד"ת כמשז"ל והמהלך בדרך יחידי ר"ל מדברי תורה כי הם המלווים לאדם בדרך כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך. ולא די באמצע היום כי גם בסוף היום שיגעת בלימוד בשכבך אל תשכב אלא מתוך דברי חורה וגם בקומך התחלת דבורך יהי' בתפלה ובד"ת. וכן בחלק המעשיי וקשרתם לאות וכו' כמו שאמר ר' פלוני מעולם לא הלכתי ד' אמות בלא תפילין וז"ש מלת והי' ולא אמר ולטוטפות וכו' אלא והי' כי תמיד כל היום יהי' בהוייתן בין עיניך כי בהיות תפילין של ראש ויד אשר שם ה' נקרא עליהם כנודע ויהי' במוחו ובלבו שני המלכיה אין עוד פחד לחטוא כלל גם ענין המזוזה תועלת גדולה לזה בהיותה קבועה בשערי ביתו ובחצירו כמ"ש ביתך ובשעריך. מוכרח הוא שיזכור את השי"ת באוחה הכניסה ויציאה ובכל הדרך ההוא והרי נתבאר איך כל מגמחו בכל הג'החלקי' יהי' כולן אליו ית' כי בזה יורה היוחו אוהב את הש"י וכנז' ואהבת את ה' אלקיך:או ירצה שמע ישראל וכו'. הנה עתה בכניסתם לארץ הי' משה מזהיר את ישראל על כל המצטרך להם כי מאז ואילך לא יכנוס הוא עמהם ולא יקום כמוהו מי שיוכיחם בכל הצורך. וירא משה והנה מנהג כל העמים כי בהטיב אלהיו עמו משבע ודשן מקבלו עליו לאלוה והי' כי ירעב והתקצף יקילל במלכו ובאלהיו ע"כ בא עתה להזהירם על ככה. וכמ"ש באלהים אהלל דבר ב"ה אהלל דבר וחייב אדם לברך על הרעה כעל הטובה. ונתן טוב טעם לשבח על הדבר הזה ומעתה לא יחטאו עוד בדבר הזה וזה החילו להציע שמע ישראל וכו'. ירצה לא כצורם צורינו. כי הלא אלהי העמים אלילים אין בידם להטיב ולא להרע רק ככל הנגזר עליהם מפיו ית' הם עונשים ולכן בבא עליהם רעה ואין בידם להטיב וקללו במלכם ובאלהיהם. אבל אתם אינכם כך כי ה' אלהיכם אשר השלעון בידו לכל אשר יחפוץ. ואם מריע לכם לא מחסרון יכולת הוא כי אם לעובתכם הוא כנודע מפסוק וידעת וכו'. ומשלם לשינאיו אל פניו להאבידו. ונודע כי הקב"ה כלול ממידת הרחמים וממידת הדין הלא הם שני שמות הויה ואדנות כנודע מענין דינא דמלכותא דינא ושם אדנות הוא היותר משגיח ומושל בעולם כי אמת הוא שבשם הויה ברא הכל כנ"ל כי הוא מהווה ההויו"ת כי לכך נקרא כן האמנם ענין השגחתו בעולם על נבראי' הוא במידת הדין כי לכן נקרא אדנות כי אין אדון אלא על עבדים כנודע מסוד פסוק הנה ארון הברית אדון כל הארץ ובסוד ומלכותו בכל משלה. ואפשר יחשבו ישראל כי הוא ית' מלך עליהם בבחחנת מידת הדין הנקרא אדנות ואם כך אולי ישובון מאחרי' ית' כי לא יוכלו שאת זעמו כנ"ל בספר יהושע ולזה הודיעם שמע ישראל ה' אלקינו כלומר שם הוי"ה עצמו הוא אלקינו אשר היא מדת הרחמים כנ"ל כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכתיב כי חלק ה' עמו. גם הוצרך להזהירם אחר ההזהרה הנ"ל לבלי יחשבו ח"ו תועה כי שתי רשויות הם א' פועל דין ואחד פומל רחמים כי אם ה' אחד הוא ואין מלבדו שני ח"ו וא"כ גם כי אנו אומרים שיש בו ב' שמות הוי"ה ואדנות כנגד ב' מדות רחמים ודין הכל אחד אחדות גמורה וכמ"ש דעו כי ה' הוא אלקים וז"ש ה' אחד. ויען עיקר הזה צריך אליו ידיעה עצומה איך הוא כלול מעשר מדות הנקראים ספירותוכולן אחדות גמורה ואין זה נודע ומובן לכל אלא ליראי הש"י כי ע"ז יצטווה שלמה בני דע את אלקי אביך ואח"כ ועבדיהו. לזה התחיל באומרו שמע ישראל לשון הבחנה ודעת יתירה שתשימו על לב לשמוע ולהבין הדבר העמוק הזה. ומאחר שנתברר זה לכם כי שם הוי"ה עצמה הוא אלקינו צריך כי גם בהעניש אתכם ע"י מדת הדין שם אדני שבו תלוי היראה כנודע והוא הנקרא את ה' כנודע מפסיק את ה' אלקיך תירא ומפסוק ואראה את ה' ראוי לכם לאהוב אותו וז"ש ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ובכל מאודך בכל ממונך ד"א בכל מידה ומידה וכו'. וז"א ואהבת את ה' ולא אמר ואהבת לה' או אל ה'. גם בזה יתורץ כי למעלה אמר אלקינו ועתה אמר אלקיך והענין ע"ד הזוהר כי בשם הוי"ה שהוא רחמים הזכיר אלקנו וכלל משה עצמו עמהם אכן בענין שם אדנות הנקרא יראת ה' שממנה העונש ומדת הדין אל הרשעים לא רצה לכלול עצמו ואמר אלהיך וכפי זה מלת אלהיך תחזור אל מלת את הנ"ל ואהבת לש"ם אדני הנקרא את ה' אשר זה הנקרא את הוא הנקרא אלהיך ולא אלקינו והנה יראת העונש ממידת הדין היא אל הגוף כגון חלאים או אל הנשמה כגון מיתה או אל הממון. לזה זכר שלשתן בכל לבבך זה הגוף אשר הלב הוא המלך של כל אברי הגוף ובכל נפשך זו הנפש ובכל מאודך זה הממון. והיו הדברים וכו' עתה בא לתת עצה לאדם איך לא יצטרך לאזהרה הנ"ל שיאהוב את ה' אפי' על ידי יסורין הנ"ל האמנם אם ירצה יוכל להנצל משלשתן, וכנגד הא' שהם יסורי הגוף אמר והיו הדברים האלה על לבבך כנגד בכל לבבך הנ"ל כנודע כי התורה רפאות תהי לשריך וכו' ולכל בשרו מרפא, וכנגד בכל נפשך ענין המיתה הנחלקת לשנים מיתות טצמו או מיתות בניו אמר ושננתם לבניך כדי שיהיה ודברת בם וכו' כדי שתחי' גם אתה ומלבד שיחת התורה הגורמת חיים כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה. גם יש מצוה פרטית הם התפילין הנקראי' חיים כנודע בסוד החולה תפילין יתלו חייו וזהו שאמר וקשרתם לאות על ידיך, וכנגד ובכל מאודך אמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך כי עי"כ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב להניח ברכה אל תוך ביתך:כי תוליד בנים וכו' אין האדם נקרא אדם אלא בבחינת הנשמה כי הגוף בשר אדם נקרא לא אדם כי הנשמה הוא מן העליוני' חלק אלוה ממעל והנה בהיותכם במדבר הייתם אוכלי' לחם רוחני מן השמים לחם שמלאכי השרת נהנים ממנו והיו אז רוחניים כולן בחינת נשמה ולא גוף כלל כנודע לחם לא אכלתם וכו' ושמלתך לא בלתה וכו' ואמנם כאשר תכנסו לארץ כנען אשר אז וישבות המן באכלם מעבור הארץ החומרית חזרו להיות בעלי גוף, וכאשר תתעכבו בה תלתא דרי אתם האבות ובנים ובני בנים בתלתא הוי חזקה ואז ונושנתם בארץ כבר אתם נתיישנתם בארץ והחומר שלכם נתעבה מאוד וע"כ יתגרה היצה"ר בכם להחטיא אתכם והשחתם וכו' וכנודע כי זה אירע אחר מות יהושע ועתניאל בן קנז שאחריו והשופטים אשר בדורו ואז החלו להשחית ונודע כי הש"י ברא בע"ש בין השמשות בבריאת העולם את הרוחות ושדין וכו' רוחות בלי גוף לפי שתיקון ובנין ועשיית גופם נקרא קלקול והשחתה אצל ברואי העולם כנודע ואמנם אתם תחשבו בעת שתעשו פסילי עץ ואבן לעובדם אתם גורמים תיקון ועשייה בעולם כי עי"כ אתם מורידים כחות ורוחות השדים והמזיקי' הנ"ל ומתלבשים ומתגשמים באותן הפסולין הנעשים להם גופות ומדברים לכם עתידות טל ידם כנודע כי זהו סוד תכלית כוונת הראשונים בימי אנוש לעבוד ע"ז כי לא רקים וטפשים הם לחשוב כי עץ ואבן אלקים הם כנודע ממ"ש מנשה מלך יהודה לרב אשי וז"א ועשיתם פסל כי הרוח מתלבש בתוך הפסל שהוא גוף אליו הנעשה ע"י מעשה ידי אדם והאמת כי אינו כן אלא אדרבה השחתה היא ולא תיקון ומעשה וז"ש והשחתם ר"ל תשחיתו עי"כ כל העולמות ע"י מה שעשיתם לכם פסל כי אתם חושבים שהוא עשיי' ותיקון והנאה לכם ר"ל לתועלתכ' כדי שיודיעו אתכם את העתידות כנ"ל, ונודע בכי זהו עצמו היה חטא אדם הראשון לערב טוב ברע קליפה בקדושה ועבד עבודה זרה שהוא הראשונה שבז' מצות שנצטווה עליהם וזו הקליפה הנקראת רע בלי טוב הי' רוח בלתי גוף ובני עשיי' ותיקון ועתה אם גם אתם תעשו כמוהו תגרמו שאותי הרע העומד תמיד קטיגור עליכם לפני ה' אלקיכ' שיהי' בו עשיי' ותיקון ועתה אם גם אתם תעשו כמוהו תגרמו שאותו הרע העומד תמיד קטיגור עליכם לפני ה' אלקיכ' שיהי' בו עשיי' ותיקון כדמיון הטוב קדושתו ית' שהוא רוח וגוף ועי"כ יתכעס וז"ש ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. העידותי וכו' ב' אבדו' 'אבוד בעה"ז תאבדן בעה"ב ולא כאומות העולם שאובדין העוה"ב ונוחלין העה"ז בכל טובותיו אבל:אתם תאבדון מן העוה"ז ומן העוה"ב אותו אשר הוא למעלה בשמיה בתוך ירושלים של מעלה המכוונת כנגד ירושלים התחתונה אשר בארץ וז"א מעל הארץ אשר וכו' ירצה מה שאמרתי האבדון היא מאותה ירושלים של מעלה אשר היא על הארץ התחתונה הזו אשר אתם באים לרשתהה ונודע כי ירושלים של מעלה הוא מדת המלכות הנקראת שבת ונק' ג"כ שבת הארץ בפ' בהר סיני כמו שנתבאר שם והנה תהיו גורמין כי הששת ימים אשר עליה הנקראי' חג"ת נה"י הנקראיה ששה קצוות ונקראים ששת ימי בראשית, שלא יתארכו להשפיע על הארץ הנ"ל שהיא מלכות אבל יתקצרו ויצומצמו למעלה כדי שלא ישפיעו בה וז"א יתקצרו ויצומצמו למעלה כדי שלא ישיעו בה מכיון שאתם השמד תשמדון בעוה"ז ובעוה"ב אם אין ישראל בעולם גם שפע העליון נמנע ומתמעט כנודע:והפיץ וכו' כאשר ששה ימים העליונים לא ישפיעו בארץ העליונה הנקראת שכינת עוזו אז הקליפות והשבעים שרים של שבעים האומות מתאחזים בה ואותו השפע המועט הנקרא תמצית נמשך עליהם כי זהו סוד שכינה בגלות וא צריכין גם אתם ללכת בגלות וזהו והפיץ ה' אתכם בעמים הם שבעים שרים עליונים הנקראים עמים מלשון גחלים עוממות וחשיכות כי אין להם הארה כלל מעצמם אלא אותו התמצית שמקבלים מן השכינה הנקראת אור עולם וכיון שאז השפע מתמעט בהכרח כנ"ל אז ונשארתם מתי מספר למטה בין הגוים התחתוני' הם שבעים אומות אשר ינהג ה' אתכם שמה למטה. ובכלל דבריו רמז כי גם בהיותם בארץ אויביהם שכינת עוזו הולכת עמהם להנהיגם ולהועיל להם בהיותם שמה וזהו אשר ינהג ה' אתכם וכו':ועבדתם וכו' כי הנה הפסילים אשר עשיתם כנ"ל הנה הם גופות להתלבש בהם רוחין מסאבין העליונים כנ"ל והנה הם הנקראים אלהי' אחרי' אשר עתה ע"י מעשיכם הם מעשה גמור מעשה ידי אדם ונתקנו בתיקון ועשי' בבחי' גופות ע"ד מ"ש למעלה ועשית' לכם פסל כנ"ל וכמשז"ל על אשר ברא אלקי' לעשות הם הרוחות שהגין השבת על העולם ולא נבראו להם גופות והנה האדם העושה אותם הוא אדם חי מדבר והפסל הוא עץ צומח ודומם ואינם אפי' במדרגת הבהמות אשר הם בחי' בלתי מדבר כנודע כי המשתחוה לבהמה בחיי' אינה נאסרת ואף על פי שאנו רואים בעינינו ושומעים באזנינו כמה פסילים וצלמים מדברים ומגידי' עתידות הד' חישים שהם ראי' שמיעה ומשוש האכילה ורוח אין להם וזה הוראה כי גם חוש הדבור אין להם מצד עצמם אלא מצד הרוח של השדים העליונים המתלבש שם לפי שעה להגיד העתידות אם הד' חושיים הנ"ל הגרועים מחוש הדיבור אינו נמצא בהם אע"פ שנמצאים ג"כ בהמות מכש"כ חוש הדבר שאינו נמצא רק באדם שלא יהי' בהם זולתי אם יהי' לפי שעה כנ"ל. וא"כ הביטו וראו גודל חסרון דעתיכם וז"ש' ועבדתם שם וכו' ובקשתם וכו' השכינה ההולכת עמהם בגלות הנקראת ה' אלקיך ולא אלקינו כנודע לא תתגלה לכם גילוי גמור על עוצם חטאתכם האמנם מנהיג אתכם בהסתר ובהעלם גמור ואמנם אם תשובו בתשובה ותבקשוהו וודאי הוא כי מצאת כי הרי עמכם הוא שרוי כנ"ל אבל בתנאי אשר תדרשנו בכל לבבך וכו' וזהו להיותו בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל כי אז בתשובה מועטת הי' מספיק להעמידכ' בה עמכם שם. ובכל דבריו הודיענו מ"ש יחזקאל הנביא בחימה שפוכה אמלוך עליכם כי אף גם בהיותכם בארצות אויביכם תחת שבעי' שר' הנקראי' אלהי' אחרי' גם שם ה' אלקיכ' הוא ותחת רשותו וממשלתו אתם, ובאומרו תחלה זבקשתם לשון רבים ואח"כ אלקיך לשון יחיד רמז כי אף אם כולכם מבקשים אותו איננו נדרש אלא לסיבת הפרטי היחיד המיוחד שבהם וז"ש ומצאת וכו' ג"כ לשון יחיד גם רמז שלא יצטרך שכל עדת ישראל ישובו בתשובה לגמרי כי זהו מן הנמנע אמנם בחי' הבקשה והדרשה צריך אשר כולם יבקשוהו אבל הדרישה בכל לב תספיק ליחידים השרידים אשר ה' קורא. וז"ש כי תדרשנו בלשין יחיד. ואז בזכות היחיד ההוא יהי' נדרש לכולכם. כי עיקר השראתו אינה אלא עליו. וז"ש ג"כ את ה' אלקיך בלשון יחיד. גם רמוז אל כנ"ל כי לא היי' אלקיכ' דרך כללות כיון שיש בכם צדיקים אמנם הוא אלקיך פרטי לכל יחיד ויחיד אף אם אין היחיד ההוא נוהג כשורה כמ"ש אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם:בצר וכו' בספר הזוהר נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע חד אמר דעד כל לווטייא יעדון על ישראל לא ייתא משיחא וחד אמר כיון שנתקיימו כל הקללות ביחידים אתחשב כאלו כל ישראל עדו עליהון כולהון וצריך לתקן וליישב הפסוק הזה כפי דעת שניהם והנה כפי הדעת הראשון נאמר כי לכך בפסוק הקודם אמר ובקשתם לשון רבים וזה כולו בלשון יחיד ואף כי גם סיום הפסוק הראשון סיים בלשון יחיד כבר יישבנוהו למעלה. והענין כי כאשר כל ישראל יבקשו את ה' בתשובה אע"פ שלא תהי' גמורה אלא ליחידים כמ"ש כי תדרשנו וכו' לא יצטרך לשיתקיימו בהם כל התוכחות האמנם כאשר אין התשובה כוללת לכל עדת ישראל אלא ליחידים בלבד אז יצטרכו ד' דברים, הא' בצר לך ומצאוך כל הדברים כולן והב' כי גם התשובה תהי' גמורה כמ"ש ושבת עד ה' וכו' כלומר תשובה שאין בה רמאות כלל אלא תיכף תתחברו על ידה ותגיעו עד כסא הכבוד כמשז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וגם זה לא תספיק אלא אף גם החדש מעשים טובים ושמעת בקולו מה שלא נזכר למיל בפסוק הקודם וגם תנאי ד' והוא כי צריך שיעבור הזמן הקצוב וז"ש באחרית הימים וכמשז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה. וכפי הדעת השני נפרש כך ובקשתם וכו' ועי"כ ומצאת וכו' וא"ת והרי צריך שיקיימו כל התוכחות לז"א בצר לך לשון יחיד כלומר מכיון שלאיזה יחיד פרטי נתקיימה בו קללה אחת הרי כאלו נתקיימה בכל ישראל. ולא יצטרך שכל ישראל יחד יצטרכו להיות נמצא בכולן כל הקללות בכללות' חס ושלום:או יפורש באופן על כי הנה אמר ובקשת' ומצאת וכו' והנה אם לא יבקשו לא יגאלו ח"ו והרי נשבע ה' לאבות שיגאלם פעם שלישית כנודע לז"א בצר לך וכו' ירצה אם יזדמן שלא תרצו לבקש את ה' בתשובה אל תחשבו שמוכרח אני לגאליכם כנ"ל בלי תשובה גם אל תחשבו שאם לא תשובו שלא אגאל אתכה ח"ו כי אינו כן כי שני הדברים יקויימו תשובה וגאולה הא כיצד מעמיד אני עליכ' מלך שגזירותיו קשים מן המן ואתם שבים ואח"כ אגאל אתכה כמשז"ל וז"ש בצר לך וכו' על ידי אותו המלך שגזרותיו קשים מהמן כי על ידי כך ומצאוך כל הדברים כולן מה שאין כן אפי' כהמן ואז ושבת וכו', ובכלל דבריו השמיענו כי כל זמן שלא הגיע הקץ יצפה ה' אל תשובתם ולא ימהר להביא עליכם המלך הנ"ל אעפ"י שהי' בזה קצת תועלת שהי' מחיש ומקדים את הגאולה. האמנם ימתין עד אחרית הימים כי אז עת קץ ואז אם לא ישובו יקים להם את המלך הנ"ל כדי שלא יתבטל שבועתו כנ"ל וז"ש באחרית הימים. כי אל וכו' נתן סיבה אל האמור למה יצטרך להעמיד להם מלך וכו' ולהטיב להם בעל כרחם לז"א הנה השי"ת נקרא אל שהוא מדת החסד כנודע העושה חסד אפי' לשאינן ראויים גם מצד ת"ת הנקרא שם הוי"ה הוא רחום מדת הרחמים המכריע בין החסד והגבורה ונמצא כי אעפ"י שהגבורה נקרא אלהיך הוא שם אלקים מדת הדין ירצה להענישם הוא יחיד בטל בין שתי המדות החסדהנקרא אל והרחמים הנקרא ה' ושניהן גוברין על אלהיך מדת הדין ומפני כך לא ירפך וכו', ירצה כי מה שהי' הדין נותן הי' א' משני אופנים או שיאמר כיון שאני מבקש להטיב להם ולא ירצו א"כ ארפם ואעזבם ללכת להיות כעם הארץ כמ"ש והעולה על רוחכם לאמר היה נהי' כגויי הארץ וכו' או שיאמר מכיון שעזבו תורתי אשחיתם ואכלם מן העולם ח"ו ואמנם לסיבה הנ"ל כי אל רחום וכו' לכן לא יעשה אחד משני אופנים אלא אמנם לא ירפך כאופן הראשון ולא ישחיתך כאופן השני, עוד יש סיבה שנית כי זולת היותו רחום כנ"ל הנה גם הוא מוכרח לעשות כך יען כי אינו מן הראוי שישכח הברית והשבועה אשר נשבע לאבותיך אשר לא היתה על תנאי כענין שבועתו שנשבע לדוד כמ"ש נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה וכו' בתנאי אם ישמרו בניך בריתי וכו' אבל שבועה זאת סתם היא בין שיהיו זכאים או חייבים ומכח שני סבות אלו יהי' מוכרח להעמיד להם מלך שגזרותיו קשים ועי"כ ישובו בתשובה ויגאלם כנ"ל:את הדברים האלה דיבר וכו'. אין ספק כי כל זה הי' במתן תורה בלוחות ראשונות. כי השניות נזכר ענינם בפרשת עקב וגם כי לא דבר ה' עמהם רק פעם אחת בלבד והיא הראשונה והנה מצאנו ראינו שינוי גדול באלו העשר דברות הנ"ל כאן לאותן שבפרשת יתרו כנודע ואם הם הם עצמן איך יש בהם שינוי הזה. ולכן הוצרך לתרץ משה עצמו ואמר את הדברים וכו' ירצה אעפ"י שהדברים האלה משתנים דע לך כי אלו עצמם הכתובות בלוחות שניות הן עצמם הדברים אשר דבר ה' במתן תורה והענין כי השינוי הי' בענין הכתיבה כי באלו זכור ובאלו שמור וכיוצא באלו השינוי' האמנם ענין הדיבור לא הי' רק פעם אחד בלבד והי' ביום שבועות אמנם כי הענין הי' כך כי שני השינוים נאמרו אז וכמשז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ולא אמרו שנכתב אלא נאמרו חבל בכתובה הי' שינוי מן הראשונות אל השניות. וז"ש את הדברים האלה עצמן כמו שהן באלו השינוים דבר ה' אל כל קהלכם בפעם אחד כנ"ל, עוד היתה כוונת משה ט"ה לאמר להם כי לא יחשוב שום אדם כי ח"ו משה אמרם ואף אם הי' ע"י אותות ומופתים אפשר שבחכמות כשפים או השבעות הי' מראה אותם האותות אבל הוא הוא המדברם ודעו כי לא כך הוא כי הנה שאר כל התורה כולה דבר ה' אלי ואני אומרה אליכם אבל אלו העשר דברות הוא בעצמו מפיו דבר אל כל קהלכם פה אל פה ולא באמצעותי כשאר כל התורה. והראי' לזה כי הוא ית' המדבר ולא אני. כי הנה הדיבור הי' יוצא מתוך האש וכו' ירצה כי הנה כל הדברים הנעשים ע"י חכמת טבע או כשוף או השבעות כל אשר יוכל למעט הטורח ימעט ויסתפק בהכרחי וזה כי הי' אפשר שהענן וערפל שהם חושך ולא אש שורף יתחבא משה בתוכו ומרחוק אליהם יסובב האש ולא ישרוף משה אבל להניח האש בפנים והענן והערפל סביב האש והקול יוצא מתוך האש ממש זה יורה שאין כח הזה אלא בהשי"ת לבדו. שנית כי הי' קול גדול שאין לו קץ כמשז"ל שהי' נשמע בכל העולם כולו עוד שלישית כי ולא יסף כמו שפירש רש"י בשם התרגום ולא פסק כי אין יכולת בשום נברא לדבר כך. עוד ראי' כי ויכתבם וכו' וכל מעשה הכשפי' אינ' אלא לפי שעה וזה זולת הדבור גם הכתיבה היתה מעשה אלקים כמ"ש והמכתב מכתב אלקים והענין כי האבנים ההם סנפרינון הי' שאין כח בשום נברא לחקוק אותם ומה גם כי מעשה נסים הי'. כמשז"ל מ"ם וסמך שבלוחות בנס הי' עומדין וגם הלוחות עצמן נא פשוטות הי' שכתוב בהם פסל לך מתוך מחצב אהלו רק של השי"ת כמש"ל והלוחות מעשה אלקים המה וז"ש ויתנם ה' אלי לא כשניות שאני נחתים לו והוא כתבם. וא"ת שע"י אומנים רבים הי' יכולים להעשות בזמן רב. הרי בהר הי' ושם לא סנפרינון ולא זמן רב הי' ומי הביא שם כלי אומנות אלא וודאי כי כשזה מעשה אלהים המה:ויהי וכו'. כל ויהי לשון צער הוא ויובן במה ששינה ואמר מתוך החושך ובפסוק הקודם אמר מתוך האש ענן וערפל והענין כי מהראוי הי' שלא יהיו שם כי אם אש לבדו. כי הוא יותר כבוד ויותר גס. אבל ענן וערפל שהה חושך המורי' על הסתר פנים ושורש מה של דין שמש' הקליפה שואבת כנודע למה שמשו שם אין זה כי אם שעדיין לא נתבטלה לגמרי זוהמת הנחש מישראל. וז"א ויהי כאשר ראיתי שהקול נשמע מתיך החושך שהם הענן והערפל עם היות שההר כולו בעצמו בוער בפנים באש למה זה סבבו הענן וערפל את האש הגדולה ההיא לשיוצא הקול מתוכ' ואז ותקרבון אלי כולכ' ותאמרו וכו'. ולהבין זה צריך להעיר כי דבור זם תפל מבלי מלח כי בהר הודו בפיה' היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האד' וחי ואיך חזרו ואמרו ועתה למה נמות ומי אמר להם שימותו. גם מלת ועתה היא מיותר, והענין כי הנה התורה נקראת עץ חיים וכמשז"ל חרות על הלוחות חירות ממלאך המות כי פסקה זוהמתם וכראותם את קול דברות התורה יוצא גם מתוך החושך אמרו הנה נראה כי עדיין לא פסקה זוהמתינו לגמרי כנודע כי החושך שורש המות כמשז"ל וחושך על פני תהום זה מלאך המות דאחשיך אפיהון דברייתא. ואמנם היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וא"כ ועתה ר"ל אחר שזכינו למדרגה זו ששמענו קולו שהיא נקרא' עץ חיים וראוי אל האדם השומעו שיחי' לעולם וא"כ למה נמות. עוד כלל ועיקר ועל מה זה נשמע הקול מתוך החושך ואין הדבר כפשוטו ועתה למה נמות אם נשמע עוד את קול השי"ת רק שבקשו שתבולע המות לצאת מן העולם. וא"ת כי הנה אדם אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ומוכרח שימות לכפר עונותיו כנודע זה אינו כי הרי יותר טוב הי' לנו לשתחכלנו האש הגדולה הזאת של השכינה הנקראת אש אוכלת ונמות עתה בנשיקה ולא נמות אח"כ בטומאה ע"י מלאך המות:או אפשר כי תאכלנו האש הגדולה וכו' ירצה הנה יודעים אנו בבירור שלא נמות ע"י מלאך המות כמ"ש חרות חירות ממלאך המות האמנ' מה שאנו מסתפקים יען ראינו את הקול מתוך החושך כי על הפחות נמות מיתת נשיקה כי תאכלנו האש הגדולה וכו' כנודט בספר הזוהר כי נשמות הצדיקים המתים בנשיקה הם מאכל השכינה הנקרא' אש אוכלת. והבן זה וז"ש כי תאכלנו האש וכו' ואפי' מיתה למה נמות באופן זה כי תאכלנו וכו' ואפי' כך אין אנו רוצים כלל רק שנהי' חיים וקיימים עד העולם כנ"ל. כי הרי אמרת חירות ממלאך המות כנראה אבל לא חירות לגמרי ממיתת נשיקה ג"כ. ולכן אנו אומרים למה נמות כלל. וא"ת על הפחות מוכרח שתמותו מיתת נשיקה לכפר עליכם כנ"ל כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הנה אינו כן כי הרי עתה כבר פסקה זוהמתן ואין אנו צריכין למיתת נשיקה כי אם תאמר שאולי יוספים אנחנו להמשיך הזוהמא עלינו כמתחלה באופן שנצטרך בהכרח שישתברו הלוחות הראשונות ונצטרך לשמוע עוד קול ה' אלקינו בלוחות השניות פשיטא שאז ומתנו מיתה טבעית ע"י מלאך המות ולא בנשיקה ואם לא נוסיף כלל לא נמות אפי' בנשיקה:ובזה יובן אומרו לשמוע ולא אומר שמוע כי אז הי' מובן אם נוסיף להיותינו שומעים ואין זו כוונתם כי אם יוספים לחטוא כי ע"י כך יצטרך לשמוע עוד שנית קול ה' בלוחות שניות וזה ג"כ אומרו ועתה כלומ' כבר פסקה זוהמתינו לגמרי מכיון שראינו שדבר עמנו אלקים ונשארנו חיים זה אי אפשר לולא שפסקה הזוהמא א"כ למה נמות אפי' מיתת נשיקה והיא כי תאכלנו וכו'. וא"ת שנוסיף לחטוא הנה אז ומתנו מיתה סתמא שהיא ע"י מלאך המות. וא"כ ענין החושך הנ"ל אינו הוראה על מיתת נשיקה רק מיתה טבעית ע"י מלאך המות וזה כי מוכרח הוא אשר תוסיפו לחטוא כי אדה אין צדיק בארץ וכו'. הנה גם זה אינו כי מי כל בשר וכו' ירצה אנו נשארנו בשר ממש לא היינו יכולים לשמוע קול אלקים חיים כנודע מענין חטא אדם את קונך שמעתי. וכו' ואז נגזר עליהם כתנות עור ובשר שהוא בחינת הגוף החומרי הזה אשר לא הי' בו מתחלה קודש שחטא. כנודע מספר הזוהר פרשת ויקהל. ועתה שפסקה זוהמתנו על הר סיני נזדכך הבשר הזם שלנו ונתהפך לרוחני ועי"כ יכולנו להתקיים לשמוע קול אלקים חיים האמנם אם היינו בשר ממש הי' נמנע כנ"ל וא"כ אשר נהפכנו רוחניים בלתי בשר כענין אליהו ז"ל בעליתו בסערה השמים כנזכר בספר הזוהר ונשאר חי לעולם. א"כ אין עוד פחד שנחטא עוד וא"כ למה נמות כי הרי כך נראה ממה שראינו את החושך כנ"ל:קרב וכו' הנה אעפ"י שכל ישראל נזדכך חומרם אין הזיכוך שוה כי משה התחיל להזדכך מיום שנולד ותרא אותו כי טוב הוא כנודע. ואח"כ כנאמר לו של נעליך מעל רגליך וכו' כנזכר בספר הזוהר והתיקונין שמדבר על הגוף. ואח"כ הוסיף בהר סיני ולא כן ישראל ובהכרח שאין מדרגתינו שווה אניך והאמנם השינוי הוא בענין הזה כי אתה שנזדכך גופך לגמרי קרב אתה ושמע את כל וכו'. ואמר לעתיד תמיד לעולם. משא"כ אנחנו שדי לנו מה ששמענו במקרה פעם הזאת פנים בפנים ולא אנחנו ראויים כמוך לשומעו תמיד ולכן מכאן ולהלאה קרב אתה וכו' ואת תדבר אלינו ותראה כי תיכף ושמענו ועשינו ולא נחטא עוד כלל ונמצא כי לא אמרו קרב אתה ושמע וכו' מיראתם פן ימותו רק כי הי' פשוט להם שלא הי' ראויים לשמוע תמיד כענין משה. ובכל הנ"ל נסתלקה המבוכה הגדולה של הפשטים איך יעלה בדעת שהי' הקב"ה חפץ להשמיעם קולו והם מנעו הטוב מהם ויראתם פן ימותו. ואמנם לא כך הוא רק יודעים הי' שהדבר נמנע להם להיותם במדרגת משה רבינו עליו השלום כנ"ל, אז וישמע ה' וכו' כלומר כי הדיבור ההוא לא הי' מיראתם פן ימותו רק ביודעם מדרגת משה כנ"ל וז"א בדברם אלי כלומר במה שנוגע לי כבודי וזהו ג"כ אומרו אשר ידברו אליך כלומר הנוגע לכבודך ויאמר הטיבו כל אשר דיברו מלת כל ירמוז כי בין מה שאמרו שלא היו רוצין למות. עוד כלל אפי' ע"י נשיקה ובין מ"ש שלא יחטאו עוד כמ"ש ושמענו ועשינו הטיבו בכל זה אשר דברו וגם אני אעשה זאת להם אם יקיימו היוצא מפיהם ושמענו ועשינו ולא יחטאו עוד. האמנם מי יתן והי' לבבם זה וכו' ולא יחטאו עוד כל הימים הם שיתא אלפי שני הוי עלמא כנגד ששת ימי בראשית אשר הדברות למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך שעניניו היא שיתארכו ימיהם ולא ימותו כלל. וזו היא הטובה האמיתית הנמשכת להם עד עולם. אבל מפחד אני שיחזרו לחטוא בעגל ואז אפי' מיתה טבעית ע"י מלאך המות ימותו והרי אני אומר לך שלא יתקיימו דבריהם ונמצא כי הטיבו כל אשר דיברו בדיבור אך לא יקיימו במעשה וז"ש הטיבו כל אשר דברו דווקא אך לא במעשה. ולכן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ירצה עדיין אינם ראויים לשיחיו לעולם. כי מוכרחים הם לחטוא כי יודע אני שעתידין לעשות העגל ולכן שובו לכם לאהליכם אין אהלו אלא אשתו לנהיג דרך ארץ פריה ורביה כמשז"ל שכאן הותרו בפריה ורביה כי הם צריכים למות ואי אפשר שיהיו קיימים באיש. וע"כ על הפחות יהי' קיימים במין לפרות ולרבות. אבל ואתה פה עמוד עמדי וכו' הבטיחו כי הוא לא ימות כמותם ע"י מלאך המות אלא בנשיקה עפ"י ה' ולא נקרא מת כי חי וקיים הוא באיש ולכן אינך צריך לפרות ולרבות ולכן עמוד עמדי ויאסר עליך פריה ורביה כי הרי תעמוד עמדי ממש ירמוז לו ענין מיתת הנשיקה והבן זה:וכנגד השאלה השנית והיא קרב אתם ושמע וכו'. כך אעשה ואדברה אליך ועשו בארץ וכו'. כמו שהבטיחו ואמרו ושמענו ועשינו האמנם לא כמו שחשבו הם באומרם ועשינו שלא יחטאו עוד ועי"כ יזכו להיות חיים וקיימים הם ובניהם יחד לעולם כנ"ל על למען ייטב להם וכו' האמנם יעשו בארץ התחתונה הזו אותה אשר אני נותנה להם לא במתנה להם לעולם רק לרשתה להורישה בתורת ירושה בנים מאבות כי המיתם לא תפסק מהם כי ידעתי כי סופם לחטוא:ושמרתם וכו' ע"כ דברי הרב מכאן ואילך דברי התלמיד. הוא משה רבינו ע"ה אשר אחר שסיים דבר שליחותו ית' לך אמור להם וכו'. כמשז"ל כי לא הוצרכה התורה להגיד בכל מצוה ומצוה שהי' משה חוזר ואומרה לישראל ואחר שסיים שלחותו אמר להם כמייעץ אותם מדעתו ושמרתם לעשות וכו' פה הודיע ענין נפלא שבאר הרמב"ם ז"ל וזולתו כי אין ידיעתו ית' מכרחת ויש כח בבחירת האדם לבחור בטוב או ברע ח"ו וז"ש ושמרתם וכו' כי עם היות כפי הנראה מדבריו ית' שיודע אלקים שעתידין אתם לחטוא אין ידיעתו מכרחת והבחירה בידכם ניתנה ולכן ושמרתם שמירה חזקה וגדולה באופן שתבואו לעשות וכו' ולא תסורו ימין ושמאל וכו' ועי"כ אפשר כי תחיון וטוב לכם לא שתמותו ויהי' הטוב לבניכם אלא לכם ממש כי תהי' חיים וקיימים גם אתם גם הם כמ"ש אח"כ אתה ובנך ובן בנך וכו' כל ימי חייך להביא לימות המשיח כמשז"ל במקום אחר כיוצא בזה ולמען יאריכון ימיך בגוף ונפש קיים לנצח ולא תמותו ומכיון שידעתם שגלוי לפניו ית' שתחטאו ראוי שתזהרו להשמר מאוד מאוד כנ"ל:ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים וכו'. נתבאר בספר החכמות כי הרוצה לעמוד על אמיתתן של דברי' יכול לדעת אותם על ידי ג' בחינות כמו שיתבאר:ואמר משה לישראל כי ראוי להם שיתקיימו בקבלת התורה מכח שלש בחינות אלו. הא' ראה למדתי אתכם וכו' אתם מחוייבים מכח האמונה וז"ש כאשר ציווני ה' אלקי הב' מדרך חקירת השכל וז"ש ושמרת' ועשית' וביאר הטעם כי הנה בדרך החקירה תוכלו לדעת זה כי הלא היא חכמתכ' ובינתכ' וכו' וכולם מודים ואומרים רק עם חכם ונבון וכו'. ואין חכמה כחכמתכם ואיך יאמרו זה אם לא מצד החקירה המכרחת הענינים. הג' מדרך הנסיון וז"ש טעם שלישי כי מי גוי גדול וכו' ואין נסיון גדול מזה כי להיותכם מקיימים מצוותיו עונה אתכם בכל קראיכם אליו:סליק פרשת ואתחנן: