ספר עץ הדעת טוב· רבי חיים ויטאל
ספר עץ הדעת טוב - פרשת כי תצא
כי תצא למלחמה על אויבך וכו' יש להקשות כי אומרו למלחמה נראה מלחמה הידועה שהיא של חובה ואינו כן כי במלחמת הרשות הכתוב מדבר וא"כ הל"ל כי תצא להלחם, ב' מה צורך להזכיר היציאה והל"ל כי תלחם, ג' אומרו על אויבך מיותר כי אין נלחם על אהוביו והל"ל ע"ד שנאמר למעלה כי תקרב אל עיר להלחם או אל עם להלחם עליה, ד' כי נכנס בלשון רבים על אויבך וסיים בלשון יחיד ונתנו שביו, ה' דהל"ל ושבית אותם מאי שביו ורז"ל פירש לרבות כנענים שבתוכם, וא"ו מלת בשביה מיותר דהל"ל יראית שם, ז' דאין דרך הכתוב להודיע סיבת חשק האדם באשה מה הוא ובפרט כי הדין הוא וחשקת אעפ"י שאינה יפה וא"כ הל"ל וראית אשה וחשקת בה ומאי אשת יפת תואר, ח' אמאי נקט יפת תואר ולא אמר יפת מראה כנזכר גבי רחל, ט' מהיכן למדו רז"ל דביאה ראשונה מותרת ולא נזכרה בכתוב עד אחר כל המעשים ואח"כ תבא אליה ובעלתה ואם הוא במ"ש ולקחת לך לאשה אין הדבר כן כי אין ביאתו הראשונה מספקות לליקוחין עד יחזור לקדשה אחר כל המעשים והל"ל ובאתה אליה, והביאור יהי' במה שנודע כי במשנה תורה דרשינן סמוכים והסמיכות הוא ענין עגלה ערופה כי חידוש הוא כי מאחר שלא נודע מי הכהו מה צורך אל כפרה כמ"ש כפר לעמך ישראל וזה ע"י צורך הבאת העגלה ובת קול יוצאת ואומרת ונכפר להם הדם ואם החטא הוא שלא ליווהו ופטרוהו בלי מזון אינו כן כי הרי אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה שלא ראינוהו ופטרנוהו בלא לווייה, והענין יובן מענין הרוצח בשגגה כי גם כי האלקים אנה לידו מגלגלין חובה ע"י חייב ונתחייב בגלות ולא עוד כי גם נתלה ישיבתו בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול והסיבה היא כי הוא המקריב קרבנות התמיד המכפרים על כל ישראל ואילו הי' זכאי לגמרי לא היו אירע שפיכת דמים בימיו בשוגג כי במזיד יומת הרוצח ומכש"כ כאשר לא נודע מי הכהו שלא חל עונש גלות לכל הרוצח כי מאת ה' היתה להורות על יושבי העיר ההיא וזקנים כי אינן זכאין וכמעשה דאליהו עם ריב"ל דאשתהי אליהו ז"ל תלתא יומי לדבר עמו יען אכל ארי' לחד גברא ברחוק תלתא פרסי וע"כ הוצרכו להביא העגלה ההיא ולבקש כפרה כנ"ל והנה הודיענו הכתוב כי כאשר יעשו כך הנה ביציאתם למלחמה אף אם לא ילחמו ממש ויפלו קצתם במלחמה ינצחום ונתנו ה' אלקיך בידיך ואם לא תביאו העגלה לא די שלא ינצחו המלחמה אלא אף גם יפלו בנופלים וימותו קצתם בעון הדם הנשפך לארץ שם בלי ידיעת מי הכהו כנז' כי מדותיו ית' הם מדה כנגד מדה:או ירצה במה שהקדימו מאמר רז"ל כי במלחמת רשות הכתוב מדבר ושבית שביו כי במלחמת חובה כתיב לא תחי' כל נשמה ולכן הכתוב נתן בהם סימנין להודיע זה, הא' באומרו כי תצא דמשמע שכבר נכבשה הארץ ונתיישבת בה ואתה עתה יוצא להלחם מלחמת רשות באדום ומואב ועמון וכיוצא משא"כ במלחמת חובה שאז הי' צריך הכתוב לכתוב כי תבא למלחמה ולא כי תצא, והסימן הב' באומרו למלחמה כלומר כי כבר אדום ומואב וכו' הקדימו ובאו עליך למלחמה זאתה צריך לצאת טתה עליהם בסיבה של המלחמ' שהכינו עליך משא"כ במלחמת חובה כי לא הקדימו הכנענים מלחמה עליהם ואדרבה ישראל באים להלחם עליהם בעל כרחם שלא ברצונם, והסימן הג' באומרו על אויביך הם אדום ומואב וכו' אויבי ישראל המבקשים להלחם עמכם מפני איבה משא"כ הכנענים כי אדרבה ישראל הם הבאים להקים איבה ושנאה עליהם שלא כרצונם אף אם ישלימו יהרגום כמ"ש לא תחיה כל נשמה ולא עוד כי גם מימי קדם קבלו את אברהם ולוט בן אחיו והניחום לבחור את הארץ אם השמאל ואימינה אם הימין ואשמאילה גם המליכו את אברהם למלך עליהם כמשז"ל על עמק השוה הוא עמק המלך גם את יצחק כרתו אתו ברית כמלך אם תעשה אתנו רעה וכו' ודוק ותשכח בכל ספר אלה הדברים כי בכל מלחמות הרשו' הזכיר אויביך ולא בשום מלחמה של חובה:ובזה יתורץ ג"כ אומרו ושבית שביו והענין כי ג' מלחמות הם הא' מלחמת חובה בה כתיב לא תחיה כל נשמה בין השלימו בין לא השלימו בין זכרים בין נקבות מלחמת רשות אם השלימו והיו לך למס זכרים ונקבות ועבדוך מלחמת רשות אם לא השלימו והכית את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף החייה אותם לעבדים, וז"ש כי תצא למלחמה זו מלחמת הרשות כנ"ל וגם זה אינו אלא כאשר הוא על אויביך שהם אותם אשר לא השלימו אז ושבית שביו הם הנשים והטף שאין בידם למחות בבעליהן ואינן חייבין מיתה רק שביה כי יהיו לך לעבדים ואומרו שביו חוזר אל האויב הנז' והזכיר את הנשים והטף בלשון שבי לרמוז אל הטעם הנ"ל כי שבוייה הם ביד הזכרים ואין בידם למחות, או אפשר מלת שביו כינוי אל השלל והמלקוח כי כל ממון שבעולם נקרא שבוי ביד אותו אשר בידו והענין כי ג' חלוקות הם ב' במלחמת חובה כי יריחו עיר הראשונה נאסר ממונה ומלקוחה בהנאה ושאר כל הארצות הותר ממונם וא' במלחמת הרשות והוא כי בין השלימו או לא השלימו ממונם מותר כל דבר בטעמו כי אם השלימו הנה נצטוו להניחם חיים ואסור להורגם וא"כ ראוי להם שיתנו ממונם בפדיון נפשם ואם לא השלימו ורצו לעבוד עבודה זרה חייב להורגם וגם ממונם מותר מפני שלא קבלו עליהם שבע מצות בני נח כמשז"ל על ראה וייתר גויים התיר ממונם לישראל על שלא קבלו שבט מצות ב"נ, וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך שהוא כשלא השלימו כנז' ואז ונתנו ה' אלקיך בידך להורגם בידים אבל הממון מותר לך ושבית שביו כנ"ל ולא נאמר בזה גזל הגוי אסור וכמ"ש שם ואכלת את שלל אויביך וזה לסיבה הנז':או ירצה במה שנודע כי אין אומה נופלת עד שתפיל שרה תחלה. כמ"ש ופקדת על צבא המרום במרום ואח"כ ועל מלכי האדמה באדמה. ואם לא כן אין כח ביד ישראל להרוג מלכי כנען עד שנפלו שריהם במרום וכמשז"ל על ראה החילותי תת לפניך וכו' מלמד שהראהו שר של אמורים כפות לפניהם וכו', ואמנם יתכן יהיו בהם שתי סברות הא' מכחשת ענין זה כי בכח יגבר איש ואומה על חבירתה ולא בשמים היא והב' כי גם שיודו כי השר נופל למעלה על ידי השי"ת אמנם בארץ הנה לגבורים המלחמה והם המנצחים יען אינם גבורים כמותם לכן רצה השי"ת להכחיש את ישראל ולהודיעה כי גם שתי המלחמות העליונה והתחתונה הכל בידי שמים ולא בחרבם ירשו ארץ. ומכש"כ שרי המרום במרום, וז"ש כי תצא למלחמה כי אין בידך זולת היציאה כי המלחמה עצמה להשי"ת היא כנ"ל וז"א למלחמה כלומר כי אחר המלחמה הידועה הקודמת במרום להפיל השר כנ"ל אז אתה יוצא על אויביך הם שנים העליון והתחתון ואז ונתנו ה' אלקיך את השר שלהם בידך כמ"ש ראה החילותי תת לפניך וכו' וגם האומה התחתונה לא בידיך הם ורק ושבית שביו של השר הנ"ל כי כבר היו שבויים בידו ובנפול הוא יפלו הם מאליהם כי לא גבורים הם עושי המלחמה רק כשבויים חלשי כח כי השר שלהם אשר הי' ממשיך להם כח עליון נפל ונפלו גם הם וא"כ הכל בידי שמים ואתה לא עשית מאומה כי קימחא טחינא טחנת כי בנפול השר הנה אומתו שהיו עבדים לו תמשיכם אליך בנחת שלא ע"י מלחמה כלל. וא"ת איך השי"ת יפיל השרים העליונים הרוחניים בעבוריכם לז"א ונתנו ה' אלקיך בידיך כלומר הנה בהנחל עליון גוים תחת השבעים שרים הנקראים אלקי העמים כנודע והשי"ת לקח לנחלתו ישראל עמו ומכיון שהוא ית' אלקיך ביחוד שליט עליך ובחר בך מכל העמים כאשר תהי' זכאי ועושה רצון קונך יכניע את אלהי העמים כי ה' אלקיך הוא אלהי אותם האלהים ואדון על אותם האדונים ושליט עליהם להכניעם וז"ש שם הויה כי הוא בפרטות שליט על ישראל ואלהיו כמו שנתבאר על כי חלק ה' עמו ועל כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכו' משא"כ במלחמות השבעים אומות זו בזו כי אין שר אומה אחת יכול להפיל שר אומה אחרח עד יעמדו שניהם לדין לפניו ית' כנזכר בספר דניאל והנה שר מלכות פרס בא וכו' כי בידו לגדל ולחזק לאשר יחפוץ:או מלת שביו יחזור אל השי"ת הנז' באומרו ונתנו ה' אלקיך בידיך. והענין כי שמא תאמר כל שבעים אומות הם ברואיו ית' ורחמיו עליהם וכאשר יפיל השי"ת לאלהי איזה שר של איזה אומה יקח אח"כ את האומה נחלקו עם ישראל ולא ימסרם בידינו לז"א דע כי אחר יתן השי"ת את השר בידיך אח"כ ושבית אתה את האומה שלו כי שביו הם של השי"ת ששבאם מידי השר ההוא יעבדים שבויים הה בידו עתה ומסרם בידיך ושבית את שביו הנז' של השי"ת ואל תירא כי יקחם לנחלתו גם הם כמוך כי שביו הם ולא עמו ונחלתו ח"ו כי מאס בהם מזמן דור הפלגה בהנחל עליון גוים:או ירמוז באומרו כי תצא כי אין זו הודעה של השי"ת המלחמה רק אזהרה וצווי אל היוצא למלחמה כי בצאתו יצטרך לשים בדעתו ובכוונתו כי לה' התשועה והוא הנותן לו כח לעשות חיל ואם ככה אתה עושה כאשר תצא למלחמה שתחשוב כי אין בידך זולת היציאה לא המלחמה עצמה כנ"ל אז ונתנו בידך וזה לסיבת היותו ה' אלקיך משרה שכינתו עליך בזכות בטחונך בו כנז' לכן יתן את השר בידיך וגם אח"כ ושבית שביו של השי"ת כי הוא אשר שבאם מיד השר שלהם ואת קמחא עחינא טחנת כנז' ומלת שביו חוזר אל השי"ת, וראית וכו' בא לתרץ קושיא גדולה בזה איך יתיר להם השי"ת ביאת יפת תואר גויה בהכרח כי הוא עון פלילי. ואף אם רז"ל השיבו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר אינו טעם מספיק כי הרי גם בישראלית פנויה ארז"ל ימות ואל ידבר עמה מאחורי הגדר דיבור הקל שאין בו שום איסור כלל מן התורה והנה הוא בסכנות נפשות הדוחה שבת החמורה וכמשז"ל בלשונם ימות ואל ידבר וכו'. ואין יצה"ר גדול מאותו אשר גרם לחשוק בה והביאו לידי סכ"נ לז"א וראית בשביה ירצה כי איסור ולא תתחתן בם הוא כי יסיר את בנך מאחרי בהיותה היא במעלתה ואתה במעלתך אבל בזה שהיא נכנעת ושבוייה בידך ואדרבה השי"ת נתנך עליון עליה איך תסיר את בניך מאחרי השי"ת לעבוד את אלהי האומה ההיא שלא הצילה מידך ואדרבה כיון שהיא שבויה בידך ראוי להתיר לך ביאתה אולי עי"כ תתפתה לחזור גיורת באמור אליה כי תקחנה לך לאשה גברת בביתך וז"ש ולקחת לך לאשה ע"ש העתיד לא בפועל עתה עד אחר כל המעשים כנודע:או יתן טעם אחר והוא במה שקדם ונתנו ה' אלקיך בידיך כי יצאתה מידי טומאת גוית כיון שהי"ת עצמו נתנהו לך בידיך והכניסו תחת כנפי השכינה והרי היא קנוי' לך קנין הגוף כשאר כל השלל והמטלטלין וז"ש ושבית שביו שהם השלל והמלקוח של האומה ההיא וראית בכללות השביה ההיא אשת יפת תואר כי גם הושווית לשאר שבית הממון וקנין כספך היא ע"ד העבד הכנעני גוי גמור כאשר הכהן יקנהו קנין כספו אוכל בתרומה אשר גם הישראל הצדיק חייב עליה מיתה גם זאת כך היא ובתואנה קטנה בטענת התגברות היצה"ר כמשז"ל יספיק להתירה לביאתה הראשונה. אף אם עדיין לא נתגיירה לגמרי ע"ד האמור בקנין כספו של כהן כנז'. גם ירמוז במה שהשווה אותה לשאר השיבה והוא כי הנה מצינ'ו גם בשאר שבית הממון דברים האסורים מן התורה כגון נבלות וטריפות וכתלי דחזירי שהותר להם בעת המלחמה וטעמם הוא יען נכנסו ביד ישראל הותר להם אף שיהי' שם קצת תואנה והוא אם ירעב ולא ימצא מה יאכל כמ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' מלכים וכמו שכתב בעל ספר כסף משנה דהיינו היכא דליכא היתרא כגון אם ירעב ואין כוונתו לאמר במסוכן מחמת רעבון דהוי סכ"נ והותר אף למי שאינו בחלוצי צבא מלחמה וכמו כן ענין האשה הנה האיש ההוא במלחמה ואין שם אשתו לבא עליה ולכן התגבר היצה"ר עליו והתירו לו היפת תואר כי ירעב ע"י התגברות תאוות היצה"ר עליו ולהורו' כי לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כנ"ל לכן כתב אשת יפ"ת כי להיותה יפת תואר ובפרט בהיותך במלחמה רחוק מביתיך יתגבר יצרך עליך וע"כ וחשקת בה:וע"ד רמז ידבר בהיות האיש גדול בר עונשין בן י"ב שנה כי אז יוצא למלחמה על יצרו אויבו מלך זקן וכסיל אשר מלך עליו י"ג שנה וכמ"ש עיר קטנה וכו' ועמו שס"ה שלוחים כמנין ימי השנה כמ"ש בספר הזוהר וגם רמ"ח אחרים כמנין רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ונתנו ה' אלקיך בידיך את היצה"ר מלך אויביך ובזה נכנעו משרתיו ואז ושבית את רמ"ח אבריך ושס"ה גידך שהי' י"ג שנים שבויים תחת ידו חשבם מידו להכניעם תחת ידיך ליראת שמים, וראית בכלל השביה הנז' את הנשמה הנקראת אשת יפת תואר כמו שיתבאר כנודע כי הנפש והרוח צרורים בגוף ע"כ. משא"כ בנשמה כי כעת שיחטא האדם מסתלקת ממנו ברצונה וחפצה והנה אינה יפת מראה כי לראיית עיני האדם כעורה היא כי איננה נותנת שכר בעה"ז אמנם היא יפת תואר שהוא יופי האמיתי העקרי אבל היצה"ר הוא יפת מראה שית זונה נותנת שכר תיכף ומיד אבל הוא כעורת תואר בעלת מומין. ואין צורך טורח גדול לקנותה אף כי רבה וגדולה אמנם וחשקת בה בחשק יוכל האדם להמשיך נשמתו אליו בסוד הבא לטהר ברוחו ונפשו מסייעין אותו בנשמה כנז' בספר הזוהר פרשת נח ואז ולקחתה לאשה לך כדמיון הבעל המשתעבד למזונות אשתו כן תשתעבד לזון אותה מזון רוחני שהוא עסק התורה ומצות גם יש לה דמיון אחר כענין האשה המשרתת בעלה גה היא תשרת בכל עוז להמשיך לך חיים מלמעלה כנז' בפרקי ר' אליעזר וזהו סוד ראה חיים עם האשה אשר אהבת בסוד וחשקת בה וכו' ולהבינך רזי תורה כמ"ש ונשמת שדי תבינם והנה הנשמה עד עתה היתה חוצה לך ועתה צריך שתביאנה אל תוך ביתך היא הגוף בית מדור הנשמה. גם ירמוז אל חלל הלב בסוד בכל לבבך בשני יצריך הם שני ביתי"ן שני בתי חללי הלב לב חכם לימינו הוא היצה"ט ולב כסיל לשמאלו הוא היצה"ר והבאתס אל תוך ביתיך אל הנשמה תוך אמצעות חלל ימין של הלב כנ"ל ותגלח בראשונה' שערות הראש והצפרנים שהם המותרות שגדלו עמו בשטות מדס נידות שברחם האשה כי ע"כ הוולד יוצא שערו שלם וצפרניו גמורים וזה רמז של עזיבת החטאות אל השב בתשובה ואח"כ והסירה מכל וכל את כל עסקי חומר הגוף אף הצריכים הנקראים שמלת שביה כי הגוף שמךה ולבוש אל הנשמה והשמלה הזו הוא אשר היתה שבויה ביד היצה"ר כנ"ל וזהו והסיר' את שמלת שביה מעליה מדרגה אחר מדרגה ואז וישבה תושב גמור בביתך הנז' משא"כ תחלם כי היתה שם כאורח הולך בלתי יושב. ואחר התשובה יתמרמר ויבכה מלב ונפש ענ חטאותיו שהכעיס להקב"ה ושכינת עוזי שעליהם כתיב שמע בני מוסר אביך וכו':או ירמוז אל עזיבת תורה שבכתב ותורה שבע"פ הנקראים אביו ואמו כנודע וז"ש ובכתה את חביה ואת אמה ועיקר התשובה הזו להיותם מקובלת תהי' בחודש אלול הנק' ירח ימים הנוראים כי אז תפלתך נשמעת ושערי תשובה פתוחים כמ"ש דרשו ה' בהמצאו ובסוד אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול כי אז נהפך הקב"ה ידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה ובס"ת ד' יודין כנגד ארבעים יום שמן אלול עד יוה"כ. ואחר יום הכיפורים בא חג האסיף לאוף את הנשמה הנקרא אשתו כנ"ל ואז נקרא חג שמחתינו שמחת חתן וכלה ואז זמן הנשואין תבא אליה ותקרא בעל נשמה שליט עליה וז"ש ובעלתה וגם היא ברצונה תרצה והיתה לך לאשה כנ"ל וזה ביום שמחת תורה כי אז הש"י חתן ישראל הנקראים כלה כנודע גם האדם שואב נשמתו כמשז"ל למה נקרא שמחת בית השואבה שאז הי' שואבין רוח הקודש ירמוז אל ענין הנשמה כי זולתה לא ישיג האדם רוח הקודש, והם הז' ימי חופה הם ז' ימי סוכות מקדימין אל החופה הנעשית ביום שמחת התורה הוא הכתובה והתנאים שבין החתן והכלה הקב"ה וישראל כדרך יעקב ורחל שהקדימו ז' ימי חופתה לעבודתו בעבורה, והי' אם ח"ו תחזור לסורך ולא חפצת בה ושלחתה לנפשה ירצה אני מבקש ממך שלא תחטא במזיד ולהכעים כי עי"כ תגרום עונש לנשמה אמנם ושלחתה לנפשה ולא תשתעבדה תחת חטאותיך בשני אופנים. הא' ומכור לא תמכרנה תחת היצה"ר בכסף בשביל הנאות וכסופים ותאוות גופך והב' לא תתעמר ותשתעבד בה וזה יהי' בהיותך חוטא להכעיס כנ"ל כי די לך באשר תחטא במזיד לתיאבון בלבד כאשר לא תמצא היתר כי בזה אתה מענה אותה וז"ש תחת אשר עניתה ויספיק לה עינוי הזה ולא תגרום לה ג"כ עונש בעה"ב וזה אם תחעא להכעיס וכמשז"ל אם רואה אדם שיצה"ר מתגבר עליו ילבש שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ:או ירצה והי' וכו' במ"ש בספר הזוהר וכבר כתבנוהו למעלה כי הנשמה איננה צרורה בצרור הגוף ומסתלקת מן האדם בעת שחוטא זאומרת סורו נא מעל אהלי האנשיה הרשעחפ האלה וכו'. וז"ש והי' אם לא חפצת בה תגרום כי תשלחנה מעליך בסוד שלח תשלח את האם זו הנשמה ואת הבנים תקח לך אלו רוח ונפש האמנם שתחשוב לעכבה ולמוכרה ברשו' היצה"ר והנאותיו ומכור לא תוכל למוכרה בכסף כנ"ל גם לא תוכל לעכבה ולהתעמר בה ולהשתמש בה בזמן שאתה חוטא כי הנשמה מסתלקת מעצמה ברצונה, והטעם הוא תחת אשר עניתה ירצה הנה הנפש ניזון מן הדם החומרי כמ"ש כי הדם הוא הנפש וע"כ כתיב נפש כי תחטא גם הרוח נקרא לפעמים רוח טיווים וכמ"ש דוד ורוח נכון חדש בקרבי מכלל דאיכא רוח שקר ושניהם ניזונין ונהנים מחטאות האדם משא"כ הנשמה שכשהאדם חוטא יושבת בתענית ומתענ' ואין לה מזון כלל כי אם מן התורה והמכות ובראותה זה מוכרחת הוא להסתלק ממך וכמ"ש ושלחת לנפשה וכו' וז"ש תחת אשר עניתה:או ירמוז כי תצא וכו' כאשר האלהים אינה לידן שתעורר מחשבותך לשוב אל הש"י ותצא למלחמה הידועה האמיתית עם היצה"ר וסיעתו הנקראים אויביך באמת כי כל ישעם להפילך ברשתם אל תדאג איך תוכל להלחם עמו כי אין הקב"ה שואל מעמך כי אם שתשוב לך לצאת ולה' הישועה ונתנו בידך ואח"כ ושבית שביו של היצה"ר הם רמ"ח אבריך שהי' שבויים בידו ומאליהם יפלו שארית סייעתו הנקראים אויביך כנ"ל, ובכלל השביה הנז' וראית החומר שלך הנקרא אשת הנשמה לשרתה כנודע ולא תוהו בראה ואדרבה היא יפת תואר כמ"ש הוא עשך ויכוננך מלמד שהקב"ה ובית דינו נתייעצו על כל אבר ואבר שיהי' מתואר ביופי התיקון וזה יורה כי הקב"ה חפץ גם בחומר לתת לו חלקו ולא לענותו כדרך שהי' הלל הזקן אומר בלכתו לבית המרחץ שהי' הולך לגמול חסד עמו ומסיבה זו וחשקת בה שלא לדחותו לגמרי לא מסיבת רשע ח"ו להיותו יפה מראה לתור אחר עיניך כי אם להיותו יפה תואר ברצונו ית' וזה הותר לך לקחתה לך לאשה משרתת את בעלה הנשמה לשתוכל לעבוד את הש"י ולא להנאת העוה"ז כי אז תהי' הנשמה אשת הגוף ונגרר אחריה, ולכן והבאתה אל תוך ביתך של הנשמה כמ"ש כי הולך אדם אל בית עולמו ולא תניחנה בביתה שהיא העוה"ז גם ביתך הם בתכנ"ס ובת"מ ותדמה בעוה"ז כאורח ולא כבעל הבית ותגלח שער ראש הגוף הם השרשים חומריים שלו גם תחתוך צפרניה הם הם המותרות מתאוות העוה"ז שהם כדמיון הצפרנים ודי לך במוכרח, ואותם בגדים הצואים שהי' לה בהיותם שבויה תחת היצה"ר תסירם והסירה את שמלת שביה מעליה ע"ד הנאמר ביהושע בן יהוצדק הסירו הבגדים וכו' ואח"כ תוכל לשבת בביתך האמיתי' כי אז תלבש מחלצות הנקרא חלוקא דרבנן ותחווד' בצום ובכי על הרע הנמשך לה מסיבת היסודות החומריים אשר משם חוצבה והם אביה ואמה וז"ש ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים חודש אלול הנועד לימי תשובה טרם בא יוה הדין ראש השנה כנודע וכאשר יושלמו כל התנאים האלו תוכל אח"כ לבא אליה והשתמש עמה בדברים החומריים המוכרחים כנ"ל ותהי' אתה בעלה והיא תהי' לך לאשה ולא תתגבר עליך. והי' אם מרוב תשוקתך בתשובה יבואו ימים אשר אין לך חפץ כלל בחומר אפי' במוכרח כענין מ"ש רבינו הקדוש לא נהנתי אפי' באצבע קטנה אז ושלחתה לגמרי לסיבת נפשה המורכבת עליה כי היא החשובה ולא תחוש אליה כלל כי אדרבה החומר תחזור לשוב במדרגת נפש רוחניות ולכן הזהר ומכור לא תמכרנה ותמסרנה ביד היצה"ר עוד כבראשונה בסיבת תגבורת תאוותך בהבלי עולם החומר דז"ש בכסף מענין נכספה וגם כלתה נפשי ולא תחזור עוד להשתמש בה ולהתעמר כמתחלה בדבריה חומריים תחת אשר כבר עניתה וסגפת בתענית מכל מיני חומר וכבר נזדככה לרוחנית לא תשוב למוכרה ביד החומר כנ"ל:או ירצה וראית בשביה ירמוז כי גם כי ראוי לצאת למלחמה עם היצה"ר לא תדחהו לגמרי כי צריך הוא לפריה ורביה כאשר אירע לאנשי כנסת הגדולה שתפסו את היצה"ר ולא אשתכח ביעתא לחולה ולכן אם בשביה ההיא תראה ענין האשה לצורך פריה ורביה אשר על זה תקרא יפת תואר ולא לענין ניאוף כי זה נקרא יפת מראה ולסבת פרי' ורבי' לבד וחשקת בה לקיים המצוה הנה זה הותר לך אמנם נא יספיק בתנאי הנז' בלבד דא"כ הותרה לך הקדשה בלי קדושין וכיוצא אבל צריכין אליך תנאים רבים. הא' ענין הקדושין הנק' לקוחין וז"ש ולקחת וטוד צריך שיהי' משמען שהיא ניקחת לך לאשה ולא שהוא ניקח לה לאיש כנודע על הריני אישך אינה מקודשת וז"ש לך לאשה ואחר הקדושין צריך עוד ענין החופה להתייחד עמך אל תוך ביתך וזה שכחב והבאתה אל תוך ביתך וכו'. אמנם ענין זה החופה הוא לצורך ביאה ולכן צריך עוד שבתחלה תספור ימי שימור ובסופה וגלחה את ראשה וצפרניה כנזכר בספר הזוהר שצריכה האשה לגלח השער והצפרניים דאתרביאו בזמן ימי נדתה וליבונה ואחר טהרתה וטבילתה אא תכנס לחופה אל תוך ביתך כנז' ואז יש לה יתרון כי אם תצא מרשות אביה לענין נדר ולענין מציאתה ומעשי ידיה כי עד אז היתה בשבייה ביד אביה אם רצה למוסרה למנוול ומוכה שחין כמשז"ל ועתה תסיר את שמלת שביה מעליה ולא עוד אלא שעוד אינה רשאיה ללכת תמיד לבית אביה כנתחלה שלא ברשות בעלה, ולכן עתה בעת פרידתה מבית אביה ובכתה את אביה ואמ' ירח ימים שהם זמן ימי הנשואין כמשז"ל השוכר ביתו לנשואין אין פחות משלשים יום כדי להכין לצורך הנשואין וזמן של הנשואין ואחר ימי הנשואין כנודע וזה כדרך הנפרדין מקרוביהם לארץ אחרת כי אז בוכים זה עם זה על פרידתם כענין נעמי עם שתי כלותיה רות וערכה ותשאנה קולן ותבכינה ואחר כל התנאים הנ"ל תבא אליה ובעלתה תהי' הביאה לשם היותך בעלה ואז נגמרה לקוחיה והיתה לך לאשה גמורה לירושה ולטמא לה ולכל הדינין כנודע, והי' אם ח"ו לא חפצת בה ושנאתיה כי לא תמצא חן בעיניך אל יארע לך כענין עולי גולה בזמן מלאכי שהי' מניחין אותן עגונות ונושאות אחרות עליהם אמנם ושלחתם לנפשה בגט פטורין כמ"ש כי שנא שלח וכו' כי אולי אין זו בת זוגך לנפשך ותניחנה לילך להנשא עם נפשה בת זוגה כי לסיבה זו יש ביניכם שנאה כנודע וא"ת הרי קניתה בקדושין ובכסף והרי היא כשפחה ואמכרנה לאחר בכסף עד שירצני במעות ככל אשר אחפץ לז"א ומכור וכו' כי אעפ"י שהאשה נקנית לך בכסף אינה יוצאת בכסף בשטר גט ואינה כענין האמה העבריה והשפחה שיוצאה בכסף כעין שנקנית בכסף, גם אל תטעון באופן אחר לומר איך יתכן שהאשה אשר היתה בחקי אשלחנה להיותה לאיש אחר ועיני רואות אניחנה בביתי להתטמר בה לשמשני ולא אבא אליה כי שנאתיה לז"א לא תתעמר בה למלאכה תחת אשר עניתה מתשמיש המטה כנודע מפסוק אם תענה את בנותי כי האשה שבעלה מקיים לה שארה כסותה ועונתה גם היא תתחייב לשמשך בכל מיני דברים אשר האשה משרתת לבעלה אבל זאת לא תתעמר בה תחת אשר עניתה מעונתה כנ"ל:או ירצה ג"כ דרך רמז כי תצא וכו' בהיות היצה"ר מלך זקן וכסיל מושל על גו"פך הכלול מרמ"ח אברים הנקרא עיר קטנה ואנשים בה מעט והיו האברים כשבויים תחת ידו והי' נקראים שביו וכן להיותם נשמעים אליו הי' גופך ואבריך כאויבים לך כי אתה שהיא הנשמה בוחרת לעבוד את הש"י והם בהיפך מזה כנודע, והנה כאשר אתה הנשמה שהיא נקראת אדם תבקש לשוב אל השי"ת וזה א"א עד אשר תצא למלחמה על אויביך הם היצה"ר ואברי הגוף כי הם לא יניחוך לעבוד את קונך והנה כבר שלטו עליך ומוכרח אתה להלחם עמהם אל תירא מהה לאמר כי אתה יחיד והם הרבים ובפרט כי קדמה ממשלתו מקדם כי דע לך כי הבא לטהר מסייעין אותו ואיך יהי' זה הלא הוא ונתנו ה' אלקיך בידיך את היצה"ר עצמו אשר הוא יחיד כמוך ינתנו בידיך בלתי צורך טורח לך כלל אלא כאילו ניתן לך במתנה ואח"כ כל האברים הרבים ההם מאליך ושבית אותם אשר הם שביו של היצה"ר כנז', ובכלל דבריו ירמוז כי בשלמא אם האברים היו אנשי היצה"ר ממש אז היית יחיד והם רבים האמנם היצה"ר לבדו הוא העקרי אך האברים אעפ"י שהם אויביך עתה הוא על היותם שבויים בידו ומוכרחים במעשיהם. וכשיפול היצה"ר לבדו תיכף יבואו השבויים ההם תחת ממשלתך כי אינם בתחלה רק שביו ולא אויבים גמורים, וראית וכו' הכתוב אמר כפלח הרמון רקתך רשעים וריקנין שבך מלאים מצוות כרמון ובהכרח כי גם בהיות גופך ואבריך הנקראים נשים אל הנשמה כנודע כי החומר כדמיון אשה אל הצורה הנר' זכר ראית בשביה היא אבר אחד שקיים איזה מצוה והיתה אשת יפת תואר בעלת מצות וחשקת בה באותה מצוה ולקחתה לך לאשה קבועה תמיד במצוה ההיא בקביעות באופן והבאתם אל תוך ביתיך ופוגע בה תמיד ואל תנח ידך ממנה ותחזיק בה יותר משאר מצות כי היותך עושה מצוה ההיא אז בהיותך שבוי יורה כי מצוה זו צריכה אליך יותר מכל המצות ועליה נתגלגלת בעולם הזה ודע ואמנם כל הדעות האחרות הרעות שנהגת בך אז בתחלה תניחם ותסירם ממך אף אם אינם עבירות ממש רק דברים מותרים הרחיקם מעליך וקדש עצמך במותר לך והרחק ממך כל מותרות העוה"ז המכונים בענין וגלתה את ראשה ועשתה את צפרניה ואז תהי' בעל תשובה גמור ומובטח אתה עי"כ שלא יחזור היצה"ר לשלוט עליך כבתחילה משא"כ אם תרדוף המותרות כי וזה תמשך אל האסורים:כי תצא למלחמה וכו' הנה כוונת הכתוב לכתוב ענין מצות יפת תואר והוא מה שכתב וראית בשביה וכו' אלא שהקדים הכתוב להזהיר את האדם שלא יהי' כפוי טובה וראוי לו לשמור מצותיו ית' הזאת ולא יארע לו כענין ישראל שנאמר עליהם וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל וז"ש דע לך כי כאשר תצא למלחמה אל תתיירא מהם אף אם הם רבים מאוד ממך וז"ש אויביך כי הכל חשובים בעיניו כאיש אחד וז"ש ונתנו ה' אלקיך בידיך בלשון יחיד וכמשז"ל על כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב כי כסוס אחד נחשבין לפניו ית', ואמר עתה כי הנה אני הוא הנלחם לכם ועושה עמך כל החסד הזה בתורת מוקדם ומתיירא אני פן תשלם לי רעה תחת טובה ותחת אשר הכנטני אויביך תחתיך הנה וראית בשביה ההיא ר"ל בשביה הנ"ל אשר ה' אלקיך מסרם בידיך ובה עצמה תחטא כי כאשר תראה בה איזה אשת יפת תואר וחשקת בה ולא תשגיח אל אשר אני נתתיה בידך ואדרבה חבא לבעול בת אל נכר המשוקץ בעיני. גם ירמוז מ"ש בשביה כלומר כי להיותה יפת תואר תבא לחשיק בה ומצורף לזה היותה בשביה כי אז נתגבר יצרך בשמחה יתירה כי נצחת המלחמה ועי"כ תבא לידי חטא כמ"ש וישמן ישורון ויבעט ולכן אנכי מצוך שתכניע יצרך וגם כי הותרה לך הביאה הראשונה לא תהי' ביאה בלבד דרך זנות אמנם יהי' לשה שמים כי תתכוון לגיירה באופן שיהי' בה היתר לקוחין שהה קדושין ועי"כ תהי' לך לאשה ממש ולא ביאת זנות והפקר בהויתה עדיין טמאה גוייה בת אל נכר, והבאתה וכו' הנה כמה סבות יגרמו לך לחטוא הא' היא מלת בשביה כנז' כי להיותך אז בניצוח המלחמה יתגבר יצרך עליך הב' היותה יפת תואר ובפרט בפגיעה ראשונה שראית אותה יפתך היצה"ר וידמה בעיניך כי בעולם לא היתה אשה יפה כמוה הג' ענין שיער באשה ערוה כי בנות הגויים מקשעות עצמן בקליעת שער וגם בצביעת הצפרנים ואף אם אינם יפות נראים עצמן יפות ומכש"כ אם שניהם כאחת טובים יופי של התואר וקושט השיער הד' ענין התקשעה במלבושים הנאים ובגדי צבעונים ולד' סיבות אלו תבא לחשוק בה לבא עליה דרך זנות, ולכן תסיר ד' מכשלות אלו תחלה והבאתה אל תוך ביתיך ואז כבר רתיחת המלחמה נתקררה ממך וזה כנגד האחד ועוד כי בהיותה בתוך ביתך ולא בירכתים כמ"ש אשתך כגפן פוריה תהי' יוצא ונתקל בה נכנס ונתקל בה ויוסר ממך התלהבות יפיה והיא הסיבה הב' וכנגד הג' וגלחה את ראשה וכו' וכנגד הד' והסירה שמלת שביה מעליה ואח"כ כאשר יוסרו אלו הסבות כאשר תבא אליה יהי' בבחינת בעל ולא בעילת זנות וז"ש ובעלתה והיתה לך לאשה והי' וכו' אחר שדברה תורה כנגד יצה"ר באופן שתהי' לקיחתה דרך אישות כנ"ל ע"י הסרת הד' סיבות הנ"ל רצה עוד להראותו תקלה אחרת גדולה והיא לאותם בני אדם שממינ' חביב עליהם מנפשם והוא כי הנה ראוי לך להשגיח בדעתך כי נפש רעבה כל מר מתוק ובראותך אשה בשביה ברתיחת היצה"ר לאין סוף כנ"ל לא תחוש אל כל ההזקות שיבואו לנפשך ע"י ביאה זו וכשתנוח מרתיחת היצה"ר ירח ימים וע"י התקנות הנ"ל והבאתה אל תוך ביתך וכו' אם תתחרט בתכלית ותראה כי אשר דמית לא כך הוא ואין בה יופי כ"כ ואולי אשתך יפה ממנה ולא עוד אלא שהיא מיוחסת ובהיתר וז"ש והי' אם לא חפצת בה ותראה כי לא יפה בעיניך היא ולכן אנכי מצווך שתשים נגד פניך כי מכר לא תמכרנה בכסף ר"ל אפילו בדמים מועטים כלל גם ירמוז כי גם כי שווה כבר כסף תפסיד הכסף ההוא ועי"כ כאשר ראית בשביה האשה ההיא תחשוב בדעתך למה אפסיד כבר כסף במכירתה תמורת בא טליה פעם אחת והכל הבל ורעות רוח ועי"כ תמנע מלבא עליה אז דרך זנות כנ"ל:כי תהיינה וכו' כפי דרך רז"ל כי נסמכה פרשה זו לרמוז כי סופו לשנוא אותה וכו' אמר הנה האדם בעל שכל לא ירבה לו נשים כי אשה אחת תספיק לו לרוות צמאון תאוותו והכסיל בהתגבר יצרו עליו יקח שתי נשים ובהכרח הוא שעוד לא תהי' לו מנוחה לפי שאי אפשר ששתיהן יעלו במשקל אחד ובהכרח הוא שיאהב את הא' יותר מחברתה וז"ש כי תהיינה לאיש שתי נשים מוכרח הוא שהאחת לבד תהי' אהובה יותר והשנית תהי' שנואה בערך אהבת חברתה כי רבה היא ממנה ואז פשוט כי יחפוץ האדם שיוולדו לו בנים משתיהן אלא שיחפוץ שהבכור יוולד מן האהובה וז"ש וילדו לו בנים האהובה תחלה והשנואה אח"כ וזה כפי חפצו אבל כפי ההויה והמעשה לא כך יהי' האמנם בעת ההויה והי' בן הבכור להשנואה כי כן גזירתו י"ת כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. ומזה נמשך נזק גדול אחר והוא כי הי' וכו' כי בראות הבן הבכור כי תמורת היות מהראוי יאהבנו יותר מכל בניו ועתה רואה להיפך כי אוהב בן האהובה עה כי אינו בכור יותר ממנו הגם שהוא בכור וגם כי רואה כי שנאת אביו את אמו כי לסבתה שנאו אביו ולכן יהי' הבן הזה סורר ומורר סורר לאביו ומורר לאמו וזהו מה שחזר ופירש איננו שומע בקול אביו ואמו. אמנם ביאור המצוה בעצמה צריך לדעת כי איך יעניש הקב"ה לבן סורר ומורר על שאכל אכילה גסה וכו' כמשז"ל והנה אפי' נדנוד עבירה כל שהוא אין בזה ואיך יהי' נידון במיתה חמורה כזו. והנה במס' סנהדרין אמרו כי נדון על העתיד כי ירדה תורה לסוף דעתו וכו' שעתיד וכו' ולכן מוטב שימות זכאי וכו'. וקשה מכמה מדרשי חז"ל החולקים בדבר הזה וכענין ישמעאל שהי' עתיד להמית את ישראל בצמא בזמן החורבן ועכ"ז כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם. ודברי' אלו יוצאים מן ההיקש מן הקצה אל הקצה כי בן סורר ומורה נהרג בקום עשה במיתת ב"ד על העתיד וישמעאל החייהו המלאך באות ומופת גדול בקום עשה ולא עוד אלא שהי' עובד ע"ז כמשז"ל על ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק זו ע"ז וש"ד. משא"כ בסורר ומורה. והענין כי ישמעאל באשר הוא שם אין ראוי להענישו מן השמים על הע"ז כי היה פחות מבן עשרים שנה. ואם על העתיד ג"כ אינו הוא עצמו רק בניו וזרעו ומה שהחייהו בקום עשה הי' מפני שעתיד הי' לשוב בתשובה כמשז"ל על הקבר בשיבה טובה ועוד אחרת בזכות אברהם אביו שעליו נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראה בזכות אברהם ומכש"כ שיגן זכותו על ישמעאל בנו. אך בן סורר לא נענש על אשר הוא שם בב"ד של מעלה להיותו פחות מבן עשרי' וגם לא בב"ד של מטה כי אזהרה לזולל לא מצינו אך על העתיד נענש כי גלוי לפניו בוודאי שימות חייב ואין לו תשובה וגם אין לו זכות כאברהם שיגן עליו. אחר זה נסמך כי יהי' באיש וכו' כי גלוי לפניו ית' שאם לא ימיתהו זכאי עתיד להתחייב בחטא משפט מות ויומת. ואל תאמר כי אולי יומת במיתה יותר קלה ולמה יטנישוהו עתה בסקילה ולזה הודיט כי סופו למות בסקיל' ג"כ וז"ש אח"כ ותלית אותו על עץ וכו' ופירש כי זה שאמרתי והומת היא מיתת סקילה אשר בה יאמר ותלית אותו על עץ כמשז"ל כי כל הנסקלין נתלין. ואמנם פירש כי קללת אלקים תלוי הי' בה פירושים רבים והנכון אצלי הוא לפרש דברי אונקלוס כי אין בהם הבנה כלל במה שתרגם ארי על דחב קדם ה' אצטליב. ואינו מתיישב על המקרא אמנם ענינו הוא זה כי על שחטא לפני האלקים לכן נתקלל מאתו ית' ונענש בענין התלוי' וז"ש כי קללת אלקים תלוי והן הן דברי אונקלוס על דחב וכו', ועדיין חסר הטעם א"כ למה לא תלין וכו' ואמנם הטעם נתבאר מעצמו במ"ש כי קללת וכו' כמו שיתבאר וזה יהי' נלמד בק"ו ממ"ש הכתוב ואת הבהמה תהרוגו וארז"ל בהמה מה חטאה ואמרו כדי שלא יתבייש פלוני החוטא על ידה וק"ו בן בנו של ק"ו שלא יניחו התלוי בעץ, כדי שלא יאמרו הבריות למה נתלה וישיבו מפני שחטא אל ה' להזכיר כי ילוד אשה נמאס העיז פניו לפני אל אדיר ונורא והב' כי הרואה יאמר אם אלהים הוא למה אינו נוקם נקמתו בידו והניח נקמתו ביד בשר ודם ויהי' ח"ו כענין ירובעל אם אלהים הוא יריב בו וכו' א"כ יגיעת כבוד ה' ח"ו הוא להראות אל ההמון כי ע"י דחב קדמוהי אצטליב ע"י בשר ודם:לא תראה את שור אחיך וכו' נסמך אל הקודם כי אה נתחייבת להשיב אבדת אחיך בענין ממונו כגון חמורו ושורו להיותם ממון אחיך מכש"כ אחיך עצמו אם ראיתיו אובד ותועה מדרך הטובה השיבהו בתשובה אל מוטב וזה עצמו סמיכת לא תראה את חמור אחיך וכו'. ואמנם פשוטו של מקרא הוא כי הנה קשה שכבר נכתב זה בפרשת משפטים ואמנם מפני שינוי אחד חזר לכותבו. והוא כי שם נאמר תועה ר"ל שיצא מדרכו האמיתי וטעה והתחיל לילך בדרך אחרת ובנקלה יוכל להטותו הדרך וכאן הוסיף לאמר כי גם אם הם נדחים ממש שברחו למרחוק נדדו הלכו חייב אתה להשיבם בטורח רב וז"ש השב תשיבם כפולים השבות בטורח רב. והטעם הוא כי אחיך הוא וכתיב וחי אחיך עמך וז"ש השב תשיבם לאחיך. ולהורות כי הנדחים הוא טורח רב כנ"ל לכן שינה עוד בזה שינוי אחר והוא כי שם בפרשת משפטים הזכירם יחד בראשונה כי תפגע שור אויבך או חמורו וכאן התחיל בשור וגם בשה ולא הזכיר החמור רק לבסוף וכן תעשה לחמורו. וזה לפי שדרך השור והשה הרועי' בשדה לשוטט אחר המרעה הטוב ועי"כ יהי' נדחים למרחוק משא"כ בחמור כי דרך בעליו לתת לו מזונו מוכן ואיני נדח למרחוק לכן הזכירו לבסוף עם שמלתו שג"כ אין בה טורח רב כענין השור והשה:לא ילבש גבר שמלת אשה וכו' נהמך לאמר שאם יש במצוה הנז' צד עבירה לא תקיימנה כמשז"ל על והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון כהן בבית הקברות כו' ואמר אה כן שהאבידה הנז' היתה שמלת אשה לא תלבשנה להקל מעליך טורח משאה במוצאך אותה וכן אם אשה מצאה שמלת איש לא תלבשנה ונתן טעם כי גם אם מצוה הוא עושה הנה הוא באה בעבירה כי תועבת ה' וכו':כי יקרא וכו' כבר נתבאר שיתרחק האדם ממצוה הבאה בעבירה. ועתה יבאר איך המצוה גוררת מצוה ולא עבירה וכמשז"ל ששכר מצוה מצוה ולא עוד אלא שהכל יהי' דומה בדומה כי אם קיים מצות שורו או חמורו נדחים בדרך או נופלים בדרך יזכה כי בדרך ההוא עצמו יזדמן לו מצוה אחרת והיא כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' ובשכר כי אסף את המציאה ושמרה בביתו כמ"ש ואספתו אל תוך ביתיך והניח מכשולו' השור והחמור ואבוסיהן בביתו יזכה אל:כי תבנה בית חדש תמורת בנין האבוס לבהמות אחיך ולפי ששמרת היזק אבידת השור וחמור שלא ימותו ויאכלה החיות הטורפות תזכה אל מצות מעקה ולא תשים דמים בביתיך גם תמורת נופלים בדרך כתב כי יפול הנופל ממנו. ויען הרחקת נזקי השור והחמור הנדחים מהיות שן רועה בשדות אחרים תזכה להיות לך כרמים ושדות ולקיים בהם מצות כלאים גם מצות לא תחרוש בשור וחמור תמורת השב אבידת אחיך שור או חמור וכמו שערח בשור וחמור אחיו יזכה שיהי' לו שור וחמור לחרוש בו שדותיו. יקייה בהם ג"כ מצות לא תחרוש וכו'. ואם טרח בשמלת אחיו יזכה להיות לו טלית נאה ולקיים מצות גדילים תעשה לך:והנה עד כאן פירש איך מצוה גוררת מצוה ועתה יבאר איך אם לא קיים המצוה או אם עשה עבירה הנה הוא גוררת עבירה וזה יהי' בג' בחינות אם שתהי' העבירה באשה או באיש. והנה אם הי' שהאיש מצא שמלת אשה ולבש אותה יהי' עונשו כי סופו ליקח אשה ולשנוא אותה ולהוציא עליה שם רע ופרשו השמלה ותעיד עליו ששקר הוציא עליה. ואם האשה מצאה שמלת האיש ונתלבשה בה יהי' להיפך כי השמלה תעיד עליה שלא הי' לה בתוליה ואם שניהם חטאו הנה אמר הכתוב כי ימצא איש שוכב עם אשה וכו' ומתו גם שניהם גם יש חילוק בו כפי המקום אשר בו מצאו השמלה אם בעיר אם בשדה וכך פירש הכתוב טונשין כי ימצא איש נערה וכו' ומצאה איש בעיר וכו' ואח"כ אמר ואם בשדה ימצאה וכו' והרי הכתוב ע"י סמיכות אלו הפרשיות הודיע ענין מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה:כי תצא וכו' ונשמרת מכל דבר רע. נסמך פסוק זה אל איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה לרמוז אל מה שהודעתיך פרשת שמות ופרשת מצורע כי כמו שהמשחית זרעו או הרואה קרי נברא מן הזרע ההוא שדים ומזיקים הנקראים נגעי בני אדם הנקרא רע כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע כן המדבר לשון הרע בורא מלאך רע מתוך הדבור רע היוצא מפיו אלא שהוא יותר דק ורוחני מן האחר ולכן גם זה נקרא לשון הרע וז"ש תחלה צריך להזהר מן הרע עליון ונשמרת מכל דבר רע כי בורא מלאך רע ואח"כ תזהר מן הקרי התחתון הנקרא ג"כ רע וז"ש כי יהיה בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה וכו':סליק פרשת תצא: