פרק י - לימוד ההלכה · למי מתאים לימוד דף היומי
ומבואר בש"ך שבעלי בתים של זמנם היה להם פנאי ללמוד שלוש או ארבע שעות ביום, ואפ"ה אמר שאין להם ללמוד רק בש"ס אלא יש להם ללמוד הלכה כדי לדעת את הדרך אשר ילכו ואת המעשה אשר יעשון. וא"כ כל שכן וקל וחומר בעלי בתים בימינו שיש להם רק שעה או שעה וחצי ביום להקדיש ללימוד, שאין להם לקבוע את לימודם בלימוד דף היומי, אלא צריכים ללמוד הלכה דוקא.
ומה שתקנו בסוף שיעור דף היומי לימוד הלכות היוצאות מאותו דף שלמדו, אין יוצאים בזה י"ח לימוד הלכות, משום שהרבה פעמים ההלכות הם הלכתא למשיחא, בעניני קרבנות וכדו', ואף בהלכות נשים ונזיקין אין לו נפק"מ כלל כיון שהם הלכות שאינם מעשיות יום יום ויותר שייכות לדיינים ומורי הוראה.
אין כונתנו לזלזל ח"ו בלימוד דף היומי, אלא כונתנו לומר שלא לכל אדם מתאים לימוד זה. אותם שקובעים מספיק זמן ללימוד ההלכות, ובנוסף יש להם גם זמן לחזור על אותו דף שלמדו אותו יום, לימוד זה יכול להתאים. אבל אותם שבקושי יש להם זמן ללמוד הלכות והולכים ולומדים דף היומי, אין הם יוצאים י"ח מצות תלמוד תורה, כמ"ש הש"ך והמשנ"ב. וודאי שמי שיש לו רק שעה אחת ללימוד ביום אין לו להשתתף בשיעור זה, וצריך לחפש לו שיעור בעניני הלכה שידע את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה.
ואחר שהש"ך פסק כן להלכה, וכן המשנ"ב הביא דבריו, א"כ הרי זו הלכה פסוקה שכך צריך לנהוג, ופוק חזי שרוב רובם של בעלי בתים הם אלו המשתתפים בשיעור "דף היומי".
וכן כתב בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב בפתיחה וזה תורף דבריו. "וזה השולחן אשר לפני ה' שמו נאה לו שולחן ערוך אורח חיים, אשר בו כל ההנהגות והדינים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ובו הלכתא רבתי לשבתא וברכות הנהנין ויתר ההלכות, ולא כאשר ראיתי כמה מההמון שלומדים בכל יום דף גמרא ואינן יודעים דיני ברכות הנהנין והלכות שבת, וכמ"ש הש"ך הנ"ל שבכל כיוצא בזה צריכים ללמוד פוסקים" ע"כ.
אלא שהיצה"ר אומר לאדם, שכדאי לו מאוד להשתתף בשיעור "דף היומי", כיון שלאחר שבע שנים מסיימים את כל הש"ס. אבל למעשה גם כאשר מסיימים את כל הש"ס ישנם כאלו שיתביישו לומר שסיימו את הש"ס, כיון שע"פ האמת הם לא יודעים אפילו דף אחד בע"פ, א"כ מה שוה כל הלימוד, על כך נאמר קובץ על יד ירבה והון מהבל ימעט (משלי יג, יא), טוב מעט בכונה מהרבה בלא כונה, יותר שוה לאדם ללמוד מסכת אחת ולדעת אותה טוב עם ההלכות היוצאות ממנה, מאשר ללמוד ש"ס שלם ולא לדעת כלום.
וזה נאמר גם על אברכים הלומדים רק פלפול בעלמא ואין לומדים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שיש להם לקבוע זמן בכולל ללמוד הלכות. שהרי מה התועלת בכך שיודעים ש"ס בע"פ, ואין יודעים דיני ברכות, שבת, נדה, וכדו'. אפשר לעבור על איסורי תורה חמורים ביותר כאשר לא יודעים את הלכה.
ידועים דברי רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"א דף טז) שכל שאינו לומד הלכות שבת על בוריין וחוזר עליהם לפחות פעמיים ושלוש, לא יוכל להמלט מחילול שבת בשוגג הן בדאו' והן בדרבנן.
וידוע הוא שכאשר לא לומדים הלכות שבת אז "חושבים" שיודעים הלכות שבת, ורק כאשר מתחילים ללמוד את ההלכות, רואים עד כמה אינם יודעים, וכמה פעמים נכשלים בחילולי שבת, ואף שהוא בשוגג, מכל מקום חילול שבת הוא. והוא הדין בהלכות נדה, אם לא יודעים את ההלכות כמו שצריך אפשר לעבור על איסורי כרת.
והגרוע מכל, מכיון שאינו יודע שעובר איסור, אינו יודע שצריך לחזור בתשובה, וכך ממשיך לו אותו אברך שנים על גבי שנים לעבור על איסורי נדה, חילולי שבת, ברכות לבטלה, ואינו מבין מדוע אין סייעתא דשמיא בעבודת ה'. מאחר ונכשל בכמה וכמה עבירות תמידיות כמובן בשוגג, מימלא הדבר יוצר מחיצה בינו לבין ה' יתברך. ולכן אין סייעתא אין הצלחה בלימוד, אין ברכה במעשה ידיו וכו', וכל זה מחמת שאין לומדים הלכות.
אומר הנביא ישעיה (פרק נח, ב) "ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון". אדם שחפץ לדעת מהו רצון ה', חייב ללמוד הלכות יום יום, ורק ע"י לימוד ההלכות ניכר שחפץ לדעת מהו רצון ה', וכיצד הוא רוצה שנקיים את התורה. שאם אינו יודע כיצד לקיים כל מצוה ומצוה לפי ההלכה אינו יודע כיצד מקיימים את התורה ומצוותיה.