אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק י - לימוד ההלכה › יגעתי ומצאתי תאמן

ספר עמל ישראל

פרק י - לימוד ההלכה · יגעתי ומצאתי תאמן

סיני ועוקר הרים, סיני עיקר

אמר רבי יצחק (מגילה דף ו:) אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן, הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא, ופרש"י לאוקמי גירסא, שלא תשתכח ממנו, סייעתא דשמיא, ויש יגע ואינו מוצא.

ופירש הבית הלוי (פרשת יתרו) שהיגיעה היא רק לידע הפלפול של תורה, אבל לאוקמי גירסא שיהיה יודע ההלכה על בוריה ולא תשתכח ממנו צריך סייעתא דשמיא דלזה צריך שיסכימו מן השמים, וא"כ הרי צריך שיהיה לאדם זכות ע"י מעשים טובים ולימוד לשמה שיסכימו לו. ובכתב סופר ביאר דהחילוק בין "לחידודי" "לאוקמי גירסא" הוא שאם תכלית לימוד האדם היא רק ללמוד ולא כדי לעשות אז צריך לייגע את עצמו, אבל אם הלימוד הוא על מנת לקיים דהיינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא יש לו סייעתא מן שמיא, וכן בלומד שלא ישכח תלמודו.

ידוע מה שהפליגו חז״ל בגודל מעלת לימוד וברור ההלכה, ובמסכת ברכות (ח.) אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה׳ שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר ר׳ חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. עד כאן. וממ״ש אוהב ה׳ שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ״ובתי מדרשות״ מבואר שגם בתי מדרשות שלומדים והוגים בהם בתורה אינם

מגיעים למעלתם של הלומדים להלכה, והטעם נראה כי הלומד והוגה תורה ואינו ממשיך לברר את ההלכה היוצאת משמועה שלמד, הנה הגם ששכר לימוד תורה בידו מ״מ כשיגיע מעשה לידו אפשר שיכשל כיון שאינו בקי בהלכה, ועיקר לימוד התורה הוא ללמוד על מנת לעשות, וע״כ גדולה מעלת הלומדים ומבררים ההלכה מהלומדים תורה בלי בירור ההלכה.

ובמסכת סוטה (בא.) תניא את זו דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, לומר לך, מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם וכו'. משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך. מזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רעה ומן הליסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך. הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם. וכו'. מאי פרשת דרכים וכו'. מר זוטרא אמר זה תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. ופרש״י, מאי פרשת דרכים, מהו מדמה להגיע לפרשת דרכים, דהא אבוקה היינו מצוה, עמוד השחר היינו תורה, אלא פרשת דרכים מאי היא דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, וה׳׳ק עלה עמוד השחר ניצול מן החיה וכו׳ זכה לתורה ניצול מיצה״ר ומן החטא. ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך, אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חביריו להורות כהלכה וכמשפט. הגיע לפרשת דרכים כלומר זכה לכך ניצול מכולם. ע״כ. מבואר מזה שאף ת׳׳ח שזכה ללמוד תורה המצילתו מן היצה״ר ומלחטוא, מ״מ עדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך, והיינו כמש״ל שיכול להכשל מחוסר ידיעת ההלכה, אע׳׳פ שאינו נכשל ע״י יצה״ר. ורק כשהגיע לפרשת דרכים דהיינו לברור ההלכה לדעת איזה דרך ישכון אור בדין זה או אחר אז ניצול מכולם.

וכתב רבינו חננאל מסכת עבודה זרה (יז:): אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת וללא כהן מורה וללא תורה, מאי ללא תורה, כל העוסק בתורה בלבד ואינו מתעסק במצות ״וגם להוציא הדין לאמיתו וההוראה כתקנה״ כאילו גם תורה אין לו עכ׳׳ל.

פוק חזי מה חושבים במתיבתא דרקיעא על בירור ההלכה, ראה בשו״ת מן השמים (סי׳ לב) ששאל אם מותר לכתוב בחוה״מ חידוש שנתחדש לחכם בפירוש פסוק או הלכה שאם לא יכתוב עתה אפשר שישכח. וכתב וז״ל: והשיבו (מן השמים) אוהב ה׳ את שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה׳ שערים המצויינים בהלכה. ולא הבנתי התשובה, ובלילה השנית שניתי ושאלתי לפרש לי התשובה או להשיב תשובה אחרת מבוארת, והשיבו כבראשונה. ופירשו לי, אוהב ה׳ שערים המצויינים בהלכה כשמחדשים חידוש בהלכה ומעמידין אותה על בירור״, אותן שערים נאהבים לפני המלך הגדול יותר מכל משכנות יעקב המקיימים בהם שאר המצוות. ״וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון וזהו שאמרו (ברכות ו:) אגרא דשמעתא סברא. והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות היקרות בעיניו״ ואם על אבידת כסף אחת או שוה כסף התירה תורה לעשות מלאכה בחוה׳׳מ, כ״ש שיש להתיר על אבידת המרגליות היקרות ההם לכתבם ולחתמם למען לא יאבדו וכו׳ עכ״ל. נמצינו למדים מכ״ז גודל חשיבות לימוד תורה ובירור ההלכה וההוראה למעשה.

והגאון חזון איש זצ״ל באגרת הבטחון (פרק ג׳) כ׳ וז״ל: תלמיד חכם היינו חכם גדול בהלכה היודע את עומק המו״מ של הלכה ע״פ המקובל בידינו מדור דור ולמד רוב מקומות התלמד. ואם אינו חכם בזה אף שלומך אגדה וספרי יראה, כל שאינו יודע לישא וליתן בהלכה ברוב המקומות בתלמוד ע״פ הפוסקים אינו בכלל תלמיד חכם עכ״ל.

וכתב הפלא יועץ (ערך "אסופה") וז"ל: כמה טובה עשו לנו בעלי אספות. רבותינו הקדושים אשר בכל דור ודור זכו וזכו את הרבים, זכות הרבים תלוי בם, שאלמלא הם נשתכחה תורה מישראל, ובפרט כגון אנן דור יתום, יתמי דיתמי, אשר טרדות הזמן רבו עלינו ואין הפנאי מסכים אתנו כל כך ללמד בשקידה כל כך כמו הראשונים ודעתנו קצרה. ואם נבוא ללמד ספרים הרבה אין קץ ומי הוא זה אשר תשיג ידו להיות כל הספרים נמצאים אצלו. אבל על ידי האספות נוכל לצאת מעט ידי חובתנו: ובכל דור צריכים האספות כמו שעשה הרמב"ם וה"טור" והרב "בית יוסף" והרב "כנסת הגדולה" ורבים כמוהם שהיו לנו לעינים, ומהם יראו וכן יעשו בכל דור ודור, כל תלמיד חכם אשר חננו ה' דעת וספרים הרבה ישתדל להועיל לרבים בדברים הנצרכים מאד, כאמרם (ברכות סד, א) הכל צריכים למרי חטיא. ויעשו אספות כיד ה' הטובה עליהם, מי מקצורי דינים על ארבעה טורים, מי מכללים, מי מהקדמות לדרושים, ומי מתוכחת מוסר וכדומה, כל אשר עושים חסד גדול יחשב, ואין לך חסד גדול מזה שהוא חסד בנפש, ועושי אלה הם מזכים את הרבים וזכות הרבים תלוי בם, ואל יחושו ללעג השאננים שאומרים, מה הועילו אלו החכמים בתקנתם לשנות לנו את הידוע ומפרסם בספרים, אין זה כי אם ללקט כסף וליטול את השם שהוציאו ספר. שרי להו מרייהו למדברים כן, כי לא צדקו, שודאי הגמור יותר טובים לנו אלו הספרים של אספות מכל חבורי הפלפולים והחריפות, כי מה יתן ומה יוסיף לנו אלו החבורים, רבים הם מתעפרים בעפר אין דורש ואין מבקש, שכל חכם רוצה להיות מבין מדעתו ולישא וליתן בהלכה כפי השגתו, ואם ירצה אדם ללמד כל חבורי הפלפולים והחריפות, יכלו שנותיו ולא ילמד אחד מני אלף מהדברים שצריך ללמד, וכדאמרו בש"ס (ערובין מח, א) אי דיקנא לא גריסנא. מה יתן ומה יוסיף לנו לידע הויכוח שהיה בין שני תלמידי חכמים, שזה אומר בכה וזה אומר בכה, ואם כדי ללמד דרכי הפלפול והחריפות וחדוד השכל, הלוא יש די לנו בתורתן של ראשונים, זכרונם לברכה, אשר לבם פתוח כפתחו של אולם וחכמתם ניכרת מתוך דבריהם. אבל אלו הספרים של האספות תועלתם מרובה כאמור, ולכן כל תלמיד חכם ירדוף אחריהם כאשר ירדוף הקורא בהרים, ויד כל ממשמשת בהם כל שעה, כי בזמן הזה הקיצור הוא מטבע חריף אהוב ונחמד לכל, ואומרים דרך צחות (רות ב, ד) "ויאמר לקוצרים ה' עמכם " עכ"ל.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה