אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק י - לימוד ההלכה › הנאה מיוחדת יש בלימוד ההלכה

ספר עמל ישראל

פרק י - לימוד ההלכה · הנאה מיוחדת יש בלימוד ההלכה

ותומכיה מאושר

אדם הלומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, יש לו הנאה מיוחדת מהלימוד, כדאמר רבי זירא (עירובין נה.) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעיתו מה טוב (משלי טו). אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו. ופרש"י מתי אדם שמח בתלמודו שיש לו מענה בפיו כששואלים אותו דבר הלכה. כיון שרואה פירות מלימודו, וזה בבחינת נוצר תאנה יאכל פריה, שלאחר לימוד של סוגיא הוא יודע כיצד לקיים מצוה זו, עם כל פרטיה וטעמיה, ומתי הדין לכתחילה ומתי בדיעבד.

משא"כ אדם הלומד גמ' כגון הלומדים בדף היומי, גם אם יזכור מה שלמד, איזו הנאה יש לו מלמוד זה הרי למוד זה בבחינת עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. שהרי אם ישאר עם הארץ בקיום המצוות מה יתן לו שיודע ש"ס בע"פ, בו בזמן שעובר על איסורי תורה ודרבנן בהל' שבת החמורות, הל' ברכות, נדה וכו'.

לא לחינם אמר המהרש"א בברכות (סג:) על הפסוק "כי מיץ חלב יוציא חמאה" דכשם שהמובחר שבחלב זה חמאה, המובחר שבתורה זה הוראה. ללמוד ע"מ להורות הוא הלימוד בדרגה הכי גבוהה שיש, וכמו שאומרת הגמ' מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, והכוונה בד' אמות של הלכה היינו מקום קטן, שרק מעט בני אדם עוסקים בלימוד ההלכה, ורובם עוסקים בלימוד הגמ' והראשונים, ואינם יורדים עד ההלכה, דהיינו פלפול בעלמא.

כתבו הפוסקים שלימוד הגמ' אכן נצרך אבל לכמה שנים בלבד לערך 5 שנים שזה זמן הלימוד בישיבות, וזה כדי לחדד את השכל ולדעת כיצד ללמוד. אבל אברכים, צריך להיות לימודם בעיקר בלימוד המביא לידי מעשה ולא רק פלפול, וכמ"ש המשנ"ב בהקדמה, אף שלימוד בסדר קדשים חשוב מאוד. מ"מ "עיקר" לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה. וכתב בספר חסידים (סי' תתריא) שצריך להקדים המסכתות חולין, שבת, וברכות שהם נצרכות כל יום.

ולכן עיקר הלימוד אצל אברכים נשואים צריך להיות בענייני או"ח ויו"ד הנוהגים למעשה גם בזמן הזה, כדי שידע לקיים המצוות כהלכתן, וגם להמנע מלהכשל באיסורי תורה ואיסורין דרבנן, ולא כמו שנוהגים מקצת תלמידי חכמים בכוללים מסויימים שעוסקים בכל זמנם רק בפלפול בסדר קדשים וטהרות שאינם נוהגים למעשה כלל בזמן הזה, אלא הלכתא למשיחא, שהוא בבחינת דרוש וקבל שכר, ואילו בעניינים הנוהגים בזה הזמן אין להם חלק ונחלה, ופעמים רבות נכשלים גם בדברים הידועים לבעלי בתים הקובעים עתים לתורה באו"ח ויו"ד. וכבר צווחו על זה קמאי (ברכות כט.) ברכת מזונא לא גמרינן ואתנויי מתנינן?

ולכן גם אותם הלומדים פלפול יש להם ללמוד הלכות הנוהגות בכל יום כגון: שבת, ברכות, נדה, בשר וחלב וכדו' כדי שידעו כיצד לנהוג הלכה למעשה בדברים הנוהגים יום יום, שהרי כל אברך הוא הפוסק את ההלכה בביתו, וצריך להכריע בכל דבר אם מותר או אסור בכל הלכה ששואלים אותו, ואם בכל שאלה יענה שדין זה צריך לשאול ת"ח, אז מה מועיל כל הלימוד אם אינו יודע כיצד לקיים את מצוות ה', כל שאלה ששואלים אותו נראית בעיניו שאלה שצריכה דעת תורה, בו בזמן שדין זה כתוב בשו"ע אם מותר או אסור, ומכיון שאינו לומד שו"ע אינו אם מותר או אסור.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה