פרק ז - אין ייאוש · סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
כל אדם צריך לדעת מהי דרגתו, מה הכלים שנתנו לו, וכמה הוא מסוגל להשקיע, ועם זה כל הזמן להוסיף עוד ועוד, ז"א מדרגה אחר מדרגה. והכונה היא שאם אתה רואה את פלוני שהוא יותר מתמיד, יותר משקיע, יותר מוכשר, אתה צריך לשאוף להיות כמוהו אלא שצריך לעשות זאת בחכמה.
אולם הדרך לזה היא עדיין רחוקה, ואין להחליט שמכאן והילך אני רוצה להיות כמותו, ומהיום אני לומד שתים עשרה שעות ביום, ומהיום אני מנדד שינה מעניי כמה שיותר, ומהיום אני לומד בלי הפסקה. כיון שזה עצת יצה"ר כדי להפיל את האדם. חז"ל אומרים (סנהדרין קו.) גמלא אזלא למבעי קרנא אודני דהוה ליה גזזו מיניה. דהיינו הגמל הלך לבקש שיהיו לו קרניים, לא רק שלא קיבל קרניים אלא גם את האוזניים שהיו לו גזזו לו. ואותו הדבר אדם שרוצה להגיע למעלה שלא כערכו עלול להפסיד גם את מה שיש בידו.
משל למה הדבר דומה, לכלב שהיה רגיל למצוא את מזונו ליד אולם שמחות שבו היו שיריים של בשר בשפע רב. יום אחד נודע לו שהיום תערך כאן מסיבה גדולה וממילא גם השיריים יהיו בהתאם, אבל גם נודע לו, שבאותו ערב עומדת להערך בעיר הסמוכה מסיבה גדולה, ואיך אפשר לוותר על השלל הרב שיהיה שם, והחליט בליבו כך: קודם ארוץ לאותה עיר הסמוכה ואחרי שאגמור שם לחטוף ככל אשר אוכל, אשוב למקומי ואחטוף גם פה ככל האפשר, ונמצאתי נהנה משתי החתונות, כך חשב וכך עשה.
אבל מה קרה, הוא רץ לעיר הסמוכה מחכה ומחכה, ורואה שהשעה מתאחרת ועדיין אין בידו מאומה, הוא רואה שזה לא הולך, וחושב מה יהיה, אם אחכה כאן עוד קצת אני אפסיד גם את מה שיש במקומי הקבוע. מה עשה, רץ בכל כוחותיו חזרה למקומו אבל עד שהספיק להגיע כבר לא מצא מאומה גם כאן, והוא נשאר ריק מכל רעב ועייף.
מה היה קורה אילו היה מסתפק במה שיש במקומו, הרי היה הולך לישון מרוצה ושבע ובלי ריצות מיותרות.
כן ממש בענייננו, אדם שרוצה לחטוף למעלה מיכולתו סוף דבר הוא, שגם מה שהיה יכול להשיג, לא ישיג וישאר ריק מכאן ומכאן ה' יצילנו, ולכן צריך לעשות הכל בחכמה ולא לקפוץ מהר למדרגות גבוהות.