אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ז - אין ייאוש › מה יתרון לאדם בעמלו

ספר עמל ישראל

פרק ז - אין ייאוש · מה יתרון לאדם בעמלו

מי צריך יותר חיזוק בתורה אברך או בעה''ב?

ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל בספרו חזון יחזקאל הסביר את הגמ' בפסחים (נ.) עולם הפוך ראיתי עליונים למטה (אותם שהיו כאן חשובים ראיתי קלים רש"י) ותחתונים למעלה, אמר לו בני עולם ברור ראית. וכתב שם, במה נחשב פה האדם אשר לא הוכתר מבטן ומלידה בכשרונות מצוינים, אך בסבלנותו ובאורך רוחו יגע ומצא על ידי עמלו בתורה. כלפי איש אשר חנן ה' בסגולות נשגבות, בעל תפיסה מהירה, ובעל זכרון, בור סיד שאינו מאבד טיפה, ושופע שפע מעינות של תורה וחכמה. אך שם למעלה יש יתרון לראשון על שני, והאדם נידון לפי עמלו שעמל בתורה תחת השמש, אשר שם לילות כימים, ובתורתו יהגה יומם ולילה ותידד שנתו מעיניו כדי לעמוד על אמיתתה ולהיות מושפע ממנה בכל אורחות החיים. ועל כך אמר לו בני עולם ברור ראית, כי גדול ההוגה בתורה ביגיעה רבה בכובד ראש ובמאמצים גדולים, איש כזה יפק רצון מאת ה' יותר מאלה שחלק להם הקדוש ברוך הוא שאר רוח ולב נבון העמוסים בו מיני בטן הנושאים בתורה מיני רחם, וכל פעל ה' למענם מתחילת יצירתם.

ומסביר הגאון ר' שאול אלטר שליט"א (הובאו דבריו בקונטרס חיזוק שנת תשס"ד עמ' קלז) שבאמת העיקר הוא המשך דברי הגמ' שם, ששאל ר' יהושע אביו של רב יוסף ואנן בעלי תורה היכי חזיתינן, א"ל כי היכי דאיתינן הכא, הכא נמי איתינן התם.

לכאורה כאשר לומדים זאת אפשר להיות מרוצים, הרי כולנו נחשבים בעלי תורה כל אחד בדרגתו, וכי היכי דאיתינן הכא, הכי נמי איתינן התם. אבל נראה שהדברים עמוקים מכפי פשוטם, ע"פ המובא מבעל החפץ חיים שאמר, שלעתיד לבוא אף שבודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ומקבלים שכר על כל אות שלמדו, ועל כל רגע שעסקו בתורה, אבל מ"מ כשם שבעניני גשמיות יכול אדם לומר "לדידי שוה לי" כמו כן השכר שיקבלו על הוא כפי החשיבות שהוא עצמו מחשיב את תורתו, וכן בשאר דברים כפי שמחשיב עבודתו ותפילתו כן יהיה שכרו.

ובזה יש לבאר מה שאמרו חז"ל לפום צערא אגרא, לא רק שמקבל שכר יותר מפני שנצטער יותר, אלא מפני שהתורה היתה חשובה אצלו יותר מהצער והיה מוכן להצטער מפני שהבין שיצא הפסדו בשכרו, ולכן מקבל יותר שכר עבור זה, כדכתיב כן משפטיך חרצת. (מלכים א, כ) האדם קובע לעצמו כמה שכר יקבל, וכן יש לפרש כאן, כי היכי דאיתינן הכא הכי נמי איתינן התם, אף שכולנו נחשבים בעלי תורה ונקבל שכר על כל דיבור מהתורה ועל כל רגע, אבל השכר יהיה בהתאם למה שאנחנו עצמנו מחשיבים את הלימוד שלנו, כפי שאנחנו מחשיבים את תפילתינו, כפי שאנחנו מוכנים למסור את נפשינו עבור זה, כפי שזה חשוב אצלנו, השכר הוא כי היכי דאיתינן הכא כפי שאנחנו מעריכים את התורה, נמי איתינן התם.

הצלחת האדם היא נסתרת, שאע"פ שהוא עצמו לא רואה את הצלחתו אבל ההתפתחות הרוחנית שלו עולה מכל מצוה או לימוד תורה שמקיים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה, מקדש עצמו למטה מקדשים אותו מלמעלה, הנשמה עולה ומתעלה מכל מצוה ומצוה שמקיים, את תוצאות ההצלחה א"א לראות לא אחרי יום ולא אחרי יומיים וכן לא אחרי חודש ולא אחרי חודשיים, אולם לאחר תקופה מסוימת אדם רואה בעצמו שהוא אכן השתנה לעומת מה שהיה (וזה תלוי בהשקעה וכנגד ההשקעה כך התוצאה). ונמצא שאפי' חסר הכשרונות יכול לגדול ולעלות בלי סוף, רק שיעמול והתאמץ כפי כוחותיו בהתמדה ועקשנות בלי הפסק, ואז הוא יבטל את המרחק בינו לבין הקב"ה ויזכה לתורה.

שהרי התורה מתנת שמים היא, והיא ניתנת רק למי שמכין עצמו לכך, ולהכין את עצמו לכך זה כרוך בהרבה דברים, בעבודת המידות, לשקוד על התורה יומם ולילה, בהתמדה, בעקשנות, ולהיות טרוד בלדעת את סודות התורה, והכונה שהוא מכיר בערכה של תורה ושש עליה כמוצא שלל רב, ורק אז היא ניתנת לו במתנה.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה