אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ז - אין ייאוש › המקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר

ספר עמל ישראל

פרק ז - אין ייאוש · המקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר

פרק ז - אין ייאוש

המהרי"ל דיסקין מסביר שמה שאמרו חז"ל על דברי תורה "כל המקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר" מוסבים אף על הכשרונות, שאם אתה עני בזיכרון, עני בהבנה, עני בתפיסה ובכל זאת אתה שוקד על דלתות התורה יומם ולילה ומתאמץ סופך לקיימה מעושר, עם הבנה נכונה, זיכרון, כשרונות טובים, ועוד.

כתוב במשלי (יט, ד) "הון יוסיף רעים רבים, ודל מרעהו יפרד". הסביר הגאון מוילנא כשהאדם הוא עשיר יש לו "רעים רבים", אבל כשהוא "דל" אף "מרעהו יפרד". וכן לגבי התורה, כשהאדם עשיר בתורה יוסיף לו רעים רבים שלומד עם הרבה בני אדם, אבל הדל בתורה, אפי' רעהו יפרד מאיתו.

ועוד אפשר לומר כשהאדם עמל בתורה הוא העשיר הכי גדול, שהרי אין לתאר את השכר עבור לימוד התורה שנאמר "עין לא ראתה אלוהים זולתך", וא"כ ההון הזה שיש לו מלימוד התורה הוא זה שיוסיף לו "רעים רבים" ללימוד בתורה, דהיינו כלים טובים לידיעת התורה שהם זיכרון, התמדה, הבנה ברורה יותר וכו'. ולהיפך שאם הוא "דל" בעמל התורה, שאינו רוצה להתאמץ, אז אפי' שמשמים נתנו לו כלים טובים לימוד התורה "מרעהו יפרד" דהיינו שכל הכלים הטובים שנתנו לו יפרדו ממנו, וסוף שימצא את עצמו ערום מכל.

עוד אפשר לומר שגם אם האדם מקיים את התורה מעוני אין לו להתייאש ולומר עד מתי נחיה בדוחק, שהרי רוב ככל האברכים בימינו מוסרים נפשם על התורה הקדושה, ומוכנים להקריב את כל ענייני העולם הזה למען התורה, ולכן חיים בצמצום ובדוחק גדול, ובלבד שיוכלו להתקיים ולשרוד עוד חודש. המילגה המזערית שמקבלים מהכולל בקושי מספיקה לשבוע ימים, שלא נדבר על חודש, ואם כל זה, כל אברך רואה בחוש באיזה ניסים הוא מסיים את החודש, וכן לפני החגים איך הבית מלא בכל טוב לכבוד החג.

אלא ישנם אברכים שמדוחק הפרנסה נאלצים לעזוב את ספסל ביהמ"ד, ולצאת לעבוד כדי לפרנס את ביתם. הפסד גדול הוא לעם ישראל על כל אברך כזה שעוזב את ביהמ"ד בגלל דוחק הפרנסה, מי יודע איזה ת"ח גדול אנו מפסידים, מי יודע איזה מורה הוראות הפסדנו.

לכן עלינו להתחזק בעניין ולעמוד בניסיון, שהרי יצר הרע מוכן לעשות הכל כדי להוציא אברך אחד מהכולל, וניסיון הפרנסה הוא ניסיון קשה מאוד, ובפרט שהמשפחה ברוכת ילדים.

צריך האדם לדעת שעדיף לחיות כל ימיו בצמצום, ובלבד שיזכה לישב בבית ה' כל ימי חייו, ועל כך אמר דוד המלך בתהילים (פרק כז, ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי". וכן אומר התנא באבות (פרק ו, ד) פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

ולכן ישתדל האדם לעמוד בניסיון ולא לתת ליצר הרע ליכנס אם כל מיני מחשבות, כיצד הפרנס את ביתי, כיצד נחתן את הילדים וכדו', שכל מחשבות אלו הם מצד היצר, כיון שהקב"ה זן ומפרנס לכל, וכשם שאינו שוכח לזון את הבריה הכי קטנה בעולם, כ"ש שלא נעלם ממנו לזון אברך יקר אשר עוסק בתורה יומם ולילה, שהוא נזר הבריאה ובישבילו נברא העולם כולו.

אלא צריך לדעת שאי אפשר לזכות לשני עולמות גם יחד, גם עוה"ז וגם בעוה"ב, רק יחידי סגולה זכו לכך. עצם זה שהאדם זוכה לישב בבית ה' כל יום, כל סדר נוסף, זוהי זכות שאין כדוגמתה, זוהי הטובה הכי גדולה שאפשר להעניק לאדם עלי אדמות, לתת לו לשבת בביהמ"ד ולעסוק בתורת ה' יומם ולילה.

פשוט מאד, כיון שהאדם יושב כבר כמה שנים בכולל או בישיבה ולומד יום שלם, הדבר נעשה אצלנו הרגל, שכל בוקר הוא קם והולך לביהמ"ד, וממילא אינו מרגיש את הזכות הגדולה שניתנה לנו.

ולכן אחת המטרות שחיברתי ספר זה הוא כדי להחדיר לכל אברך או בחור ישיבה את הזכות הגדולה שניתנה לו לישב בבית ה' יום שלם ולעסוק בתורה. אם יום אחד היינו יוצאים מבית המדרש לרחוב ורואים איך החיים מתנהלים ברחוב עם כל הנסיונות שיש שם, היינו מודים לבורא עולם שלא שם חלקנו עימהם, ואיזה חסד עשה איתנו הבורא ששם חלקנו מיושבי ביהמ"ד.

וכבר הזכרנו שההבדל בין עשיר לעני הוא. שהעשיר כיון שיש לו ממון רב, אין לו ערך לממון, כיון שהוא מצוי אצלו בשפע, ולכן אין לו שום בעיה להוציא סכום כסף עבור דברים של מה בכך. משא"כ עני, אצלו כל שקל מדוד, וכל דבר שקונה חושב פעמים אם צריך או לא. ולמה? משום שהוא עני, לכן הערך שלו לממון גדול פי כמה.

אותו הדבר אצל אברך כולל ובעל בית. ההבדל בינהם הוא, שהאברך חשוב עשיר בתורה, כיון שיש לו הרבה זמן ביום ללימוד התורה, ממילא לא מפריע לו לבטל זמן מה עבור דברים של מה בכך, כיון שיש אפשרות ללמוד כל היום. משא"כ בעל בית יש לו רק שעה או שעה וחצי ביום ללמוד התורה הוא נחשב עני בתורה, כיון שאין לו הרבה זמן ללמוד ביום, ממילא כל דקה אצלו מדודה, ואינו מבטל זמן כלל, וזה משום שהוא מעריך מאוד את הזמן שניתן לו ללימוד כיון שאין הרבה זמן. ומזה נלמד כמה צריך לייקר את הזמן שניתן לנו ללימוד התורה.

זה שיש לאברך או בחור ישיבה יום שלם ללמוד זו זכות שאין כדוגמתה, ואם ח"ו הוא מראה שאין הזמן חשוב בעיניו, הוא עלול ביום מן הימים למצוא את עצמו מחוץ לביהמ"ד ולאבד זכות גדולה מאוד.

ולכן יש לדעת שאע"פ שקושי הפרנסה גדול וכרוך בניסיונות לא קלים, אין להתייאש, אלא צריך להתעודד ולשמוח ולייקר את הזכות הגדולה שניתנה לנו בעצם לימוד התורה. ולכך צריך לחזק גם את אשה בבית על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה. ועל כך נאמר במסכת באבות (פרק ד, ט) ר' יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני. מי שעומד בניסיון זה של הפרנסה חז"ל הבטיחו, ש"סופו לקיימה מעושר".

מעשה במרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שסיפר על עצמו (כפי שהובא בספר מעדני המלך ח"א עמ' כב) כל יום הייתי לוקח איתי לישיבה לחם ועגבניה, יותר מזה לא היה לנו, לחם ועגבניה זה היה כל האוכל, היה עוני, ובכל זאת למדנו תורה. באותו זמן היתה חברת "המקשר", נסיעה מבית ישראל עד לעיר העתיקה היתה בחצי גרוש, היה חבל לי לשלם חצי גרוש, היינו הולכים ברגל בגשם, בשלג, בשביל לחסוך את החצי גרוש הזה. אספתי וחסכתי את החצי גרוש, ומזה התחתנתי. לא היה לנו כסף לעשות את החתונה, מאיפה יהיה לי כסף לקנות שולחן וכסאות בשביל החדר שלי? הכל היה עוני וחוסר כל, אבל ברוך ה' מי זוכר את הדברים האלה, שכחנו מה היה. מעולם לא הייתי לובש חליפה, ליום שבת היה קונה לי מר אבי מ'אלטא זאכען' שהיו מוכרים בגדים ישנים, איזה בגד משומש שלבשו אותו אולי עשרים אנשים, אבל מזה למדנו תורה "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז, יח) כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר כך הבטיחו רבותינו ע"כ. ממעשה זה רואים עד כמה זוכה האדם אשר עומד בנסיונות הפרנסה הפוקדים אותו יום יום.

כדיי לזכות להיות גדול בישראל, חייב האדם להקריב מעצמו, ורק אחרי שהקב"ה רואה שהאדם מצידו עשה את מה שיכול, אז משפיע עליו את ברכתו והיא ש"סופו לקיימה מעושר", אבל כדי להגיע לכך צריך את ההתחלה של "כל המקיים את התורה מעוני".

אלא שכל אחד חושב לעצמו שכבר הגיע הזמן ל"סופו לקיימה מעושר", אבל בורא עולם חושב אחרת, שעדיין לא הגיע, לכן צריך פשוט מאוד להתעלם מ"סופו לקיימה מעושר" ולהסיח דעת מזה, ואז כשיחליטו משמים שהגיע הזמן אז הוא יבוא בבחינת "ויריצוהו מן הבור".

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה