אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ז - אין ייאוש › הגיל עושה את שלו, לא שייך בתורה

ספר עמל ישראל

פרק ז - אין ייאוש · הגיל עושה את שלו, לא שייך בתורה

אף פעם לא מאוחר, צריך לזכור זאת תמיד

ישנם אנשים שהגיעו לגיל מבוגר והם חיים במחשבה שכבר לא יצא מהם כלום, ולא יוכלו לצמוח ולהיות תלמידי חכמים, ואם באים לנחם אותם שאין להתייאש משום שר"ע התחיל בגיל ארבעים, הם עונים נכון זה רק ר"ע, אבל אני לא ר"ע. ובאמת שזו מחשבה מוטעת שגורמת לייאוש וריפיון לשומעה עד שאין לו מרץ וכח בעבודת ה', וכשמגיע ללמוד הוא נרדם מרוב ייאוש עמוק.

התשובה היא: צריך לדעת שחובת האדם בעומלו היא שכל עוד הנשמה בקרבו הוא צריך להיות הולך וגדל ועליו להשיג השגות גדולות בתורה, ואם תאמר זה לא בשבילי משום שאני לא בחור צעיר, והקליטה שלי חלשה, וגם אני לא מבין כלל, נכון! זה קשה להתחיל בגיל מבוגר, כמו שכתוב באבות (פ"ד מכ"ה) שהלמד זקן דומה לדיו כתובה על נייר מחוק. אבל דע לך שגם הדיו הזו שכתובה על נייר מחוק אין סוף לערכה, ואין לשער את השכר שמגיע לך על ההשתדלות הזו, כמ"ש לפום צערא אגרא. וה"ה לבחור צעיר המתקשה בלימוד.

ר' חיים מוולאזין בספרו רוח חיים (פ"ד) מסביר מה שאמר התנא שהלמד זקן דומה לדיו הכתובה על נייר מחוק, אין הכונה לייאש את האדם ח"ו, אלא זה בא לדרבן אותו ולתת לו את הדרך להצלחה. והכונה היא שכדי שהכתב יהיה יותר ברור על נייר מחוק, צריך לכתוב בדיו יותר טוב ויותר חזק שיהיה יותר ניכר על הנייר. ממש כך לגבי האדם המבוגר אם ידקדק יותר בלימודו, ויחזור יותר ויותר זה יראה כמו הכותב על נייר חדש.

וכן ישנם בחורי ישיבה ואברכים כשרואים שאין כשרונותיהם מוצלחים, נכנסים לייאוש, וכך מצליח היצה"ר לשבור אותם.

אבל צריך לדעת שחביב לפני הקב"ה מי שעמל כפי כוחו כמו אחד שהוא גאון גדול, ועוד יש לומר שהוא חביב אפי' יותר מבעל הכשרון הגדול ביותר, משום שלבעל הכשרון לימוד התורה הוא לו לעונג נפשי, ולעומת זאת אצל השני הוא בגדר הקרבה ונשיאת עול כבד, משום שעד שהוא מצליח להבין מה הגמ' רוצה לוקח לו הרבה זמן, ועד שהוא מסיים כמה שורות בגמ' כולו מתעייף מרוב מאמץ, "ולפום צערא אגרא" לכן אין להתייאש בגלל שכשרונותיו חלשים, אלא אדרבה הוא צריך לשמוח משום שתורתו בשמים חשובה יותר מבעל הכשרון, שהרי הוא מצטער יותר, לכן מי שמנצל את כל כוחותיו ומתייגע תורה, בעוה"ב יהיה למדן גדול, ורק בעוה"ז החולף קשה לך ואינך מצליח כ"כ, אבל תדע לנצח נצחים אין מצליח ומאושר יותר ממך, שהרי כל מטרתינו בעוה"ז היא להכין לעוה"ב, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. הקב"ה לא דורש מהאדם יותר מיכולתו, אם אתה מנצל את המאה אחוז שנדרש ממך אין מאושר ממך ,משום שזה מה שהשי"ת רוצה ממך, הוא לא רוצה יותר מזה.

תפקידך בעוה"ז לעבוד את השי"ת עם הכשרונות שניתנו לך, ואפי' שהם חלשים, ואין להצטער ולומר מדוע לא זכיתי לכשרונות טובים ולהכנס מזה לייאוש, כיון שזה מצד היצה"ר כדי להטיל בך רפיון וייאוש.

כתוב בספר חסידים (סי' תתשס"ד) מי שיגע הרבה בעוה"ז כפי יכולתו אע"פ שלא היה לו לב להבין, מ"מ בעוה"ב במתיבתא דרקיע ישיג הכל, ולהיפך מי שלא יגע בתורה כפי כוחו אע"פ שבעולם הזה היה למדן גדול מ"מ בעולם העליון לא ידע ולא יבין לומר אמת.

ועל כיוצא בזה הגמ' בפסחים (נ.) מספרת שרב יוסף בנו של רבי יהושע בן לוי נפטר (מוות קליני) ועלה למעלה, וכשחזר לחיים שאלו אביו מה ראית, אמר לו עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לא בני עולם ברור ראית. מסביר הסטייפלר שיש בעוה"ז בני אדם שעסוקים בפרנסתם רוב שעות היום. אבל במעט הזמן שנותר להם הם עסוקים בתורה ואינם מבטלים רגע. וכשיגיעו לעולם האמת יחשיבו להם כל רגע מזמנם, ונמצא שכל ימיהם כמעט שלא ביטלו זמן, הרי שדרגתם גבוה מאוד ומלמדים אותם את כל מה שלא הספיקו ללמוד כאן, והם נחשבים שם לגדולי הדור, משום שעשו כל שביכולתם.

ולעומתם ישנם אנשים חשובים בזה העולם שהם למדנים גדולים ואנשים חשובים. אבל אינם עוסקים בתורה כפי יכולתם אלה לומדים רק כשמתחשק לכם, ומבטלים כל יום שעה או שעתיים, ושיגיעו לעולם האמת ויחשבו להם את כל השעות שביטלו תורה, אז כל שעה ושעה מצטרפת, ונמצא שמגיע לחודשים ואפי' שנים של ביטול תורה. והם מורדים שם לתחתית המדרגה עד שנחשבים כעם הארץ ממש.

ונתבונן איזה בזיון יהיה לאדם שהיה ולמדן גדול שמוצא את עצמו בעוה"ב בדרגה של עם הארץ רחמנא ליצלן, וזה הביאור של עליונים למטה ותחתונים למעלה. אדם צריך להתבונן במעשיו ולפתוח את עיניו, אם נתנו לך אפשרות ללמוד יום שלם אל תבזבז את זמנך בדברים בטלים.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה