אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ו - עמל התורה › האם יש ציווי לעמול בתורה

ספר עמל ישראל

פרק ו - עמל התורה · האם יש ציווי לעמול בתורה

מהי המטרה בלימוד התורה

החיוב ללמוד תורה הוא ממ"ש בתורה "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה, א). ומכאן למדנו שכל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול שתשש כוחו, ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפי' בעל אישה ובנים שחייב לפרנסם, הכל חייבים לקבוע להם זמן ללמוד תורה ביום ובלילה שנאמר (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. (רמב"ם פ"א הל' ת"ת ה"ח, וכן פסק השו"ע ביו"ד סימן רמו ס"א).

ומבואר שהציווי מהתורה הוא רק על עצם הלימוד, שכל אחד חייב ללמוד תורה, אבל לגבי "עמל התורה" אין שום ציווי, אין במניין תרי"ג המצוות מצוה לעמול בתורה. אלא שבפרשת בחוקתי כתוב "אם בחוקתי תלכו" ומפרש"י שתהיו עמלים בתורה, אולם אין זה ציווי וחיוב לעמול בתורה, אלא שהתורה אומרת לנו, אם תלמדו תורה מתוך "עמל" (מאמץ) תזכו לכל הברכות שהתורה מבטיחה, וכמ"ש ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה, ונתתי שלום בארץ וכו' ז"א התנאי לזכות בברכות שהתורה מבטיחה הוא רק ע"י "עמל התורה", ולהיפך משלא נעמול בתורה, אע"פ שנלמד את התורה, ח"ו יבואו צרות, וכמו שהתורה מונה בהמשך, "ואם לא תשמעו לי וכו"' ומפרש"י להיות עמלים בתורה, אז אין ברכה ואין הצלחה וח"ו יהיו מלחמות והרבה צרות, וכל זה בגלל שלא נלמד את התורה מתוך עמל.

ומבואר שאין ציווי לעמול בתורה, אלא שהעמל בתורה הוא תנאי כדי לזכות לברכות התורה.

אברך כולל, בחור ישיבה או בעל בית העובד לפרנסתו הרוצים לזכות לברכה בין ברוחניות ובין בגשמיות צריכים לדעת שהכל תלוי במידת העמל שיקבלו על עצמם, שאם יקבלו על עצמם ללמוד את התורה מתוך עמל, מתוך מאמץ, מתוך רצון להשקיע, שאף שקשה אינו מרפה ומנסה להבין את הנושא ומתאמץ על כך, יזכה לכל הברכות שהתורה מבטיחה.

כל אחד מוכן לנסוע למרחק מה כדי להגיע לאיזה צדיק, ובלבד שיברך אותו בפרנסה טובה, הצלחה בלימוד, שלום בית וכדו'. צריך לדעת שכל הברכות כולם יחד טמונים במה שאמרה התורה בפרשת בחוקתי "אם בחוקתי תלכו" שתהיו עמלים בתורה, כל ההצלחה בלימוד, הן בהבנה, הן בזיכרון והן בידיעת התורה, הכל טמון ומונח וממתין לך בתוך עמל התורה וה"ה לפרנסה טובה כמ"ש ונתתי גישמכם בעיתם, שהקב"ה מזמין פרנסתך ללא טירחה, שהרי את ההטירחה אתה מקיים בעמל התורה, לכן הקב"ה מונע ממך את הטירחה אחר הפרנסה.

נמצא שכל ההצלחה בין ברוחניות ובין בגשמיות כלולים בעמל התורה. אם אינו חפץ לעמול בתורה אלא בלימוד ללא מאמץ, אז את המאמץ שהיה צריך להוציא בעמל התורה, הוא יוציא אחר הפרנסה, ועוד שלא יראה ברכה בלימודו, ולימוד התורה יהיה קשה עליו הן בהבנה והן בהתמדה.

וכבר כתבנו "שעמל" פירושו מאמץ, דהיינו כאשר מגיעים לאיזה תוס' או רש"י או סעיף בשו"ע ומתקשים להבין מה סברו, צריך להתאמץ ולנסות להבין, וה"ה בלימוד ההלכה שצריך להתאמץ להבין כל גדר מה מקורו ומה טעמו וכו'. אבל אם כל נקודה בלימוד כאשר מתקשה להבין אז עובר נושא וממשיך הלאה, נמצא שמדלג על עמל התורה, שהרי עיקר הלימוד הוא ע"י עמל התורה, ואם כשמגיע לנקודה ששם צריך לעמול ואינו רוצה לעמול, ובמקום זה ממשיך הלאה, נמצא שמפספס את העיקר, עיקר הלימוד הוא בעבור "עמל התורה" ששם טמון הכל, הצלחה ברוחניות ובגשמיות, ובעיקר שזה הלימוד שגורם לנחת רוח לבורא, כמ"ש אמר ר' יהודה אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וכו'.

אלא שעדיין יש לשאול, הרי לא כל יום זוכים באמת לעמול בתורה, כיון שישנם פעמים שלומד מאמר חז"ל או הלכה וא"צ להתאמץ כדי להבין את הנלמד, וא"כ לכאורה לימוד באופן זה לא יחשב כלימוד מתוך עמל.

הביאור הוא: נכון שלא בכל יום זוכים לעמול בתורה. אבל המודד לדעת אם אדם זה "עמל בתורה" או לא. הוא כאשר מגיע לנקודה בלימוד ששם צריך להתאמץ ולנסות להבין, אם באמת יתאמץ ויעמול כדי להבין נקודה זו, זה מגלה שכל הלימוד שלו כולו הוא בעמל התורה, וגם כאשר לומד נושא שאין צריך להתאמץ כדי להבינו כל הלימוד שלו חשוב לימוד מתוך עמל.

אבל אם לא יעמול במקום שצריך לעמול, זה מגלה שכל הלימוד של אינו מתוך עמל כלל, אלא לימוד כדי לצאת י"ח.

וכעין זה יש לפרש את המשנה באבות (פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. כדי לקיים את דברי המשנה א"צ בדוקא לאכול פת במלח, ולשתות מים במשורה. אלא כונת התנא כמו שפירש רש"י, שאפילו אין לאדם אלא פת במלח, ואין לו כר וכסת לישון אלא על הארץ, אל ימנע עצמו מלעסוק בתורה.

דהיינו שאם יום אחד הגיע הביתה והאישה לא הכינה ארוחת צהרים, ולכן היה צריך לאכול פת במלח, אל ימנע עצמו מללמוד בגלל שלא אכל סעודה מסודרת.

ולכן אם באחד מן הימים הוצרך לישון על מזרון או על הריצפה ולא על מיטה נוחה, וכן אם הוצרך לאכול פת במלח או מים במשורה ואעפ"כ אינו מונע עצמו מלימוד התורה, זה מראה שכל הלימוד שלו הוא בצורה כזו שמוכן ללמוד בכל אופן שיהיה, ולא יתבטל בגלל הפרעות אלו.

וזהו המבחן לאדם אם מקיים את דברי התנא במשנה או לא, שאם מונע עצמו מהלימוד בגלל הפרעות אלו, אז זה מגלה שהלימוד שלו אינו במסירות, אלא שכאשר אין הפרעות הוא לומד, וכאשר ישנם הפרעות אז לא.

אבל אם אינו מונע עצמו מללמוד בגלל הפרעות אלו זה מגלה שכל הלימוד שלו הוא במסירות לתורה, ונמצא שמקיים את דברי התנא אע"פ שרוב ככל הפעמים אוכל טוב ויושן טוב.

וכן לעניין לימוד תורה לשמה. שכתוב לעולם יעסוק האדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה (פסחים נ:). אין כונת חז"ל לומר שהאדם צריך להגיע לדרגה בלימוד שמכאן והלאה הוא לומד תורה רק לשמה, שזה דבר בילתי אפשרי. אלא כונתם לומר שהאדם צריך להגיע לדרגה שבתוך הלימוד שלו יהיו כמה רגעים של לימוד תורה לשמה, ואותם רגעים שלומד בהם לשמה מעלים לו את כל הלימוד תורה שהיה שלא לשמה ללשמה, ובאופן זה חשוב הדבר כלומד תורה לשמה, וזה שהתכונו חז"ל שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, דהיינו שיגיע לנקודות כאלו של לימוד תורה לשמה, וזהו כבר בבחינת לימוד תורה לשמה. כמ"ש בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן עד).

וכמו שהזכרנו שה"ה בעניין עמל התורה, המבחן לאדם אם לומד תורה בעמל או לא, הוא כאשר מגיעים בלימוד לנקודות ששם הנושא לא כ"כ ברור וצריך מאמץ להבין, אדם שמתאמץ להבין כאשר העניין לא ברור זה מגלה שכל הלימוד שלו הוא בעמל גם כאשר לומד בדברים שאין צריך מאמץ להבינם, כיון שמבחן האדם הוא דוקא בנקודות הקשות ששם צריך לעמול.

ויהי רצון שנזכה לנצל את כל כוחנו לעמל התורה ושיתקיימו בנו כל הברכות שנאמרו לגבי עמל התורה.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה