אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ה - גודל הסייעתא דשמיא › כל ההתחלות קשות

ספר עמל ישראל

פרק ה - גודל הסייעתא דשמיא · כל ההתחלות קשות

גודל הסייעתא דשמיא הניתנת למי שמתאמץ בכל כוחו

אע"פ שכל ההתחלות קשות וצריך מאמץ רב, אבל זה רק בהתחלה כיוון שהקב"ה רוצה לראות שאתה באמת רוצה, ובאמת אכפת לך מהזמן.

כאשר רצו לבנות חללית שתטוס לחלל, עשו חשבון כמה דלק צריך, אך לפי חשבון המרחק, כפול כמות הדלק הנצרכת כאן לק"מ אחד, הגיעו לכמויות עצומות שכמעט אין אפשרות לחללית לשאת כמויות כאלו, אלא שאח"כ גילו שכל הקושי הוא רק בשלב הראשון כאשר החללית בשטח האטמוספירה, בשטח שבו כח המשיכה עדיין קושר אותה לכדור הארץ אך כאשר היא תתנתק מכח המשיכה לארץ, היא תוכל להמשיך ולטוס עד לירח, עד לשמים!

אותו "פטנט" קיים גם ביהדות. אדם שואף להגיע עד לרבש"ע, ואנשים קופצים וקופצים, שמונים שנה קופצים ונשארים על הארץ, לא מצליחים להמריא, מדוע? "כי ללמוד שעה אחת ולהפסיק, שעה אחת הוא קיום התוהו" לכן קופצים וקופצים ונשארים במקום.

העצה היא לתת זינוק אדיר, להתמסר ללימוד בכל העוצמה, עד מתי? עד שחשים שמשתחררים מכח המשיכה, המשיכה לילדותיות, השטויות וההבלים. ואכן המאמץ הראשוני הוא הקשה ביותר. אך היסוד הוא: להתנתק מכח המשיכה, והמשיכה לצורת חיים מחוברת לקרקע. כי כל זמן שנשארים על הקרקע אי אפשר להמריא. לומדים ולומדים אך בעצם דורכים במקום.

וזה משום שעדיין נמצאים בקושי של ההתחלה, ואם ימשיך בלימוד כזה, של הפסקות אזי ימשיך לדרוך במקום ולא יתעלה. צריך לעבור את הקושי הראשוני ואז יקל מעליו, אבל לשם כך צריך רציפות והתמסרות ללימוד.

כותב ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שהקב"ה נותן לנו טרחה בראשית העבודה, כדי שאף אח"כ כשיקל עלינו העבודה נקבל שכר כאילו כל העבודה הייתה קשה עלינו ביגיעה וטורח. וזה שאמרו חז"ל "כל ההתחלות קשות" שזה מחסדי השי"ת כדי להחשיב את כל העבודה אח"כ גם כשהיא קלה כאילו היא נעשית ביגיעה.

נשאלת שאלה: מאחר והטובה האמתית היא חיי העוה"ב, א"כ מדוע מוזכר בתורה בכל מקום שכר מצוות מסוג של טובות העוה"ז, כגון כבד את אביך וכו', למען יאריכו ימיך. וכן שילוח הקן שזוכים על ידה לאריכות ימים.

התשובה היא: שכדי שהאדם יזכה לעוה"ב הוא צריך שיהיו לו תנאים ויכולת לבצע את תפקידו בעוה"ז כגון, שיחיה ושיהיה בריא, ושתהיה לו פרנסה מצויה, ולא יוטרד ממלחמות וכו', וככל שיתרבו התנאים והאפשרויות לניצול העוה"ז לעבודת הבורא, ממילא גם העוה"ב שלו יגדל יותר, וא"כ שכר המצוות בעוה"ז הוא בעצם שכר לעוה"ב.

וגם העונש בעוה"ז ע"י טרדות, בעיות פרנסה, מחלות, וקיצור ימים, מצב זה ממילא גורם להפסד העוה"ב, כי אין לו פנאי ויכולת לעבוד את ה'.

נמצא שהמקיים את רצון ה' כראוי זוכה "לסייעתא דשמיא" ולהשגה מרובה יותר בעבודת ה'. וע"י הסרת המונעים והבאת עוזרים, וההיפך בהיפך ח"ו (אשרי מי שעמלו בתורה עמ' שלד).

וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ט ה"א) "והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע. ושלום, וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא"...

הרמב"ם מסביר בזה ענין טובות העוה"ז שמבטיחה התורה בבירכותיה, "אם בחוקותיי תלכו"... "והיה אם שמוע תשמעו". משום שהוקשה לרמב"ם והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא? ותירץ, דאין ברכות אלו שכר המצוות, אלא סיוע והכשרה לקיום עוד מצוות, והוא כעניין אומרם ז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. והבא לטהר מסייעין לו".

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה