פרק ד - בואו חשבון · קנאת סופרים תרבה חכמה
הנה רואים אנו כי טבע האדם להתעורר ממה שעיניו רואות בזולתו, ולהתדמות אליו במפעליו ומעלותיו, וכמו שכתוב (משלי יג, כ) "הולך את חכמים יחכם". וכן מנה הרמב"ם מצוות עשה ממה שכתוב "ולדבקה בו" להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי שילמד ויעשה גם הוא כמעשיהם. לכן העצה הטובה לשקידה, שיקבע לו מקום לתלמודו במקום בו נמצא שוקד או שוקדים בהתמדה, וכ"ש כשיראה שהשוקדים הם בני גילו. ומכ"ש במי שיש לו עיכובים כי אז ידון מק"ו. ותתעורר רוחו להתעודד גם הוא.
ועוד יראה לבחור לו חבר טוב שרואה בו שהוא שקדן, כי שקידתו של חברו תרגיל אותו לקנות בעצמו את מידת השקידה, ולאו דווקא שקידה, אלא כל מידה טובה אחרת שיש בחברו הוא ירצה לקנותה ג"כ, כמו ששנו חכמים "וקנה לך חבר" ואמרו חז"ל (בברכות סג:) אין התורה נקנית אלא בחבורה, וכן אמרו (בשבת סג.) שני תלמידי חכמים המחדדים זה לזה בהלכה, וכן בתענית (ז.) אמר רבה בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר "הלוא כה דברי כאש נאום ה"' לומר לך: מה אש אינו דולק יחיד, אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחיד.
ונמצא שבהיותו מתדבק לחבר שקדן, ע"י זה יקל לו לחנך את עצמו לשקידה... (חוסן יהושע מאמר ראשון אות ג').