אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ד - בואו חשבון › איזה דיבור מקצר חיים

ספר עמל ישראל

פרק ד - בואו חשבון · איזה דיבור מקצר חיים

באיזה חברותא לבחור

החיד"א בספרו נחל קדומים פרשת חוקת (אות ב') על הפסוק אשר צוה ה' לאמר וגו' ויקחו אליך וגו'. אפשר לרמוז במ"ש רבינו המהרח"ו ז"ל כי הדיבור הוא חלק מהנשמה וכל דיבור מפסיד דבר מה מהנשמה כי ההבל מהנשמה והוא חיותו ועל זה נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים, שמפסיד בהם חלק נשמתו וחיותו עכ"ד. וכתבנו בעניותינו בדרושים דהוה ס"ד דגם כשלומד בתורה ע"י אותו ההבל מפסיד דבר מה מחיותו, וע"כ כתוב כי חיים הם למוצאיהם בפה, דאדרבה זו סגולת התורה להוסיף חיים.

בהקדמה לספר הנחמדים מפז (עמ' כד) כתב שמבואר מדברי המהרח"ו דקצוב לאדם הדיבור הגשמי ויש סכנה שירבה בו כיון שיכול לגרום על ידו ח"ו מיתה לעצמו, כי יגמור הסך אשר מותר לו להשיח ולדבר כיון שהדיבור הוא חלק מהנשמה. והוא מה שנאמר בפסוק (שיר השירים ה, ו) "נפשי יצאה בדברו", והיינו שח"ו אם ישיח וידבר דברים בטלים טובא יגמר לו סך הדיבור הקצוב וח"ו יגרום מיתה לעצמו, ונפשו תצא בעון דברו כיון שהדיבור תלוי בנשמה כי הוא חלק ממנה, וככל שמדבר לוקח ממנה את כוחה.

אולם כאמור הני מילי בדברים בטלים, אבל בדברי תורה לא כן, וכדברי התנא באבות (פ"ב מ"ז) מרבה תורה מרבה חיים. והרי התנא מונה שם דבר והיפוכו, וכמ"ש מרבה ישיבה מרבה חכמה, ופירש הברטנורא מי שמרבה בתלמידים התלמידים מחדדים אותו ומרבין ומוסיפין על חכמתו. והיינו שלא יחוש שהתלמידים יטרידוהו ויבטלוהו מתלמודו, ועל זה אמר אדרבה יוסיפו לו חכמה על חכמתו, וכדאיתא בתענית (ז.) ומתלמידי יותר מכולם. וא"כ הכא נמי קאמר דלא יחוש שע"י לימוד התורה והוצאת הבל הדיבור מפיו יגרום ח"ו מיתה לעצמו, אלא אדרבה יוסיף חיים, כי מה שאמרנו שהדיבור ממעט החיים הוא דווקא בדברים בטלים.

ומזה יעשה האדם חשבון שאם מדבר דברים בטלים מפסיד מזה לא רק את הזמן היקר, אלא גם שמקצר ימיו כיון שנקצב לכל אדם סך של דיבור.

השל"ה הקדוש שואל ומקשה אודות שני מדרשים שלכאורה סותרים זה את זה. ובלשונו של השל"ה: במדרש, רב פנחס בשם רבי חלקיה אמר: הקובע עיתים לתורה מיפר תורה. שנאמר (תהילים קיט, קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" דהיינו אם אתה קובע עת ללימוד התורה, אז הפרו תורתך. ולכאורה תמוה דהא איתא בשבת (לא.) "קבעת עיתים" לתורה. שהיא השאלה הראשונה שעליה האדם נשאל בתחילת דינו.

אלא, לא קשיא. אדם שהוא פנוי מעסקי הזמן ואינו טרוד במחייתו מחויב ללמוד יום ולילה. בלי ביטול אף רגע כמימרה, למעט הזמן שמתפלל והאכילה ומעט שינה. ואם הוא רוצה לקבוע עת הוא מיפר התורה, רק "תמיד בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהילים א, ב).

וזה שאמר רבי חלקיה הקובע עיתים לתורה מיפר תורה.

ועניין מעלת קביעת עיתים נאמר על מי שטרוד במחייתו או במלאכתו. אזי, על כל פנים יקבע עיתים לתורה. ואמר קובע עיתים לשון רבים ולא אמרו קובע עת, כי לא די בקביעת עת אחת רק יהיה לו הרבה עיתים בכל יום, דהיינו בכל העיתות שהוא פנוי מעסקיו וצרכיו. עכ"ל (דעת תורה פ"ג עמ' 212 ).

הורונו חכמינו ז"ל במה שאמרו בפסיקתא (יז, ג וכן הוא בירושלמי ברכות א, א) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהילים קיט, סב) רבי פנחס בשם ר' אליעזר בן רבי מנחם אמר, מה היה דוד עושה? היה נוטל נבל וכינור ונותן מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם וקורא בתורה. והיו חברי ישראל שומעים את קולו ואומ': מה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנחנו על אחת כמה וכמה, נמצא חברי ישראל עוסקים בתורה, עכ"ל.

וכותב החוסן יהושע (מאמר א', פרק א', אות ג') הנה רואים אנחנו כי טבע האדם להתעורר ממה שעיניו רואות בזולתו, ולהדמות אליו במפעליו ומעלותיו, וכמו שכתוב (משלי יג, ב) "הולך את חכמים יחכם". ולכן הרמב"ם מנה אותה במצוות עשה (ספר המצוות עשה ו') והוא ממה שכתוב בספר דברים (יא, כב) "ולדבקה בו", להדבק בחכמים ותלמידיהם, כדי שילמד ויעשה גם הוא כמעשיהם. ולכן עצה טובה היא לשקידה שיקבע לו מקום לתלמודו במקום שנמצא שם שוקד או שוקדים בהתמדה. ומכל שכן כשיראה השקידה בבן גילו, ומכל שכן במי שיש לו עיכובים ומפריעים, כי אז מקל וחומר ידון ותתעורר רוחו להתעודד גם הוא, וכן יצייר בדעתו גודל ורב הבושה שתשיגנו בעולם הבא בהמצאו שמה בין מכיריו השוקדים שתלמודם בידם והוא עומד בינהם כאילם לא יפתח פיו. ובקהלת רבה (ד, ה) הכסיל חובק את ידיו. משל למה הדבר דומה? לשני בנ"א שהיו יגעין בתורה אחד יגע והשביח, ואחד יגע ופירש, זה שהיה יגע בתורה ופירש, רואה את זה שהשביח עומד בצד חבורה של צדיקים, והוא עומד בצד חבורה של רשעים, מיד חובק את ידיו ואוכל את בשרו. וכן במסילת ישרים פרק ד' כתב, ועל זה אמרו ז"ל (ב"ב עה.) על דרך המשל, מלמד שכל אחד נכוה מחופתו של חברו. כי אין זה מטעם הקנאה וכו' "אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות מדרגה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חברו.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה