פרק ג - מיעוט שינה · נותן חינו בעיני הבריות
איתא בגמ' (ע"ז ג:) אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי (תהילים מב, ט). מה הטעם יומם יצוה חסדו, משום דבלילה שירו עמי. וביאר המהרש"א הא דאמרי "שירו" הכונה על התורה, דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, שהתורה נקראת שירה.
ויש להבין מה הביאור שהקב"ה מושך עליו חוט של חסד. מפרש"י על הגמ' שם, חוט של חסד, נותן חינו בעיני הבריות, דהיינו שכל הסובבים אותו נהנים ממנו. כולם חפצים להיות בקרבתו, לשמוע אותו, להתייעץ איתו, ופשוט מאוד הוא הופך להיות כמו מגנט שכולם חפצים להתקרב אליו, שנהנים להיות בסביבתו.
וכן נאמר בתורה על יוסף הצדיק פרשת וישב (לט, כא) ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר. ופרש"י שם שהיה מקובל לכל רואיו, כדוגמת לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה, שאינו מעניין גמילות חסדים, אלא לשון נשיאת חן.
וביאר המהרש"א ד"ה "כל" מדוע הקב"ה מושך עליו חוט של חסד? משום שדרך המנדד שינה מעניו בלילה שיהיו פניו זועפות ביום, לכן מי שמנדד משנתו ועוסק בתורה מושך עליו הקב"ה חוט של חסד ביום, שהיא מאירה את פניו ונושאת חן בעיני רואיו שכן ממידת החסד היא להאיר פנים. וכן מצאנו במסכת מגילה (יג.) ר' יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה, ופרש"י ולכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש.
המאירי בע"ז ד"ה "כל" כתב, שמשיכת החסד הוא, שהקב"ה מסייע לו לענות תשובות עגונות ונכונות לבני אדם השואלים אותו שאלות בתורה ובהלכה, דכיון שישב ועסק בתורה בלילה הקב"ה מזכהו לענות תשובות נכונות.