פרק ג - מיעוט שינה · גדר מיעוט שינה
כתוב בפרשת קדושים (יט, ב) "קדושים תהיו כי קדוש אני" וכתב הרמב"ן קדושים תהיו הכוונה שנהיה פרושים מן "המותרות". ("מותר" זה דבר שמעבר לנצרך) דהיינו אדם "שמספיק" לו לישון שש שעות, והוא ישן שמונה שעות, כאשר הוא מוריד מהשמונה שעות ולומד בזמן הזה, בזה הוא מקיים מה שאמרו חז"ל "מיעוט שינה" שבזה הוא ממעט מהמותרות, ועל זה התכוונה התורה באומרה "קדושים תהיו". אולם אם הוא צריך לישון שש שעות והוא מוריד מהם זמן מה כדי לעסוק בתורה, צריך זהירות רבה, כיוון שאם זה יפריע לו למחרת בסדר הלימוד הוא נקרא חוטא, כיוון שאת שש השעות הוא חייב לשינה, ודרך כזו התורה לא רוצה.
כותב המסילת ישרים (בסוף פרק יג בביאור מידת הפרישות) הרי לך הכלל האמיתי: כל מה שאינו מוכרח לאדם בענייני העוה"ז ראוי לו שיפרוש ממנו, וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה כיוון שהוא מוכרח לו אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא. הנה זה כלל נאמן, אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה אינו מסור אלא אל שיקול הדעת. עכ"ל. שכדי לדעת מה מוכרח לאדם ומה בגדר מותרות צריך לזה שיקול דעת גדול. משום שברוב הדברים האדם מרגיש שהוא מוכרח אותם.
כלל זה שכתב המסילת ישרים נוגע לכל דבר. למיעוט שינה, ללבוש האדם, לאכילה, ולכל הנאות העוה"ז, בכל דבר צריך לדעת מה מוכרח לאדם, שמזה אין לזוז, כיוון שזה לצורך עבודת ה'. ומה שלא מוכרח שזה בגדר מותרות, ומזה למעט עד מה שמוכרח, ובזה נקיים "קדושים תהיו".