אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ב - מיעוט תענוג › מסירות לתורה מסלקת את התאוות

ספר עמל ישראל

פרק ב - מיעוט תענוג · מסירות לתורה מסלקת את התאוות

לא תמצא התורה אצל מבקש תענוגים

ככל שהאדם עמל יותר, כך התאוות מסתלקות ממנו, מי שיש לו חולה מסוכן ב"מ. כל הזמן ראשו טרוד במחשבות על החולה, וממילא הוא שוכח את כל התאוות האישיות שלו, כך מי שטרוד ראשו ורובו בתורה, אין מחשבת התאווה יכולה להיתפס בליבו. כמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, עכ"ל (אור לציון עמ' מה). וכבר הזכרנו מ"ש האור החיים הקדוש על התורה (דברים פ' כי תבוא פס' יא') על הפסוק "ושמחת בכל הטוב" אין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם ע"כ. כיון שעמל בתורה ומרגיש במתיקות התורה, מימלא כל תענוגי העוה"ז לא נחשבים למאומה.

מעשה שסיפר הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף. אני והחכם עובדיה היינו בבחרותינו לומדים בחברותא יחד, בארוחת בוקר היינו אוכלים פרוסת לחם אחת וקציצת פלאפל ביתית אחת, הלחם היה יבש מפני שאימותינו חיו בעוני רב, והיו קונות את הלחם של אתמול בחצי מחיר, ומזה כל בני הבית היו מסתפקים, ואנו היינו מגיעים לעת ערב מהישיבה, נוטלים את שאריות הפת שנותרו בבית והיו קשות כאבן, ועימם באנו לבית הכנסת ללמוד בשקידה לאור הנרות. בשעת חצות לערך כשנר התמיד שדלק בבית הכנסת כבה, אני והחכם עובדיה היינו נוטלים את הפת היבשה שעימנו ומקנחים בה את לחלוחית שמן הזית שנותרה בכוס נר התמיד לרכך מעט את הלחם, וכך היינו אוכלים, והיינו מברכים ברכת המזון מדרבנן, יען כי לא היה בלחם שיעור שביעה ומיד היינו שבים ללימודנו בשקידה (רבינו אור לציון ח"א עמ' 93).

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה