פרק ב - מיעוט תענוג · ככל שמתרחק מהחומר, כך מתקרב לה'
כתוב במשלי (ל, לג) "כי מיץ חלב יוציא חמאה", אומרים חז"ל בברכות (סג:) במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה, ומסביר המהרש"א שם, שמיץ חלב יוציא חמאה הכוונה שמקיא את תענוגי הילדות ממנו, ז"א כשהוא מוציא את החלב שזה הילדות והתענוגים ועוזב אותם. רק אז הוא זוכה לחמאה של תורה, וחמאה של תורה היא ההוראה. כמו שהחמאה היא המובחר שבחלב כך המובחר שבתורה היא הוראה. וכל זה תלוי במידת טהרת הלב, ומניעת רדיפת ענייני החומר, כי עד כמה שהאדם מרחיק את עצמו מענייני החומר כך יזכה לתורה.
אבל מה קורה! האדם מפחד, ולמה? משום שהוא יודע שקניית התורה כרוכה בהרבה דברים, "בביטול החומריות", "בעמל רב", "במיעוט שינה", ועוד ועוד... ובקיצור חיים לא קלים. ועוד, שאם לא ישתעבד כל ימיו לשקידת התורה הוא קרוב לשכוח את כל מה שלמד, כמו שכתוב באבות דר"נ (פ' כד) שמה שהאדם יגע ולומד בעשרים שנה, אם מתבטל מהתורה הוא שוכח בשנתיים, וכן כתוב בחגיגה (טו.) קשה לקנותן ככלי זהב, ונח לאבדן ככלי זכוכית. ולכן האדם בורח מזה. ומועטים הם אותם שמוכנים למסור נפשם על לימוד התורה.