פרק ב - מיעוט תענוג · אהבת התענוגים ואהבת התורה הם שני הפכים
המשנה באבות (פ"ו מ"ו) מונה מ"ח דברים בהם התורה נקנית, במיעוט תענוג וכו', כי מלבד זאת שאין האדם יכול לעסוק בתורה כדבעי אם אינו פורש מהנאות העוה"ז, וכמ"ש המסילת ישרים (פרק ט) שאם ירצה להשלים העידונים בכל תנאיהם לא יוכל לעסוק בתורה כהוגן, וגם מפני שמחשבתו טרודה בגשמיות ובתאות העולם, לכן אין ליבו פנוי לתורה.
ועוד שתאוות העולם מפריעות ביותר להרגשת מתיקות התורה, והיינו ע"פ מ"ש החובות הלבבות (שער עבודת ה' בהקדמה) שאהבת העולם ואהבת השי"ת הם שני הפכים ממש, וכמו שאש ומים לא יתכנו יחד, כן הוא בתשוקת ואהבת התורה, שאינה יכולה לדור יחד עם אהבת העולם ותענוגיו, ואם אין תשוקה אמיתית בליבו, לא מרגישים מתיקות וערבות בלימוד.
בשעת פטירתו של רבי, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהנתי אפילו באצבע קטנה (כתובות קד.) והביאו שם התוס' בשם המדרש, עד שהאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.
וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק כח), ר' יהודה הנשיא אומר כל המקבל עליו תענוגי העוה"ז מונעין ממנו תענוגי העוה"ב, וכל שאינו מקבל עליו תענוגי העוה"ז, נותנין לו תענוגי העוה"ב.