אורח חיים · סימן א'
הלכות השכמת הבוקר
יתגבר כאר"י וכו'. עיין מאמר א' אשרי תמימי וכו'. ידוע כי יום ולילה הם בחי' הארת חמה ולבנה. וזה יתגבר אדם כארי שהוא בחי' אבא בחי' חכמה כמובא. לעמוד בבוקר וכו' שיהא הוא מעורר השחר. היינו שלא ימתין עד שיבא אליו התעוררות מלמעלה להעירו שיבין החכמה והשכל שיש בכל דבר. רק שיעורר א"ע לבדו לזה. וזה לעמוד בבוקר דייקא, כי באמת יש עתים לטובה ולהיפך ח"ו, כמו שיש בכל יום יום ולילה ערב בוקר, ובוודאי בעת התגברות החשכות א"א לדחוק את השעה להמשיך אז דייקא הארת השכל ממש כידוע, ואז צריכין לסלק את דעתו ולסמוך על אמונה לבד, ולהאמין שבכל דבר ובכל מקום ובכל זמן, בוודאי יש שם ניצוצי השכל דקדושה להתקרב להש"י עי"ז, אבל לע"ע א"א לול הבין כל זה, רק שאעפ"כ בוודאי מאמין בזה באמונה שלימה, ואז לפעמים האמונה מאיר לו כמו אור השכל ממש. ולפעמים אדרבא ע"י החשכות והסתלקות אור השכל, עי"ז בעצמו נתחדש השכל ע"י שבא בתוך בחי' אמונה ונתוסף לו הארה גדולה, אבל אעפ"כ צריך להשגיח ע"ע ולהמתין ולצפות בכל שעה אולי ירגיש בעצמו איזה התחלת התעוררות השכל דקדושה אזי יתגבר לעורר אותו ולחזקו בכל מיני התחזקות דקדושה ולעבוד בו את בוראו עד שיהא בבחי' הוא מעורר השחר: וזה הג"ה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. כי מבואר בפנים שעי"ז נתקבלין כל התפלות וכו'. ומחמת שלאו כל אדם זוכה לזה, ע"כ צריכין ליזהר עכ"פ להתפלל בזמן שהציבור מתפללין, כי אז התפלה מקובלת כמו שארז"ל וזה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' כי זה עיקר הלימוד המבפ"נ לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ולהסתכל בכ"פ רק על השכל והחיות אלהות שיש בכל דבר, וזסה ולא יתבייש מפני המלעיגים, שהם מסטרא דעשו שבזה את הבכורה והלעיג על יעקב בשעה שלקח אצלו הבכורה כמו שדרז"ל צפה הצפית ערוך השלחן וכו': (וזה ואעפ"כ לא יתקוטט עמהם רק כמו שנהג יעקב עם עשו). וזה גם בהצנע לכת וכו' כי פלעמים היצה"ר מתלבש במצוה ונדמה לו שכוונתו לשמים ובאמת הוא רק להתפאר בפני בני אדם, ע"כ אין לך יפה מן הצניעות. וזה ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, היינו שגם בעת הסתלקות המוחין והשכל שאז העיקר רק האמונה כנ"ל, אעפ"כ יקשר עצמו להרשימה שנשאר בו מהארת השכל דקדושה, כי עיקר חיות האמונה הוא ג"כ רק מהשכל דקדושה בבחי' והכחמה תחיה וכו' וכמובן בסי' רנ"ה, וזה ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות וכו', כי עי"ז שמקשר עצמו גם בשעת הסתלקות השכל להרשימה שנשאר בו מהארת השכל דקדושה עי"ז בעצמו בנקל לו להתעורר משינתו בזריזות ולהמשיך עליו אור עצם השכל דקדושה באמת, ועי"ז בעצמו נעשה ג"כ היחוד של החי"ת והנו"ן הנ"ל: וזה ג"כ ענין קימת חצות ולהיות מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק (שהוא בחי' הדעת דקדושה) והגלות, שמאז נפל החן והחשיבות של ישראל והכל ע"י התגברות היצה"ר שרו של עשו שהוא בחי' גלא דמטבאע לספינתא, וע"כ אחר תיקון חצות צריכין לעסוק בתורה הרבה שעי"ז עיקר הכנעתו, ועי"ז זוכין לחן ונתקבלין כל התפלות והבקשות, וזה בחיח' החוט של חסד שנמשך על הלומד תורה בלילה. גם עירקר שלימות תיקוני התפלה הוא ע"י עסק התורה בחצות כידוע, וזה טוב מעט תחנונים בכוונה וכו', כי התפלה בעצמה היא ג"כ בחי' מלכות בחי' נו"ן וכשמקשרין אליה כוונת הלב והשכל שהוא בחי' חי"ת עי"ז נעשה בחי' חן ונתקבל בקשתו בחי' דברי חכמים בנחת נשמעים המבואר בפנים: וזה טוב לומר פ' העקידה ופ' המןו עשרת הדברות ופ' עולה ומנחה וכו'. כי ע"י העקדה נמתקו תוקף הדינים של יצחק שלא יינקו משם החיצונים בחי' יצה"ר וחיילותיו שהם מבחי' עשו. וגם כי עי"ז נשרש בנפשו"ת ישראל למסור נפשם על קדושת שמו ולעשו"ת רצונו ית' ש עי"ז עיקר הכנעת היצה"ר כמובא. ופ' המן בכדי לחזק הבטחון ובהשי"ב שלא יטרידהו עול הפרנסה ויוכל לעסוק בתורה ביותר בבחי' לא ניתנהתורה אלא לאוכלי המן. וזה ועשרת הדברות שהם כלל התורה כידוע. וזה ופרשת עולה וכו'. כי הקרבנות הם בבחי' אדם ובהמה תושיע ה' בחי' אדם כי יקרבי וכו' מן הבהמה וכו' כידוע, ועי"ז נעשה יחוד גדול שזה בחי' חיבור החי"ת והנו"ן, ועי"ז נתקבלין כל התפלות שהם במקום קרבן: