אורח חיים
פתיחה
הועתק מספר ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן א'.
ומאמר זה הוא יסוד כל הקונטרס הזה:
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. דע כי ע"י התורה נתקבלים כל התפלות וכל הבקשו"ת שאטנו מבקשים ומתפללים. והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשיו בעו"ה חן וחשיבות אמיתי של ישראל נפל. כי עכשיו עיקר החן והחשיבות הוא אצלם. אבל ע"י התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל. כי התורה נקראת (משלי ה') אילת אהבים ויעלת חן שמעלה חן על לומדיה (עירובין כ"ד ע"ב)......
סימן א'
הלכות השכמת הבוקר
יתגבר כאר"י וכו'. עיין מאמר א' אשרי תמימי וכו'. ידוע כי יום ולילה הם בחי' הארת חמה ולבנה. וזה יתגבר אדם כארי שהוא בחי' אבא בחי' חכמה כמובא. לעמוד בבוקר וכו' שיהא הוא מעורר השחר. היינו שלא ימתין עד שיבא אליו התעוררות מלמעלה להעירו שיבין החכמה והשכל שיש בכל דבר. רק שיעורר א"ע לבדו לזה. וזה לעמוד בבוקר דייקא, כי באמת יש עתים לטובה ולהיפך ח"ו, כמו שיש בכל יום יום ולילה ערב בוקר, ובוודאי בעת התגברות החשכות א"א לדחוק את השעה להמשיך אז דייקא הארת השכל ממש כידוע, ואז צריכין לסלק את דעתו ולסמוך על אמונה לבד, ולהאמין שבכל דבר ובכל מקום ובכל זמן, בוודאי יש שם ניצוצי השכל דקדושה להתקרב להש"י עי"ז, אבל לע"ע א"א לול הבין כל זה, רק שאעפ"כ בוודאי מאמין בזה באמונה שלימה, ואז לפעמים האמונה מאיר לו כמו אור השכל ממש. ולפעמים אדרבא ע"י החשכות והסתלקות אור השכל, עי"ז בעצמו נתחדש השכל ע"י שבא בתוך בחי' אמונה ונתוסף לו הארה גדולה, אבל אעפ"כ צריך להשגיח ע"ע ולהמתין ולצפות בכל שעה אולי ירגיש בעצמו איזה התחלת התעוררות השכל דקדושה אזי יתגבר לעורר אותו ולחזקו בכל מיני התחזקות דקדושה ולעבוד בו את בוראו עד שיהא בבחי' הוא מעורר השחר: וזה הג"ה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. כי מבואר בפנים שעי"ז נתקבלין כל התפלות וכו'. ומחמת שלאו כל אדם זוכה לזה, ע"כ צריכין ליזהר עכ"פ להתפלל בזמן שהציבור מתפללין, כי אז התפלה מקובלת כמו שארז"ל וזה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' כי זה עיקר הלימוד המבפ"נ לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ולהסתכל בכ"פ רק על השכל והחיות אלהות שיש בכל דבר, וזסה ולא יתבייש מפני המלעיגים, שהם מסטרא דעשו שבזה את הבכורה והלעיג על יעקב בשעה שלקח אצלו הבכורה כמו שדרז"ל צפה הצפית ערוך השלחן וכו': (וזה ואעפ"כ לא יתקוטט עמהם רק כמו שנהג יעקב עם עשו). וזה גם בהצנע לכת וכו' כי פלעמים היצה"ר מתלבש במצוה ונדמה לו שכוונתו לשמים ובאמת הוא רק להתפאר בפני בני אדם, ע"כ אין לך יפה מן הצניעות. וזה ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, היינו שגם בעת הסתלקות המוחין והשכל שאז העיקר רק האמונה כנ"ל, אעפ"כ יקשר עצמו להרשימה שנשאר בו מהארת השכל דקדושה, כי עיקר חיות האמונה הוא ג"כ רק מהשכל דקדושה בבחי' והכחמה תחיה וכו' וכמובן בסי' רנ"ה, וזה ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות וכו', כי עי"ז שמקשר עצמו גם בשעת הסתלקות השכל להרשימה שנשאר בו מהארת השכל דקדושה עי"ז בעצמו בנקל לו להתעורר משינתו בזריזות ולהמשיך עליו אור עצם השכל דקדושה באמת, ועי"ז בעצמו נעשה ג"כ היחוד של החי"ת והנו"ן הנ"ל: וזה ג"כ ענין קימת חצות ולהיות מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק (שהוא בחי' הדעת דקדושה) והגלות, שמאז נפל החן והחשיבות של ישראל והכל ע"י התגברות היצה"ר שרו של עשו שהוא בחי' גלא דמטבאע לספינתא, וע"כ אחר תיקון חצות צריכין לעסוק בתורה הרבה שעי"ז עיקר הכנעתו, ועי"ז זוכין לחן ונתקבלין כל התפלות והבקשות, וזה בחיח' החוט של חסד שנמשך על הלומד תורה בלילה. גם עירקר שלימות תיקוני התפלה הוא ע"י עסק התורה בחצות כידוע, וזה טוב מעט תחנונים בכוונה וכו', כי התפלה בעצמה היא ג"כ בחי' מלכות בחי' נו"ן וכשמקשרין אליה כוונת הלב והשכל שהוא בחי' חי"ת עי"ז נעשה בחי' חן ונתקבל בקשתו בחי' דברי חכמים בנחת נשמעים המבואר בפנים: וזה טוב לומר פ' העקידה ופ' המןו עשרת הדברות ופ' עולה ומנחה וכו'. כי ע"י העקדה נמתקו תוקף הדינים של יצחק שלא יינקו משם החיצונים בחי' יצה"ר וחיילותיו שהם מבחי' עשו. וגם כי עי"ז נשרש בנפשו"ת ישראל למסור נפשם על קדושת שמו ולעשו"ת רצונו ית' ש עי"ז עיקר הכנעת היצה"ר כמובא. ופ' המן בכדי לחזק הבטחון ובהשי"ב שלא יטרידהו עול הפרנסה ויוכל לעסוק בתורה ביותר בבחי' לא ניתנהתורה אלא לאוכלי המן. וזה ועשרת הדברות שהם כלל התורה כידוע. וזה ופרשת עולה וכו'. כי הקרבנות הם בבחי' אדם ובהמה תושיע ה' בחי' אדם כי יקרבי וכו' מן הבהמה וכו' כידוע, ועי"ז נעשה יחוד גדול שזה בחי' חיבור החי"ת והנו"ן, ועי"ז נתקבלין כל התפלות שהם במקום קרבן:
סימן ב
לבישת בגדים. וע"כ צריך לדקדק שלא יהי' בשרו נראה ערום וכו', ואפי' כשאין שום אדם בחדרו, כי השי"ת מלא כל הארץ כובוד, היינו כנ"ל, כי הבגדים הם מבחי' מלכות מלך הכבוד כידוע, שזה בחי' נו"ן שעל ידה יכולין לקבל אור השכל להסתכל רק על השכל שיש בכל דבר שזה בחי' מלא כלהארץ כבודו, וע"כ ת"ח שעוסק בתורה שעי"ז נותנין כח למלכות דקדושה ומקשרין החי"ת והונ"ן ונעשה ח"ן, ע"כ הוא צריך לדקדק בזה ביותר בכדי שלאית בזה שזה היפך בחי' החן, וע"כ צריכין לדקדק שלא יהא חלוקו מהופך, וע"כ צריכין לדקדק ג"כ בלבישת המנעלים, וארז"ל כתפילין כך המנעלים, כי מאחר שא"א לקבל אור השכל והמוחין שהם בחי' תפלין רק ע"י בחי' נו"ן שהוא בחי' מלכות שמשם בחי' הבגדים כנ"ל ע"כ צריכין לדקדק בלבישתן בפרט במנעלים שהם בעקב בחי' מדרגות התחתונות ששם עיקר אחיזת עשו מלכות הרשעה כידוע. וגם כי בזה בעצמו מובן ונראה כי יש פנימיות ושכל גדול וקדוש בכל ענין וענין מאחר שצריכין לדקדק כ"כ בכל דבר ודבר לעשו"ת רק ע"פ התורה הק':
וע"כ אסור לילך בקומה זקופה וכאלו דוחק רגלי השכינה, כי בעוה"ז מלובשין רגלי הקדושה כביכול, כמבואר במאמר מקץ זכרון סי' נ"ד, וזה בחי' השכל וחיות אלהות שיש בכל דבר, וכ"א מישראל צריך לקשר א"ע ולהכניע כל קומתו ותאוותיו ומדותיו וכל עניניו רק תחת השכל דקדושה בבחיט' וכל קומה לפניך תשתחוה וע"כ אסור לילך ג"כ בגילוי הראש להורות שמקבל עליו אימת מלכות שמים שזה בחי' הנו"ן שעי"ז זוכין המוחין שבראש לקבל אור השכל העליון שהוא בחי' חי"ת, וע"כ מובן מדברי רז"ל שעי"ז מכניעין ומחלישין כח היצה"ר שהוא מבחי' מלכות דסט"א: וע"כ צריך לבדוק נקביו וכו' בכדי לדחות ולהוציא בחי' עשו שנקרא חזיר היער, בבחי' צא תאמר לו בכדי שלא לבלבל את המוחין והשכל דקדושה:
סימן ג
הנהגת בית הכסא. וע"כ צריכין להיות צנוע גם בבית הכסא, בכדי שלא להפריד עצמו גםאז מהשכל דקדושה ח"ו, כי אע"פ ששם מקום הטינופות ואסור להרהר שם בד"ת ומחמת זה היו צריכין לחוש שלא יתאחזו בו אז החיצונים ח"ו, וע"י שמתנהג גם אז ע"פ התורה הק' ובצניעות, עי"ז אין החיצונים יכולין להתאחז בו גם אז, כי עי"ז הוא מקושר בפנימיות גדול ובהעלם ובאיתכסיא גם אז אל השכל והחכמה דק' בבחי' ואת צנועים חכמה וע,כ התנאים שהלכו אחר רבם לראות הנהגתם בבית הכסא, השיבו להם תורה היא וללמוד אני צריך, כי גם שם צריכין באתכסיא לשמש בכח התורה הק' בכדי להכניע החיצונים ומלכות דסט"א וזה המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם, כי בזה פוגם בנפשו ששרשה בבחי' המלכות והחכמה דקדושה שהם בחי' חן, ושקץ ומיאוס הוא היפך החן:
סימן ד
דיני נטילת ידים וכו'. וע"כ צריך נטילת ידים לתפלה ובפרט בבוקר שצריך לערות עליהם מים ג"פ בסירוגין להעביר הרוח רעה ששורה עליהם וכמו שארז"ל בת מלך היא ומקפדת, כי לילה הוא מדת מלכות בחי' נו"ן בחי' לבנה ובה עיקר אחיזת סטרא דמותא בחי' עשו שאמר הנה אנכי הולך למות בחי' מלכות דסט"א היפך המלכות דקדושה שהיא מקור החיים בחי' ואתם הדבקים וכו' חיים כולכם היום, בחי' דוד מלך ישראל חי וקים (כמבואר בסי' מ"ט) כי מקבלת מחכמה דקדושה שנאמר בה והחכמה תחיה וע"כ בלילה שאז שלטא סיטרא דמותא שזה בחי' שינה אחד מששים במיתה ואז שריא סטרא דמסאבא על ידוהי דבר נש, ידוהי דייקא, כי משם אחיזת בחי' והידים ידי עשו, וע"כ צריכין אז שמירה ביותר מהטומאה והיצה"ר בחי' ונשמרת מכל דבר רע וארז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וע"כ כשקם ממטתו צריך ליטול ידיו במים שהם בחי' תורה להעביר הרוח רעה, כי עיקר הכנעתו הוא ע"י התורה כנ"ל, וזה בחי' בת מלך היא ומקפדת כי היא מבחי' המלכות דסט"א כנ"ל, וע"כ צריכין לערות עליהם ג"פ ובכל פעם על כל יד בפני עצמה בסירוגין בכדי להעביר הרוח רעה לגמרי עי"ז שזה בחי' מה שמבואר במאמר שאלו סי' נ"ז מענין נפילת שער של אדום שלשה פעמים וגם כי בפעם הראשון ממשיכין כח התורה להכניע ולגרש הרוח רעה רוח שטות שמסית את האדם לדבר עבירה מממש ר"ל, ובפעם שני מגרשין הרוח רעה משסית את האדם לדבר עבירה ע"י שמתלבש במצות, ובפעם שלישי מגרשין הרוח רעה שמרשל ידי האדם מלעסוק בתורה ומעשים טובים וע"ד שאמרו רז"ל שמא תאמר אלך ואתגרה בשינה ת"ל כי אם בתורת ה' חפצו כי זה עיקר השלימות להיות סור מרע ועשה טוב והכל זוכין ע"י עסק התורה הק', ועי"ז זוכין לחן ונתקבלין כל התפלות וע"כ צריכין נטילת ידים לתפלה: וזה לא יגע בידו קודם נטילה לא לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים כי הם תלוים בהמוח והשכל (עיין סי' כ"א) וצריכין לשומרם ביותר מהרוח רעה רוח שטות הנ"ל בכדי שלא לפגום עי"ז בהמוח והשכל דקדושה, וע"כ צריך ליול יד ימין תחילה ע"י יד שמאלו בכדי להכניע השמאל שמשם שורש הכסילות בחי' לב כסיל לשמאלו לגבי יד ימין בחי' לב חכם לימינו. וע"כ גם הניעור בלילה וכן הישן ביום צחריכין נטילה מחספק כי אוליט ע"י מדת לילה או ע"י שינה ביום שהיא בחי' הסתלקות המוחין והשכל נאחז בו סטרא דמותא בחי' כסילות הנ"ל, וע"כ דוד שהוא בחי' המלכות דקדושה היה נזהר שלא לישן שתין נשמי כדי שלא לטעום טעם מיתה בכדי שלא להפריד עצמו בשום פעם מבחי' החכמה דקדושה שהוא עיקר החים כנ"ל: וזה בחי' אלו דברים צריכים נטילה במים הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא וכו' וכולםך בכדי שלא ליתן מקום להכסילות ורוח הטומאה להאחז בו, וזה שסיים ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם ת"ח הוא תלמודו משתכח אם א ינו ת"ח יוצא מדעתו כי עיקר הפגם מגיע להמוחין והשכל. וזה אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור וכו' או בכל מידי דמנקי וכו' ויועיל לתפלה אבל לא להעביר רוח רעה שעליהם, רמז שאם א ינו יכול לעסוק בתורה שהיא בחי' מים עכ"פ ישתדל לנקות את ידיו (שמרמזין לכל עשיותיו ותנועותיו) בכל מדיי דמנקי. היינו ליזהר עכ"פ לנקות עצמו ממדות רעות ולדבק במדות טובות ועי"ז נותן ג"כ למלכות דקדושה (שהוא בח'י אחרית הימים כי עליה עומדים כל המדות כידוע והמדות הם בחי' ואו קצוות שהם בחי' כלל התורה הק' שמאירין בבחי' המלכות) להתגבר על מלכות דסט"א ונתקשרין החי"ת והנו"ן ונתקבלה תפלתו אבל להעביר הרוח רעה שהוא הרוח שטות של היצה"ר הוא רק ע"י המים שהם בחי' עסק התורה כי התורה כולה שמותיו הק' ית' וע"כ יש בסגולתה לגרש כל מיני רוח רעה רוח שטות כמבואר בפנים:
סימן ה
כוונת הברכות. כישם הויה ואדני הם שורש בחי' חמה ולבנה כידוע. וע"כ צריכים לחברם ביחודא שלים. ובמחשבה שהוא בחי' חכמה מוחא יכוין לשם הויה ככתיבתו. ובקריאתו ע"י הדיבור שהוא בחי' מלכות פה יקרא בשם אדני. כי מחמת שאור השכל גדול מאד א"א לקבל ממנו כי אם על ידי בחי' מלכות כמבואר בפנים:
סימן ו-ז
דין ברכת אשר יצר וכו'. וזה בחי' ברכת אשר יצר את האדם בחכמה. היינו שברא אותו בחכמה נפלאה עד שיש בו כח להשיג את בחי' השכל והחכמה שיש בכל דבר בכדי שיתקרב להשי"ת על ידי זה הדבר. וזה וברא בו נקבים וכו'.
יש נקבים וחלולים שממשיך ויונק חיותו על ידם ועיקר החיות ע"י החכמה. וע"כ מבואר בכונות דר"ל זיין נקבים שבראש שהם עין אוזן חוטם פה התלוים במוח כנ"ל. ויש נקבים וחלולים שעל ידם נתעכל המאכל ונדחה הפסולת והמותרות אל החוץ שגם זה תיקון המוח והחכמה כנ"ל. וזה שמסיים ומפליא לעשו"ת כי בזה בעצמו רואים פלאות הבורא איך שמקשר רוחני בגשמי עד שגם בדברים גשמיים כאלו של אכילה ושתיה שהפסולת שלהם היא קיא צואה ממש אעפ"כ מלובש בהם חכמה ורוחניות וחיות אלהות כזה שבו תלוי חיות האדם ורפואתו וקיומו בבחי' כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו' ומה בעצמו יש להבין איך שבכל דבר שבעולם יש חיות אלהות ושכל דקדושה שעי"ז יוכל האדם להכיר אותו ית' ולהתקרב אליו שזה עיקר כוונת הבריאה כמאמר הזוה"ק בגין דישתמודעין ליה: וזה בחי' ברכת אלהי נשמה שנתת בי שממנה כל שכל האדם וחכמתו וחיותו כ"ש ונשמת שדי תבינם. וזה טהורה היא כי בשורשה היא בוודאי טהורה וקדושה ואיטן בה שום אחיזת הטומאה כלל. וזה אתה בראת יצרת ונפחת כנגד בריאה יצירה.
עשיה כמובא. כי היא כלולה מכולם.וע"כ יכול האדם כשישתמש בכח נשמתו ושכלו רק בקדושה היינו לקשר עצמו אל השכל שיש בכל דבר בכדי להתקרב להשי"ת עי"ז הדבר עי"ז יכול לעלות ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם ויכיר וידע וישיג השכל וחיות אלהות שיש בכל מדריגה ומדריגה עד שיכול לזכות להכיר ולהשיג את השי"ת כביכול למעלה מכל העולמות כמובן במאנמר ויתן עוז סי' ע"ח, ואם לא יזכה לזה בעוה"ז. יזכה לזה עכ"פ בעוה"ב לאחר התחיה. וזה ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא.ו זה כל זמן שהנשמה בקרבי ומקושרת בגופי שבזה העולם מודה אני לפניך וכו' רבון כל המעשים ומכל הנשמות שהם בחי' השכליים וכולל ומייחד ומחבר את כולם ומקיים אותם והוא אדון כולם.ו הכל נבראו ונוצרו ונעשו רק בשביל להכיר אותו ית' על ידם. וזה ברוך וכו' המחזיר נשמות לפגרים מתים. כי זה פלא גדול שדייקא ע"י שינה שהיא בחי' סטרא דמותא עי"ז דייקא נתחזק ונתחגדש כח וחיות הנשמה בהמוחין בבחי' חדשים לבקרים כידוע ובזה אנו רואין כי מלא כל הארץ כבודו כי אפילו בבחי' סטרא דמותא עצמה יש בחי' חיות אלהות ושכל דקדושה כביכול. וע"כ אמרו רז"ל שמזה אנו לומדים להאמין בתחיית המתים. כי גם המיתה ממש היא ג"כ רק בבחי' זו בכדי לחדש על ידה דייקא את אור השכל והנשמה בכדי שנוכל להכיר את השי"ת אז בהשגה נפלאה כרצונו ית'. וזה בחי' ומקיים אמונתו לישיני עפר. גם מזה מובן התחזקות גדול לבעלי תשובה שזה ג"כ בחי' תחיית המתים. ובפשיטות מרומז ג"כ בתיבות אלו מוסר גדול לעניננו כי הלא רואין שכשישן האדם ונסתלק אור שכלו ונשמתו נחשב לפגר מת. מזה אנו רואין ומבינין שעיקר האדם הוא השכל ע"כ צריכין לקשר עצמו ולהסתכל רק אל השכל שיש בכל דבר כנ"ל. וגם כי מזה שנתחדש אור השכל והנשמה ע"י שבאה בשעת שינה בתוך המלכות שהיא בחי' אמונה מזה רואין שעיקר קבלת אור השכל והשגתו הוא על ידי המלכות בחי' נו"ן כנ"ל:
סימן חי"ת וכו' עד סימן כ"ה
עיין מאמר מקץ זכרון סי' נ"ד שציצית ותפילין הם בחי' הצמצום והמוחין וע"כ ציצית קודם לתפלין בבחי' שמאלו תחת לראשי והדר וימינו תחבקני עיי"ש. וכמו כן לעניננו ציצית ותפלין הם בחי' הנו"ן והחי"ת. כי ציצית הם בחי' הצמצום שזה בחי' מלכות בחי' נו"ן כידוע (ועיין בלקוטי הלכות ה' פקדון) ותפלין הם בחי' החי"ת בחי' החכמה והמוחין הק' וע"כ הציצית הם בבקגדים ולבושים שהן בחי' מלכות. וזה בחי' עוטה אור כשלמה שעוטה האור ומלבישו בבח' לבושין בחי' מלכות בחי' נו"ן בכדי שנוכל להשיגו. וזה ג"כ בחי' כנפי הציצית בחי' ובני אדם בצל כנפיך יחסיון כי עיקר הקיום והחיות שהוא ע"י החכמה והשכל אי אפשר לקבל ולהשיג רק ע"י בחי' הצל שנעשה ע"י בחי' הכנפים והלבושים שהם בחי' מלכות וזה כי עמך מקור חיים וכו'. וזה לשון ציצית שהוא מלשון הסתכלות כ"ש וראיתם אותו וכו' כי עי"ז זוכין להסתכל על אור השכל והאלהות שיש בכל דבר שזה בחי' כלל התורה והמצות בבחי' שארז"ל בכל דרכיך דעהו זה כלל גדול בתורה ובבחי' מה שמובא בשו"ע סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' וכנ"ל. וזה וזכרתם את כל מצות ה' וכו'. כי כל המצות הם בחי' צמצומים להשיג על ידם השגת אלהותו ית' (עיין מאמר מישרא סי' ל') וזה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שמתגרה בהם היצה"ר בחי' קליפת עוש וישמעאל מלכיות דסט"א. כי ע"י שזוכרין כל מצוות ה' שהם בחי' כלל התורה הק' עי"ז מכניעין את היצה"ר ומלכיות דסט"א כנ"ל. ואז זוכין ללמוד התורה ולקיימא ביתר שאת במדריגה גדולה ביותר עד שזוכין להשיג בהשגה אמיתיית את אור החכמה והשכל דקדושה שהם בחי' קודש כידוע. וזה שכפל למען תזכרו וכו' והייתם קדושים לאלהיכם קדושים דייקא. וזה אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים. כי על מנת כן הוציאם משם שיתקדשו בקדושתו ית' ושיקשרו עצמן רק להאלהות שיש בכל דבר בכדי שיתקרבו אליו ית' באמת, וזה אני ה' אלהיכם אמת ויציב שחרית שאז זוכין לקבל אור השכל והמוחין שהם עיקר בחי' אור יום, ואמת ואמונה ערבית כי גם בשעת הסתלקות אור השכל והמוחין צריכין גם אז לקשר עצמו רק להשכל דקדושה שהוא בחי' אמת ע"י מדת האמונה הק' שהיא מדת לילה שזה בחי' נו"ן הנ"ל: וע"כ כסות לילה פטור מן הציצית כי הציצית אע"פ שהם בחי' הצמצום והנו"ן כנ"ל, אעפ"כ מאחר שדייקא עי"ז זוכין לקבל אור השכל כנ"ל שזה בחי' מה שנתקשרין החית והנון ונעשה אור הלבנה כאור החמה כמב"פ ממילא מובן שמאיר בהם אור השכל והחכמה שזה בחי' מה שמבואר בכוונת כי ל"ב חוטי הציצית הם כנגד ל"ב נתיבות החכמה, וזה שארז"ל כל המקיים מצות ציצית כאלו קיבל פני שכינה, היינו שזוכה להשיג אור השכל והאלקות באמת, וע"כ כסות המיוחד רק ללילה ולובשו בלילה פטורה מן הציצית לכ"ע מאחר שאז זמן הסתלקות המוחין והשכל ומקבלין החיות דקדושה רק ע"י בחי' אמונה: (ובזה יש לבאר ג"כ ענין הפלוגתא שבין הרמב"ם והרא"ש המבואר בסי' י"ח ואין להאריך בה מחמת עומק הענינים ודקותם) ומחמת שע"י כל זה מתקבלין התפלות וכו' כנ"ל ע"כ עיקר זמן לבישת ציצית ותפילין הוא בשעת התפלה: וע"כ נכון לכסות ראשו בטלית כי הוא בחי' הלבושין דקדושה שעי"ז מקבלין אור החכמה והמוחין שבראש וע"כ בשעת עטיפה מזריק כל הד' ציצית לצד שמאל מאחר שהם בח' שמאלו תחת לראשי וכנ"ל. וגם כי עי"ז מכניעין היצה"ר והכסילות שניקתם מבחי' שמאל כנ"ל ואח"כ מחזיר שתי ציצית לפניו ושתיים לאחריו כדי שיהא מסובב במצות כי זה ענין הד' כנפות של הטלית כנגד ד' רוחות העולם וארבע כנפות הארץ לקשר עצמו ע"י אור הציצית להחכמה וחיות אלקות שיש בכל מקום וכמו כן אצל האדם בעצמו בכל פינות שיפנה יסתכל רק על השכל דקדושה שיש בכל דבר: וזה בחי' לבישת טלית קטן וטלית גדול כי מבואר בכונות שטלית קטן הוא כנגד בחי' עיבור וטלית גדול כנגד בחי' יניקה ותפלין כנגד בחי' מוחין דגדלות ועיין מאמר אחוי לן סי' כ"ה מבואר שם ג"כ שיש שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה ואפשר שזה בעצמו ג"כ ג' בחינות הנ"ל. וע"כ הטלית קטן שהוא כנגד בחי' עיבור שאז השכל והחיות רק בכח כעצמים בבטן המלאה ולבחי' זה השכל עכ"פ צריכין להיות מקושר ומדובק כל היום אפילו בלילה ובשעת שינה בכדי שלא יתגבר עליו היצה"ר והכסילות בחי' המדמה שבלב שהוא היפוך בחי' השכל דקודשה וכמבואר במאמר אחוי לן הנ"ל וע"כ צריכין לישן גם בלילה בטלית קטן וכן בשעת הזוג והכל כדי שלא יתגרו בו הכסילות ושרירות הלב שזה בחי' ולא תתורו וכו' ובשעת התפלה וכו' צריכין ללבוש גם הטלית גדול שהוא כנגד מוחין דיניקה שזה בחי' שכל בפועל שכבר מתנוצץ בו אור השכל בפועל ממש בפרט ע"י קדושת התפלין שהם כנגד מוחין דגדלות וע"י כל זה זוכין לחן ונתקבלה תפלתו כנ"ל: וע"כ עישין טלית של צמר דייקא כי צמר הוא מבחי' חסד ששרשו בחכמה ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן שהוא בחי' גבורות וצמצומים יעשה טלית וציצית של פשתן כי גם הצמצום הוא נצרך בכדי להשיג על ידו אור השכל: וע"כ ציצית של צמר או פשתים פוטרין בכל הבגדים וציצית של שאר מינים אין פוטרין אלא במינם. כי מאחר שתיקון הבגדיםך הוא ע"י ציצית כנ"ל ע"כ צריכין להיות ממינם דייקא כי לכל צמצום יש בחי' שכל מיוחד שמשיגין אותו ע"י צמצום זה דיעיקא וכמובן מענין זה במאמר חדי ר"ש סי' ס"א: וע"כ טלית שאין לה ד' כנפות פטורה מציצית כי מאחר שמרמזת לבחי' השגת החכמה ע"י בחי' מלכות שהוא בחי' צמצום כנ"ל ע"כ צריך להיות בת ד' כנפות דייקא כנגד כלל הבריאה שכלולה מד' עולמות וארבע רוחות וארבע יסודות ושורשם הם ד' אותיות השם הק' כי הכל נברא ראק בשביל להשיג אלקותו ושמו ית' וכולם בחכמה עשית וכן ומלכותו בכל משלה. ואם הוא של חמשה או ששה כנפות חייב ג"כ כי השם הק' מצטרף בצירופים הרבה: וע"כ צריכין הציצית שיהיו כל עשייתן לשמן מאחר שעל ידם צריכין להמשיך ענין זה להסתכל רק על השכל דקדושה שיש בכל דבר שזה בחי' וכל מעשיך יהיו לשם שמים: וע"כ אורך החוטים י"ב גודלים כנגד י"ב גבולי אלכסון, ושליש גדיל שזה בחי' שכוללין אותם באחדות אחד כדי שלא ליתן מקום לעלמא דפרודא לינק מבחי' הצמצומים והשכליים דקדושה ושני שלישים ענף להורות שכל הפעולות משתנות שבכל העולמות הם ענפים הנמשכין מאחדותו הפשוט ית' ומהם דייקא צריכין להשיג אורו ית' ולהכלל באחדותו ית', וע"כ הכריכות שכורכין בהם הגדיל עולים כמנין ה' אחד: וזה בחי' החמשה קשרים שהם כנגד חמשה חומשי תורה כמובא בסי' כ"ד כי העיקר לזכות לזה הוא ע"י התורה כנ"ל וזה ג"כ בחי' הטלית כמו שארז"ל זכה אדם לתורה זכה לטלית, וע"כ הם ד' חוטין ונכפלים לחית כי המלכות שהוא בחי' חוט כמובא במאורי אור הוא בחי' ד' כי היא דלה ועניה דלית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מאור החכמה שהוא בחי' חית שזה בחי' מה שהיצר טוב נקרא מסכן וחכם כמבואר בפנים ועי"ז דייקא זוכין להשיג אור אחדותו ית' כנ"ל, וזה אותיות אח"ד: וע"כ שיעור טלית קטן כדי שיתכסה בו ראשו ורובו של קטן כי מאחר שמרמז רק לבחי' עיבור כנ"ל ע"כ די בשיעור זה, וטלית גדול שיעורו כדי שיתכסה בו ראשו ורובו עד החזה כי מאחר דכתיב בציצית ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' ע"כ צריכין שיגין עליו קדושת הטלית עד שיזכה עי"ז לקבל הארת המוחין שבראש ובאופן כזה שכל מדותיו שהם בלב וכל תנועות גופו אפילו בענים גשמיים כולם יתנהגו אצלו רק כפי הארת השכל דקדושה וע"כ די בעטיפת ראשו ורובו כי ממילא מיעוטו בתר רובא אזלי: וע"כ מבואר בסי' יו"ד שמצנפת פטורה מאחר שעיקרה לכסות הראש וכו' כי עיקר תיקון הציצית להמשיך על ידם הארת המוחין שבראש לכל כחות הגוף כנ"ל: וע"כ ציצית חובת גברא ולא חובת מנא כי מאחר שהעיקר הוא לתקן עי"ז מדותיו, א"כ מה יועילו לו כשמונחים בקופסא: וע"כ גם טלית שאולה פטורה מן הציצית כי מה יוכל אחד להועיל לחבירו בענין בחירתו ומדותיו בפרט כי כי אין שני בני אדם שוים ומשונים בצורותיהם ודעותיהם, ע"כ העיקר שיעורר כל אחוד א"ע בבחי' אם אין אני לי מי לי ואז יוכל לקבל טובה והארת המוחין גם ע"י חבירו ומכש"כ ע"י רבו, וע"כ אם שאלה כשהיא מצויצת מברך עליה דאדעתא דהכי השאילה כי לתקן בגד חבירו ע"י שיעשה השואל בהם ציצית זה אי אפשר כנ"ל, מה שאין כן בטלית שחבירו בעצמו עשה בה ציצית מכבר אז יכול לברך גם השואל (ובדרך זה אפשר להבין קצת כמה חילוקי דעות האחרונים בענינים אלו ואין להאריך): וע"כ גם קטן אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו כי מאחר שהם ממשיכין תיקון כח הבחירה ומדותיו של האדם בוודאי צריכין להקדים לזה בקטנותו כי טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו, וכל זה בטלית קטן שמרמז רק לבחי' התקשרות אל השכל דקדושה בכלל ובכח ובזה צריכין לחנך את התינוק מקטנותו אבל בטלית גדול אינו חייב אלא גדול שהוא בר דעת שלימה:
ונוהגין שאין מתעטפין בטלית עד שנושאין נשים וכו' וזה מאחר שע"י הציצית זוכין לבחי' התקשרות החי"ת והנו"ן שהם בחי' חמה ולבנה וכו' שמשם שורש בחי' התחברות איש ואשה כידוע: וע"כ עש ה טלית לצורך תכריכים פטור כי עיקר הציצית לתקן הבחירה רק בחיים חיותו וגם כי עי"ז ממשיכין אור החי"ת שהוא בחי' חיות, וע"כ אסור ליכנס לבית הקברות בטליתות של מצוה כשהם מגולים משום לועג לרש, אבל כשהם מכוסים מותר, כי בפנימיות ובאתכסיא יש גם אצל המתים קוסטא דחיותא שעי"ז יקום בתחיה ויתחדש אור שכלו ונשמתו דייקא ע"י המיתה כנ"ל, ולזה יזכו ג"כ ע"י מצות ציצית שקיימו בחיים חיותם כענין מה שארז"ל הובא בשו"ע סי' כ"ד לענין עונש המבטל מצות ציצית עליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וכו' שזה נאמר על הרשעים הגדולםי שלא יקומו בתחיה ר"ל, וע"כ נוהגין להלביש גם הנפטר בטלית של מצוה וכו':
וזה שמבואר בסי' כ"ד הנ"ל כשמסתכל בציצית יסתכל בשני ציציות שלפניו שיש בהם עשרה קשרים רמז להויות ר"ל לספירות הק' וגם יש בהם ט"ט חוטין ועשרה קשרים עולה כ"ו כשם הוי"ה ית' כי זה כלל ענין הציצית לקשר עצמו ולהסתכל רק אל השכל והחיות דקדושה המלובש בכל דבר, שזה נמשך ע"י בחי' אור הספירות והמדות הק' המלובשין בכל דבר כפי מדתו וכידוע הלימוד הקדוש הזה מחכמת הבעש"ט זצוק"ל, ועי"ז זוכין להשיג אור אלקותו ית' ולהדבק בו בתמידות שזה בחי' השם הוי"ה הק' שהוא שורש הכל וע"כ הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה כנ"ל, והיו צריכין לבאר עוד ע"פ זה כמה ענינים המבוארים בסימנים הנ"ל ואין להאריך, כי המשכיל יבין ממילא ותן לחכם ויחכם עוד:
כ"ה וכו' עד סימן מ"ו הלכות תפלין
אחר שלבש טלית מצויץ שמרמז ב כללו על תיקון הצמצום בחינת מלכות בחי' נו"ן שעי"ז זוכין לקבל אור השכל ע"כ אח"כ מניח תפלין שהם בחי' מוחין דגדלות בחי' אור השכל הנ"ל. וע"כ ארז"ל המניח תפלין זוכה לחיים כי אור השכל והחכמה הוא עיקר החיות בחי' והחכמה תחיה. אך מחמת שבקדושה כל בחינה ומדה כלולה מכולם ע"כ גם התפלין כלולים משתי הבחינות שהם בחי' החי"ת והנו"ן הנ"ל. וזה בחי' של יד שהוא בחי' מוחין דנקובא בחי' נון הנ"ל ושל ראש הוא בחי' אור השכל והחי"ת הנ"ל. וע"כ יש בכל אחד ד' פרשיות כנגד בחי' הנון הנ"ל שהיא בחי' דלה ועניה ובכללותן הם חי"ת פרשיות כנגד בחי' החי"ת הנ"ל. וע"כ של יד קודם לשל ראש כי בתחלה צריכין לתקן הצמצום ואח"כ זוכין לקבל המוחין. וע"כ ארז"ל כל זמן שבין עינך יהיו שתים שאסור לחלוץ השל יד קודם לשל ראש. כי השל ראש מרמז לבחי' החי"ת הנ"ל וע"כ צריך שיהיו תפלין עליו בשעת ק"ש (שכלולה מעול מלכות שמים בחי' נון הנ"ל ועול תורה ומצוות שעל ידה נותנין כח למלכות דקדושה) ותפה כי עי"ז נתקבלין כל התפלות והבקשו"ת כנ"ל: וע"כ אסור להפסיק בין של יד לשל ראש וארז"ל שח בין תפלה לתפה חוזר עליהם מעורכי המלחמה. כי צריכין לקשר ולייחד החי"ת והונ"ן שיהיו באחדות אחד ביחודא שלים ועי"ז זוכין להתגבר ולכבוש את המלחמה ולהכניע בחי' המלכות דסט"א בשלימות כמובן בפנים. וזה בחי' שחרות התפלין והרצועות כי שחרות מרמז ג"כ לבחי' הצמצום כידוע. וע"כ גם הדיו שכותבין בו פרשיות התפלין שהם בחי' אור המוחין הק' צריך שתהי' שחורה דווקא: וזה בחי'הריבוע של התפלין מרמז לבחי' דלי"ת הנ"ל. וזה ג"כ בחי' התיתורא דהתפלין שהוא לכסות פי הבתים היינו כדי לכסות ולהסתיר על אור המוחין הק' בחי' כבוד אלהים הסתר דבר. וזה ג"כ בחי' השם שדי שבתפלין שמרמז ג"כ לבחי' המוחין והצמצום כמבואר במאמר תקעו אמונה לקוטי תנינא סי' ה': וע"כ הפרשיטות של יד שהם רק בחי' מוחי הנוקבא הם כולם בבית אחד אבל הפרשיות של ראש שמרמז למוחין גדולים ומחמת שהארת קדושתם גדולה מאד ע"כ צריכין לכסות וליתן כל פרשה בבית בפני עצמו והם בעצמם ד' בתים כנגד בחי' הדלית הנ"ל: וע"כ אנים כשרים אלא מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים שהם מסטרא דקדושה ולא מהטמאים שהם מסטרא דמסאבותא בחי' היצה"ר מלכות דסט"א. וע"כ צרייכן להניח על הראש ששם משכן המוחין והשכל. ועל היד כנגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבינו לעבודתו ית' כי זה העיקר לקשר עצמו אל אור השכל עד שיאיר לו השכל בכל מדותיו תנועותיו ששרשם בלב כנ"ל.
וזה בחי' הקשירות של תפלין: וע"כ חייב למשמש בהם בכל שעה ואסור להסיח דעתו מהם כי זה עיקר ענין הנחת תפלין לקשר עצמו אל קדושתם בקשר גמור בכל תנועותיו ומחשבותיו ומדותיו ובדעה שלימה ומיושבת. וע"כ הקורא בתורה פטור מהנחת תפלין כל היום כמבואר בסי' ל"ח עי"ש כי עיקר התיקונים הנ"ל ממשיכין ע"י עסק התורה שזה בחי' למען תהיהי תורת ה' בפיך האמור בתפילין ואעפ"כ גם הם חייבים בתפילין בשעת ק"ש ותפלה כי אז עיקר זמן המשכת המוחין הק' כידוע:
סימן מ"ו
הלכות ברכות השחר. וזה בחי' ברכות השחר שיסוד הענין להדריך את האדם שע"י כל ענין וענין יתעורר לעבודתו ית' ולהודות ולברך אותו ית' על כל דבר ודבר כגון בקריאת הגבר יברך הנותן לשכוי בינה וכו'. כשלובש יברך מלביש ערומים. וכן פוקח עורים ומתיר אסורים וכן כולם עד המעביר שינה וכו' כי השינה הוא בחי' הסתלקות הדעת והמוחין לפי שעה והוא ג"כ לטובת האדם בשביל שיזכה להתחדשו"ת המוחין שזה בחי' פנים חדשו"ת כי חכמת אדם תאיר פניו וע,כ כשרוחץ פניו דייקא יברך המעביר שינה. וזה שמסמיך לה שתרגילנו בתורתך וכו' ודבקינו ביצר טוב וכו' וכוף את יצרינו להשתעבד לך שמתפללין על כפיית היצה"ר שרוצה להפריד את האדם מאור השכל ולזכות לדבר ביצר הטוב שהוא בחי' מסכן וחכם שמדריך את האדם לדבק רק באור החכמה והשכלדקדושה. וזה ותנינו וכו' לחן וכו' כי עי"ז זוכין לחן הנ"ל. וזה ותגמלינו חסדים טובים כי מבואר בזוה"ק טוב טוביה כליל בגויה חסד דאיתפשיט לבר וזה ג"כ בחי' הארת השכל והצמצום ועיין במאורי אור. וזה הגומל חסדים טובים לעמו ישראל כי כך השי"ת מתנהג עם עמו ישראל בבחי' גומל חסדים טובים שמאיר להם בכל עת אור השכל דקדושה ע"י בחי' לבושים וצמצומים שונים בכדי שיוכלו לבקל ולהינות מאורו ית' ונסמך זה לברכת המעביר שינה כי זה ג"כ ענין השינה כדי לקבל עי"ז הארת המוחין מחדש בבחי' חדשים לבקרים הנ"ל וזה שתצילינו מעזי פניםבחי' המלכות דסט"א כידוע. וזה בחי' המאה ברכות שתיקן דדו המלך לברך בכל יום היינו ג"כ לשום את לבו על כל דבר ולברך אותו ית' עד שיעלה לסך מאה ברכות שמרמזין ג"כ לשתי הבחינות הנ"ל בסוד בריכה העליונה ובריכה התחתונה כמובן במאורי אור וזה שלמד זה ממאמר הכתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה כי מה רומז למדת המלכות כידוע ועי"ז דייקא מקבלין אור החכמה שהוא בחי' אל"ף כמ"ש ואאלף חכמה:
סימן מז
ברכות התורה. כי לזכות לכל הנ"ל הוא ע"י עסק התורה, וזה והערב נא את דברי תורתך בפינו כי כבר נאמר צדייקם ילכו בם ופושעים יכשלו בכם, וארז"ל זכה נעשה לו סם חיים כי זוכה עי"זלקבל אור החכמה שהוא בחי'חיים, לא זכה היינו כשהוא נוטה אחר יצרו הרע ח"ו אזי לא די שאינו מכניע אותו ע"י עסק התורה רק אדרבא לפעמים הוא מתגבר עליו ביותר ע"י הערמימות שנכנס בו עד שמוצא לו היתר לרשעתו מן התורה עצמה ח"ו כידוע ואז נעשה לו סם מות ר"ל, כי הד"ת כשבאין לתוך פיו נפגמין ונתגשמין כ"כ עד שהם בחי' מרירות ח"ו כעין שנאמר במי מרה ולא יכלו לשתות מים ממרה כימרים הם, היינו כי הם עצמסהיו מרים ומרורים וכמו שארז"ל וכמו החולה הגדול שכל מה שבא לתוך פיו נהפך ללענה ומרירות, וע"כ מתפללין על זה שנזכה שיהיו דברי תורה מתוקים וערבים בפינו וזה והערב נא דייקא, כי ערב הוא מלשון ערבית והסתלקות האור, וגם הוא מלשון עריבות ומתיקות שזה בחי' אור כ"ש ומתוק אור, כי ע"י עסק התורה זוכין לשני הבחינות הנ"ל עד שאפי לו הצמצום בחי' מלכות מדת לילה הוא ג"כ בבחי' אור כי דייקא עי"ז זוכין לקבל מתיקות אור השכל כנ"ל, וזה ונהיה אנחנו וכו' יודעי שמך שנזכה לידע את שמו ית' בידיעה שלימה ושכל גדול וזה לומדי תורתך לשמה, וזה בחי'המלמד תורה לעמו ישראל המלמד דייקא כי בכל ענין וענין שהשי"ת מסבב עמנו בכל עת מלובש בכל דבר שכל גדול וקדוש שמדריך אותנו להתקרב אליו ית' ולהדבק בו שזה עיקר גדר לימוד התורה הק' כ"ש והורית להם את הדרך אשר ילכו בה, וזה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו כי ע"י התורה הק' הבדילנו מן העמים שהם מבחי' המלכות דסט"א סטרא דיצה"ר וע"י קדושת התורה ניצולין מהם ומכניעים אותם, וזה בחי' מה שמסמיכין לזה ענין ברכות כהנים יברכך וישמרך זה כנגד בחי' המלכות שהיא בחי' שדמור כידוע ובה נארמת כי שם צוה ה' את הברכה חיים היפך המלכות דסט"א סטרא דעשו שנאמר בו ולא חפץ בברכה ויעקב אבינו ע"י שזכה לבכורה בחינת התקשרות אל השכל הנ"ל ע"כ קיבל ג"כ את הברכה, וע"כ ארז"ל יברכך בממון שהוא מבחי' מלכות כידוע וכ"ש עשיר ברשים ימשול וישמרך מן המזיקים שהם מבחי' מלכות דסט"א ארבעה אבות נזיקין, וע"כ דרז"ל ג"כ וישמך מן יצה"ר כי הוא בחי' היצה"ר כנ"ל, וזה יאר ה' פניו אליך היינו בחי' הארת השכל והחכמה דקדושה שהיא עיקר החיים ואור הפנים כנ"ל כמ"ש באור פני מלך חיים, וזה ויחונך בחי' חן הנ"ל, ישא ה' פניו אליך ודרז"ל בשעה שאתה עומד ומתפלל וכו' היינו שעי"ז נתקבלין כל התפלות והבקשות, וישם לך שלום היינו שלא יצרטך עוד לשום מלחמה נגד היהצ"ר בחי' המלכות דסט"א בבחחי' לעולם ירגיז אדם וכו' המבואר בפנים רק שי היה לו שלום ומנוחה מכל צד, וכל הסט"א יהיו נכנעין אל הקדושה בתכלית השלימות באמת, וזה אלו דברים שאין להם שיעור כי זה הלימוד העמוק אין לו שיעור כלל כי צריכין לעסוק בזה תמיד כל ימי חייו ולילך ממדירגה למדריגה ולזכות בכל פעם לבחי' קבלת עול מלכות שמים מחדש ולבחי' צמצומים חדשים ולהארת השכל מחדש במדריגה עליונה וגבוה ביותר בחי' אורח חיים למעלה למשכיל וכו' כידוע, וע"כ אין לדברים אלו שמרמזין על ענין זה שיעור כלל וזה הפאה שמרמזת לבחי' מלכות וצמצום כידוע, והביכורים מרמז על בחי' הארת השכל והחכמה שהוא בחי' בכורה ב חי' ראשית כמבפ"נ והראיון בחי' הסתכלות שצריכין להסתכל רק על השכל שיש בכל דבר שזה בחי' מצות ראיה ברגלים לקבל אור הפנים וכמובן במאמר מישרא סי' למ"ד וזה וגמילןות חסדים ותלמוד תורה כי צריכין ליתן כח להיצ"ט בחי' מלכות דקודשה להתגבר כנגד ב חי' היצה"ר מלכות דסט"א וזה זוכין ע"י עסק התורה כמבואר בפנים, וצריכין לזה גמילות חסדים ג"כ כדי להמתיק הדינין והגבורות שמשם שורש יניקת עשו מלכות דסט"א בחי'היצה"ר, וזה שדרשו רז"ל (מסכת ע"ז דף ה' ע"ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור בזמן שישראל עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם היינו כנ"לו, וזה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וכו' כי כבר ארז"ל שיעקב נטל לחלקו העוה"ב ושכר עוה"ב ידוע שהעיקר הוא אור ההשגה והחכמה שישגו אז אותו ית' בהשגה שלימה וזה עיקר עסקו של יעקב גם בעוה"ז כי היום לעשות, וכפום מה דאיתדביק בר נש בהאי עלמא וכו' רק שאעפ"כ לע,ע כל זמן שהאדם מלובש בגוף הוא צריך גם לצרכי הגוף שהם מסטרא דעוה"ז, וגם בהם כוונתו רק בשביל התכלית של עוה"ב אבל לע"ע עכ"פ גם הוא נצרך אליהם ע"כ הודיעו אז"ל אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהם גם בעוה"ז אבל הקרן קיימת לו בשלימות לעוה"ב שזה העיקר אצל איש ישראלי כנ"ל:
ונחזור לענין ברכת התורה. וע"כ המהרהר בדברי תורה א"ל לברך, כי עיקר עסק התורה שעי"ז נותנין כח למלכות דקודשה וכו' ועי"ז זוכין לקבל אור החכמה שהוא עיקר החיים כנ"ל, כל זה זוכיןע"י עסק התורה בפה מלא דייקא, כי מלכות פה, וזה שדרז"ל כי חיים הם למוצאיהם, למוציהים בפה דייקא, וע"כ באם שומע דברי תורה יש אומרים שצריך לברך מאחר שחבירו עכ"פ מוציא אותה בפה: והנה שאר ברכות השחר נתבאר כבר לעיל קצת. וזה ג"כ ענין הרבון כל העולמים שאומרים אח"כ. כי החכמה מאין תמצא, וכן המלכות דקדושה היא בחי' דלה ועניה רק שהיא מקבלת מבחי' חכמה כנ"ל היפוך המלכות דסט"א שהיא מלכותא בלא תגא ומשתררת רק בעזות וגאוה וע"כ נקראת מלך זקן וכסיל, כי כל גאה שוטה וארז"ל אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, וע"כ תיכףבבוקר ישכים ויאמר רבון כל העולמים וכו' היינו שיבטל ויכניע עצמו תחת המלכות דקדושה וכחמה דקדושה בביטול גמור וזה מה אנו מה חיינו וכו' ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, כי אפילו החכמה והשכל של האדם אם אינו מקושר בשלימות אל הקדושה ח"ו גם זה הבל, וזה לבד הנשמה הטהורה וכו' שהיא חלק אלוה ממעל כ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח והיא מקור השכל דקדושה כנ"ל והיא עתידה ליתן דין וחשבון וכו' על כל תנועה ותנועה שלא היה בשלימות ובהתקשרות רק אל השכל דקדושה כראוי, וזהו וכל הגוים שנשמתם וחכמתם וכל חיותם הוא רק מסטרא דמסאבא וע"כ הם כאין נגדך וכו', (וגרועים מבהמות ושקצים ורמשים כמובן בדברי רז"ל) ובזה אנו מכיניעם ומבטלים בחי' כללח המלכות דסט"א בפה מלא ובביטול גמור שלא יהיו יכולים להתאחז גם בנו ח"ו ושלא יכניסו בדעתינו שום דעה מדעותיהם ושום סברא מסברותיהם שכולם הם רק מצד יצה"ר והכל הבל, וזה אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו' אשר בחר בנו מכל העמים וגם זה לא בצדקותינו וביושר לבבינו רק מאהבת אבותינו אברהם יצחק ויעקב כמ ושמקרא מלא דיבר הכתוב בזה, וזה עדת יעקב בנך בכורך דייקא בחי' הבכורה שזכה יעקב אליה כמבפ"נ, וזה שמאהבתך וכו' קראת את שמו ישראל על שם בחי' המלכות דקדושה מלשון כי שרית וכו', וישורון הוא מלשון הסתכלות ומלשון יושר כידוע כי הוא מתהלך רק ביושר ובתמימות ע"י שמסתכל רק בהשכל שיש בכל דבר שעי"ז השכל מאיר לובכל דרכיו בבחי' וארח צדקים כאור נוגה המבפ"נ, וזה בחי' אורח לצדיק מישרים וכו', וכתיב בכל דרכיך דעהו בחי'הסתכלות את השכל הנ"ל ועי"ז והוא יישר ארחותיך וגם על כלל התורה שעי"ז זוכין לכל הנ"ל נאמר כי ישרים דרכי ה' וכו', וכן יש לפרש באופן אחר כי נקרא ישראל אותיות לי ראש על שם המוחין והשכל וישורון נקרא ע"ש קבלת עול מלכות שמים בבחי' ויהי בישורון מלך (ועיין בכונות) וזה לפיכך אנחנו חייבים להודות לך וכו' על נועם גורלינו וכו' שזכינו לייחד שמו ית' פעמים באהבה באמירת שמע וברוך שם שמרמז ג"כ על שתי הבחינות הנ"ל כי שמע וכו' בזה מעידין על אחדותו ית' ושאין עוד מלבדו ובכל דבר מלובש שכל דקדושה וחיות אלהותו ית' כי הוא ית' מחיה ומהוה את כולם, וברוך שם כנגד בחי' נון בחי' מלכות ובזה יש לפרש גם אתה הוא וכו' שאומרים אח"כ כמובן מעצמו:
מ"ח מ"ט
וזה ענין פרש' התמיד וקטרת ואיזהו מקומן וכו'. כי ע"י כ"ז מכניעין הקליפו' הקשו' שבעשיה שהם מסטרא דעשו מלכות דסט"א בחי' היצה"ר ומעלין את הטוב והחיות שבהן בסוד אחד עשר סממני הקטרת ומלבישין בזה את בח'י מלכות דעשיה ומלכות מלבית את נה"י וכו' עד אין סוף כביכול וכמובא מזה קצת במאמר אמצעותא סי' כ"ד ועיין מאמר אשרי זרקא סי' ל"ה ובסי' ר"פ והכל מובן קצת גם ע"פ דרכינו הנ"ל. כי זה העיקר להכניע בחי' היצה"ר והמלכות דסט"א כ"כ עד שיעלה גם הטוב והחיות של ניצוצי הקדושה שמלובש בהם להחיותם ויהיה נעשה כסא ומרכבה אל הקדושה בבחי' בכל לבבך בשני יצריך עד שעי"ז דייקא זוכה להשיג השגות גדולות ולעלות בכל פעם ממדריגה למדריגה עד שזוכה להשיג בחי' אור האין סוף ית' כנ"ל. ומחמת שכל זה זוכין ע"י התורה הק' ע"כ כללו בענין זה עצמו מקרא ומשנה גמרא כמבואר בשו"ע סי' נו"ן. והנה כשזוכין להכניע היצה"ר והקליפות שבמדרגיה זו וליתן כח לבחי' מלכות דקודשה ואז עולין לבחי' מדריגה והשגה גדולה ביותר. אבל גם שם במדריגה זו יש בחי' יצה,ר הרוצה להתגבר על האדם בבחי' כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכל זה בשביל קיום כח הבחירה שבאדם כידוע וע"כ אומרין תיכף קדיש שיש בו כח גדול להכניע הקליפות: ואח"כ אומרים הודו וכו' ופסוקים הרבה של גדולת הבורא ית' ושפלות יבטול הסט"א בבחי' כי כל אלהי העמים אלילים וכו' וכן מזמור שיר חנוכת וכו' ופסוק ה' מלך וכו' וכו' וע"י כל זה נותנין כח ביותר לבחי' הקדושה להגבר כנגד הסט"א ולבטלה בביטול גמור: אח"כ מתחילין פסוקי דזמרה כנגד בחי' עולם היצירה שהוא כנגד הואו שבשם הקדוש שהוא בחי' תורה כידוע.
ומקשרין חליו בחי' העשיה בחי' ההא שבשם בחי' מלכות. ועי"ז זוכין לקבל אור החכמה והשכל דקדושה שהוא שורש האור של כל האורות וזה בחי' ברכת המאורות שאומרין אח"כ. וכוללין ג"כ ברכות ק"ש וק"ש עמהם. כי ק"ש הוא בחי' כלל התורה כידוע ויש בה עשרת הדברות כמו שארז"ל כי כלל כל התיקונים הנ"ל הכל זוכין רק ע"י עסק התורה שכלותה מהכל ויש בה הזכרת יציאת מצרים שהוא בחי' הכנעת המלכות דסט"א:
ואח"כ מתפללין שמונה עשרה שהוא כלל התפילה כי עי"ז נתקבלין כל התפלות והבקשו"ת ע"י זשוכין לחן וע"כ מתחילין פסוקי דזמרה בפסוק יהי כבוד ה' לעולם. ומובא בכונות כבוד ה' גימטריא חן היינו כנ"ל. כי באמת השם הקדוש שגמטריא שלו חן הוא כלול מכל הארבע שמות הק' שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם שורש כל הד' עולמות שכנגדם נתתקנו כל הארבע חלקי התפלה הק' כידוע: והנה לבאר כל סדר התפלה בפרטיות ע"פ ענין זה תקצר היריעה מהכיל בפרט כי אין לנו עסק בנסתרות אך אעפ"כ יש לרמז ברמיזות קצרות איזה ראשי פרקים וכו' וזה ברוך שאמר והיה העולם. זה מברכיןעל בחי' החיות והחכמה הקדושה שמלובש בכלל הבריאה שעי"ז יכולין להכיר אותו ית' ע"י כל דבר. ברוך הוא. זה מברכין על כלל גדולתו ועצמות אור אלקותו ית' קודם הבריאה ואחר הבריאה וכו'. וזה שמובא ברוך שאמר והיה העולם ר"ת בשו"ה כי אצלו ית' כביכול הכל בשוה כי אני ה' לא שניתי ואתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם וכו'. וזה ברוך אומר ועושה וכו' על כלל הנהגת העולם גם עכשיו אחר הבריאה הכל רק בהשגחתו ית' וברחמים גדולים. ברוך חי לעד וכו' כי רק הוא ית' החיות של כל החיים וכו' ואפילו הכח והחיות של מלכות דסט"א סטרא דמותא ג"כ על ידו ית' כביכול. וזה ברוך פודה ומציל כי הוא ית' פודה ומציל מהם כמו שדרשו רז"ל מציל עני מחזק וכו' על ההצלה מיצה"ר. וזה ברוך שמו. שם הוא בחי' מלכות בחי' המלכות דקדושה וכמובא במאמר אנכי סי' ד' ומחמת שכל התפלות והשירות והתשבחות הם מבחי' מלכות כידוע שזה בחי' מה שדוד המלך ע"ה יסד על זה כל ספר תהלים ע"כ מאריכין בזה אח"כ עד שמסיימין מלך מהולל בתשבחות. ומחמת שעיקר השלימות לקשר הנו"ן אל החי"ת ולכלות הכל באחדות אחד כנ"ל ואחד בגימטריא י"ג ע"כ יש בשבח זה י"ג פעמים ברוך.
וכן יש בו פ"ז תיבות גימטריא לבנה. ועד ברוך חי לעד וכו' ועד בכלל יש ט' פעמים ברוך כנגד ה"א והחי"ת שבאחד. וזה שמסיים חי לעד כי החי"ת הוא בחי' חיות כמבפ"נ. ואח"כ מברוך פודה ומציל שמרמז על הכנעת המלכות דסט"א וקיום וכח המלכות דקודשה יש ד' פעמים ברוך כנגד ד' שבאחד הרומזת לבחי' מלכות כנ"ל. ומחמת שצריכין לקשר המלכות אל החי"ת שהיא בחי' החיות של כל העולמות ע"כ מסיים יחיד חי העולמים מלך וכו'. וע"כ אומרים אח"כ מזמור לתודה שהיא בחי' עוה"ב כמו שארז"ל כל התפלות בטלות לעתיד לבוא וההודאה אינה בטילה. וכן כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה כי אז יתבטל היצה"ר וכל הקליפות וכל בחי' המלכיות דסט"א ואז יתבטילו כל העוונות וכן כל הצרות והיסורין והיה ה' למלך על כל הארץ ומלאה הארץ דעה את ה' כי אז יזכו כל ישראל לבחי' החי"ת והנו"ן בשלימות גדול ובהארה נפלאה וע"כ יהיה אז רק בחי' תודה הודאה וכמובן גם במאמר ימי חנוכה בלקוטי תנינא סי' ב' וע"כ גם בעוה"ז כשממשיכין תיקונים אלו אומרים מזמור לתודה ובפרט בשבת אומרים מזמור וכו' טוב להודות לה' וכו'. וזה הריעו לה' כל הארץ וכו' כנגד בחי' התגלות מלכותו ית' בחי' הריעו לפני המלך ה' דעו כי ה' הוא אלהים כנגד התגלות הדעת והחכמה וזה הוא עשנו ולו אנחנו והכתוב ולא כי אנחנו מבטלים עצמינו אליו ית' עם כל הויותינו ותנועותינו בביטול גמור וכלא ממש וכן יש לפרש כל המזמור. ואח"כ אומרים יהי כבוד ה' גימטריא חן כנ"ל ויש בהם הרבה מענין גדולת התגלות מלכותו ית' ויש בהם ח"י פסוקים כנגד בחי' חי"ת הנ"ל שהוא לשון חיות כנ"ל: ואח"כ אומרים עוד פסוקי דזמרה לזמר העריצים שהם המלכיותל דסט"א וליתן כח להמלכות דקדושה להתגבר עליהם ע"י שמזכירין במזמורים אלו הרבה מגדולת השי"ת וכוללים בזה כל הנבראים כולם שכולם מתנהגים וחיותם וקיומם רק בכחו ית' וכולם צריכים להלל ולהודות אליו ית' וכו' עד שבסוף אומרים שירת הים שיש בה ג"כ ח"י פסוקים ומסיימין ג"כ בענין התגלות מלכותו ית' ושאז יהיה ה' אחד ושמו אחד ואז אומרים ישתבח שיש בו ג"כ י"ג שבחות ומסיימים מלך יחיד א"ל חי העולמים כנ"ל: ואח"כ אומרים ברכת המאורות וברכת ק"ש וק"ש והזכרת יציאת מצרים והדברים מבוארים מאליהם ע"דרך זה כנ"ל. וע"כ אומרים ח' פעמים אמת באמת ויציב כי אמת הוא כלל המוחין הקדושים כידוע והמוחין וחכמה היא בחי' חי"ת כנ"ל: ואח"כ מתפללין שמונה עשרה וכו' כנ"ל וגם בזה ההי צריך לבאר בפרטיות קצת ואין להאריך כנ"ל: אך עכ"פ מובן ממילא כי יש י"ב ברכות אמצעיות כנגד בחי' החי"ת והדל"ת הנ"ל לבד ברכות המינים שמתפללין בה בפירוש על ביטול מלכות הרשעה ושורשה במקום עליון מאד כמובן בכונות והנה מתחילין אתה חונן לאדם דעת וחנינו מאתך וכו' ומתפללין בה על אור השכל והדעת וחן וכמו שארז"ל ויחונך בדעת. ואח"כ מתפללין על התשובה וסליחה ומחילה וגאולה וכו' וכו' שהכל כלול בתיקון המלכות דקדושה והמשכת אור הדעת. ועי"ז זוכין שנתקבלין כל התפלות וזה שמסיימין בשומע תפלה וגם שם מרמזין ענין החן דקדושה כמו שמתפללין חנינו וענינו ושמע תפלתינו וכו' (ועיין בכונות הובא במשנת חסידים בהתחלת שמונה עשרה דערבית כי המבטל תפלה ח"ו תיקונו ע"י שיכוין היחוד שעולה חן מובן קצת ע"פ הנ"ל) וזה שאומרים בסיום התפלה עשה למען שמך בחי' מלכות כנ"ל עשה למען ימינך שמכנעת מלכות דסט"א כ"ש ימינך ה' תרעץ אויב עשה למען תורתיך שעי"ז נותנין כח למלכות דקודשה כנ"ל עשה למען קדושתך בחי' חכמה שנקראת קודש וע"כ כל האומר זאת בכל יום זוכה ומקבל פני שכינה כמובא בטור שזה בחי' הסתכלות על החיות אלהות וכו'ואח"כ נופלין על אפים להעלות גם ניצוצות הק' המלובשים בסטרא דמותא בחי' מלכות דסט"א שהיא היפוך החכמה דקודושה שהיא עיקר החיים כנ"ל. ואח"כ אומרים תלהלה לדודו ומזמור יענך וכו' עד עלינו והם כנגד שפע האצילות לבריאה יצירה עשיה ומובן ג"כ על פי הנ, ל ובפשוטו יש לומר כי תהלה לדוד כנגד בחי' מלכות בחי' מלכות דוד שזה בחי' הא"ב שבתהלה לדוד כנגד בחי' כ"ב אותיות שבמלכות פה ואין בה אות נו"ן מפני שיש בה מפלה לכנ"י בחי' מלכות שהיא בעצמה בחי' נו"ן ואפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש כמו שארז"ל. ומזמור יענך וכו' ישגבך שם אלהי יעקב כנגד בחי' אור השכל שזה בחי' יעקב שמאיר אפילו במקום חשך וצרה וזה ישלח עזרך מקודש שהוא בחי' חכמה כידוע. ובא לציון גואל וכו' כנגד בחי' תורה כי הגאולה העתידה הוא רק בזכות התורה הקדושה וכמבואר בזוה"ק וכנ"ל כי ע"י התורה נותנין כח למלכות דקדושה וכו' וע"כ נתקנו בה פסוקים בכדי שיהיו ישראל קורים בתורה בכל יום כמו שארז"ל. וע"כ אומרים ברוך הוא וכו' ונתן לנו תורת אמת וכו'. ואח"כ אומרים תפלה לדוד כנגד בחי' תפלה שמתקבלת עי"ז. ואח"כ אומרים בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כנגד אור השכל הקדוש שהוא בחי' יעקב. ואח"כ שיר של יום כנגד התורה שנקראת שירה. וגם כי עי"ז ממשיכין הארת שבת שהוא בחי' תורה כי הכל מודים שבשבת ניתנה תורה תורה ושקולה שבת ככל התורה. ואח"כ אין כאלהינו שנתתקן כנגד ברכות אמצעיות של התפלה כמבואר בשו"ע סי' תרכ"ב. ואח"כ אומרים עלינו שעי"ז מכניעין הקליפות (בחי' היצה"ר מלכות דסט"א) כידוע וע"כ מתפללין אז הרבה ע"ז ועל התגלות המלכות דקדושה ויקבלו כולם את עול מלכותך וכו' ומסיימין ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
סימן קל"ה וכו'
קריאת התורה. וע"כ קורין בתורה בשעת התפלה כי עיקר קבלת התפלה הוא ע"י התורה שעל ידה נותנין כח להמלכות דקדושה בחי' היצ"ט להתגבר על מלכות דסט"א בחי' היצה"ר בחי' עשו. וע"כ ארז"ל בזמן שהקול קול יעקב שעוסקים בתורה אין הידים ידי עשו וע"כ דרז"ל (בבא קמא דף ס"ב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים שהלכו שלשת ימים בלא תורה עמדו ומרדו (ע"י שהתגבר עליהם היצה"ר) התקינו הנביאים והזקנים שיהיו קורין בשבת ובשני ובחמישי וכו' כי בזמן שעוסקין בתורה יצרם מסור בידם כמו שארז"ל. וע"כ עיקר קיראת התורה בשלימות הוא בשבת כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת ובשבת מאיר אור החכמה בהארה נפלאה וע"כ נקרא קודש כידועו כן המלכות עולה אז בעליות נפלאות כידועו ע"כ קורין בו בתורה גם במנחה להמשיך ע"י קודשת שבת כח קריאת התורה שיקראו גם בשבוע הבא וכן קורין בתורה גם בשני ובחמישי בכדי להכניע המלכות דסט"א והיצה"ר גם בימי החול והכל רק בכח עסק התורה הקדושה ועי"ז נתקבלין כל התפלות וע"כ בשני וחמישי מרבין בהם גם בתפלות ותחנונים ביותר ואומרים והוא רחום ואא"א. וע"כ כל יום שישי בו קדושה ותורה ביותר וקודש הוא בחי' חכמה כנ"ל ע"כ מרבים בו הקרואים ביותר כמו שארז"ל, ואמרו עוד הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי כנגד רואי פני המלך וכו' כי ע"י קריאת התורה נותנין כח לבחי' המלכות דקדושה כנ"ל והמלכות הוא בחי' ד' כנ"ל וע"כ קורין בתורה בכל שבוע ד' פעמים וע"כ אין קורין פחות מעשרה פסוקים וארז"ל כנגד עשרה בטלנים שבביהכנ"ס שמוכנים שם בכדי להתפלל שם בזמנו בכל יום בציבור.
וזהבחי' תפלה. גם ביהכנ"ס הוא בחי' מלכות כידוע. וחד אמר כנגד עשרת הדברות שהם כלל התורה. וחד אמר כנגד עשרה מאמרות שהם החיות של כל דבר שזה בחי' החכמה והשכל המלובש בכל דבר בבחי' כולם בחכמה עשית לבד מפרשת עמלק שהוא כלל המלכיותדסט"א ובו כתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי שרו הוא בעצמו היצה"ר שבשביל כח הבחירה א"א לע"ע לבטלו לגמרי וכו' ע"כ גם פרשתו חסרה ואין בה אלא ט' פסוקים וכמו שארז"ל:
סימן קנ"ה
הלכות בית הכנסת. מבואר כבר כי ביהכנ"ס הוא מקום תפלה ומרחזת בלחי' מלכות כנ"ל וע"כ צריכה שתהיה גבוה מכל בתי העיר. כי בחי' מלכות הוא בחי' גבהות והתנשאות ורוממות וכמו שכתוב אצל שאול ויגבה מכל העם משכמו ומעלה ואמר שמואל על זה הראיתם כי בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם וכו' ויאמרו יחי המלך ואצל מלך המשיח נאמר ירום ונשא וגבה מאד. וגם כי בכל הבתים יש בהם בחי' מלכות בחי' להיות כל איש שורר בביתו ודרז"ל ויעש להם בתים בתי מלכות וע"כ הביהכנ"ס שמרמזת למלכות דקדושה צריכה להיות גבוה ונשא מכולם. וע"כ כופין זה את זה לבנות ביהכ"ס ולקנות להם תנ"ך וש"ס וכו' כי עיקר כח המלכות דקדושה הוא ע"י התורה הק' כנ"ל. וע,כ מותר לעשו"ת מביהכנ"ס בית המדרש כמבואר בסי' קנ"ג כי בית המדרש עוסקין בו בתורה שעי"ז נותנין כח למלכות דקדושה ע"כ קדושתו יותר מביהכנ"ס. וע"כ אחר שיצא מביהכנ"ס צריך לילך תיכף לבית המדרש ולקבוע עת ללמוד כמבואר בסי' קנ"ה וע"כ ארז"ל כל ההולך מביהכנ"ס לביהמ"ד וכו' זוכה ומקבל פני שכינה וכו' היינו שזוכה לקשר עצמו ולראות בעינא פקיחא גם בעוה"ז את אור השכל והחכמה והחיות אלהות שמלובש בכל דבר שזה ג"כ בחי' קבלת פני שכינה כנ"ל ועי"ז ממילא זוכה לעתיד לבוא לקבל פני שכינה ממש כביכול:
סימן קנ"ו
סדר משא ומתן. אח"כ ילך לעסקיו וכו'. כי כבר נתבאר שלא די שצריכין ליתן כח למלכות דק' להתגבר על מלכות דסט"א אף גם צריכין לברר ולהעלות הניצוצות הק' מתוך הסט"א והקלית בסוד אחד עשר סממני הקטורת וזה נעשה ע"י משא ומתן באמונה כמובן במאמר אשרי זרקא סי' ל"ה ובמאמר כי תצא סי' ר"פ וזה נעשה ג"כ רק בכח עסק התורה הקדושה כמובן שם. וע"כ יעשה מלאכתו עראי ותורתו קבע. וע"כ צריך ליזהר שלא להשתתף עם העכו"ם וכו' משום ולא ישמע על פיך כי מאחר שעיקר המו"מ בכדי להעלות הניצוצות מהם א"כ איך אפשר להשתתף עמו בזה ובפרט אם יזכיר העכו"ם שם ע"ז עי"ז. נמצא שאדרבא עי"ז נותן כח ביותר ח"ו למלכות דסט"א בחי' אלהים אחרים. וע"ש בהג"ה מקיל בזה בזמן הזה שאין נשבאין בשם ע"ז וכו'. ולישא וליתן עמהם בלא שותפות לכולי עאלמא שרי וכו' מחמת טעם הנ"ל כי זה עיקר כוונת המו"מ להעלות הניצוצות הק' מהם ולהוציא בלעם מפיהם בבחי' חיל בלע ויקיאנו וכו':
סימן קנז, קנח וכו'
הלכות נטילת ידים. וע"כ צריך ליטול ידיו לסעודה כי יש לחוש מחמת שהידים עסקניות הן ואולי נגעו באיזה טומאה ואח"כ כשיאכל בהן את הלחם שהוא בחי' מלכות ושרשו ג"כ בחכמה כידוע וכמבואר בכוונת האכילה כי השלחן והלחם הם בחי' מלכות. ועיקר תיקון האכילה הוא ע"י בחי'חכמה שזה בחי' מה שלועסין בשינים שהם ל"ב כנגד בל"ב נתיבות החכמה וכו' ע"ש. וע"כ עיקר חיות האדם הוא ע"י אכילה כי בפנימיות נמשך עי"ז הארת החכמה דקדושה שנאמר בה והחכמה תחיה ומחמת שזה לעומת זה וכו' ע"כ יש לחוש באם יהיו ידיו טמאות שלא יתאחז עי"ז באכילתו בחי' מלכות דסט"א בחינת יצה"ר קליפת עשו שהוא עיקר הטומאה ונאמר בו ויבז עשו את הבכורה שביזה את החכמה והשכל דקודשה כמבפ"נ וזה היה ע"י תאוות אכילה כמו שאמר הלעיטני נא וכו' ועי"זמכר את הבכורה וביזה אותה ועיקר אחיזתו והתגברותו ע"י בחי' הידים דסט"א בחי' והידים ידי עשו כנ"ל. וע"כ צריכין ליטול את הידים במים שמרמזין על התורה כנ"ל וכן על החכמה דקדושה כ"ש כי מלאה הארץ דעה וכו' כמםי לים מכסים ועי"ז מגביהין הידים ומקשרין אותם לבחי' חכמה שהיא בחי' קודש ולבחי' התורה הק' שזה בחי' מה שאומרים שאו ידיכם קודש וכו' ואשא כפי אל מצותיך וכו' בחי' התורה הקדושה. וע"כ ארז"ל (חולין דף ק"ו) מים ראשונים האכילו בשר חזיר כי ע"י שאין נוטלין מים ראשונים יוכל להתגבר עליהם היצה"ר ולפגום אכילתו כ"כ עד שיבא לאכול גם מאכלות אסורות ממש ח"ו בחי' בשר חזיר דייקא שזה בחי' קליפת עשו שנקרא חזיר היער, גם כי חזיר הוא בחי' חכמה דקליפה כמבואר במאורי אור וזה בחי' חמה דסט"א היינו כי לא די שאינו מקשר עצמו אל החכמה דקדושה אף גם נאחז בו בחי' חכמה דקליפה ועי,ז נכשל בחכמות חיצוניות של מינות וכפירות גמורות ר"ל. וזה חד אמר מים ראשונים האכילו בשר נבלה היינו שנפרד עי"ז מבחי' המלכות דקדושה שהוא בחי' לבנה ונתקשר לבחי' מלכות דסט"א בחיא לבנה דסט"א שזה בחי' נבלה בחי' כי נבל הוא שבוזה את השכל דקדושה ונבלה עמו ועיין במאורי אור. וע"כ המזלזל בנט"י בא לידי עניות וזה כנגדמה שפגם בבחי' המלכות דקדושה שהוא בחי' מסכן וחכם, ונעקר מן העולם. וזה כנגד מה שפגם ונפרד מן החכמה דקדושה שהיא עיקר הקיום והחיות של העולם בחי' והחכמה תחיה כנ"ל וע"כ אין נוטלין לידים אלא בכלי שמרמז לבחינת מלכות בחי' צמצום בחי' כלי כידוע והכלי צריך שתהיה מחזקת רביעית (שמרזמ ג"כ לבחי' מלכות כידוע) שלא במסומך כי ארז"ל והובא לעיל מפני מה לא נאמר נו"ן בתהלה לדוד מפני שיש בה מפלה לכנ"י (שהוא בחי' נו"ן כנ"ל) שנאמר נפלה ולא תוסיף וכו' ואפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודששנאמר סומך ה' לכל הנופלים נמצא שכלי שאינו יכול לעמוד רק נופל וע"כ אינה מחזקת רביעית רק במסומך הוא מרמזת לבחי' המלכות בשעת נפילה שצריכה סמיכה. אבל עכשיו בשעת נטילת ידים אין לרמז לזה רק לבחי' שלימות המלכות דקדושה בשעת עלייתה אל הקודש שהוא בח'י חכמה כנ"ל. וע,כ שיעור המים ברביעית שמרמז לבחי' מלכות שהיא בחי' ד' בחי' מסכן וחכם כנ"ל. ואעפ"כ יוסיף ליטול בשפע וזוכה עי"זלעשירות כי ע"י שמקבלת מבחי' החכמה עי"ז נמשך עשירות בבחי' בצל החכמה בצל הכסף כמו שארז"ל ועיין במאמר לשמש שם סי' מ"ט.
ומחמת שעיקר נט"י לסעודה הואבכדי שלא תתאחז הסט"א בהאכילה כנ"ל ע"כ החיוב הוא רק על האוכל ולא על המאכיל כמבואר בסי' קס"ג.
וע"כ בענין שיהיו המים באים דייקא מחמת כח אדם כי כח אדם מרמז לחכמה כי חכמה אותיות כח מ"ה ומ"ה גימטריא אדם כמובא. וע"כ צריך לכוין לנטילה המכשרת לאכילה כי הכוונה שהיא המחשבה היא בחי' חכמה מוחא כמובא בתיקונים הק' וע"כ הטביל ידיו במי מעיין מטהר בכל שהוא.
כי מעין רומז לחכמה כידוע: וע"כ מים שנעשו בהם מלאכה פסולים. כי כבר נתבאר שהמלאכה היא בשביל בירורים לברר ניצוצי הק' המלבושים בתוך הקליפה בחי' מלכות דסט"א וע"כ מאחר שנעשו בהם מלאכה והיה בהם אחיזת הסט"א א"א לטהר בהם את הידים לסעודה. וצריכין לבאר עוד כמה דינים מענין נטילת ידים ע"פ דרך זה וקצרה היריעה:
קס"ז וכו'
הל' בציעת הפת.
וזה בחי' ברכת המוציא כי מברכין את השי"ת אשר נתן כח וחיות כזה בפנימיות הארץ (שרומזת לבחי' מלכות) והיא האחרונה שבארבע יסודות ועבה ומגושמת מכולם כי רומזת לתכלית בח'י הצמצומים מה שלכאורה לפי עיני האדם ושכלו היא רחוקה מאד מבחי' חיות וחכמה דקדושה ואעפ"כ נעלם בה כח רוחני כזה אשר גם הלחם שכל חיי האדם תלוים בו גידולו ג"כ מן הארץ ומזה מובן ונראה כי ברא השי"ת את כל הבריאה כולה באופן כזה אשר בכל דבר שבעולם אפילו בתכלית הגשמיות נעלם בו שכל וחכמה דקדושה כזאת אשר אם ישים הראדם עיניו ולבו לזה יוכל עי"ז להתקרב להשי"ת ולדבקה בו שזה עיקר החיות האמיתי בשלימות וע"כ צריך לבצוע במקום שנאפה היטב שזה מהיכא דקדים בישולא ששל7 שם כח האש ביותר, כי עיקר תיקון הקמח שרומז למלכות כידוע הוא ע"י האש שזה בחי' התורה שנמשלה לאש שזה בחי' מה שארז"ל אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוץצ שנאמר הלא כה דברי כאש וכו' וזה בחי' אם אין תורה אין קמח, כי כח המלכות דקדושה להתגבר על הסט"א הוא על ידי התורה הק' ועי"ז עולה המלכות ומקבלת מבחי' החכמה דקדושה שהיא גם כן בחי' אש שבארבע יסודות כידוע, וע"כ במקום ששלט בו יותר האש בהלחם שם צריכין לבצוע ולברך (ובזה יש להבין מה ששאל מנשה מהיכא קשרית המוציא וכל הענין שם): וע"כ צרילך להדר לברך על השלם דייקא כי החכמה דקדושה היא עיקר השלימות כמו שארז"ל דעת קנית מה חסרת וכמבואר במאמר עתיקא סי' כ"א, וכן על כלל התורה הקדושה נאמר תורת ה' תמימה: וע"כ צריך לאחוז הפת בשתי ידיו שיש בהם עשרה אצבעות כנגד עשרה מצות שיש בפת להורות שעיקר תיקון הפת על ידי המצות שבתורה הק' ועי"ז יכול לזכות לקבל ע"י אכילת הפת חיות דקודשה מבחי' החכמה שהיא בחי' יו"ד כידוע, ועיין בשו"ע מבואר שכנגד זה יש יוד תיבות בברכת המוציא (היינו כנ"ל) ויוד תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וכו' היינו שבפסוק זה מרומז שלזכות לבחי' חכמה שזה עיקר חות האדם וגדרו א"א כ"א על ידי בחי' מלכות שנרמזת בתיבת בהמה כידוע וע"כ מקדים בפסוק מצמיח חציר לבהמה וכו' ואח"כ להוצליא לחם מן הארץ ועל כן אסור לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו תחלה היינו כנ"ל, ויש ג"כ יוד תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו כי צריכין לידע שכל הפרנסה נמשכת רק ע"י בטחון ולבטחון זוכין רק על ידי שכל וחכמה כמבואר בסי' רכ"ה, ויש יוד תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה, כי ארץ ישראל היא בחי' מלכות כידוע ומקבלת שפעה מבחי' החכמה עליונה שזה בחי' אוירא דא"י מחכים, וע"כ יש בה עשרה קדושו"ת כנגד החכמה שהאי בחי' יוד בחי' קודשז, ויש ג"כ יוד תיבות בפסוק ויתן לך, כי עיקר כל ההשפעות וכל הברכות נמשכין בשרשן מבחי' חכמה שהיא מקור הברכה כמבואר במאמר תהלה לדוד סי' י"ב בסופו, וכן המלכות דקדושה נקראת ברכה כמבואר בזוה"ק איהו ברוך ואיהי ברכה: וע"כ צריך ליתן מלח על השלחן, כי המלח מרמז ג"כ לשכל האדם וחכמתו שע"פ הטבע הכל כפי ריבוי כח המלחיות שיש בהרכבתו כמו שבררו דבר זה החכמים בעלי אלכימייא, והמפרשים פירשו בזה כוונת דברי רז"ל (בקידושין דף כ"ט ע"ב) אם היה בנו זרזי וממולח וכו', וע"כ ברבנות נאמר על כל קרבנך תקריב מלח כי הקרבנות הם עפ"י רוב העיקר לשבר הרוח הבהמיות והכסילות שבו שהיא מצד היצה"ר בבחי' זבחי אלהים רוח נשברה ולזכות לחכמה דקדושה ע"כ נאמר בהם מלח: וע"כ גם השלחן מכפר כמזבח כי שעת אכילה הוא שעת מלחמה כמבואר בזוה"ק, וע"פ פשוט צריכין ללחוןם אז עם תאוותו שהיא רק מצד היצה"ר ולקיים מה שאמרו רז"ל סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך ממנה, וברוחניות האכילה בעצמה היא בחינת מלחמה כי מוציאין אז ניצוצות קדושו"ת מאד שהיו מלובשים עד עתה בתוך גשמיות ופסולת כזה והכל הוא רק בכח ההתקשרות אל החכמה דקדושה כי כולהו במחשבה איתברירו וע"כ גם הוא מכפר כמזבח וצריכין מלח, וע"כ צריך לדבר דברי תורה על השלחן כי עיקר כח המלכות דקדושה להתגבר על הסט"א ולהוציא בלעה מפיה הכל הוא רק בכח עסק התורה כנ"ל:
וע"כ לחם מלח גימטריא יוסף, כי יוסף זכה לשתי הבחינות הנ"ל ביותר וע"כ זכה לחן כמבפ"נ וע"כ נאמר בו להדיא ויוסף הוא השליט בחי' מלכות ונאמר בו אין נבון וחכם כמוך בחי'חכמה: וע"כ מדקדקין לברך על השלימה שמרמז לחכמה כנ"ל וכן על הגדולה ועל היפה שמרמז למלכות וגדולה ונאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך וכן לענין החכמה נאמר חכמת אדם תאיר פניו וכן עיקר עליית האדם מבחי' קטנות לבחי' גדלותל הוא רק בענין המוחין והחכמה בחי' מוחין דגדלות בחי' גדול דעה וכן המלכות העיקר הוא שתהיה בבחי' שלימות בבחי' שארז"ל הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ועיקר שלימותה כשהיא מחוברת עם דודה ומקבלת מאור החכמה הק' כנ"ל ואז נקראת שלימה כי היא משלמת את הכל כידוע:
ק"ע קע"א וכו' דברים הנוהגים בסעודה, וזה אין משיחין בסעודה (אפילו בדברי תורה) שמא יקדים קנה לו ושט כי בענין הסעוד' נמצא כל הענין המבואר בענין יעקב ועוש ש נאמר שם ויצא הראשון אדמוני וכו' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו וכו' ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת וכו' ויבז עשו את הבכורה וכו' ותרגומו ושט עשו ית בכורותא ומובא כי עשו אחיזתו בבחי' ושט בחי' ושט עשו בחי' עוה"ז שיש בו אכילה ושתיה שהכל על ידי הושט, ויעקב הוא בבחי' הקנה (בחי' קנה חכמה וכו') בחי' עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה. והנה בסוף הענין שהיה בין יעקב ועשו בפרשת וישלח נמצא שא"ל עשו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ואמר לו יעקב יעבר נא אדוני לפני עבדו וכו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה שאמר לו שהוא ילך בראש ויהיה לו הממשלה עד אשר יגיע העת של ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלכוה כמו שדרז"ל, והנה בשעת אכילןה עובר המאכל והמשקה דרך הושט שהוא מבחי' עוש והכבד ניזון תחילה שהוא ג"כ בחי' עשו אדומני ואח"כ שולח להלב והמוח שהוא מבחי' יעקב וכשאוכל במחשבה נוכנה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו וממעט בתאוות גופו אזי הוא בבחי' ורב יעבד צעיר כי אע"פ שהגוף ניזון בראש אבל הכל הוא רק בשביל הנפש והחיות דקדושה שהאי החכמה וזה בעצמו בחי' המלח מה שבשעת הסעודה שאע"פ שמעשה האכילה ושתיה בעצמה היא מסטרא דעשו א עפ"כ יראה שיהיו בבח'י וידו אוחזת בעקב עוש שיראה לשבר תאוותו ובמחשבתו יכוין גם באכילתו רק לש"ש בכדי שיהיו לו חיות וקיום לעבודת בוראו שזה בחי' יעקב שחושב ומסתכל רק על הסוף והתכלית שהוא העוה"ב שהוא בחי' סוף מעשה במחשבה תחלה.
וע"כ דייקא ע"י האכילה מכר עשו את הבכורה ליעקב ואח"כ קיבל גם הברכה כי באמת מי שמקשר עצמו רק אל השכל שיש בכל דבר וחושב רק על התכלית שהוא העוה"ב הוא דייקא יש לו גם כל ברכת עוה"ז בשלימות בבחי' כי חנני אלהים וכי יש לו כל. וע"כ אח"כ כשאמר לו עשו ואלכה לנגדך (בושה לך) אמר לו יעקב זה אי אפשר כי העוה"ז של בחי' עשו והעוה"ב של בחי' יעקב (שבאמת כלול בו גם כל טוב העוה"ז) הם שני הפכיים ממש כמו חושך ואור וא"א להם להשתמש ביחד וע"כ יעבר נא אדוני לפני עברדו וכו' כי ברישא חשוכא והדר נהורא רק באמת גם החשך הוא לטובת האור כי יתרון האור (ניכר) מתוך החשך דייקא כמובא. וע"כ בשעת הסעודה אע"פ שמחויב לדבר בדברי תורה אבל בשעת אכילה ממש אסור לדבר אפילו בדברי תורה שמא יקדים קנה לושט כי יופתח גם פי הקנה ואולי יכנוס בו איזה דבר מאכל ויבא לידי סכנה כי א"א להם לשמש שניהם ביחד רק עשו איש יודע ציד איש שדה. ויעקב איש תם יושב אהלים באהלו של תורה. וע"כ בשעת אכילה בעצמה צריך שישתוק רק לכוין מחשבתו בקדושה גדולה לשם שמים. אך מחמת שלקדושת המחשבה שהיא בחי' החכמה צריך ליתן כח למלכות דקדושה להתגבר וכו' בפרט בשעת האכילה והסעודה שמבררין בירורים כנ"ל ע"כ צריך לעסוק בדברי תורה כנ"ל אבל לא בשעת אכילה ממש (וצריכין לבאר עוד בזה וגם לבאר כל המאמר רז"ל השייך לזה מה שדרש לו אח"כ מענין יעקב אבינו לא מת כי מאחר שמדתו של יעקב להסתכל רק על החכמה והחיות שבכל דבר ואפילו כל הדברים גשמיים כענין האכילה וכיוצא עושה רק בכוונה זו בוודאי אין לסטרא דמותא שום אחיזה בו והוא חי לעולם ואין להאריך) ומחמת שהחיות שמלובש בכל דבר מאכל הוא רק מניצוצי החכמה הקדושה המלובשין בו ע"כ אסור לנהוג ביזיון באוכלים כי החכמה היא בבח'י כבוד כ"ש כבוד חכמים ינחלו היפוך בחי' עשו שנאמר בו ויבז עשו כנ"ל: וזה בחי' מים אמצעים רשו"ת היינו המים שרוחצין בין תבשיל לתבשיל לנקיות בעלמא הוא רק רשו"ת כי זה מרמז למי שזכה כבר לקשר עצמו אל השכל דקדושה שיש בכל דבר ויש לו השגה ממש בבחי' השכל שבכל דבר ודבר בכל אחד ואחד כפי בחינתו בודאי גם הוא צריך להמשיך עליו בכל עת הכנת המים טהורים וקדושים שהם בחי' מימי החכמה העליונה ומימי התורה הק' מאחר שצריך לעסוק ולהכיר בכל פעם שכל חדש וידיעה חדשה כפי בחינת הדבר שמזדמן לפניו וזה בחי' המים שבין תבשיל לתבשיל כי בכל תבשיל יש בו טעם אחר ובחינה אחרת כפי ניצוצי החכמה הקדושה המלובשין בו והוא צריך להשיג זאת. אך מחמת שלא כל מוחא סביל דא ואין כל אדם זוכה לזה להשיג כל זאת בפרטיות ממש וע"כ נטילה זו הוא רק רשו"ת ולא קבעו למצוה רק נטילה ראשונה שהוא לטהר עצמו מכל טומאה וזוהמא אפילו רק מספק טומאה ולקשל עצמו בכלל עכ"פ אל התורה הקדושה ואל החכמה דקדושה המלובשין בכל דבר ובכל מאכל ובפרט בהלחם שכל הסעודה נקראת על שמו ואז זוכה עי"ז ממילא לקבל ע"י אכילתו חיות חדש וידיעה חדשה בכלל עכ"פ להתקרב להשי"ת בכל פעם ביותר עי"ז כנ"ל: וזה בעצמו ענין מה שיש ברכות כוללות כגון ברכת שהכל. וברכות פרטיות ובהן בעצמן יש ג"כ בחי' כלליות ופרטיות כגון בורא פרי האדמה היא בחי' כלל ובורא פרי העץ הוא פרט ויין מחמת חשיבותו תיקנו לו עוד ברכה בפרטיות יותר בורא פרי הגפן, וכן במיני מזונות בורא מיני מזונות הוא כלל ולחם מחמת חשיבותו קבעו לו ברכ' המוציא בפרטיו' וכיוצא בזה בשאר הברכות והכל מובן ומבואר ע"פ דרך ה. כי ארז"ל ברוך ה' יום יום בכל יום תן לו מעין ברכותיו כי כל פעל ה' למענהו. וכל השינויים שיש בין יום לחבירו בוודאי יש בכל דבר חכמה נפלאה איך להתקרב להשי"ת עי"ז בהתקרבות חדש וידיעה חדשה וע"כ בכל יום צריך לברך מעין ברכותיו וכמו כן בכל מין ומין יש בו שכל חדש אך מחמת שלאו כל מוחא משיג זאת ע"כ תיקנו ברכות כלליות כי כל זמן שאין זוכין להשיג החכמה דקדושה בפרטיות צריך לברך ולקשר עצמו אל השי"ת והחיות דקדושה והחכמה הק' המלובש בכל דבר בכלליות וע"כ על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא. אך מחמת שאין זה שלימות כי באמת האדם נברא בשביל זה להכיר הבורא ית' ע"י כל דבר ודבר בפרטיות בידיעה והכרה חדשה מכל דבר ודבר כפי בחינתו ע"כ אין לסמוך לכתחלה על ברכת שהכל רק ילך אצל חכם דייקא וילמוד ממנו כל סדר הברכות גם בפרטיות. ובהם בעצמם יש ג"כ בחי' כלל וזה מחמת שמתנוצצין ניצוצי החכמה והחיות דקדושה המלובשין בו ומאירים ומתגלים וניכרים בו ביותר גם ברכת פרי האדמה היא פרטיות נגד ברכת שהכל. וכלליות נגד ברכת פרי העץ וע"כ אם ברך עליהם בורא פרי האדמה יצא רק לכתחלה אין לסמוך על זה כנ"ל: ובברכת פרי העץ בעצמ יש ג"כ ברכה פרויות שתיקנו ליין מחמת חשיבותו כי מחמת שמשמח אלהים ואנשים ואין אומרים שיר אלא על היין וארז"ל חמרא וריחני פקחין ומזה נראה וניכר ביותר החיות דקדושה המלבוש בו ע"כ צריך לברך עליו בפרטיות. ובן כפרי האדמה תיקנו על המינים שהם מזונות האדם ממש ברכה בפרטיות בורא מיני מזונות ועל הלחם מחמת חשיבותו קבעו לו ברכת המוציא בפרטיות ועל פת הבאה בכיסנין מברך בורא מיני מזונות רק אם קבע סעודתו מברך המוציא ומזה מובן ממילא גם שאר הענינים השייך לזה מה שא"א לבאר כ"כ בפרטיות. ועל כן היין מחמת חשיבותו מברך עליו גם בתוך הסעודה ואין הפת פוטרו וכן יין פוטר כל מיני משקין. וע"כ אם הביאו להם יין אחר עוד מברכין הטוב והמטיבוהכל מחמת חשיבותו שמשמח הלב ואומרים עליו שירה וזוכין להתקרב להשי"ת על ידו אם זוכה לשתותו כראוי וכפי המדה בבחי' זכה נעשה ראש בחי' ראש ומוחין קדושים שזה עיקר הטובה וההטבה. וע"כ גם שינוי מקום חשוב הפסק בסעודה ויש בזה חילוקי דינים הרבה כמבואר בשו"ע וזזה כי השי"ת מצמצם עצמו כביכול ומרמז לו לכל אדם רמיזי דחכמתא בכל דבר ודבר כפי המקום וכפי הזמן וכמבואר במאמר מקץ זכרון סי' נ"ד וע"כ גם שינוי מקומות חשוב שינוי לענין זה. וזה ג"כ ענין הדברים שטעונים ברכה לאחריהם במקומם דייקא מחמת חשיבותם והכל מובן ע"פ הנ"ל:
סימן קפ"א
דין מים אחרונים. כי כל זמן שהשי"ת רוצה בקיומה של הסט"א כביכול בשביל כח הבחירה ע"כ צריך להמשיך גם לשם איזה ניצוץ מחיות דקדושה ובלבד שיהא רק כדי חיותה ובצמצום גדול ועי"ז דייקא מכניעין אותה כמובן במאמר מריקים שקיהם סי' י"ז ומבואר מזה הרבה בזוה"ק. וזה ענין המים אחרונים שנוטלין אחר הסעודה כי מחמת שהאכילה הוא דבר גשמיות ובהמיות כי היא אחת מהדברים שהאדם דומה לבהמה כמו שארז"ל בפרט כי כלי האכילה הם מסיטרא דעשו כנ"ל ע"כ אי אפשר שלא יהיה להכסילות איזה אחיזה בזה ע"כ נותנים להם חלקם במים אחרונים כדי שלא יתגברו ביותר ח"ו. ועיין מאמר ר"י מישתעי סי' ט"ז מענין מה שהצדיק צריך ג"כ לפעמים לבטל קצת מדבקותו בכדי שלא יתגברו העננים דמכסיין על עינין שהם בחי' עשו וישמעאל ויתבטל חכמתו לגמרי ח"ו וכו' עיי"ש מבואר ג"כ מענין חמה ולבנה והוא מעין ענינינו הנ"ל. וזה שארז"ל שנוטלין מים אחרונים מחמת מלח סדומית שמסמא את העינים ומשתכח כי קורטא בכורא. ועיי ןבכוונת הקטורת מבואר שמלח סדומית היא סוד תדעל מלך גוים. ועיין ב"ר מבואר בתדעל מלך גוים מרמז למלכות אדום וכו' וידוע שגלות אדום כלול מעשו וישמעאל שהם עננין דמכסיין על עיינין וע"כ מלח סדומית מסמא את העינים שהם בחי' חכמה כ"ש ותפקחנ' עיני שניהם ופירש"י ע"ש החכמה נאמר. וכבר מבואר לעיל שהחכמה היא בחי' מלח וע"כ נמצא בין כור מלח קורט אחד של מלח סודמית בכדי שיהיה גם להם איזה יניקה משם בצמצום גדול. ובכדי שלא יתגברו ביותר ויסמאו את העינים היינו שיבלבלו את האדם לבלי להסתכל בעינים פקוחות על החכמה והשכל דקדושה שיש בכל דבר ע"כ צריכין לנטילת מים אחרונים כנ"ל. וזה שמבואר בכונות ומובא בסידור קול יעקב כי מים אחרונים הוא לגרש הסט"א מן השלחן ונותנים להם חלקם וכו' וזהו שארז"ל מפני מלח סדומית המסמא את העינים. שהוא סוד הקליפה החזקה וכו' שהיא סוד זקן השמאי מלך זקן וכסיל וכו' עיי"ש ומכוון לענינינו ממש כי המלכות דסט"א בחי' היצה"ר הוא השטן בחי' עשו הוא בחי' מלך זקן וכסיל כי לא יחפוץ כסיל בתבונה כמבואר בפנים וע"כ מלך זקן וכסיל עם התיבות גימטריא עשו:
סימן קפב וכו'
ברכת המזון. עיין בכוונות מבואר שסוד הד' ברכות של ברכת המזון הם בחי' המשכת המוחין להנוקבא היינו כנ"ל שיאיר הארת החכמה הק' שהיא בחי' כלליות המוחין להמלכות דקדושה עד שתהי' בבחי' והיה אור הלבנה כאור החמה המבואר בפנים. וזהו שאמרו חז"ל ברכה ראשונה תיקן משה שהוא בחי' חמה. שניה תיקן יהושע שהוא בחי' לבנה. וזהו ברכת הארץ כי ארץ ישראל היא ג"כ בבחינה זאת וע"כ יהושע דייקא הכניס ישראל לארץ כמבואר בזוה"ק וע"כ צריך להזכיר בה גם ברית ותורה כי עיקר כחה ע"י התורה הק' שעי"ז מכניעין המלכות דסט"א בחי' עשו וישמעאל שזה בחי' ברית בחי' מילה ופריעה וגם בפשיטות ידוע כי ע"י מצוות מילה מחלישין כח היצה"ר וכל התורה כולה תלויה בברית כידוע. ברכה שלישית (היינו על בנין ירושלים וביהמ,ק ומלכות בית דוד) תיקונה דוד ושלמה כי ירושלים היא כלולה מכל הנ"ל כי היו בה חכמים גדולים בחי' רבתי בגוים ודרז"ל רבתי בדעות. והיא עיר מלוכה וכביכול עיקר התגלות מלכותו ית' בירושלים כ"ש ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון וכיוצא בו הרבה ובה עיקר לימוד התורה כ"ש וקמת ועלית וכתיב כי מציון תצא תורה. ובה עיקר החן בחי' כללית יופי וכו' ושם עיקר מקום התפלה. ובפרט הבית המקדש בעצמו בוודאי כלול מכל הנ"ל בתכלית השלימות. וכן מלכות דוד ושלמה כלול מכל הנ"ל כי ביומוי דשלמה הוה סיהרא באשלמותא וזכו לחכמה נפלאה ולתורה ולחן ולתפלה. ברכה רביעית תיקנו על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה שאז ראו שגם בעבודתינו לא עזבנו וכו' כי אע"פ שגברה אז המלכות דסט"א סטרא דמותא כ"כ עד שהרגו אלפים ורבבות מישראל ולא עוד אלא שלא נתנו אותם להקבר וזה צער גדול להנפטר ר"ל כידוע לבד מחילול שם שמים שהיה בזה. אעפ"כ ואתה מרום לעולם ה' ועשה השי"ת נס נפלא שלא הסריחו ומזה הכירו וידעו שלא שלטה בהם סיטרא דמותא לגמרי ח"ו כי אי אפשר לבשר המת שלא יסריח ואח"כ זכו שניתנו גם לקבורה בבחי' וישוב העפר אל הארץ כשהיה. כי גופות ישראל קדושים ובשרשם הם בבחי' הצמצום הנ"ל שעל ידם זוכין לקבל בשלימות אור השכל והחיות שהוא מבחי' הנשמה. וע"כ אחר פטירתו קוברים הגוף בארץ ששרשה מבחי' מלכות בחי' צמצום והרוח תשוב אל האלהים וכו' בבחי' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וכו' וע"כ תיקנו ע"ז ברכת הטוב והמטיב כי זה עירק הטובה וההטבה כנ"ל בהלכות דברים הנוהגים בסעודה וע"כ מצוה לברך ברכת המזון על הכוס כי כוס הוא בחי' מלכות כידוע ומחזיקו בידו בחמש אצבעותיו כנגד חמשה חומשי תורה שהם עיקר כח וחיזוק המלכות והיין שבתוכו הוא בחי' דעת וחכמה כנ"ל וע"כ צריך שיהיה שלם כי החכמה והמלכות דקדושה הם בבחי' שלימות כנ"ל: וע"כ צריך הדחה במפנים ושטיפה מבחוץ היינו שיהיה' תוכו כברו עיין תיקוני הזהר תיקון כ"ח בבח'י כפי כן לבי שאמר יוסף לאחיו וזה בחי' פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות וכן לב חכם ישכיל פיהו בחי' מלכות פה הפך בחי' המלכות דטס"א בחי' היצה"ר בחי' עשו שהוא טמא ומתועב ומנוול מבפנים ומבחוץ ואפילו אם ידבר לפעמים בפיו איזה דבר נכון אבל שבע תועבות בלבו בבחי' כי ציד בפיו הנאמר בעשו שזה בחי' מה שמבואר בפנים מענין שהיצה"ר מתלבש לפעמים במצות: וע"כ צריך שיהיה היין שבתוך הכוס חי כי הוא בחי' חיות בחי' והחכמה תחיה וגם צריך שיהיה מלא בחי' מילוי הלבנה ע"י שמקבלת מאור החמה שהיא בחי' חכמה שזה בחי' ויהושע וכו' מלא רוח חכמה וכו' וכמוהו רבים