אבן העזר
סימן א
הלכות פריה ורביה א ':
מבואר כבר כ"פ כי חיבור בחי' החי"ת והנו"ן שהם בח'י חכמה ומלכות (המבואר בסימן א' בלקוטי מוהר"ן) הם שורש בחי' חיבור איש ואשה ועל ידם כל ההולדות דקדושה של מצוות ומעש,ט וע"כ מחויב כל אד לישא אשה כדי לפרות ולרבות כי כל מה שנתרבין נפשו"ת ישראל העוסקים לקשר עצמם אל אור השכל דקדושהלהכיר אותו ית' עי"ז נעשה רצונו ית' ונתגלה ונגמר ביותר תכלית כוונת הבריאה שהיתה רק בשביל התגלות אור כבודו י"ת בבחי' לכבודי בראתיו וכמובא בזוה"ק בגין דישתמודעין ליה וכל מה שניתוסף נפש מישראל נתגלה ונמשך בחי' הכרה וידיעה חדשה כי בני אדם משונים כל אדח זה מזה בדיעותיהם והכרותיהם וע"כ כל מיש אינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים. כי זה מבחי' עוש אדמוני איש הדמים בחי' היצה"ר שהוא השטן והמלאך המות והשופך דמים של כל הבריות. וזה וממעט את הדמות. בחי' צלם אלהים שהוא בחי' אור החכמה שמאיר בפני אדם בחי' חכמת אדם תאיר פניו וכמבואר במ"א ולפעמים המלכות דקדושה נקראת דמות כידוע. (עיין מאורי אור) וזה וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. כי פוגם בבחי' מלכו' בחי' השכינ' הקדוש' ששוכנ' בישראל כידוע. וזה כל מ ישאין ל ואשה שרוי בלא ברכה בלא תורה וכו' כמו שארז"ל (יבמות ס"ב ע"ב) והכל נכלל בבח'י המשכת התיקונים הנ"ל כידוע. וזה בח'י ראה חיים עם האשה וכו' כי ע"י אשה דקדושה ששרשה מבחי' מלכות דקדושה זוכה לקבל מאור השכל שהוא בחי' חיים. וע"כ בן י"ח לחופה (י"ח אותיות חי) וביארו הפוסקי' מזה הטעם שאינו חייב בזה תיכף כשנעשה בר מצוה הוא מחמת שצריך לעסוק בתורה קודם שישא היינו כנ,ל כי עיקר כח המלכות בחי' אשה יראת ה' הוא ע, יעסק התורה וע,כ אם עוסק בתורה ביותר ומתיירא שלא יתבטל מתלמוד תורה עH הנישואין מותר להתאחר בפרט מי שחקשה נפשו בתורה כבן עזאי והוא שלא ייה יצרו מתגבר עליו היינו כנ"ל.
כי תכלית לימוד התורה בכדי ליתן כח להיצ"ט בחי' מלכו תדקדושה להתגבר על היצה"ר. משא"כ כשרואה שיצרו מתגבר עליו אזי מחויב בוודאי לישא אשה בכדי שיהיה לימוד תורתו בטהרה בבחי' צדיקים ילכו בם המבפ"נ. וע,כ כיון שיש לאדם זכר ונקבה שהם כנגד שני הבחינות הנ"ל בחי' אור השכל ובחי' מלכות אזי קיים מצוות פריה ורביה כי כבר יוכל העולם להתקיים על ידו ושיהיה נגמר כוונת הבראיה בשלימות ע"י בחינת המשכת התיקונים הנ, להכלולים בבחי' זכר ונקבה. אך אעפ"כ אסור לו לעמוד בלא אשה וצריך שישא אשה בת בנים כי מאחר שהעיקר הוא שיהיו בנים צדיקים ותלמידי חכמים שימשיכו השכל של השגת אלהותו ית' בעולם והאדם הוא בעל הבחירה ומי יודע איזה דרך יבחרו להם ע,כ צריך להוליד עוד בנים וכמאמר הכתוב ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יוכשר וכו' או אם שניהם כאחד טובים
סימן ב וכו'
לא ישא אדם אשה שיש בה שום פסול. כי יש לחוש שלא יכשל ח"ו בבחי' החיבור והיחוד דסט"א ח"ו. וכל הנושא אשה פסולה משום ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים. כי מאחר שגם בחיבור זה חשש פיסול אלא שנשאה מחמת הממון ותאוות ממון הוא בחי' לב כסיל לשמאלו כמ ושדרז"ל (במ"ר פ' כ"ב) שזה מבחי' היצה"ר שעליו נאמר לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו' וע,כ הבנים שנולדים מחיבור זה אינם הגונים. וע,כ גם אשה כשרה אין לדקדק כ"כ בנידון הממון שפסקה לו בכדי שלא יהיה עי"ז ג"כ בכלל נושא אשה לשם ממון שזה מבחי' היצה"ר בחי' כסילות היפוך החכמה והשכל דקדושה שמשם שורש בחי' היחוד והחיבור דקדושה כידוע. וע,כ עזות פנים ואכזריות סימני פסלות הן כי הם מסטרא דעשו שהיה רוצח ואכזר כשדרז"ל. וכן דרז"ל העז איש רשע בפניו זה עשו וכו' והן עיקר מדותיו של היצה"ר שהוא אכזר גדול על האדם בלי חמלה כלל וכמו שדרז,ל על פסוק מציל עני מחזק ממנו וכו' ומתגבר עליו בעזותו שהוא מבחי' המלכות דסט"א שהוא בחי' עזות מלכו תבלא תגא וכמבואר במ"א. וע,F ישתדל האדם לישא בת ת"ח שהיא מבחי' המלכות דקדושה שהיא בחי' בת החכמה בחי' אבא יסד ברתא כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כמובא בזוה"ק וכן ג,כ יזהר להשיא בתו לת"ח שזה תכלית בחי' החיבור דקדושה עד שנעשה בחי' אור הלבנה כאור החמה. וזה לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור וכו' עיי"ש. וכל זה מחמת שהם סמוכים ביותר לבחי' קדושת המשכת התיקונים הנ"ל. וע"כ מצוה לאדם שישא בת אחותו כי על החכמה נאמר אמור לחכמה אחותי את. נמצא שבת אחותו מרמזת לבחי' בת החכמה. וע"כ יש אורמי םאף בת אחיו (עיין מאורי אור ותבין). וע"כ נאה לת"ח שישא בת כהן. כי הכהן כלול מכל הבחי' הנ" לכמובא לעיל וע"כ בתו היא ג"כ מבחי' זו. וע"כ לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה כי זה מבחי' היצה"ר והסט"א דשארי בחיבורא וסיים בפרודא וכמובא במ"א וזה ג,כ מבחי' היצה,ר שמלתבש עצמו לפעמים במצוות ואח"כ מביא עי"ז לדבר עבירה ח"ו כנ"ל. וע,כ אם הודיע לה תחילה שהוא נושא אותה לימים ידועים מותר. כי מאחר שנתרצית לכך לא היה בזה שום אונאה והעלם דבר שזה מדרכי היצה"ר ע"כ אף שהחיבור הוא רק לימים ידועים הוי חיבור דקדושה. ויש להרחיב הביאור קצת בזה עוד ומובן ממילא. וע"כ לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה כי דבר זה גורם לזנות. כי צריך שיהיה החיבור בבח'י שתהיה אור הלבנה כאור החמה. משא"כ אם הם רחוקים זה מזה בבחינותיהם וטבעיהם שהוא זקן והיא ילדה וכן להיפך יכול להיות מזה בחי' אחיזה להסט"א סטרא דפרודא ח"ו עד שגורם לזנות. וגם מחמת כי היצ"ט הוא בבחי' טוב ילדי מסכן וחכם והיצה"ר הוא בחי' מלך זקן וכסיל (עין קהלת ד) ע"F אין לצרף שני הבחינות ביחד שלא יהיה יניקה מזה להסט"א והיצה"ר ביותר אא"כ כוונתם לשם שמים כמבואר בפוסקים בשם הספר חסידים. וגם בזה צריכין להרחיב הביאור קצת כי היהצ"ר נקרא זקן ועיקר התגברותו על האדם הוא בימי הילדות שהמוח והדעת אז הם בקטנות עדיין ורתיחות הדמים גוברים ע"כ הוא מתגבר אז ביותר וכמובן ממקראות הרבה. והיצ"ט נקרא ילד ועיקר שליטתו בימי הזקנה שאז נתמתק קצת רתיחות הדממים והדעת מתיישבת ביותר. וגם לפי פירוש הפשוט היצה"ר נקרא מלך זקן וכסיל כי שולט על האדם מנעוריו מימי ילדותו והיצ"ט נקרא ילד כי בא להאדם אח"כ בהיותו בן י"ג שנים ובן דעה קצת וע"כ אין לצרף זקן עם ילדה וכן להיפוך כנ"ל.
וזה בחי' האסורים לבא בקהל כי שיערה התורה הק' בחכמתה כי מעורב בהם רע כ"כ מבחי' היהצ"ר והסט"א עד אשר אם יתחברו עם קדושת קהל ישרא לאז לא די שלא יתתקנו ויעלו גם הם אל הקדושה אלא אף גם שיפגמו את הקדושה ח"ו ויקבלו וינקו משם כ"כ עד שיתגבר הרע שלהם ביותר וע,כ אסרתן התורה מלבא בקהל וכל אחד כפי בחינתו כי גם ממזר אסור איסור עולם אע"פ שהוא בקדושת ישראל לכל דבר וארז"ל ממזר ת"ח וכו' וכן עמוני ומואבי אסורין איסור עולם אבל מצרי ואדומי אינם אסורין אלא עד שלש דורות ובזה מבואר כמה הלכות שבסי' ד':
סימן ה
פצוע דכה וכרות שפכה אסורים לישא ישראלית וכו' כי כח ההולדה נמשך בשרשו מבחי' החכמה העלונה כי כולם בחכמה עשית והכל נברא בכח כזה ובחינה כזאת שיהיה עושה פרי ועביד תולדין וע,כ עיקר ההולדה הוא ע"י טיפת הזרע הנמשך מן המוח ששם משכן החכמה והשכל ומחמת שבמקורה היא רוחניות ודקה מאד על כן צריכה להשתלשל ולהמשך ע,י חוט השדרה ואברי ההולדה וכו' וע"כ אם נתקלקלו איברי ההולדה ע"י בני אדם (שיש להם כח ובחירה להטות לצד הסט"א ח"ו ולהכחיש כביכול פמיליא של מעלה ולעשו"ת נגד רצונו ית') ע"כ נפסל עי"ז מלישא אשה ישראלית. שהיא מבחי' המלכות דקדושה שכל בנין העולם לדורות עולם על ידה בבח'י מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור מאחר שהטו אותו הסיבות שע"י מעשה בני אדם מבחי' צד הקדושה דעביד תולדין. אל צד בחי' הסט"א שהיא בבחי' איסתרים ולא עביד פירין כמובא בזוה"ק משא"כ אם היה כל זה בידי שמים הרי זה כשר לבא בקהל. כי מאד עמקו מחשבותיו י"ת ומי יוכל לבא עד תכונתם ע,כ לא הפסיד עי"ז חזקת חלקו שמצד קדושה ככל ישראל ומותר לבא בקהל. וע"כ אסור לסרס שום דבר אפילו מבהמה וחיה ועוף וכו' שלא לפגום נגד רצונו י"ת שברא הכל בחכמה כזו שיהיו עושין פירות ועבדין תולדות כנ"ל. כי כל מה שנתרבין הנבראים שבעולם ע, יריבוי התולדות וכל אחד משונה מחבירו כפי התלבשו"ת החיות המלובש בו הנמשך בשרשו מאור החכמה העליונה ועי"ז יכולים בני אדם להכיר אותו י"ת ביותר ולהתקרב אליו י"ת כרצונו שזה כלל כוונת הבריאה כנ"ל.
ומחמת שכל הנבראים נמשכים בשרשם מבחי' החכמה שהיא עיקר החיות ויצאו ונתהוו מאין ליש ע"י בחי' המלכות כידוע וכמובן במאמר אנכי סי' ד', וע"כ אע"פ שהכל כלה ואבד והכל שב אל העפר אעפ"כ כל המינים הם קיימים במין ואדרבא א,א שתצמח השיבולת מן החטה וכן האילן מן הגרעין עד שנבלה החטה והגרעין ונעשה בבחי' אין ואז חוזר וצומח וגדל ממנו שיבולת או אילן וכן כל דבר (והרבה מזה מבואר בספרים קדושים) ועי"ז נשאר קיים במין ועולה מסטרא דמותא לבחי' חיים מאחר שיש ממנו שארית בארץ ע,י שעשה פירות ועביד תולדין נמצא כי כל דבר חי במינו כי ע"י שעושה פרי ועביד תולדין כאלו הוא בעצמו חי וכמו שארז"ל באמת. וע"כ מי שנסתרס ונתקלקלו כלי ההולדה שלו ע,י בני אדם שזה בחי' שנפרד מבחי' החכמה והחיים וירד לבחי' מיתה גמורה ר"ל שזה מבחי' הסט"א סטרא דמותא ממש ע"כ אסור לישא אשה מישראל שהיא בבחי' חיים בחי' ראה חיים עם האשה כנ"ל:
סימן ואו וכו'
נשים האסורות לכהן וכו' כי הכהן מחמת שכלול ביותר מכל התיקונים הנ"ל כמובא לעיל ע"כ נטצוה גם בעניני אישו"ת באזהרות יתירות ביותר ואסור לישא אשה גרושה זוכה וחלללה ואגסור באשתו שנבעלה אף באונס:
סימן ח
הלכות אישות. מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר. כי הקידושין הם מבחי' חכמה שנקראת קודש כידוע ומשם בחי' הזכר וע"כ הולד הולך אחר הזכר כי הוא העיקר. וכל שיש עברה שהיא מבחי' הסט"א והיצה"ר שהוא בחי' סכין פגום כמובא בתיקונים וגם כי עי"ז פוגם בהקדושה כביכול שזה בחי' פגימת הלבנה וע"F הולד הולך אחר הפגום:
סימן ט
ענין קטלנית. כי מאחר שמתו אצלה שני אנשים חוששין שנתאחז בה ביותר סטרא דמותא ר"ל שעיקר אחיזתה בסטרא דנוקבא בחי' רגליה יורדת מות ר"ל ע"כ לא תנשא עוד. משא"כ באיש שמתו שתי נשיו לא תלינן בו כי הוא מסטרא דחכמה ששם מקור החיים כנ"ל:
סימן יוד
איזה גרושה מותרת לחזור לבעלה וכו' כי האשה אף שנתחברה לבעלה ע, יחופה וקדושין התירה התורה לאיש אחר ע,י גירושיטן מן בעלה הראשון כי מאז נפרדה ממנו והוה פנויה ומותרת להנשא לאחר ויהיה החיבור שלהם חיבור דקדושה בבחי' חיבור החי"ת והנו"ן הנ"ל. וזה כי יקח איש אשה ובעהל שזה בחי' החיבור של שני הבחינות הנ"ל. וזה והיה אם אל תמצא חן בעיניו חן דייקא היינו שאין זווגם וחיבורם עולים יפה ועי"ז אין לה חן בעיניו כי אין ביניהם בחי' חיבור החי"ת והנו"ן הנ"ל בשלימות שזה בחי' חן כנ"ל וזה כי מצא בה וכו' אעפ"כ מותרת להנשא לאחר כי אולי יהיה חיבורם בבחי' חן הנ"ל וכן גם הראשון מותר להחזירה. אך משנשאת לארח לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה מאחר שכבר היתה בבחי' חיבור לאחר ע, יחופה וקידושין שוב נאסרה על הראשון שלא לערבב הכחות והבחינות ביותר ותתגבר הסט"א ביותר וזהשכתוב אחרי אשר הוטמאה כי כיון שנתחברה לאחר כדת שוב נטמאה על הראשון שהיתה מתחלה בחיבור עמו בהיתר ועכשיו שנאסרה עליו לא תחזור להיתירה הראשון גם ע"י גירושין או מיתה של השני. משא"כ אם לא נתחברה להשני רק בזהות לא הוי חיבור דקדושה ולא יצאה עדיין מחזקתה הראשונה ומותרת לחזור לראשון כשאר אשה פנויה שזינתה כי לאחר גירושין קודם שנישאת לאחר הויא לגבי בעלה הראשון כמ ואשה אחרת פנויה:
סימן יא וכו'
אשה הנחשדת וכו' וענין כשם שנאסרה לבעל כך אסורה לבועל. כי ע"י שזינתה ע"י הרוח שטות של היהצ"ר בחי' כי תשטה אשתו כמו שדרז"ל עי"ז נפרדה מבחי' הרוח חכמה של בעלה עד שנאסרה עליו ועל כן אסורה גם לבועל שעל ידו נפגמה ונפרדה מבחי' הרו חחכמה ואיך תחזור להתגבר עמו בחיבור דקדושה שהוא ע"י בחי' אור החכמה כנ"ל:
סימן יג
ענין לא ישא אדם מעוברת חבירו או מיניקת חבירו. כי הולד שנמשך באביו וכ"ז שחיותו תלוי עדיין באמו שתלד אותו ותניקהו אזי עדיין א"א לה להפרד לגמרי מבעלה הראשון שהוא אבי הילד ולהתחבר לאיש אחר. וזהו שארז"ל (יבמות מ"ב ע"ב) דלמא איעברה ומיעכרא חלבה וקטלה ליה וכו' עיי"ש הרי שחששו שלא יבא הילד עי"ז לסכנת מיתה והיינו כנ"ל כי מאחר שנפרדה מאביו ששרשו בבחי' חכמה בחי' חיים וחיות התינוק תלוי באמו ע"כ אם תנשא לאחר ואזי תתפרד לגמרי מהחיבור שהי' לה עם אביו כנ"ל יש לחוש שלא יתגבר על התינוק סטרא דמותא לגמרי ח"ו ותביאו לסכנת מיתה ר"ל וע"כ לא תנשא עד שתגמור זמן יניקתחו, ובזה תבין כמה ענינים שבסימן זה:
סימן טו
איסור עריות דאורייתא ודרבנן וכו'. כי התורה שיערה בחכמתה הק' שחיבורים אלו אינם יכולים להיות בבחי' החיבור דקדושה שהוא בחי' המשכת התיקונים הנ "ל ונוסף עליהם מה שאסרו חכמים ומאחר שכבר אסרום הם ג"כ בבחי' הנ"ל:
סימן טז
איסור עכו"ם ושפחה. כי הוא חיבור דסט"א ממש עד שגם הבן הנולד מזה אינו נקרא בנו אלא בנה ועונשו חמור מאד כשארז"ל:
סימן כ"א וכו'
להתרחק מן העריות וכו'. כי מחמת שעיקר התגברו תהסט"א והיצה"ר הוא בעריות וכמבא בזוה"ק (ויקרא דף ט"ו ע"ב) כי זה הוא ההיפוך ממש מבחי' המשכת התיקונים הנ"ל שהוא בסחי' חיבור ויחוד דקדושה וע"י עריות גורם חיבור ויחוד דסט"א ח"ו שזה בחי' חורבן העולם ח"ו וע"כ מתגרה היצה"ר ע"ז ביותר. ע"כ הזהירה תורתינו הק' להתרחק מזה ביותר וחז"ל גדרו בזה כמהגדרים ואסרו גם היחוד לבד עם הפנויה והכל מטעם הנ"ל. וזה בחי' חומר האיסגור של הוצאת זרע לבטלה ר"ל כי כשמוציא טיפי המוח בלא כלי אזי חוטפת אותם הסט"א והנתהווה מהם בריאות רעות שהם קליפות ויצרין רעים ביותר. וע"כ זה שנכשל בעוון זה ר"ל נקרא רע כשארז"ל. וזה היה חטא של דרר המבול שנאמר בהם כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום כי עי"ז מתגרים בו היצרים רעים ביותר עד שנעשה עי"ז חורבן העולם לגמרי ובא המבול ושוטפם. וזה ה' למבול ישב וישב ה' מל לעולם. כי עי"ז שנאבדו נתעלה בחי' המלכות דקדושה, וזה בחי' גודל הזהירות שצריך להאדם בקדושת הזיווג. כי צריכין לזהר שיהיה בקדושה גדולה כי שורש בחי' החיבור והיחוד דקדושה הוא מבחי' החכמה העליונה שנקראת קודש וכמובן בזוה"ק על פסוק וגם אמנה אחותי בת אבי היא וכו' ועי"זזוכין לבנים הגונים שנבנה העולם על ידם ונתגלה על ידם מלכות שמים וזוכין לקבל אור השכל בקדושה ולהמשיך השגת אלהות בעולם שזה עיקר כוונת הבריאה כנ"ל:
סימן כו וכו'
הלכות קידושין. כבר נתבאר כי החיבור והיחוד דקדושה של איש ואשה מישראל נמשך בשרשו מבחי' החיבור והיחוד דקדושה שלמעלה ששרשו בבחי' החכמה שנקראת קודש וזה בחי' הקידושין שמקדש את האשה ואומר לה הרי את מקודשת לי כי מתחלה היתה פנויה והיתה מצפת להשלים אותה ע"י שישפיעו בה מהארת החכמה העליונה אבל לא ידעה עדיין ע"י אזיה איש תקבל השפעת החכמה הנקראת קודש ועכשיו האיש הזה מייחד ומחבר אותה לעצמו שתהיה מקודשת לו שתקבל השפע קודש ממנו ומאז נאסרה על אחרים באיסור אשת איש. וזה בחי' האשה נקנית בשלש דרכים. בכסף זה נגד בחי' חכמה בחי' בצל החכמה בצל הכסף בחי' מסיטרא דימינא מוחא חיורא ככספא. ובשטר זה נגד בחי' התורה הכתובה במכתב אלהים. ובביאה זה מעשה בגופה ממש ששרשה בבחי' מלכות והוא משפיע בה לשם קדושין ועי"ז מתקדשת לו שתיהיה אשתו לעולם. וע"F זה מפורש בתורה להדיא כ"ש כי יקח איש אשה ובעלה אך באמצת גם כסף ושטר הם קידושין מן התורה כי על ידם נמשך ג"כ בחי' זו כנ,ל. ואדרבא מחמת שהקדושין הם מבח'י חכמה וכתיב ואת צנועים חכמה ע"כ אסרו חכמים לקדש בביא ה משום פריצות שהוא היפוך הצניועת ויכולה הסט"א שדרכה בפריצות דייקא כידוע להתאחז בהז ח"ו ל א עוד אלא שאסרו לקדש אפילו בכסף ושטר בשוק או בלא שידוכין והוא ג"כ מטעם זה כי הקדושה צריכה הכנה וצניעות. וע"כ צריכין שיהיו הקדושין בפני עדים דייקא ושידעו שניהם שיש עדים כי זה היפוך בחי' היצה"ר והסט"א שדרכם במשחך ובמטמונים בב חי' אם במחתרת ימצא הגנב אבל דרך החכמה והקדושה הוא באיתגליא בבחי' לא מראש בסתר דברתי וכו' כי הוא בבחי' שמש ואור בחי' ואורח צדיקים כאור נוגה שזה בחי' הדבר שנעשה באיתגליא ובפני עדים כמאמר הכתוב אם זרחה השמש עליו ותרגום ואם עינא דסהדיא נפלת עלוהי. וענין זה מובן משלון המקראות במקומות הרבה. וע"כ העדים בעצמם צריכים שיהיו כשרים ולא פסןולםי בעבירה ח"ו שהוא בחי' כסילות מאחר שעיקר העדות והא בשביל המשכת החכמה כנ"ל. וזה בחי' עדות ה' נאמנה מחכימת פתי בחי' חכמה הנ"ל. וזה שאומר הרי את וכו' כדת משה וישראל. היינו שזה החיבור והקידושין הם ע"פ דת תורתינו הקדושה שעל ידה עיקר המשכת התיקונים הנ,ל שהם בעצמם בחי' משה וישראל כי פני משה כפני חמה בחי' האור השכל הנ,ל וכלל ישראל הם לגבוה בבחי' לבנה שמקבלת מאור החמה כי אפילו פני יהושע כפני לבנה כשארז"ל ועיין במאמר אשרי הנ"ל מבואר כי ע"י התורה נותנים כח למלכות דקדושה ואזי מקבלת המלכות שהיא בחי' נו"ן חיות מן החכמה שהיא בחי' חית ונתחבר ונתקשר החי"ת והנו"ן וכו' וכשזה גקם זה נופל ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה בחי' היצה"ר וכו'. וזה בחי' הקידושין והחופה שעיקר גמר הנישואין הורא ע"יכניסתם לחופה כי הקדושין הם בבחי' הכח שנותנים למלכות דקדושה ע"י עסק התורה שנמשכת ג"כ מבחי' החכמה העליונה כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת וארז"ל נובלת חכמה שלמעלה תורה. וזהבחי' תורה צוה לנו משה מורשה ודרז,ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה בחי' אירוסין. וזה שאומרים בשעת קידושין ואירוסין כדת משה וישראל כנ,ל בחי' הכח שממשיכין ע"י עסק התורה והחופה היאבחי' החיבור והקשר שנתחבר ונתקשר החי"ת והנו"ן שהם שורש בי' חתן וכלה ע"י שמקבלת המלכות חיות מן החוכמה כנ,ל.ף וע"כ עיקר הנישואין ע"י החופה. כי ע, ישני הבחינות הנ,ל נתעלה המלכות דקדושה לשרשה ונופל ונתבטל ממנה כל בחי' אחיזת המלכות דסט"א ואזי מתכברת ומתייחדת עם בעלה בחיבור גמור וביחודא שלום. וזה שאומרים מקדש עמו ישראל ע,י חופה וקידושין. (עיין חא"ג כתובות דף ז') כי גם כלל קדושת ישראל הוא ע, יבחי' חופה שממתחברין ומתקשרין עם בחי' החכמה דקדושה שהיא בחי' קודש וחיבור זה הוא בחי' חופה בחי' חופף עליו כל היום וכו' וקידושין הם בחי' עסק התורה שהוא בחי' אירוסין וקדושין כנ,ל וזה שאומרים ואסר לנו את הארוסות. כי מחמת שבהתורה בעצמה יש בה שני כחות כשארז,ל זכה נעשית לו שם חיים וכו'ו כתיב צדיקים ילכו בם וכו' ע"כ ע"י אירוסין לבד א,א לה עדיין להתחבר בבעלה כי אולי לא נתבטל ממנה עדיין אחיזת הסט"א בשלימות וכמובן גם מדברי רז, לשאמרו אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב ואי לאו וכו' נמצא שאפשר לעסוק בתורה ואעפ"כ לא יתבטל ממנו אחיזת היצה"ר לגמרי וזה מסתמא מחמת שאין הלימוד בעצמו בשלימות ויש בו בעצמו אחיזת היצה"ר ע"כ עיקר השלימות ע, יבחי' החופה שזה בחי' שנתחבר ונתקשר אל בחי' אור החכמה דקדושה בחי' חי"ת ואז נופל ונתבל ממנו בחי' אחיזת היצה"ר שהוא בחי' כסילות כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך רק שלזה בעצמו א,א לזכות כ"א ע"י עסק התורה כנ"ל וזה בחי' אירוסין ונישואין ע"י קידושין וחופה כנ"ל (ועיין בשו"ע סי' נ"המה נקרא חופה). וזה בחי' ברכת חתנים שמברכין שבעה ברכות שהם כנגד השבע מדות כמבואר בכוונות כי החכמה מאירה בהמלכות ע,י בחי' הז' מדות שהם כלל התורה וכלל העולם כולו כי ע"י אור השכל והחכמה יכולים להכיר את השי"ת ולהתקרב אליו ית' ע"י כל דבר שבעולם כי כל דבר יש לו אחיזה באיזה מדה בהז' מדות שהם אהבה ויראה ורחמנות וכיוצא בזה בכל המדות ע"כ יכולם להתקרב להשי"ת ע,י כל דבר שבעולם שכלול מכל הז' מדות הנ"ל. וזה ג,כ בח'י השבעת ימי המשתה שאחר הנשואין כנגד ז' מדות הנ,ל. וע"כ נוהגין שלא לישא אשה אלא בעוד שהלבנה במילואה. כי הכלה היא בבחי' הלבגנה כנ,ל וזה שמובא על משנת בתולה נשאת ליום הרביעי ר,ת לבנה וע,כ מצוה לרק ד לפני הכלה ולומר שהיא כלה נאה וחסודה היינ ובעלת חן וחסד כי כשמקבלת המלכות שהיא בחי' כלה חיו תמן החכמה נמשך שמחה גדולה בבחי' תודיעיני אורח חיים שובע שמחות את פניך וכתיב באור פני מלך חיים ועיקר אור הפנים הוא ע,י שמחה בבחי' לב שמח ייטיב פנים וכמבואר במ"א. וזהו שמרקדין גם בשעת קידשו לבנה כמובא בשו"ע והריקודין הוא שעולין רגלי הקדושה כביכו למבחי' סטרא דמותא בחי' רגליה יורדות מות אל אור החיים בחי' שמחה. וע,כ מרקדין גם לפני הכלה ואומרים שהיא נאה. כי נמש ךעליה נוי ויופי מבחי' החמכה העליונה בחי' חכמת אדם תאיר פניו וזה וחסודה.
כיעי"ז שנתחבר בחי' הנו"ן שהיא בחי' הכלה בחי' מלכות אל בחי' החי"ת בחי' חכמה עי"ז נעשה חן ונמשך עליה חן וחסד:
סימן סו וכו'
הלכות כתובות. אסור להתייחד וכו' קודם שיכתוב לה כתובה וכו'. כי מחמת שהיצה"ר והסט,א שהם מסטרא דפרודא אורבים מאד לעשו"ת פירוד בין הדבקים בחיבור דקדושה. והנה המלכות דקדושהבחי' הכלה היא בבחי' מסכן וחכם דלית ליה מגרמה כלום כ,א מה שמקבלת מהחכמה שמשם שורש בעלה שהוא החתן.
ומחמת שהסט"א אורבת ע"ז מאד לפגום ולקלקל את בחי' החיבור דקדושה ולעשו"ת פירוד ביניהם.
ע"כ חשש ואולי יתגרה בו היצה"ר כ,כ עד שיגרשה מביתו ותהיה נשארת בבחי' דלות ועניות לגמרי.
מאחר שלא יהיה לה ממי לקבל השפעתה. ומחמת חשש זה יש לחוש שגם בזמן החיבור והדביקות שביניהם לא יהיה חיבור שלם כי עיקר שלימות החיבור הוא בחמשבה שיהיו שניהם במחשבה אחת של אהבה ואחוה וריעות דקדושה. אבל אם יבלבל אותה המחשבה והדאגה הנ,ל שמא יבא על דעתו לגרשה ותהיה נשארת בחוסר כל עי"ז לא יהיה חיבורם בשלימות. ע,כ תיקנו לה כתובה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה. ואז היא מובטחת שהחיבור הוא חיבור שלם. וגם אפילו אם ח"ו יהיה פירוד ביניהם ע, יגירושין או מיתה ר"ל.
לא תהיה בבחי' עניות לגמרי. מאחר שיתנו לה כתובה ויהיה לה איזה שפע וחיות מהרשימה של שפע בעלה. וע,כ ארז"ל כל הפוחת משיעור כתובה (אפי' מדעתה) בעילתו בעילת זנות היינו כנ"ל. כי אין חיבורם חיבור שלם. וע,כ תקנו לבתולה שנעשית כלי רק ע,H בעלה הזה (כשארז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי היינו בעלה הראשון) ע"כ יש לה מאתים זזו שהוא שיעור בחי' עשירות היפוך העניות כשארז"ל כל מי יש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה כי כבר אינו בגדר העניות מאחר שיש לו סך כזה. ולאלמנה שתחלת תיקונה היה ע,י בעלה הראשון. וע"כ כשנישאת אח"כ לזה אין לה רק מנה. וע"כ תקנו רז"ל כמה ענינים בין בעל לאשתו משום חינא שיהיה להם חן זה אצל זה כי זה עיקר החיבור דקדושה בחי' חיבור החי"ת והנו"ן הנ"ל שהוא בחי' חן כנ"ל. וזה שארז"ל מובא בשו"ע סי' ס"ט שהבעל מתחייב להאשה ביוד דברים נגד בחי' החכמה שהוא בחי' יוד כידוע וזוכה בה בארבעה דברים בחי' דלית כי היא לגביה בבחי' דלת בחי' מסכן וחכם כנ"ל:
סימן קיט וכו'
הלכות גיטין. כתיב כי יקח איש אשה וכו' והיה אם לא לתמצא חן בעיניו וכו' וכתב לה ספר כריתות וכו'. כי החיבור דקדושה כשהוא בשלימות הוא בבחי' חן כנ"ל. אבל כשאין החיבור עולה יפה ועי"ז לא תמצא חן בעיניו ואז יכתב לה ספר דייקא. כי ספר מרמז לבחי' חכמה כמובא בפירוש ספר יצירה על ענין ספר וסופר וסיפור וכמובא ג"כ בזוה"ק וכן התורה הקדושה נקראת ספר. וכן בחי' מלכות נקראת ספר כידוע. ע"כ צריך לכתוב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו. היינו שכמו שהחיבור דקדושה היה בשלש בחינות אלו שע,י התורה נותנין כח למלכות דקדושה ועי"ז נתחבר ונתקשר המלכות בחי' נו"ן עם בחי' החכמה בחי' חי"ת ומקבלת ממנו חיות כנ,ל. כמו כן עכשיו הפירוד והגירושין שביניהם אינו בבחי' פירוד דסט"א לגמרי ח"ו רק הפירוד הזה הוא ג"כ ע"פ התורה הק' וע"פ המשכת התיקונים הנ"ל שהם בחי' חכמה ובחי' מלכות.
ועי"ז היא ניתרת לאיש אחר. להתבר עמו בבח'י חיבור דקדושה. וזה בחי' ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. כי עיקר היציאה מביתו ע"פ ספר כריתות שנותן לידה ע"פ דת תורתו הקדושה הוא רק בשביל חיבור דקדושה להתחבר עם איש אחר בקדושה שלימה כראוי רק שהעיקר התגלות ענין הכריתות שביניהם הוא ע"י ספר שהוא בחי' התורה. וזה בחי' ספר כורתה וכו' וע"כ צריך שיהיה המגרש שפוי בדעת ובשעת כתיבת הגט ונתינתו.
מאחר ששורש הענין הכל מבחי' חכמה כנ"ל.
וזהבחי' השלש לשונות של גירושין שכותבין בגט והם שבוקין פיטורין תירוכין. כי מאחר שזה הפירוד עצמו הוא ע"פ התורה הק' לפעמים אם האשה רעה ופרוצה מצוה לגרשה ואם אינה פרוצה אזי הפירוד הוא בכדי שיהיה אח"כ עי"ז בחי' חיבור דקדושה בשלימות נמצא שבגרושין אלו מפרידים ומגרשים בחי' הסט,א והיצה"ר שרצו להתאחז בזה החיבור כי מאחר דלא מיתדר להו ולא מצאה חן בעיניו ויש פירוד לבבות ושנאה ביניהם ממילא יש שם ביותר אחיזה לסט"א שהם בבחי' סטרא דפרודא כנ"ל ע"כ באם א"א לתווך השלום ביניהם שיהיה החיבור באהבה ואחוה וריעות כראוי לחיבור דקדושה אזי אדרבא בחיבור כזה יש אחיזה לסט"א עד שהבנים הנולדים מזה החיבור נקראים לפעמים בני שנואה ח"ו ע"כ הגירושין שנפרדים עי"ז זה מזה לגמרי הם בבח'י שמגרשים את הסט"א והיצה"ר שלא יהיה להם חלק ואחיזה בחיבור של ישראל. והנה בענין הגירושין והפירדו יש בהם שלש בחינות זו אחר זו ושלשתן הם בכלל כריתות. כי לפעמים כאשר לא מצאה חן בעיניו הוא עוזב אותה ומתרחק ממנה בלבו ועי"ז גם היא מתרחקת ממנו ונעשה פירוד ביניהם וזה בכלל ושבקית שעזב אותה. ולפעמים אינה נפרדת ממנו עד שמגרש אותה ממש מביתו בגירושין גמורים וזה בכלל ותרכית. ושלש בחי' אלו יש גם בענין הכנעת היצה"ר שהוא ג"כ בחי' גרושין כמובא בכוונות על פסוק בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. כי לפעמים נפרד ממנו היצה"ר רק ע,י שעוז אותךו ושביק ליה ואינו שומע אליו ועי"ז נפרד ממנו בלי שום טענות ומריבות. ולפעמים צריכין לדחות אותו בהרחקה יתירה ביותר שזה בחי' פיטורין. ולפעמים צריכין לגרש אותו בהרחקה יתירה עוד ביותר עד שהוא בבחי' גירושין גמורים בחי' תירוכין. וזה ג"כ בחי' מה שאמר אברהם אבינו ללוט שהוא בחי' היצה"ר כמובא בזוה"ק הפרד נא מעלי וכו' ואם הימין ואשמאילה אם יפתה אותו לפעמים ויתלבש בפיתוי של מצוה שהיא בחי' ימין אעפכ, לא ישמע לו מאחר שכבר עמד על סוף דעתו ויודע שהוא שונא ואויב לו ואורב לו וקם עליו וכמובן גם בזוה"ק בענין זה. והנה מחמת שהתורה הק' וכן חז"ל שנוא אצלם מאד ענין המחלוקת והפירוד שבין אדם לחבירו בפרט בין איש לאשתו ע"כ רמזו לנו בהז שאפילו אם לפעמי םההכרח להתפרד זה מזה אעפ"כ טוב יותר למעט במחלוקת ופירוד לבבות כל מה דאפשר וע"כ סדרו מתחלה הלשון שבוקין ואח"כ פיטורין ואח"כ תירוכין כדרך המדריגות זו אחר זו כנ"ל. כי בתחלה צריכין לחשוב אולי יפרד ממנה רק ע"י בחי' שבוקין לבד ואם לאו אזי ההכרח לבחי' פיטורין ואם לאו אזי ההכרח לבחי' תירוכין. רק מחמת שא"א לסדר בזה דסר המדריגות בקביעות כי לפעמים ההכרח תיכף בהתחלה הראשונה להרחיק אותה בהרחקה יתירה קצת ע"כ סדרו אח"כ לשון ופטרית תחלה. ולפעמי' צריכין תיכף עוד הרחקה יתירה ע,כ סדרו אח"כ עוד לשון תירוכין בתחלה. וגם בענין זה דקדקו לסדר כפי המדריגות בתחלה הקדימו לשון שבוקין ואח"כ הקדימו לשון פיטורין ולבסוף הקדימו לשון תירוכין הכל כפי הנ"ל. ולהסביר הענין קצמת יותר כי לפעמים אם הוא מגרשה מחמת שהיא אשה רעה ופרוצה שמצוה לגרשה אזי צריך להרחקי אותה תיכף בבחי' גירושין ותירוכין בחי' גרש לן ויצא מדון ולפעמים אם מגרשה רק מחמת שלא מצאה חן בעיניו. אזי מצוה למעט ב ענין הפירוד לבבות כל מה שיכול בבח'י שבוקין ופטורין הנ"ל.
אך גם בזה יש בחינות עד שלפעמים צריך תיכף לבחי' פיטורין או גם לבחי' תירוכין והכל לפי הענין ובלבד שיהיה כל מעשיו וכל כוונתו לשם שמים. וכמ וכן בענין הגירושין של הכנעת היצה"ר יש ג,כ כמה בחינות כי ארז"ל יצר תינוק ואשה שמאל דוחה ויין מקרבת, אך באם היצה,ר מפתה אותו לדבר עבירה ח"ו אז יצריכין לגרשו תיכף ולדחותו בשתי ידים בבחי' יגער ה' בך השטן וכו', אך גם בענין פיתוי היצר של היתר יש ג"כ כמה בחינות כי לפעמים גם יצה"ר זה צריכין להרחיקו בהרחקה יתירה ביותר תיכף ומיד מאחר שרואה ומבין שכוונתו לרעה ח"ו וא"א להאריך בענינים אלו ומובן ממילא: וע"כ צריכין להאריך הואוי"ן של שבוקין פטורין תירוכין וכן הואו של ותרכית.
כי היא"ו הוא ע"פ רוב וא"ו החיבור. וגם מבואר בזוה,ק כי הואו הוא בחי' חיים ע"כ גם כאן בתיבות אלו של עיקר הכריתות והגירושין מרמזים שאין זה פירוד גמור שהוא בחי' הסטא, סטרא דפרודא סטרא דמותא ח"ו כי המות יפריד וכו' רק הפירוד הזה העיקר הוא בשביל החיבור השלם שיהיה עי"ז אח"כ שהוא מבחי' חכמה בחי' חיים בחי' אין גט לאחר מיתה. וזה בחי' הואוין הגדולים שבגט שהם מרמזים לבחי' חיבור וחיים ושלום כנ"ל. גם מבואר במאמר אשרי הנ"ל שהתורה הקדושה היא בחי' ואו ועל ידה כל המשכת התיקונים הנ"ל שמרומזן בבחי' גירושין דקדושה הנ"ל. וזה שצריכין ליזהר ברגל הה"א של למהך שירחיקנה מגגה וכן בכל הה"אין. כי מאחר שהגירושין היא בח'י שמגרשין הסט"א והיצה"ר שרצו להתאחז בחיבור זה וזה בחי' גער חית קנה שגוערין בהסט"א ועושין מחי"ת ה"א כמבואר בזוה"ק ובמאמר בחצוצרות סי' ה"א כי לעומת החכמה דקדושה שהיא בחי' חי"ת כנ"ל יש בחי' חי"ת דסט"א בחי' בנות חת כידוע. כי יש בחי' חיות דקדושה ולעומת זה יש בחי' חיות דסט"א שהוא גרוע ממות בחי' הרוצה למות יחיה את עצמ ווזה בחי' האשה רעה שהיא מר ממות ע"כ צריכין לגרש הבחי' זאת והפריד בין הדבקי' ולעשו"ת מחי"ת ה"א וזה שצריכין לדקדק בההי"ן של הגט בפרט של למהך שלא יהיה נראה כמ ולמחך שהוא לשון חוכא ושחוק שזה מבחי' הסט"א והיצה,ר בחי' שחוק הכסיל וכמו שכתוב כשחוק לכסיל עשו"ת זמה שזה בחי' חיות דסט"א שעושין כל ימיהם כחגים ומבלים ימיהם בשחוק והוללות וחיים כאלו גרועין ממות כי הם מבחי' האשה רעה בחי' הסט"א שנאמר בה חייכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת להון (ועיין מאחר צוית צדק סי' כ"ג) וע,כ צריכין לדקדק בה"א זו ביותר. וע"כ מסיימין בגט כדת משה וישראל.
כי עיקר ענין זה של הפירוד שהוא לגרש הסט"א והיצה"ר ממש אם היא אשה רעה ופרוצה שמצוה לגרשה וגם אם אינו בבחי' זו רק שלא מיתדר להו ולא מצאה חן בעיניו וזה בעצמו מבחי' אחיזה היצה"ר והסט"א שמתגרה בהם עד שמוכרחיטם לבא לידי גירושין ופירוד גמור בכדי שיזכו שניהם אח"כ לחיבור דקדושה ע"י גירושין אלו אבל כל זה נעשה רק בכח התורההק' שעי"ז מכניעין את היצה"ר ונותנין כח למלכות דקדושה כנ"ל: וזה ששכיח כמה פעמים שיש קטטות ומריבות בין הזוג עד שבאין לידי גירושין ואח"כ חוזרין ונושאין זה את זה ושלום ביניהם עד העולם. וזה מחמת שכבר נתגרשה הסט"א מלהתאחז ולתגרות בהם ע,י הגט והגירושין שהי' ביניהם. וע"כ צריכין שיהיה הגט בפני עדים כשרים בבחי' עדגות ה' נאמנה מחכימת פתי המבואר לעיל. ולא עוד אלא נוהגין שיהיו הגט בפני עשרה מישראל כי אכל ביה עשרה שכינתא שריא. וע"כ א"א להסט"א סטרא דפרודא לינק מזה מאחר שהכל נעשה ע"פ התורה הק' ובשביל שלומות קדושת החיבור דקדושה שנאמר עליו זכו שכינה שרויה ביניהם, וע"F צריך שתהיה כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת בכדי להפרידן עי"ז בשרשם ששם שורש שמו ושמה בבחי' נפם חיה הוא שמו. וזה בעצמו בחי' הכתיבה והחתימה (כמובא בתיקונים תיקון י"ח) יד כותבת דא אורייתא דבכתב (ששרשה בחכמה) יד חותמת דא אורייתא דבע"פ (שהיא בחי' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה). וע"כ צריך הסופר שיאמר גם בפניו שכותב לשמה וכו'וכן העדים. כי המחשבה והדיבור הם ג"כ בבחי' חכמה ומלכות כידוע. וע"כ כותבין בגט י"ב שיטין כנגד י"ב חדשים י"ב שבטים שהמלכות דקדושה עומדת עליהם כמבואר בזוה"ק וכמובא בדבריו ז"ל. וע"כ צריכין שיהיו כל השיטין שבגט מעורין. כי זה עיקר השלימות שיהיו כל הי"ב שבטים נכללים באחדות אחד שאז אין כח למלכות דסט"א סטרא דפרודא לשלוט בהם כשדרז"ל על חבור עצבים אפרים הנח לו. ואז נתגלה עליהם קדושת המשכות דקדושה מלכו תשמים שלימה בבחי' מה שאמרו השבטים שמע ישראל וכו' ה' אחד כשארז"ל. וזה ויהי בישורן מלך וכו' יחד שבטי ישראל היינו כנ"ל:[
סימן קנה
הלכות מיאון. קטנה שאין לה אב יוצאת ממנו במיאון. כי קדושין גמורים שנמשכין מבחי' התיקונים הנ"ל והעיקר מבחי' חכמה שנקראת קודש ואפילו אם היתה בעצמה קטנה עדיין אלא שקיבל אביה קידושיה והתורה זכתה לו בזה ע"כ אינה יוצאת מבעלה אלא בגט כי א"א להפריד אחיבור שביניהם רק ג"כ ע"פ תיקוניםך הנ"ל והעיקר ע"פ התורה הק' שכלולה מכל התיקונים הנ"ל שזה בחי' ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה כנ"ל. אבל אם נישאת כשהיא קטנה ושלא מדעת אביה אין קידושי' קידושין גמורים מאחר שעדיין אינה בבחי' דעת וחכמה ע,כ אינ צריכה גט רק יוצאת ממנו במיאון:
סימן קנו וכו'
הלכו תיבום וחיצה. מבואר כבר כי צריך האדם להניח בנים אחריו שיעסקו בזה לקשר עצמם אל השכל שיש בכל דברו להכיר הבורא ית' ע"י כל דבר שזה תכלית כוונת הבריאה ועי"ז נחשב כאלו הוא בעצמו חי בעולם. וכשארז"ל כל המניח בן עוסק בתורה כאלו לא מת. עוסק בתורה דייקא כי ע"י עסק התורה עי"ז עיקר המשכת התיקונים הנ"ל שהם עיקר בחי' החיים רק שזה הבחירה בידם אם לעסוק בתורה אבל עכ"פ החיוב עליו להניח בנים וע"כ מי שמת ולא הניח בנים או בנות ואז מיתתו הוא בחי' סטרא דמותא ממש ח"ו מאחר שלא נשאר אחריו שארית בארץ שיעסקו בהמשכת התיקונים הנ"ל עד אשר מחמת זה ארז"ל על מי שאין לו בנים שנחשב גם בחייו כמת ומכש"כ לאחר מיתתו ממש ר"ל. וע"כ מצאה לו התורה הקדושה תקנה ע"י שאחיו מאב שנמשכו שניהם משורש אחד ואב אחד שמרמז בשרשו לבחי' חכמה בחי' אב בחכמה וע,כ כשישא אחיו את אשת המת שנשאר בה איזה רש"ימו מהארת החכמה שהשפיע בה בעלה הראשון שמת שזה בחי' האי רוחא דשביק בה בעלה וע"כ עי"ז יתגלגל נפש הנפטר בבן הנולד מזיווג זה ויחזור לעסוק בהמשכת התיקונים הנ"ל היינו להמשיך בחי' החכמה והשכל דקדושה בעולם שזה בחי' בכורה כנ"ל. וזה שעאמר הכתוב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחי והמצת ולא ימחה שמו מישראל הבכור דייקא בחי' בכורה הנ"ל שרק בשביל זה נתייבמה בכדי לחזור ולהמשיך נשמת הנפטר בכדי שיעסוק בהמשכת השכל דקדושה שהוא בחי' הבכורה שבשביל זה לקח יעקב את הבכורה מעשו וכל בני ישראל נקראים בכורים כממאר הכתוב בני בכורי ישראל וע"כ זה הבן הנולד ממצות יבום שהוא יבום שהוא בחי' בכור ע,כ הוא יקום על שם אחיו המת כי ה וא יעסוק בהמשכת התיקונים הנ"ל שהוא בחי' שם כנ"ל וזה ולא ימחה שמו מישראל שמו דייקא כנ"ל. ורז"ל דרשו והיה הבכור וכו' קאי על היבם שמצוה בגדול האחים לייבם והוא יטול נחלת המת בנכסי אביו והוא ג,כ מחמת הנ"ל כי מחמת שעוסק להמשיך נשמת המת בעולם ולהעלותו מבחי' סטרא דמותא אל אור החכמה וחיים שהוא בחי' בכורה ע"כ נקרא היבם בכור ונוטל נחלת המת. כי על ידו נחשב גם אחיו המת כאלו הוא חי וע,כ נוטל הוא את נחלתו (ועיין שוע,כ סי' קסג).
ואם אינו רוצה לייבם אזי צריכה חליצה. וזה וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וכו' ומבואר בזוהר חדש וכן מבואר בשו"ע שעושין לו זאת לביזיון ולאנהגא ביה קלנא כי מאחר שלא רצה לייבם ולהמשיך נשמת המת בעולם שיעסוק בהמשכת השכל והחכמה בעולם שעי"ז נתגלה כבודו ית' עד שעי"ז זוכה גם הוא לכבוד בבח'י כבוד חכמים ינחלו ובחי' כי מכבדי אכבד ומאחר שאין היבם רוצה לעסוק בזה ע,כ מגיע לו ביזיון וקלון בבחי' וכסיל מרים קלון והוא טובה גם לנפש הנפטר והיבמה ניתרת עי"ז כי מתחלה היה נפש הנפטר כרוך אחר אחיו כי היה מצפה שיחזור ויבנה על ידו ובשביל זה לא רצה בחי' הרוחא דשביק בה בעלה לצאת ולפטור ממנה כיהיה מצפה על תיקונו עי"ז וע"כ אמרה תורה לא תהיה אשת המת החוצה יבמה יבא עליה וכו'. אבל עכשיו שעומד בפני ב"ד ואומר בפירוש לא חפצתי לקחתה מובן מזה שלא מצאה חן בעניו והחיבור שביניהם לא יהיה בבחי' חיבור דקדושה בשלימות ע"כ מצאה לה התורה הק' תקנה אחרת ע"י חליצה. כי השכל דקדושה המלובש בכל עניני העוה"ז הם בבחי' רגלי הקדושה בחי' והארץ הדום רגלי (עיין מאמר מקץ זכרון סי' נד) והיצה"ר והסט"א שעיקר שליטתם בעוה"ז עיקר אחיזת םהוא רק בבח'י רגלי הקדושה כביכול בבחי' ואתה תשופנו עקב בחי' רגליה יורדת מות וזה בחי' עון עקבי יסובני וע,כ יעקב אבינו שזכה לבחי' השכל דקדושה נקרא יעקב כי זכה לקשר כל עניני העוהז שהם בבחי' רגלין בח' עקבוהוא היה מקשר הכל אל השכ' והחכמה שהיא בחי' היוד של יעקב (ועיין בתיקונים תיקון כ"ו מובן ג"כ שסוד החליצה היא בסוד מה שלקח יעקב אבינו את הבכורה וכו' ע"ש). ומחמת שעיקר אחיזתם הוא בבחי' רגלין ועקב ע, כ צריכין שם שמירה יתירה ביותר שזה בחי' משארז"ל לעולם ימכור אדם ווכו' ויקח מנעלים לרגליו והאשה היא ג,F בחי'רגלין בחי' רגלי חסידיו ישמור דא איתתא וכן אמרז"ל שהיא מעמדת לבעלה על רגליו וכן נקראת נעל כמובא בתיקונים של נעלך וכו' דא איתתא וע"כ נפש של זה הנפטר בלא בנים ר,ל הוא כרוך אחר אשתו בגין האי רוחא דשביק בה וכן כרוך בעקב אחיו כשארז"ל כיט הוא מצפה שיחזור ויתתקן על ידם על ידי שיחזרו וימשיכו את נשמתו בזה העולם שהוא בבחי' רגלין ומאירין בו בחי' מט"ט וסנדל"ל שהם בחי' נעל וסנד"ל שנתלבש בהם כביכול בחי' רגלי הקדושה העליונה כמבואר בזוה"ק ובתיקונים. וע"כ כשאינו רוצה לייבם צריכה להחליץ נעלו מעל רגלו ולבטשא ליה בקרקע.
להורות שאין לנפש הנפטר לצפות על תיקונו שיתתקן ע,י אחיו רק השי"ת בעצמו ימציא לו תיקון גמור ברוב רחמיו וחסדיו. וזה וירקה בפניו ועי"ז הרוק יוצא הרוח דשביק בה בעלה, וזה בפניו דייקא כי חכמת אדם תאיר פניו ועי"ז זוכה לכבוד בחי' כבוד חכמים ינחלו כנ"ל ועכשיו כשהיא מכלימתו ומביישתו ע,י שרוקקת בפניו בזה נראה וניכר שלא זכה לבחי' חכמה דקדושה שתאיר בפניו רק להיפוך ועי"ז נפטר ונפרד מהם נפש הנפטר כי רואה שאין לו מה לצפות על תיקון נפשו על ידם ע,י בחי' המשכת התיקונים הנ"ל שהם בח'י חכמה העליונה בחי' אור הפנים ומלכות שהיא בחי' מדריגה האחרונה בחי' סוף דבר בחי' רגין. וע"כ ע"י חליצת הנעל מעל רגלו והרקיקה בפניו נתגלה שאין לו לצפות לזה ויתתןקן בחסיד ה' באופן טוב ונאות לו ביותר. וע"כ בזמן הזה אפילו אם שניהם רוצים ביבום אין מניחים אותם לייבם אא"כ ניכר וידוע שכוונתם לשם מצוה. כי עיקר תיקון נפש הנפטר ע"י היבום שיחזור ויבא לזההעולם בכדי שיוכל לעסוק בהמשכת התיקונים הנ"ל תלוי רק בכוונת היבם כמבואר בזוה"ק על פסוק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אלו יאסוף משא"כ אם לא יהיה כוונתם לשם מצוה רק לשם תאוה שהיא מצד היצה"ר סטרא דמותא ר"ל איך אפשר שיתתקן עי"ז נפש הנפטר ויעלה מסטרא דמותא אל אור החיים וא"כ פוגע היבם באיסור ערוה ח"ו וע,כ טוב יותר לחלוץ. וע,F חולצין ברגל ימין כי נפש הנפטר שכרוך בעקב אחיו בשביל תיקונו העיקר הוא בבחי' רגל הימין בחי' לב חכם לימינו כי זה עיקר רצונו וכוונתו של נפש הנפטר כנ,ל. וע,כ מצוות חליצה בג' דיינים ישראלים שהם כנגד בחי' הג' אבות שהם בחי' כלליות התיקונים הנ"ל ומוסיפין עליהם עוד שניהם לפרסומי מילתא שזה ענין בחי' הקדושה בחי' לא מראש בסתר דברתי כמבואר לעיל בהלכות קידושין. וכן כאן לענין חליצה שלכאורה היא כנגד התורה שחייבה אותו לייבם שזה בחי' הביזיון וקלון שיש לו להיבם. בשביל זה ע,י החליצה כנ"ל וכמבואר בשו"ע לכן מפרסמין הענין לידע שגם זה אינו מצד הסט"א ח"ו שדרכה לבא בגניבה ובסתר. אבל ענין זה של החליצה נעשה בפירסום ובאיתגליא מאחר שהכל נעשה ע"פ מצוות התורה הק' ואעפ"י שנתבאר לעיל שביזיון של החליצה להחליץ הוא בבחי'ק וכסילים מרים קלון אעפ"כ מאחר שאמר ושבזמן הזה מצות חליצה קודמת מטעם הנ"ל שלא יהיה כפוגע בערוה. ע"כ גם זה בכלל מה שארז"ל מוטב שיקרא שוטה וכו' ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. וע"כ צריך שיכוונו שניהם שתהיה מותרת לזר ע"י חליצה זו כי גם תיקון החליצה תלוי רק בכוונת הלב ששרשה מבחי' חכמה כנ"ל.
וע"כ קטנה שחלצה חליצתה פסולה וכן אם הוא חרש שוטה וקטן מאחר שאין להם דעת. וזה בחי' הג' דברים שבחליצה שהם חליצה ורקיקה וקריאה. והם כנגד הג' תיקונים הנ" לחליצת המנעל הוא נגד בחי' המלכות כנ"ל ורקיקה בפינו הוח כנגד בחי' חכמה. קראיה כנגד בחי' עסק התורה שהיא בקריאה. ויש עוד לבאר ע"פ הנ"ל כמה ענינים שבסימנים אלו כמובן
סימן קע"ז
הלכות אונס ומפתה. כי ימצא איש נערה בתולה וכו' ותפשה ונתן האיש השוכב עמה חמשים כסף וכו'. כי מאחר ששכב עמה ופגמה באונס ע"כ לבד מה שצריך לשלם בושת ופגם וצער צריך ליתן קנס חמשים כסף כנגד מה שפגם בקדושתה ששרשה מבחי' מלכות שהיא בחי' נו"ן לכן צריך ליתן חמשים כסף לאביה שהוא בחי' חכמה בחי' אב בחכמה ושם שורש שרשה בחי' אבא יסוד ברתא בחי' ה' בחכמה יסד ארץ ע"כ צריך ליתן לו חמשים כסף כנגד בחי' הנו"ן הנ"ל שמספרה חמשים. וזה ולו תהיה לאשה כי מאחר שחשק בה ובא עליה שלא ברצונה על כן מוכרח לישא אותה ולא יוכל שלחה כל ימיו כי מאחר שתחלת חיבורם היה רק מצדו ובאונס ע"כ א,א לו לנתק החיבור ולשלחה עוד כל ימיו ועיין בזוה"ק מבואר כי החמשים כסף הם יסוד החמשים אותיות של שמע ישראל וברוך שם שבהם עיקר קבלת מלכות שמים. ובמפותה שנעשה הדבר ברצונה ע"כ מהר ימהרנה לו לאשה שיתן לה מוהר וכתובה וכדרך שאר הבתולות בכדי שיהיה חיבורים שלם שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה וכנ"ל בהלכות כתובות. ואז פטור מקנס מאחר שנשאה לאשה.
ואם מאן ימאן אביה לתתה לו ומאחר שהיא עדין ברשו"ת אביה ואביה אינו מרוצה לתתה ע"כ כסף ישקול כמוהר הבתולות וצריך ליתן קנס חמשים כסף כנגד הנו"ן הנ"ל שפגם בה כנ"ל:
סימן קע"ח
הלכות סוטה. כי מחמת שהאשה ששרשה מבחי' מלכות שהיא מדה האחרונה כביכול שסמוכה אל החיצונים בבחי' זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וכו' וכמבוארבמ"א ע"כ שם עיקר אחוזת סטרא דמותא בבחי' רגליה יורדות מות וע,כ צריכה שמירה גדולה ביותר שלא יפגמו בה ח"ו. וזה בחי' שלפעמים צריך לקנאות לה בפני עדים ולומר לה אל תסתרי עם איש פלוני אל תסתרי דייקא. כי דרך היצה"ר לארוב במסתרים כנ,ל אבל הוא מזהיר אותה ע"ז באיתגלייא דייקא ובפני עדים ובכח מצוות התורה הק' שעליה נאמר עדות ה' נאמנה מחכימת פתי כנ,ל. אך אפילו כשמזהיר אותה ע"ז בינו לבינה צריכה ג,כ ליזהר לקיים דבריו. וע,כ לא יאמר לה בלשון אפילו בינו לבין עצמה בכדי שלא תיאסר עליו רק מוכיח אותה בינו לבינה בנחת וצדק טהרה ואזהרה כדי להסיר המכשול ולהדריגה בדרך ישרה כמבוארלשון זה בשו"ע סימן זהבסופו ודברים אלו רמז לענין המבואר במאמר אשרי הנ"ל מענין המשכת התיקונים הנ"ל ע,י עסק התורה שהיא עיקר הדרך ישרה בחי' כי ישרים דרכי ה' שפירש שם דר"ל שע"י התורה עי"ז צדיקים ילכו בם כי הם מקבלים כח עי"ז ופושעים יכשלו בם כי היצה"ר נופל ונתבטל עי"ז עד שזוכין עי"ז לבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים ע"ש. כי הנה ארז"ל יצר תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת וע"כ ענין הקינוי להאשה וכן ענין הכנעת היצה"ר הם שמתוין בכמה דברים ולמדין זה מזה. כי בענין הקינוי לאשה יש פלוגתא בגמרא אי אסור לקנאות אי מותר לקנאות. וכן אם חובה או רשות. וכן ועבר עליו רוח קנאה חד אמר רוח טומאה וחד אמר רוח טהרה (עיין סוטה דף ב' ודף ג') וכמו כן בענין היצה"ר כי ארז" לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וזה כמו בחי' הקינוי לאשה אבל יש בזה משקל גדול. כי כבר נתבאר כי היצה"ר יארוב במסתר ודרכו לפעמים להתלבש במצות. וע"כ לפעמים הקינוי גופא היא באה מצד היצה"ר וכוונתו בכדי לקלקל עי"ז השלום בית ולעשו"ת שנאה ופירוד לבבות ביניהם עד שירב ועי"ז ח"ו הקלקולים ביותר ע"כ רוח קנאה כזו הוא בבחי' רוח טומאה ח"ו. וזה שמבואר כאן בשו "ע סעיף כ"א מצוות חכמים וכו' לקנאות לנשותיהם וכל מ ישאינו מקפיד על אשתו וכו' הרי זה חוטא. וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה מתוך שחוק וכו' ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה וכו'. ושם בסעיף כ"ב אין ראוי לקפוץ ולקנאות וכו' אלא מוכיח אותה בנחת היינו כנ"ל.
וכן לענין מלחמת היצה"ר יש ג"כ בחינות אלו כי לפעמים ע,י שמרגיזין עליו עי"ז הוא נכנע ונדיה מפני היצ"ט אך לפעמים דייקא ע"י שמתרגז עליו ביותר ולמעלה מכפי מדריגת דעתו עי"ז היצה,ר מתגבר עליו אח"כ עוד יותר עד שמביאו למהשמביאו וזה נראה בחוש כמה פעמים. וזה בחי' אל תצדק הרבה והרבה מזה במוא' בס"ק ואל תרשע הרבה ע"כ כל ערום יעשה בדעת בענינים אלו. ועיקר גמר התיקון בשלימות הוא רק ע"י עסק התורה שעי"ז נותן כח למלכות דקדושה שורש בחי' היצ"ט עד שמקבלת חיות מבחי' החכמה ואז נופל ונתבטל היצה,ר שהוא בחי' כסילות ממילא לגמרי כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך כמובן בפנים במאמר הנ"ל וזה מרומז במאמר הכתוב (קהלת ט) עיר קטנה ואנשים בה מעט שמדבר מענין מלחמת היצה"ר כשדרז,ל ומצא בה איש מסכן וחכם בחי' היצ"ט ומילט הוא את העיר בחכמתו וכו' ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה (אבל) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים כי היהצ"ר מתגבר העיקר על זה גופא לבזות חכמת היצר טוב ולבלי לשמוע לדבריו וסיים ע"ז דברי חכמים בנחת נשמעים וכו'.
כי באמת כפי התגברות והשתטחות היצה"ר לא היו נשמעים דברי היצ"ט כלל כי כל מה שהיצ"ט עומד לנגדו היצה,ר מתגברעליו בעזותו ביותר בקולות וזעקות גדולות א בל ע"י מה שדברי היצ"ט הם דייקא בנחת ובמתון עי"ז דייקא דבריו נשמעים ביותר בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. וזה מרמז לבחי' נפלאות התיקון של עסק התורה שהם בעצמם בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. וזה מרמז לבחי' נפלאות התיקון של עסק התורה שהם בעצמם בבח'י דברי חכמים בנחת כי כל דבריהם בנחת ובמתון ובחכמה נפלאה ועי"ז ניתוסף בכל פעם ביותר כח למלכות דקדושה עד שנעשהה בחי' אור הלבנה כאור החמה וזוכין לחן ועי"ז נתקבלין כל הבקשו"ת והתפלות שזה בחי' תי"ו.
וכל זה מרומז בתיבת בנחת נו"ן חי"ת תי"ו כמבפ"נ ועי"ז דייקא דברי היצ"ט נשמעים וזוכין לכבוש מלחמת היצר בשלימות כי אחר כל המשכת התיקונים הנ"ל הוא מוסיף עוד להרבות בתפלות ובקשו"ת ותחנונים לפני השי"ת והקב"ה מקבל תפתו וממלא בקשתו לכבוש המלחמה בשלימות בבח'י מה שנאמר בדהמע"ה שאל ממני ואת נה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ וכו'. ועיין בתרגום על הפסוקים הנ"ל. וסיים שם על פסוק דברי חכמים וכו' מילי דצלותא דחכימיא בחשאי מתקבלין קדם מרו עלמא וכו' היינו כנ"ל:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: ב' נ' ל' כ' ו' א' ע' י'
סוף הספר