ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
תי"ו · אות כו
תפיסה קי"ל התופס לב"ח במקום את שחב לאחרים לא קנה כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ד והנה רש"י ז"ל בפ"ק דמציעא דף יו"ד כתב הוי תופס לב"ח במקום שח"ל כאדם הבא מאליו ותופס ממון אחרים בשביל חוב שחייב לאחרים וכו' לא קנה כדאמרינן בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשה אותו הנושה שליח לתפוס עכ"ל דברי רש"י ז"ל וכבר עמדו עליו שרים ונכבדים והתוס' הקשו עליו מעובדא דימר בר חשו דפרק הכותב וכ"כ שם התוס' והריטב"א ז"ל בחי' שם פרק הכותב ע"ש והיותר קשה מ"ש רש"י ז"ל כדאמרינן בכתו' וכו' מעשה לסתור ועו"ק מגופא דשמעתא דמאי פריך תלמודא מפועל שאני פועל דשוייה שליח דעל כל מלאכה שתבא לידו השכירו והתימה מהתוס' והריטב"א ז"ל דלא אותבוה מגופא דשמעתא שוב מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושיו בפ"ק דמציעא שם דהכי ק"ל נמי ברישא וכו' ועוד מפורש יותר בפרק הכותב וכו' ע"ש ויש לדקדק בדברי התוס' דמציעא והכא נקטו דבפ' הכותב משמע וכו' כנראה דמשמעות דורשין ולא ביד חזקה וא' הרואה עיניו יחזו דקו' אלימתא היא וכמ"ש הריטב"א ז"ל דיותר מפורש בפרק הכותב וכ"כ עוד בחי' לגיטין דף י"א דאין דברי רש"י מחוורין מהך דפרק הכותב גם הרשב"א בחידושיו לגיטין שם חלק על רש"י מהך דכתו':
איברא דנחזי אנן במגביה מציאה לחבירו מאי חב לאחרים איכא חדא דמי יימא דלא הדר מארה דמציאה ומשכח לה ותו אטו נכרים שקלת מעלמא דילמא משכח לה גויים א"כ לאו בריא הוא דחב לאחרים אבל בתופס לב"ח במקום שח"ל בריא היזקא זקא הוא דתופס להאי ב"ח מאי דמסיק ביה חבריה ושאר בעלי חובות לא פש להו ולא מידי למגבא מנתא דידהון מהלוה מאי דמסקי ביה ומאי מדמו ר"א ור"ן המגביה מציאה לחבירו דלא קנה לתופס לבע"ת במקום שח"ל וע"כ מוכרח לומר דהכא במאי עסקינן במגביה מציאה לחבירו מאליו ומעצמו שלא בשליחות חבירו משו"ה לא קנה דהו"ל כתופס לב"ח אע"ג דעשאו שליח דלא קנה וה"ט משום דהוי נזק הניכר לאלתר דקא מטיא פסידא לשאר הב"ח והו"ל מציאה דלא עשאו שליח דאין הנזק מוכרח וניכר ותופס לב"ח שעשאו שליח ובריא בהזיקא בהדדי נינהו וכ"ע מודו במציאה דאי שוייה שליח קנה כיון דלא בריא היזקא ובתופס לב"ח במקום שח"ל כיון דבריא הזיקא מהשתא משו"ה לא קנה ונראה שאין כן דעת התוס' מדק"ל התם בכתו' וגיטין ומציעא הק' דר"י אדר"י דר"י ס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה וס"ל דהתופס לבע"ח במקום שח"ל לא קנה ור"ח ור"ן דאמר המגביה מציאה ל"ק ה"ט דהו"ל תופס לב"ח במקום שח"ל ולא קנה ע"ש ואי ס"ל כדכתי' הו"ל לשנויי דשאני מציאה דלאו בריא בהיזקא משו"ה קנה כי שוייה שליח אבל תופס לב"ח דבריא היזקא לשאר הב"ח לאו כ"כ דלשוייה שליח לחוב לאחרים וקרוב לזה מצאתי להרמב"ן ז"ל הובא במקו' התם בפ' הכותב במ"ד לדף פ"ד ע"ב אמאי דק"ל להתוס' מדר"י אדר"י שכתב אבל הרמב"ן ז"ל כתב דכי מדמה מציאה לתופס לב"ח ה"מ לרב נחמן ור"ח דס"ל דמגביה מציאה לחבירו נמי לא קנה חבירו אבל לר' יוחנן ס"ל דלא דמיין כלל דהכא משום דאינו חב לאחרים הוא כיון דלא זכה בה אדם לאו חובה היא לו אם אינו מוצאה ובעל אבידה גופיה הואיל וכבר היא. אבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם בהאי הגבהה לא מפסיד ולא מידי יותר משאר בני אדם ועוד שהרי נתיאש ויצאה מרשותו ביאוש אבל גבי בעלי חובות כיון שהוא חייב לו ונכסוהי אינון ערבין ביה מי שמוציאן מרשותו ושעבודו חב הוא לו ומשו"ה קי"ל נמי התם קנה והכא לא קנה עכ"ל ובמקובצת למציעא שם כתב רב"א ז"ל משם רבו ז"ל דר"י ס"ל דשאני בין תופס לב"ח שהוא הפסד ממון למציאה דלא הוי אלא מניעת הריוח עש"ב. ועיין במקו' לשם ושם מה שטרח ליישב דברי רש"י ז"ל וכל הדרכים בחזקת סכנה גם אשו"ר לה' מוהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' קס"ד אף הוא ראה ליישב דברי רש"י ז"ל באחד מב' פנים הא' דהך דיימר בר חשו ב"ח כשלא עשאו שליח בעדים וכמ"ש במקו' והב' דא"ל לתפוס לזכות והו"ל דומיא דקנין בטעות ע"ש ואחה"ר אין זה הולם דברי רש"י ז"ל גם דברי הרב ז"ל בדברי התוס' דכתבו לישנא דמשמע וכדוקיין אמנם התוס' בגיטין דף י"א כתבו כדמוכח בפרק הכותב ע"ש:
וצופה הייתי לה' בע"הת שער ס"ז ח"ב סימן ב' שהביא סברת רש"י ז"ל הלזו ומאי דפליגי עליה רבוותא מהך דפ' הכותב ומתרצו בה דהך ארבא לא חשיב תפיסה דלא מחזיק בה בידים שהרי אינה מטלטלת ממקומה ע"ש שהאריך קצת ולפ"ד דבריו ז"ל האי דקאמר אזל תפסה היינו דעבד בה כדעבדו ר"פ ור"ה בריה דר"י ואפי"ה כל שלא החזיק בה בידו לא חשיב תפיסה לזכות בה ע"י שליח אבל ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע דאינהו גופייהו הוו מסקי ביה חשיב תפי' שפיר מאי דעבוד משו"ה לא פליג עלייהו רבא אלא משום דהויא תפיסה לאחד מיתה ואפשר דמה"ט כתבו התוס' משמע משום דשמיע להו מאי דמשנו בה הנך רבוותא ודעת הרא"ש ז"ל במציעא והטור בסימן ק"ה דאפי' כדכתב ליה הרשאה ל"ק הב"ח דלאו כ"כ להרשותו לחוב לאחרים ע"ש אבל במקו' שם במציעא בת' משם תוס' חיצוניו' אבל אי עביד ליה הרשאה לא חשבינן ליה תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וכו' עכ"ל והרב"ח ז"ל שם תירץ יתיב דעת רש"י ז"ל דכל שליחות שאינו ע"י הרשאה לאו כלום היא ונעשה כאדם הקופץ מעצמו ע"ש ואין לו. חלות בדברי רש"י ז"ל כלל גם בהמקובצת שם בהכותב תי' דהך עובדא דפ' הכותב מיירי בדלא שוייה שליח בעדים ושכן מדוקדק לשון רש"י ז"ל בהכותב אבל היכא דשוייה שליח בעדים ס"ל דמהני ומ"ש רש"י במציעא ולא שוייה שליח ר"ל בעדים ע"ש גם הרב מוהר"א ששון ז"ל סי' ס"ז כתב משם הריטב"א בחידושיו לגיטין דס"ל הכי והסכים לזה דעת רש"י ז"ל ע"ש ובחי' הריטב"א ז"ל שלפנינו בכתובות וגיטין ומציעא לא נמצא כתוב למר במציעא מ"ש רש"י ז"ל דליתא ובגיטין כתב ואין דברי רש"י ז"ל מחוורין ע"ש א"כ נפל פתא בבירא דליכא אלא רש"י ז"ל והוא באחד ולא מצינן למי' קי"ל כיחידאה וכמ"ש ה' מוהרי"קו ז"ל:
איברא דמדברי ה' בע"הת ז"ל שם מוכח להדייא דאיכא מרבוותא דקיימי בשיטת רש"י ז"ל א"כ חזר הדין דמצי הנתבע למימר קי"ל כרש"י ז"ל ומאן דעמיה וכמדומה שדברי ה' בע"הת ז"ל הללו נעלמו גם מעיני הרב מוהרשד"ם ז"ל בתשו' אשר הובאת לך וחזרה ונשנית בח"מ סי' ר"ט שהחליט דאין לומר קי"ל כרש"י ז"ל דיחיד הוא בדבר וע"פי מ"ש ה' מוהרי"קו ז"ל וע"ש וז"ל הבע"הת ז"ל שם ואיכא דפליג אם היה בשליחות המלוה וכן פירש"י ז"ל בשנים אוחזין כדאמר מר רב נחמן ור"ח דאמרי תרוייהו וכו' אלמא דס"ל דאם עשאו הנושה שזהו המלוה שליח להקנותו דקנה והני דקאמרי דאע"ג דאמ' ליה המלוה זיל תפוס ניהליה אפי"ה קאמרי' דלא קנה וכו' חזו לה מההיא דכתובות דקתני בפ' הכותב וכו' ואיכא דפליגי ומתרצי דההיא דארבא לאו ראיה היא דאדבא שאני וכו' עכ"ל הא קמן דאיכא דפליגי לבד מדעת רש"י א"כ מצי הנתבע למימר קי"ל כרש"י וסיע' מרחמוהי גם יש לתמוה על הכנ"הג בהגה"בי שם שהביא דברי מוהרשד"ם וה' מהר"א ששון ז"ל שמצא בחידושי הריטב"א ז"ל דס"ל כרש"י ז"ל ולא השגיח בדברי הבע"הת ז"ל הללו ומה שתירץ הרב מוהרשד"ם בשנויא קמא דבעי' שליח בעדים ויימר בר חשו עשאו שליח בלא עדים הוא לדברי הריטב"א ז"ל שהביא הרב מוהר"א ששון ז"ל ובמקו' בפרק הכותב אבל הטעם שכתב ה' מוהרשד"ם אהמ"ר אינו מבורר לפי הענין:
והרב ש"ך ז"ל תירץ דרש"י ז"ל מודה דע"י שליח נמי לא מהנייא תפיסה אלא דאם נותן לו שכירות כדי לתפוס קנה מדי דהוה אפועל כיון דבא בשכירות דינא הוא דזכה הבע"ה ע"ש ולפ"ד ז"ל מאי פריך תלמודא מפועל הבא בשכירות למגביה מציאה דנעשה לו שליח חנם אין כסף וכו' והרב ז"ל נרגש מזה וכתב דהיינו הא דמשני ליה שאני פועל דע"י ששכרו הו"ל ידו כידו של בע"ה אך מה שהכריח הרב ז"ל פירש"י ז"ל דלא תקשי מאי משני התם שאני פועל יהא פשיטא פועל משועבד לבע"ה כמו עבר כנעני דנימא דהני כיד בע"ה עצמו דהא מציאת עבד עברי לעצמו אלא ודאי וכו' עכ"ל לא ירדתי לסוף דעתו דרבא דמותיב הכא מהך דפועל ה"נ מותיב מינה תלמו' להך מתני' דקתני מציאת ע"ע לעצמו דלא יהיה אלא פועל ומוקי לה רבא למתני' במגביה מציאה עם מלאכתו דלא בטל ממלאכת בע"ה ולא מידי והכא פריך דבא דאמר המגביה מציאה לחבירו הו"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דכל היכא דמטיא פסידא לאחריני לאו כ"כ לשוייה שליח א"כ כי אמ"ל עשה עמי היום מאי הוי דמאי אולמיה דבע"ה לשכור פועלים לחוב לאחרים ע"ש בפירש"י ז"ל ומשני פועל כשהשכיר עצמו לבע"א כל ימי משך זמן השכירות כעבד דגופו קנוי לכל המלאכות ומציא' בכלל דאדעתא דה"נ אוגיר ליה וידו כידו דמיא והו"ל כמי שהבע"ה גופיה הגביהה וזכה בה לעצמו ולדברי ה' ש"ך ז"ל דעיקרא דדינא תליא במאי דאגריה למ"ל לתלמודא למנקט דידו כיד בע"הב דמיא כי היכי דתק"ל תו מדאמרי' פועל יכול לחזור בחצי היום ועוד בה דלשון רש"י ז"ל יכחיש זה ממ"ש כאדם שהוא קופץ וכו' ולא עשאו שליח זכו' כל דבריו ימאנו לקבל הדוחקים הללו וכל האופנים הנאמרים באמת ה"ט מאי דאמ"ל ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע את תופס לב"ח במקום שח"ל ואמר ר"י לא קנה דמאי קושייא דילמא בדשוייה שליח בעדים א"נ בדיהיב ליה אגריה לתפוס ובשלמא למאי דמשנו דע"י עדים מהני תפיסה א"ל דאם איתא דבעדים הוה הו"ל לסהדי לאפוקי קלא וכדאמרינן מרינן בעלמא אינהו דמפקי ליה לקלא וכמ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל שם ולשם אע"ג דבעיקר דברי הרב ז"ל אני חוכך נהי דאמרינן סהדי אינהו מפקי ליה לקלא דהיינו מסתמא אמרינן הכי ואינהו הלקוחות והמלוין אפסידו אנפשייהו אבל בעדי שליחות מאן לימא לן דמפקי ליה לקלא ועוד אדרבא המשלח ממנה השליח ע"י סהדי. אבל לתירוץ הרב ש"ך דבשכירות כ"ע מודו א"כ מהיכא פשיטא ליה לר"פ ור"ה בריה דר"י דלאו בשכירות הואי הך שליח ונראה דלק"מ דאינהו נמי הכי קאמרי ליה את תופס לב"ח במקום וכו' דלאו כ"ע דינא גמירי וה"נ אי הוה מהדר להו דבעדים או בשכירות הוו דייקי בתריה ואי אשתכח דקושטא קאי כדקאמר להו הוו שתקי ולא מצו תו למעבד מידי וכי לא אהדר להו הכי אגלאי מלתא דלא זה ולא זאת עבד יימר ב"ח משו"ה אזלי ועבוד תרי ד"פ ממלח וכו' ר"ה וכו' מעליא:
וראיתי לה' מח"א ז"ל הלכות שלוחין סימן ז"ך שכ' על קו' התוס' ושאר רברבתא ז"ל דלק"מ דהתם בהך עובדא לא איירי בתפיסת ממון ובתפיסת מטלטלין כי תפיס מלוה לא זכה בהם זכיה גמורה וכו' אלא תפיסה בעלמא לבטחון אהא מלתא לא מהני. שליחות ע"ש ואח"הר עבר מזכרונו דברי הבע"הת שכתב משם רבוותא ומתרצים בה אלא דהרב בע"הת ז"ל ס"ל דבמטלטלין דשייך להחזיק בהם מהני בהו שליחות ושאני ארבא דיימר בר חשו שאינה מוחזקת ביד התופס שהרי אינו מטלטל ממקומו וכו' וכדכתי' ולדעת הרב מח"א אע"ג דלא מהני ביה שליחות כמטלטלין טלין אפי"ה מהני במלוה גופיה אע"ג דלא קנייה אלא לבטחון כי היכי בדבר שאינו מטלטלין לדעת הרב בע"הת והיינו דעבוד עובדא בהך ארבא ר"פ ור"ה בריה דר"י ועכ"פ דברי רש"י ז"ל לא רהטי בהכי כלל ור"י סתמא קאמר התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ל"ש ממון ל"ש מטלטלי ומאי דק"ל לה' מח"א ז"ל דבכל התורה קי"ל שלוחו של אדם כמותו וכמו שהק' הרב מוהרשד"ם ז"ל בא"הע וח"מ כדכתי' ה"מ היכא דלא מטי פסידא לאחריני אבל היכא דמטיא פסידא לאחריני לא ובשליחות קידושין דמטיא לאחריני דקא אסר לה אבוליה עלמא נראה דלא מקרי פסידא דאי לא נסיב הא איכא נשי אחריני ומלתא דשכיחא אבל מציאה מילתא דלא שכיחא דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש והכל מודים אצל מציאה כדאיתא התם והענין סובל האריכות וחולשת המזג גברה עלי עד יערה ה' עלינו רוח קדשו ממרום להבין אמרי בינה אמרות טהורות כלם נתנו מרועה א' יחיד ומיוחד ית' שמו: