אור ברסלב
ספר משכנות הרועים תי"ו › אות א

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

תי"ו · אות א

תי"ו

תובע ונתבע. האידנא נהגו שהתובע א הולך אחר הנתבע כמ"ש בטוש"ע סימן י"ד ס"ה ע"ש:

ראובן ושמעון אחים היו שותפים ומת שמעון והניח אלמנתו והילדים רכים. והעמידו להם הב"ד אפוטרופוס ועמד האפוטרופוס והחזיר עטרת השות' לאיתנה הא' ואחר זמן עמד ראובן בב"ד לחלוק בנכסים שתחת יד אלמנת אחיו והקרקעות כמ"ש בשטר השות' ועמדה האלמנה כנגדו לפני הב"ד שבעירם וטענה עליו כמה טענות ולא נגמר הדין כמ"ש לקמן אדהכי והכי הלך ראובן הוא ובני ביתו לעיר ליוורנו ונלב"ע שם ובאה אלמנתו היא ובניה קטני קטנים פה מתא יע"א וגמרה בדעתה להשתקע פה מתא יע"א כי מצאה מנוח לכלכל עצמה ובניה ואין לה חפץ עוד לשוב אל ארץ מולדתה והיא שלחה אל הב"ד של הטראבליס יע"א לכוף לאלמנת אחי בעלה לחלוק בנכסים וקרקעות שיש להם שם ועמדו הב"ד של ש"ם ישצ"ו ושרטטו וכתבו הטפסת שטר של השותפות וגופא דעובדא היכי הוה כי אתו קמייהו לדינא ראובן ואלמנת אחיו ודין נוסח השות' שעשה האפוטרופוס עם ראובן השותף של אבי יתומים:

בפנינו עדים ח"מ באו אברהם בכ"ר החכם ה"ר יהודה ראובן נ"ע והגביר המעולה ה"ר רחמים ברצ'א בכ"ר שמעון נ"ע שהוא אפוטרופוס על יתמי ה"ר אליהו ראובן נ"ע ואמ"ל הוו עלינו עדים וקנו ממנו בק"ג מ"ומ בכלי הכשר לקנות בו וכתבו בכל לשון של זכות וייפוי כח וחתמו ותנו ביד כל א' ממנו להיות בידו לראיה ולזכות איך מרצו"ן הטוב בלי שום זכר אונס כלל ועיקר קיימנו מחדש השותפות שהיתה בין ה"ר אברהם הנז' ובין ה"ר אליהו אחיו הנז' בכל מה שיש להם תחת כיפת המרום הן עתה חדשנו השותפות בין ה"ר אברהם הנז' ובין היתומים של ה"ר אליהו הנז' ומעתה ומעכשו הרי הם שותפים בכל מה שיש להם תחת כיפת המרום בין מטלטלי בין מקרקעי הן זהב הן כסף הן בגדים הן כלים הן כל מיני דמתקרי נכסי לה"ר אברהם הנז' החצי וליתמי אליהו אחיו החצי ויטול יהודה בנו של ה"ר אברהם הנז' רביע מהריוח מהאמצע השותפות מה שירויח מהיום ואילך ויוליך אברהם בידו לעיר ליוורנו את מרת ימימה בת ה"ר אליהו הנז' להשיא אותה לבנו ה"ר יהודה הנז' ואם לא השיא אותה כנז' חייב עצמו ליתן להם מאה מחבוב קנס בלא פשרה אפילו לא רצה בנו הנז' ולהחזירה למקומה וההוצאה עליו ויוליך עזריה בן אחיו הנז' וישיא לו בתו זמן השותפות הנז' לתשלום חמש שנים רצופות והריוח לאמצע חלק כחלק כנז' וכן ההפסד שלא יבא כ"ז היה לפנינו אח"מ ואחריות וחומר וחוזק שטר זה כאחריות וחומר וחוזק ככל. שטרי דנהגי בישראל מיומא דנן ולעולם דלא וכו' ודלא וכו' וקנינו מיד ה"ר אברהם הנז' ומיד הגביר ה"ר רחמים הנז' בדל"ב על כל הנז' והיה זה בשליש אמצעי לחדש תשרי המקבל שנת בשלום ובמישור והכל אמת זהו נוסח השטר מלה במלה ועדיו ישראל אג'רבי ויוסף 'כלפון חתומים בו:

ודין פתקא דשלחו לנו מתם ב"ד של עיר טראבליס יע"א מעשה שהיה כך היה אברהם בן ראובן ואליהו אחיו נ"ע היו שותפים בחיים חייתם זע"ז ואברהם הנז' היה. בליוורנו ואליהו אחיו היה בעיר טריפולי והיו שולחים סחורתם ז"לז כדרך הסוחרים והיה זה המשך זמן ביניהם אח"כ ה"ר. אליהו הנז' נלב"ע ואח"כ בא ת"ר אברהם הנז' לטריפולי כדי לחלוק עם יתמי האלמנה מרת אליהו הנז' ועברו דברי ריבות ביניהם עד שהעמידו ליתמי אפוטרופוס וחדשו להם השות' כמו שכתוב בשטר והלך לו ה"ר אברהם הנז' לליוורנו ומיום שהלך לא שלח עיסקא לא ליתמי ולא לאלמנה כמה שנים וזאת הפעם שנית שבא לטריפולי עמד לד"ת ה"ר אברהם הנז' והאלמנה הנז' לחלוק הקרקעות והחנויות ומה שנשאר להם מעות ומטלטלים והאלמנה טוענת מיום שחידשנו השותפות העיסקא והממון כלו אתה לקחת והלכת וכמו שכתוב בפנקס שבידה והוא טוען זה הפנקס כתב שקר לא לקחתי מה שאתה אומרת ומה שלקחתי סחורות וזהב נתתים בהקפ' שהיתה עלי מקדמת דנא בסחורות שהייתי שולח לאחי אליהו כשהיה בחיים ויש עדים שכשהלך ה"ר אברהם לליוורנו לא נשאר בידו מאומה מהממון שלקח מהאלמנה שלקחום בעלי חובות שהיו עליו בסחורות שהיה שולח לאליהו אחיו ומיום שהלך אברהם לליוורנו היה מתעסק בהקפה עם בני אדם ולוקח בהקפה והיה מתעסק עם בנו במצרים כשהיו השנים כתקנן ועתה אין משא ומתן בהקפ' והלך למצרי' אצל בנו ועש' עמו חשבונות והשביע אותו כמ"ש בידו וחתומים עליו דייני מצרים ויש עדים בדבר שלא הלך מליוורנו עד שהוצרך לבריות ועכשו לא יש לו מאומה ואני רוצה לחלוק עם האלמנה קרקעות ומה שנשאר בינינו והאלמנה אומרת לא כי מאחר שמיום שהלכת לא שלחת שום דבר כל מה שנשאר אני לוקחת אותו חלק הממון שלקחת והוא אומר לה לא אלא ממה שהרוחתי ואתה מה שאכלת אכלת ומה שנשאר יתחלק בינינו לחצאין כמ"ש בשטר והיה זה מה ששמעתי ומה שראיתי ושלמ"י חובה ושלמ"י נדבה לעמודי ההוראה דייני תונס יע"א ערב ר"ח תמוז ש' תתקע"ג:

זאת אשיב טרם אחל"ה לדבר דבר בעט"ו. לענין דינא דהני יתמי דהתם והכא אמרתי אספרה ראשית המאמר הוא הדבר מקום חיקור דין שהתובעים ישנן פה מתא והנתבעים בארץ מולדתם והאידנא נהוג עלמא דהתובע הולך אחר הנתבע לדון בפני ב"ד שבעירו ומה גם כי הקרקעות והנכסים המתדיינים עליהם הנה הנם בעיר הנתבעים ועיין בתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ט שהביא מרן הב"י ז"ל סי' י"ד ועד אחרן שעיקר עסק השותפות נעשה בעיר טראבלס ועיין בתשו' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ק"ג דכל הני טעמי יראה יראה דידינו מסולקות מהאי תגרא והדבר מוטל על הב"ד של שם והאלמנה והבא מכח יתומים בלכתם ילכו אצל הנתבעים לדון לפני הב"ד של שם כפי מה שיתבררו להם ואנו אין לנו עסק ודברים בענין זה כלל:

האמנם אלם צדק עין רואה מבין ריסי עיני הב"ד שלשם דלא ניחא להו למיקם בדין עסק מאיזה סיבה נודעת להם אמטו להכי שלחו לנו מתם את כל הרשום בכתב מפורש להורות שיגמר הדבר ע"י הב"ד של הכא מתא יע"א אלא דאכתי איכא למיקם עלה דהאי מלתא אי אהדרו בהו הב"ד ואמרו דליתו לדינא קמי דידן מי מצו למהדר בהו ולדון או לא וראיתי להרב מוהריק"ש בהגהותיו שם ס"סי י"ד שם שכתב שנים שבררו להם דיין בקנין ושבועה לקיים דבריו ואמר שלא היה רוצה לדון ביניהם יכול לחזור ולדון ביניהם בע"כ של נתבע מוהרשד"ם ז"ל ח"ב סימן נ"א עכ"ל וחפשתי בכל תשובות מוהרשד"ם ז"ל ולא מצאתי גם בח"ב להרב הנז' לא נמצא דבר זה לבד זה מצאתי ראיתי להרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' קס"ד שנשאל בנשבעו לברר להם דיינים ובררו לראובן ושמעון ואחד מהם לא נתרצה לדון דחייב לברור אחר והשבועה במקומה עומדת ע"ש ומינה איכא למשמע לדינו של הרב מוהריק"ש ז"ל דיפה כח השבועה שאע"פי שאמר אין רצוני לדון השבועה במקומה עומדת:

שו"ר להכנ"הג במהדורא בתרא שם אות ב' שכתב שהעלה בתשו' שהדבר אם נעשה שלא בשבועה יכול הבע"ד לומ' כיון שלא נתרצה פקע חיובו ושם בתשובות הרב ח"א סי' י"ג כתב בתוך התשו' ואם עוד ירצה ברור ראובן להיות דיין אם חייב ראובן לעמוד בדינו כתבתי בתשו' אחרת מהחלק הזה סי' ע"ש עכ"ל והנה בנ"ד נראה לענ"ד דמצו למהדר בהו ולדון אותם אע"ג דאין כאן סרך שבועה וה"ט כיון דהב"ד קבוע בעירם והמחום רבים עליהם מיכף כייפי להו למידן קמייהו ואע"ג דמעיקרא סלקו עצמן מצו למהדר בהו ולדון אותם בע"כ דלא מפקע גודא רבא דרמיא עלייהו למידן קמייהו: אכן אוזן שומעת שהב"ד שלשם א' מהם קרוב הוא לשני הבע"ד קורבא הפוסלת לדון א"כ הו"ל כמאן דליכא ב"ד בעיר הנתבע והכי מוכח בההוא עובדא דכלבא דאכל אמרי כמ"ש הנמק"י ז"ל והביאו מרן הב"י ז"ל שם וההיא מלתא שייכא בין לדינא דגמרא בין לפום מאי דתקינו רבנן השתא וכמ"ש מור"ם ז"ל שם סימן י"ד בשם המרדכי:

איברא דאכתי פש גבן לברורי דאם קבלום עליהם לדון אפילו בקרובים או היכא דהוי חד מנייהו קרוב לאחד מהבע"ד להיות דיין כשר דן אותם יחידי בע"כ מי אזלינן בתר תובע דהשתא מיהא עקר דירתו מעיר מולדתו והילדים רכים אי טעני' להו דליתנהו בהך קבלת בני קהלם יצ"ו או"ד בתר דיתמי הנתבעים אזלינן והרי ב"ד מקובל בעיר ישפטו הם בין דין לדין בזה מצאתי תשובה לה' מוהרד"א ז"ל בעל ס' מגן גבורים הובאה בתשו' ה' מוהרח"ש ח"ג סי' צ"ג שאול נשאל בדין שקמו עיניו מסיבו וקבלוהו עליהם בני קהלו והתובע מקהלה אחרת יש לו תביעה על הנתבע שהוא מבני הקהל המקובל עליהם הדין ההוא שהוא מאור עינים ואינו רוצה לדון אלא לפני דיין קהלו אע"פי שהוא מאור עינים כיון שהוא מקובל להם ופסיק דמצי הנתבע למימר קי"ל כמ"ד דסומא בשני עיניו כשר לדון וכופין את הנתבע לדון בפניו ע"ש גם ה' מוהרח"ש ז"ל מסכים והולך מה"ט ולאפוקי מאידך טעמא דמסתמיך ואזיל עליה ה' מוהרד"א ז"ל בתשו' הרב מוהרשד"ם ע"ש: גם אשו"ר לה' לב שמח בח"מ סי' ב' זו הלכה העלה ואפי' בלא טעמא דקי"ל ע"ע ובא רעהו הרב כנ"הג בתשו' ח"א סימן ה' האריך למעניתו ובהסכמ"ה עלה לכוף לתובעים לדון לפניו והביא הסכמת ה' מוהר"א אליג'רי ז"ל מר ניהו רבא ה' שמח אשר הונף ואשר הורם ולאו מטעמא דמצי למימר קי"ל אלא משו' שהוא מקובל כבר מבני קהלו כמ"ש הרב לב שמח ז"ל והרב כנ"הג ז"ל הביא בקיצור תשו' הלזו בסי' ז' אות ב' בהגהב"י וע"ע להרב ז"ל סי' י"ד אות ה' בהג"הט שנסתפק בדעת ה' מוהרש"ך ז"ל בדייני הנתבע שהם ע"ה אם התובע חייב לדון בפניהם ומריש הוה שמיע ליה ז"ל כיון שקבלום עליהם כבר חייב לדון לפניהם והדר צדד אצדודי דלא מהניא הך קבלה ע"ש ואלו גבי דיין סומא בשתי עיניו יפה כחו ע"י קבלה בלא טעמא דקי"ל וכמ"ש הרב לב שמח ז"ל ונראה דקבלת ע"ה לדון גריעא טפי אבל קבלת הסומא כיון דאיכא מן רבוותא דאמרי כשר לדון קבלה מעליא היא אלא דלא משמע הכי מדברי הרשב"ץ ז"ל ח"א סי' קע"ט דאפילו בערכאות סורייא אם קבלום עליהם דיינים להם דיינינן להו בכפיה ע"ש הא מיהא אם יראה ויכשר אחר שהב"ד שלשם הודיענו מה בפי האלמנה אשר היא נתבעה לעמוד על מבחן לדעת מה יעשה ישראל ולכתוב לב"ד שלשם מה שתעלה מצודתינו אם יסכימו מוטב ואם לאו יודיעונו על מה לא הסכימו ותהיה האמת נהדר"ת ומינן ומנייהו תסתיים מלתא שלא להטריח האלמנה והילדים רכים פן יקרם אסון ח"ו וזה המשפט שלום:

ברם בעיקרא דדינא עיקר שורשוהי טעם כעיקר מה ראו על ככה מתקני תקנה הלזו לעקור דינא דגמרא ולמיזל בתר איפכא זו היא שקשה והרבה דברים נאמרו בה הא' ה' מוהריב"ל ז"ל סי' ג' וסי' צ"ז טעמא טעים כדי שיהיה הנתבע מיכף כייף לדייני קהלו ואחר דבריהם לא ישנה ע"ע וה' מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ז' בנותן ט' כדי שלא ירבו המחלוקות שכל אחת מהם אומר בית דין זה גדול מחבירו ובעו"הד בזמן הזה כל אחד מתנשא לאמר אני ואפסי עוד ע"ש וה' כנ"הג שם אות ה' בהג"הט היה טעמו כי העניים יתנו עיניהם בעשירים עד שיתפשרו עמהם ע"ש ועיין בטו' מ"ש שם:

א ואתה דע לך כי הגאון מוהרא"ם בתשו' ח"א סי' מ"ט הכריע מדברי הפוסקים דכשהאחד זוכה מן הדין ואחר זוכה מצד מנהג הזוכה מצד הדין איישר חיליה ונק' מוחזק וה' מוהריק"ש ז"ל בתשו' סי' ג' הביא תשו' הרא"ם ז"ל הלזו ובנה עליה דייק ע"ש:

והנה בעת"ה הרואה יראה דכל הטעמים הנאמרים בעיקר תקנה זו בנ"ד לא נפ"ל מידי ולא מבעיא לטעמיה דמוהריב"ל ז"ל דלטיבותיה דתובע נתקנה לשיהיה הנתבע סר למשמעות דייני עירו דמצי תובע למימר אי אפשי בתקנת חכמים הלזו ונעמיד את הדבר על ד"ת וכדאמרינן בכמה דוכתין בגמרא קושטא קאי דהמרד' בפרק שני דייני גזירות סי' זר"ע ס"ל דלא שייכא האי מלתא אלא היכא דלא מטיא פסידא לאחריני והוא מוחזק וכו' עכ"ל. ואנא בעניו' ביררתי דהרמב"ם ומרן ז"ל בש"ע לא ס"ל לחלק בהכי וכבר האריך בפרט זה הרב מוהר"י באסאן ז"ל בסימן ע"ה ע"ד סי' ע"ח ועיין למוהרימ"ט בח"מ סי' ס':

שוב זכיתי ומצאתי להכנ"הג ז"ל בתשו' סי' רי"ב דף רס"ה סע"א שכ"כ לדעת הרב מוהריב"ל ז"ל דמצי התובע למימר אי אפשי בתקנה זו ואפילו לדעת הרב מוהרשד"ם ז"ל היכא שהב"ד של עיר התובע פקיעי בשמייהו לא חיישינן דאתו לאנצויי ואנן בדידן חלילה לומר שהב"ד של פה מתא הם גדולים מהב"ד של שם הס כי לא להזכיר הא מיהא איפכא לא מצית אמרת וכי יבאו שניהם שוים הדרינן לדינא דגמ' דהנתבע דן בב"ד של התובע כמתבאר מדברי הרב מוהרשד"ם ז"ל שם אי לזאת העצה היעוצה לתועלת היתומים דהתם והכא למעבד כדכתיבנא ושלום על דייני ישראל אכי"ר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה