ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות רכ
שתיקה עובדא הוה הכי הוה ראובן ושמעון ולוי קנו סחורה לריו"ח היום וראובן הוא המשתדל בה ולמקצת ירחין הוזלה אותה הסחו' מרוב כל הבא ממדינת הים ואין קונה ושמעון אתרמי ליה אורחא לפקח על עסקי עצמו אדהכי והכי נראה לראובן להחליף אותה הסחורה בסחו' אחרת טבא וחריפא טפי והחליף רוב הסחורות הא' וכשבא שמעון ספר לו ראובן את כל העשוי ושמעון עמד ולא ענה עור וארשת שפתיו שתקו יחדו והנה בעת"ה נמכרה שארית הסחורה הא' והפסידו יתר על כן ושמעון טוען שלא יפרע אלא כחלק המגיע לו בסחורה הראשונה ומה ששתקתי ולא מחיתי דנתי להיות ידי על העליונה שאם יהיה ריוח בסחורה המוחלפת קרוב לשכר ולהפך רחוק מן ההפסד עמד השואל ושאל כדת מה לעשות יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה: זאת אשיב בריש כל מרא'ין מודעת זאת מ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות שותפין המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה וכו' עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואח"כ הודיעו ואמ"ל עשיתי כ"וך והסכים למעשיו ה"ז פטור עכ"ל וכתב מרן הכ"מ ז"ל הטעם כיון שאמ"ל ונתרצה הרי זה מחל לו ומחילה א"צ קנין עכ"ל ולא ידעתי מאי שייאטה דמחילה הכא דלא שייך מחילה אלא במידי דאית ליה לגביה דחבריה ומחיל ליה תדע דאפילו אית ליה חפצא לגביה דחבריה ואמ"ל מחילנא לך ההוא חפצא לא מהני הך מחילה כמ"ש הטוש"ע סי' ע"ג משם תשובת הרא"ש ז"ל והרל"ם ז"ל דקדק מדברי רבינו ז"ל דהכי ס"ל כמו שהארכתי לעיל במערכת אות מ' מדיני מחילה בס"ד ע"ש ומדברי מרן משמע דשמיע ליה מ"ש רבינו ז"ל והסכים למעשיו ר"ל דבפירושא איתמר מה שעשית עשוי דאי בשתיקה לחוד סגי אמאי איצטריך רבינו לומר והסכים למעשיו הו"ל לאשמועי' רבותא טפי ושתק. עוד במ"ש רבינו וא"צ קנין אלא בדברים בלבד ש"מ דלא מיעט אלא קנין אבל דיבור מיהא בעי ואע"פי דבטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מן השעורים וטעמא לפום רבנן ז"ל דהוייא מחילה בשעורים שאני התם דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דקתבע חטים ושבק למתבע שעורים משא"כ הכא דשתיק ולא קאמר ולא מידי משו"ה בעינן שיסכים למעשיו בפירוש. ומהא דאמרינן בפרק א"מ למ"ד הדרא ארעא ולא פירי דמסתמא אחולי אחלינהו לגביה אבל הכא האיכא טעמא רבא דלא מיחה כי היכי דלהוי קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד כמ"ש רבינו שם וש"מ דדעת מרן ז"ל בדעת רבינו דבעינן דיסכים למעשיו בקל זיע סגי. וא"ת א"ה מאי קמ"ל דפטור פשיטא דכיון דהסכים למעשיו בפירוש מאי אית ליה תו לגביה י"ל דטובא קמ"ל דלא תימא האי דלא מיחה ביה לאו משום דהסכים למעשיו אלא משום כסופא וכהאי דאמרינן בפרק א"מ דף כ"ג גבי כלך אצל יפות ע"ש ושותף ששינה פושע הוא ונתחייב בהפסידא דמטיא לחבריה מהך שינוייא וסד"א דלא מפקע מהאי חיובא באמירה בעלמא בלא קנין ודמיא למ"ש המרדכי בפרק החובל והביאה מרן הב"י סי' קע"ו ופסקו מור"ם סי' ק"ך ובכמה דוכתי דמי שהלוה חבירו מנה לזמן וכשהגיע הזמן אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר ונאנסו לא מפטר מחיוב האונסים דהיה לו עליו בדברים בעלמא ע"ש הא קמ"ל רבינו גבי שותפים דחשיב כאלו מחל לו ומחי' אצ"ק:
איברא דחזיתיה למרן ז"ל בב"י סי' קע"ו סל"ח שעל מה שכ' הטור בשם הרא"ש ז"ל וז"ל עוד אירע כשהיו שותפין שאחיו של שמעון היו לו מעות ואמ"ל שמ' השתדל עמנו ותקח מהריוח כנגד מעותך וראובן ידע בזה שאחי שמעון היו לו מעות בשותפות עמהם וכו' ושמעון אומר כיון שהיינו שותפין כל א' וא' יש לו כח לעשות כל מה שהיה נראה לו תועלת השותפות והיה נראה לו תועלת בחבורת אחיו שלא הפסיד במה שלא הודיעו הדין עמו ויטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות עכ"ל וכתב ע"ז מרן ז"ל שם שגם מוהרי"קו ז"ל כתב תשו' זו בלשון הטור אך בשאלות הרא"ש ז"ל כתוב שהשותף האחר לא ידעי ומיהו גם לגירסת הטור ומוהרי"קו ז"ל פשיטא שבשעה שהכניסו לשותפות לא ידע חבירו מיהו היכא דידע אח"ך ושתק נ"ל שנתפייס ואינו יכול אח"כ לערער וא"כ מה צורך להרא"ש ז"ל לומר מטעם שהיה תועלת השותפות תפ"ל מפני שידע ושתק לפי גירסת רבינו הטור ומוהרי"קו ז"ל אך לפי גירסת השאלות ניחא עכ"ל ואפי' למ"ש דבעינן ביטוי שפתים כיון דאחיו של ראובן היה משתדל עמהם בעסק השותפות כמו שאמ"ל ראובן אחיו כמ"ש הרא"ש ושמעון רואה ולא מיחה אין לך הודאה יותר מזה וחשיב כאלו אמ"ל עשוי ומקובל בפי' ואעפי"כ לא נתקררה דעת מרן ז"ל מגירסת הטור ומוהרי"קו ז"ל אלא מגירסת הכתו' בשאלות דלא ידע ועלה קאי שמעון וטען לא הודעתני דלפי גי' הטור ומוהרי"קו ז"ל צ"ל ולא הודעתני מקודם מעשה. ותו דלמ"ל לטעמא דכל אחד יש לו רשות ושלגי' השאלות ניחא ולא זכה בדינו ליטול הריוח אלא משום דיש רשות לשותף לעשות וכו'. אמנם בש"ע סי' צ"ז סי"ג גירסתו ושמעון ידע ואומר שמעון לא הודעתני הדין עם אחי ראובן ליטול בריוח ע"ש ואם הדברים כפשטן סתרא"י נינהו דבסי' קע"ו העתיק דברי הרמב"ם דבעינן שיסכים לדבריו וע"כ שצריך שיבטא בשפתיו כדדייקנא וכדשמיע ליה להסמ"ע אמנם במ"ד ניחא כיון דחזייה דמשתדל בעסק השות' ולא מיחה אמרינן ארצויי ארצי והו"ל כמ"ד ליה שפיר עבדת:
וראיתי להרב דרישה ז"ל סי' קע"ז סל"ח דשמיע ליה מדברי מרן ז"ל דהרא"ש זיכה אחי ראובן בכח טענתו והוא טען ג"כ שכל א' וא' יש לו רשות ואהא ק"ל שפיר דלמ"ל הך טעמ' נמי דבהך דשתק תסגי ליה ועלה מק' הא דשתיק לא מהניא אלא היכא דאיכא גילוי דעת רצונו דניחא ליה כמ"ש שם ז"ל עבר ועש' שלא מדע' חבירו ואח"כ הודיעו פטור ה"ד בהסכים למעשיו דאי לא"ה י"ל הא דשתק כי היכי דלהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד וה"נ בענין זה שאם יהיה הפסד יהיה לנפשו ואם יהיה ריוח יהיה לאמצע כדין כל המשנה ע"ש והוא ז"ל הלך לדרכו בסמ"ע שם סקל"ה מיהו מלשון הש"ע סי' צ"ג דלא זכר על דל שפתיו אלא טענת ההודעה לא משמע הכי אמנם לפום מ"ד בעניו' דהשו' הלוה אחיו משתדל בעסק השות' חשיב גלה דעת רצונו דניחא ליה ובכ"הג שתיקה כהודאה דמיא ולכך העתיק מרן בש"ע ענין ההשתדלות בשותפות כמדובר:
אמור מעתה דעת הסמ"ע בדעת מרן הש"ע דשתיקה לחוד לא הויא כהודאה אלא עד שיאמר רוצה אני וכן בקדש חזיתי לה' מוהריב"ל ז"ל ס"א ס"י דודאי לא מצית אמרת דהרא"ש ז"ל פליג ובסי' קע"ו סט"ל קצר לשונו וסמך על מ"ש בסי' צ"ג ועיין סקע"ט דהכי פשיטא ליה בדעת הרמב"ם ז"ל שהעתקנו ודייק מלשון הרמב"ם ז"ל כדוקיין:
ולפ"ד ז"ל הטור דגריס בשאלת אביו ז"ל וראובן ידע וכו' אלמא דס"ל להטור בדעת אביו דשתיקה לחוד מהניא והטור בסי"ו העתיק דברי הרמב"ם ז"ל להלכה קבועה ולדברי הרב מוהריב"ל דהסכמה דשתיקה לא מהנייא אלא בדבר שפתים א"כ דברי הטור סותרין זה את זה אם לא שנאמר כדכתיבנא דכיון דראהו שהוא משתדל בעסק אהניא הך שתיקה. שוב מצאתי להכנ"הג ז"ל שם אות רי"ד בהגהב"י עמ"ש מרן דאמאי איצטריך לטעמא דתועלת השות' תירץ דזהו נתינת טעם למה שראה ונתפייס לזה סמך הרא"ש ז"ל טעם שהיה תועלת בשות' וכו' ע"ש ואפשר שזה ג"כ דעת הרב מוהריב"ל ז"ל. שו"ר לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ה שנשאל ה' מוהר"ש יפה ז"ל על רזא דנא ושקצת מהמעיינים אמרו שהרמב"ם והרא"ש ז"ל פלגן בהדייהו ע"ש ודברים הללו אח"הר אינם מובנים דא"כ קשה על הטור דפסק תרי סתמי דפלגן אהדדי וה' מוהר"ש יפה ז"ל בסו"ד השיא דברי הרא"ש ז"ל לענין אחר דלא פליג על הרמב"ם ז"ל:
גם אשו"ר לה' משפט צדק ח"ב סי' ז"ן דף ק"ג ע"ג שכתב שגם הוא ז"ל כתב בתשו' אחרת בדעת הרמב"ם כמ"ש הרב מוהריב"ל ז"ל וביישוב דברי הטור ז"ל דסתם לן כהרמב"ם והרא"ש ז"ל תי' כמ"ש הכנ"הג והרב דברי ריבות סי' קל"ד כתב דאם כתב לו שנתרצה לא מצי למהדר ביה דהו"ל כמ"ד ליה בפי' ע"ש:
וראיתי לאבי התעודה מוהרימ"ט ז"ל ח"א סוף סי' ק"ו עמד וימודד אר"ש אי שתיקה לחודה חשיבא כנתרצה ובתו"ד כתב אבל בשתיקה בעלמא לא מצינו בשום מקום שתהא בשתיקה שום חיוב ולא שום נתינת רשות וכו' ואשכחן בעלמא דשתיקה לאו כהודאה דמיא אלא אי עביד מעשה וכו' אבל בשתיקה לחוד לאו כלום היא חיוב וכו' עכ"ל ומהתימה מה' ז"ל שלא נתעורר מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל הניתנים למע' ולהסתייע מדברי מוהריב"ל וה' דברי ריבות ולגלויי דעתא להיכן דעתו נוטה בדעת הרמב"ם והרא"ש והטור מאחר שעמדו עליהם גדולי ישראל ובח"ב סי' מ"ה כ' ע"ד השואל דבעי למילף מהך דפרק חזקת דשתיקה לחודה הויא מחילה ואהדר ליה ה' ז"ל דהא אשכחן בכ"ד דהויא מחילה כגון וכו' והדר מספק"ל בהיכא דלא הוייא \ מחילה כגון הכא בתרי שני דלא הוייא חזקה ולא מחיל מהו למהדר ביה נהי דמסתמא לא אמרינן דמחיל אבל בבא לצאת ידי שמים שהודה יש. ללמוד מכאן דהוייא מחילה וכו' ע"ש וצריך להתישב בדבר:
וראיתי לה' מח"א ז"ל בנמוקיו על תשו' הרב ז"ל שכתב ואהמ"ר אתמהה שלא ראה מ"ש מרן הב"י על תשו' מוהרי"קו ז"ל דלא גריס בדברי הרא"ש ז"ל וידע ע"ש והאחרון הכביד דשם סימן קי"ב נשאל בשליח ששנה מדעת משלחו שהוא בע"ה וכשהודיעו שרטט וכתב לו מה שעשית כבר עשוי והשיב כל שלאחר מעשה אמרה לאו כלום היא ומסיק וכתב ובנ"ד הגם דאמ"ל מה שעשה עשוי לאו ריצוי הוא דה"ק ליה מה שעשית כבר אין להשיב דאין אחר המעשה כלום וע"ע אין רצוני לאבד את זכותי אלא שידו על העליונה רצה נוטל את שלו רצה נוטל את חליפיו ומה שעשה לזכות עשוי אבל לחובה אינו עשוי וכו' ועוד שלאחר מעשה אפי' אמר דברים שמורים שהוא מתרצה לאו מידי הוא כדאמרינן בפרק א"מ גבי בוסתנא דמרי בר איסק ה"נ משום כסופא הוא דכתב ליה הכי וכו' ע"ש ולפ"ד מ"ש הרמב"ם ז"ל והסכים לדבריו ר"ל בשפה ברורה ודעת שפתיו ברור מללו ולא מלשון שמורה שנתרצה סגי ליה וכ"ש בדשתק דאמ"ל כדי שתהיה ידו ע"הע כדכתב הרב ז"ל והרב הדרישה ז"ל כמו שנאמר מיהו מאי דתלי הרב בטעמא דכסופא מהך דבוסתנא וכו' נראה לענ"ד דלא ראי זה כראי זה דהתם ה"ט דכיון דירדו שלא מדעת בעלים ודאי כסיפא להו מילתא ותלינן בה שפיר דילמא משום כסופא הוא דאמר ליה הכי אבל בענין משא ומתן של שות' הא קא חזינן דבכל יומא ויומא אתגורי אתגור ודינא ודיינא ועוד מאן לימא לן דאפילו על ידי הכתב שלא בפניו איכא למתלי בטעמא דכסופא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ויפה דן ויפה הורה הרב דברי ריבות ז"ל סי' קל"ד דהסכמה ע"י הכתב מהנייא שפיר ואל תשיבני דה' דברי ריבות ז"ל מיירי בהסכים עמו קודם מעשה דבכ"הג ליכא משום כסופא וה' מוהרימ"ט ז"ל מיירי לאחר מעשה הוא דקאמר דהרב דברי ריבות ז"ל מייתי סייעתא לדיניה מדברי הרמב"ם בעבר ואח"כ הודיעו והגם דיד הדוחה נטויה לדחות ולומר דהכי קא גמיר מדברי הרמב"ם ז"ל דאפילו לאחר מעשה אם אח"כ נתרצה ש"ד אמנם על ידי כתיבה ל"מ אלא קודם מעשה הא ודאי בורכא היא:
וראיתי לה' פמ"א ז"ל ח"א רי"סו פ"א דפשיטא ליה בדעת הרמב"ם ז"ל כדעת הסמ"ע וה' מוהריב"ל ז"ל דבעינן עד שיסכים עמו בפירוש ע"ש ולא נרגש מתשו' הרא"ש ומוהרי"קו ז"ל גם בסימן פ"ט דף ק"ס ע"ד פסק כדעת הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל ע"ש ובח"ב סו"סי ע"ח דמייתי מדוכתי טובא דשתיקה כהודאה דמיא והם מהראיות שהביא הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"ב סי' מ"ה והתימה שהעלים עין של מעלה מתשו' זו מיהו לענין דינא שפיר פסיק ותני כיון דקודם שהכניס הפשתן הוה מצי לממחא בידיה ולא מיחא שתק"ו יחדו דשתיקה דקודם מעשה פשיטא דכהודאה דמייא וכן מצאתי להרב מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליהו ס"סי ק"י דף ס"ב ע"ג שכתב דלאחר מעשה בעינן עד שיאמר בפירוש רוצה אני וכדעת הסמ"ע וה' מוהריב"ל ז"ל ע"ש וצופה הייתי להרב תפארת שמואל בנמוקיו לטוש"ע סי' קע"ו סל"ח שעל מה שכתב הרא"ש ז"ל והדין עמו ויטול הריוח וכו' כתב ז"ל משמע דמטעם דתועלת השותפות הוא דפסק כן וכו' עכ"ל דעת עליון כדעת הרא"ש והטור ז"ל דשתיקה לחוד לא מהנייא וכדעת הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל והנמשכים אחריהם:
וחזיתיה לה' מש"ל ז"ל בפ"ה מה' שותפים שכתב והסכים למעשיו וכו' לאו דוקא שאמר הן בפירוש אלא כיון דידע ושתק ולא מיחה קרינן שהסכים למעשיו וכו' וכ' מוהרימ"ט ז"ל דאחר מעשה אפילו אומר דברים שמורים שנתרצה לאו מידי הוא והנה רבינו כתב וכו' וזה שלא כדברי הרב עכ"ל ואחה"ר לא ידענא מאי קאמר דהרב מוהרימ"ט ז"ל לא מיעט אלא דברים המורים כגון מ"ש ה' ז"ל שאמר לו כבר עשיתי דר"ל אין להשיב כמ"ש שם אלא דבעינן שיאמר שנתרצה בפירוש ולא לישנא דמשתמע לתרתי אנפי וכדתרגמוה סבי הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל וכתב עוד הרב מש"ל ז"ל ומאי דאייתי מעובדא דמרי בר איסק קשה למה גם וכו' ולא גלה סודו ואפשר דק"ל מאי דדייקנא בעניו':
ועלה מן האר"ש דדבר שהוא קודם מעשה ונמלך בו ושתק א"נ כשעשה מעשה בפניו ולא מיחה בו כההיא דשומר שמסר לשומר בפני בע"ה שנת' בדברי מור"ם סי' אר"ץ סכ"ו שתיקה הויא כהודאה אבל לאחר מעשה דעת הסמ"ע ומוהריב"ל והרב מוהרימ"ט וה' משפט צדק והרב דברי ריבות וה' תפארת שמואל וה' אדרת אליהו ז"ל הרי שבעה נסיכי אדם סברי מרנן עד שיאמר בפירוש רוצה אני בשפה ברורה אבל בשתיקה לחוד לא מהנייא ולדברי ה' מוהרימ"ט ז"ל אפי' אמר דברים שמורים שנתרצה לאו מידי הוא. וזה חזיתי ואספרה לרב"א ז"ל במקובצת בפ"ג דמציעא במ"ד לדף ל"ז שכתב ומכאן נראה שאם יש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יענה דלאו כהודאה דמיא ושכ"כ תוס' שאנץ ע"ש וכ"ש בשות' דאיכא למתלי דידו ע"הע כמ"ש ה' הדרישה ומוהרימ"ט ז"ל כמדובר:
ולעומת זה הרב מוהר"י יפה ז"ל המובא בתשו' מוהראנ"ח לא ס"ל הכי אלא שתיקה לחודה מהנייא ומוהרי"קו ז"ל לפי גירסתו בהרא"ש ז"ל ולפי מ"ש הרב ב"י ז"ל משא"ך דעת הטור לדעת הנך רברבתא דלא מהני. גם מוהרי"קו ז"ל לא אמרה אלא כנדונו שכבר ראה שהיה הנהגתו בחנות וכמו ששיערנו בעניותין בתשו' הרא"ש ז"ל ואהא שפיר מסייע למילתיה מתשו' הרא"ש ז"ל וכדכתי' וה' מוהרשד"ם ח"מ סוף סי' כ"א נדונו שלאחר שהודיעו לשותף חבירו עמד ופרע שני פרעונות ופסק דתו לא מצי למחות ומדברי הרמב"ם ז"ל הללו ע"ש התם כיון דעבד עובדא ופרעיה בפירוש ודאי כמ"ד רוצה אני ובסי' רי"ט נשאל על שותף ששינה והודיעו אח"ך ושתק ופשיטא ליה מדברי הרמב"ם ז"ל הללו דשתיקה מהניא ע"ש אלא דמהא לא אריא דאחר ששמע ושתק עמד וקבל הסחורה שהביא חבירו כמ"ש בדברי השואל ובתשו' הרב ז"ל וכיון שעשה מעשה אין לך רצוי גדול מזה אמנם בסי' קע"ט ושס"ח דמייתי לדברי הרמב"ם ז"ל הללו למגמר מנייהו בק"ו להיכא דעביד מעשה ש"מ דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו בדלא עביד מעשה אחר שהודיעו אהנייא ליה שתיקתו וכנראה דהרב ז"ל לא פסיקא ליה כדעת הרמב"ם ז"ל והראיה שלא הביא דברי הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל דשמועותיהם שגורות בפיו כל יומא בבי מדרשא ולחלוק עליהם אם לא נראה בעיניו אלא ש"מ דאין ולאו ורפיא בידיה וסבר לה מר דלא אתייא מק"ו כפי פשטן של דברי הרמב"ם ז"ל אלא בדברי הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל סו"ס הדין דין אמת ותיתי במה מצינו בנתרצה בפירוש דמהני ה"נ בעושה מעשה והרב אדרת אליהו ז"ל שם הביא תשו' הרב מוהרשד"ם ז"ל דסי' רי"ט למילף מינה בדעבד בה מעשה חשיב לשתיקה כהודאה ע"ש מיהו מתשו' סי' קמ"ט ושס"ח מוכח אפילו בדלא עבד מעשה וכדכתי' ואיכא למימר דאי ס"ל לה' מוהרשד"ם ז"ל כד' מוהריב"ל והסמ"ע ז"ל דבעינן שיאמר רונה אני אע"ג דעבד מעשה לא משוינן ליה כמ"ד במל'א פו'ם ונראה דגם הוא ס"ל דידע ושתק לא הוי כלום:
וכדו חזיתי להרב בני אהרן ז"ל סי' מ' שגם הוא ז"ל שאול נשאל בשותף ששינה ואח"ך הודיע לחבירו ושמע ושתק והשיב דמדברי הרמב"ם נראה ברור דבעי' שיאמר בפירוש דאלת"ה לישמועינן רבותא טפי דאפילו שתק וכו' וגם מתשו' מוהרש"ך ז"ל נראה דבעי הסכמה למעשיו לפחות בדברים בעלמא ואח"כ הביא דברי הרא"ש ז"ל בתשו' בענין אחיו של ראובן וכו' וכתב הרי שאע"פי שידע ראובן משותפות לוי עכ"ז לא נסתייע הרא"ש ז"ל מטעם זה אלא משום דגם הוא בידו לעשות מה שנראה לו שהוא תועלת וכו' ונראה דגם הוא ס"ל דידע ושתק לאו כלום היא וכו' ע"ש וזה כדעת הרב תפארת שמואל ז"ל אשר הונף ואשר הורם ונרגש עוד הרב ז"ל בתשו' הרא"ש ז"ל לגי' הטור דראובן ידע וא"כ איך טוען שמעון לא הודעתני ומאי דניחא בשנויא בתרא ע"ש גם הרב"ח ז"ל תירץ כן ע"ע ואולם ה' הדרישה והסמ"ע דחו תירוץ זה ממשמעות הלשון ע"ע ובדברי הסמ"ע לק"מ שלא הודיעו ר"ל בשעה שנשתתף עם אחיו אלא אח"כ וכן מוכח מדברי הלבוש ע"ש וכן בקדש חזיתי לה' כרם שלמה ח"מ סימן מ"ט תשו' מהרב בנו ה' דבר משה ז"ל ואסף איש טהור רוב הדיעות וכתב שם בתו"ד בתר מאי דרמי ומקשי על דברי מוהרשד"ם ז"ל ונראה דמשו"ה לא חש הרב פמ"א ז"ל שם לפחות להזכיר דברי מוהרשד"ם ז"ל הללו ופסק בהחלט בלי שום חולק דצריך שיסכים עמו בפירוש וכו' וכללא כייל דמוהראנ"ח ומוהרשד"ם ז"ל ס"ל דאפילו לאחר המעשה השתי' מהניא ולדעת מוהריב"ל והסמ"ע והרב בני אהרן וה' פמ"א וה' מוהרימ"ט ז"ל אפילו בדברים שנתרצה לא מהני ע"ש:
והנה בעתה ראיתי להרב מוהר"א ששון ז"ל סו"סי ק"ץ הביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו וגירסתו בה כגי' הכתובה בשאלות ושמעון לא ידע וכו' ומינה דן את הדין בשות' שנעשה ערב לזולת שנראה לו שזה הוא לתועלת השותפות דחייבים השותפים בהפסד שנמשך מאותה הערבות ע"ש ולפי גי' הטו' ומהרי"קו ז"ל לא מן השם הוא זה אלא משום דידע ושתק אבל כל היכא דלא ידע מאין הרגלים לחייב את השותפים אמנם מסגנון קושית מרן ז"ל בב"י דלמה הוצרך לטעם תועלת השות' כיון דידע ונתפייס וכו' מוכח דכל חד מהנך תרי טעמי דכתב הרא"ש ז"ל תסגי ליה לחייב השות' ומשום מאי דאיתשיל קמיה דמהר"א ששון ז"ל דזה בדלא ידע השותף נקט לה"ט לפום גירסת השאלות כך נראה ליישב דבריו אע"ג דהרב ז"ל נקט נפשיה בקציר"י דלא אייתי לגירסת הטור ומוהרי"קו ז"ל ושלא כדעת הרב תפארת שמואל וה' משפט צדק והכנ"הג ורב"א בתשו' סי' מ"ג פסק לנדונו מתשו' הרא"ש ז"ל לפי גי' הכתובה בשאלות דשמעון לא ידע אלא משום דנ"ל תועלת השותפות קיים השכירות והדר ק"ל מגירסת הטור ז"ל והא ק"ל על גי' הטור דראובן לא טען אלא שהוא לתועלת השותפות ותירץ דמיירי שהודיעו תוך זמן השותפות והדר ק"ל מתשו' ה' מוהרי"קו ז"ל דק"א ע"ב דידע שמעון בשותפות אחי ראובן והוא ק"ל עליו דהרא"ש ז"ל אתי עלה משום דנראה לו שהוא לתועלת השותפות וניחא ליה משום דראובן נכנס בהנהגת החנות ועוד טען ראובן דכדין שתפו עמו דע"כ לא אמרו דלא ישתתף בה עם אחרים אלא עם אנשים זרים וכו' אבל להשתתף עם אחיו לא אמרו והיה נ"ל תועלת בחברת אחיו וכו' ורות עועים לא יבא ביניהם וכו' והשיב הרא"ש דהדין עם ראובן ול"ש ידע שמעון שאח ראובן היו לו מעות בשותפות לא שנא לא ידע כל שנ"ל תועלת השותפות חברת אחיו וכו' הרי הוא עשוי והשתא שתי הנוסחאות עולות כאחד לענין דינא עכ"ל. ולפ"ד הרב ז"ל דוקא אחיו דאיש באחיו ידובקו וכו' דין מינה דעת רב"א ז"ל בנשתתף עם איש זר ולא הודיעו בתחלה אע"פי שהודיעו אח"כ ושתק איכא למימר דס"ל כה' מוהריב"ל וסיעתא דשמיא ז"ל דקיימי כוותיה:
ואתה תחזה דהרב כרם שלמה ז"ל שם הוה מסדר סדר המערכה דמוהראנ"ח ומוהרשד"ם ז"ל ס"ל דאפי' הודיעו לאחר מעשה ושתק הו"ל כמסכים למעשיו אמנם מוהריב"ל והסמ"ע והרב בני אהרן וה' פמ"א וה' מוהרימ"ט ז"ל ס"ל דלא חשיבא הך שתיקה כהסכמה למעשיו כמו שנאמר ולפי שהרב ואביו ז"ל הם מגדולי רבני שאלוניקי יע"א וידוע דהם ז"ל דנים ומקיימים דגל הקי"ל דכל היכא דאיכא תרתי מרבוותא דקיימי בחדא שיטה אע"פי שכל חכמי ישראל חלוקים עליהם מצי מוחזק למימר קי"ל כוותייהו דהנך תרי רבוותא כמ"ש ה' מוהרי"קו ז"ל והובא בהכנ"הג סימן כ"ה בכללי הקי"ל ע"ש דין גרמא דהרב ז"ל בספר דבר משה ס"סי כ"ה כתב דמצי המוחזק למימר קי"ל. ואנן בדידן לא דיינינן בדיני הקי"ל אלא דכל מלתא דלא ברירא לן בדברי הש"ע אזלינן בתר רוב דיעות והיכא דפלוגתייהו בהבנת דעת מרן הש"ע ז"ל נקטינן כדעת הסמ"ע ואנן בדידן תרתי איתנהו הסכמת הסמ"ע דבעינן שיסכים בפירוש ושכן מטין דברי הרב הלבוש ז"ל כדכתיבנא גם אשו"ר נלוה הרב מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קל"ד וה' מוהרש"ך ז"ל כנראה מדברי ה' בני אהרן:
וכעת מצאתי תשובה שלימה לה' מוהרש"ך ח"ג סי' צ"ח קרי בחיל דשתיקה לאו כהודאה דמיא אלא שלא זכה להשיבו ולענ"ד גם רב"א ז"ל הכי ס"ל והרב משפט צדק וה' תפארת שמואל וה' אדרת אליהו וה' כרם שלמה תשו' בנו ואביו שר המסכי"ם נמצאת אומר דלפי דעתי פח'תת היא י"ג מכילן דרחמי אהדדי בחדא שיטה קיימי ולכי אמרת דלית מנייהו תרי או תלת אכתי הנך עשר הויין:
ובצפיתנ"ו צפינ"ו לגאון ירושלים ע"הק תובב"א הרב זרע אברהם ז"ל ח"מ סימן ו' הביא תשובה מהרב פרח שושן ז"ל כששמע לאחר מעשה ושתק והוכיח מפ"ק דקידושין דשתיקה לאחר מעשה לאו כלום היא ואח"כ הביא דברי הרב מוהריב"ל ז"ל ומאי דדייק מדברי הרמב"ם ז"ל גם דברי הסמ"ע ז"ל ודברי מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' קי"ב ותי' דבריו ממאי דדייק ג"כ המש"ל ז"ל וכדכתי' בעניו' ת"ל. ואח"כ כתב הגם כי לכאורה מדברי מוהרי"קו נראה הפך דברי מוהריב"ל והסמ"ע ז"ל והדר פריק לה בדף פ"ד סוף סי' ע"ג דלא אמרה למלתיה אלא בנדון שלפנינו דהיינו ששתפו השכיר בהנהגת החנות וכו' ע"ש שהאריך ואלו בסי' ח"י דקל"ו כתב עינינו הרואות להקת הנביאים רובא דמינכה פירשו דבריה' ובהס'כמה עלו דשתי' לחור מהניא דאין לנו לסמוך על הסתום ודיוקא דלישנא דהרמב"ם ז"ל וכו' עין רואה מה גובריה ורב חיליה דהדיוק דדייק הרב מוהריב"ל ז"ל מוסכם מה' משפט צדק ז"ל וה' בני אהרן ז"ל וזולתם:
גם מ"ש דרובא דמנכר בהס'כמה עלו וכו' השתא מיהא דרבים אשר אתנו דקיימי כסברת מוהריב"ל והסמ"ע ז"ל כמו שנתבאר דה' מוהר"ם חיון ז"ל הסכים עמו בסתם אמנם הרב מהר"י פונק"ו ז"ל טעמא טעים משום דהויא שתיקה דקודם מעשה דאפילו הסמ"ע ז"ל מודו ע"ש מה שהאריך והרב בית יהודה ז"ל במנהגים דף קי"ט הביא דעת ה' מוהראנ"ח ומוהרשד"ם ושזו דעת מרן והסכים עמו רבו מוהר"ש צרור ז"ל ורואה אני שהרב ז"ל לא שלטו מאורי עיניו בדברי הפוסקים שכתבנו ומה שנסתייע מדברי מר"ן הב"י כבר כתבתי מאי דנלע"ד ועיין בדברי מרן בש"ע סי' פ"א ס"ז:
ואחז"ר ראיתי לה' נאמן שמואל סימן ק' דקכ"ז שדעתו נוטה לדעת מוהראנ"ח ז"ל ומוהרשד"ם ז"ל וכעת ראיתי לה' סמא דחיי ח"מ סימן ב' ולה' קרית מלך רב ז"ל ח"א בתשו' סי' ז' שעמדו בענין זה וחולשת המזג עתקה גם גברה חזיא לאצטרופי בהדי מגמר עתיקא דין גרמ"א דעצירא"ה להשתעשע בהם עם שיח סוד שרפי קדש ז"ל וע"ע בטוש"ע סימן קל"ח ובהג"הט והרב בני חיי שם ובחלק א"הע סי' ל"ח בהג"הט ובהגהב"י אות כ"ג במנהגים ופארות וסעיפים הנאמרים באמת בפרטי השתיקה: