ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות ריח
שעבוד לוה ששעבד נכסיו למלוה ומכלל הנכסים יש לו שט"ח על אחרים ונלב"ע וחל"ש וקדמו בניו והגבו אותם השטרות לבעלי חובות של אביהם והמלוה טוען שאותן השטרות כבר נשתעבדו לו דשטרות נמי נכסי מקרו כתב הרשב"א ז"ל סי' תתקי"ר ועוד שאפילו שעבדם לו בפירוש לא עשה ולא כלום שהשטרות אין גופן ממון וכו' ואם משום נכסי דלוה אותם נכסי' אפי' גבה אותם לבסוף הן כשעבוד שנשתעבדו לו ועדין לא גבה אותן וקי"ל כרבא דאמר בפ' כל שעה ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכו' וה"ה למי ששעבדן ואפי' בפי' וכו' עכ"ל אע"ג דשפיר מצי לשעבד דיכתוב לו דקנה ודיקנה היינו לכי קנה אבל שעבד המשועבד לו ל"מ משעבד כיון דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכ"כ בסי' אלף קי"א משם הרמב"ן ז"ל דאפילו הגיעו זמנו אינו יכול להקדישו או למכור הקרקע של לוה ע"ש ומרן בסי' קי"ז הביא תשו' הרשב"א מחודשין א' שכתב וז"ל מה שאמרת שהאפותיקי שעשתה להם היה קודם שזכתה היא בהם במעשה ב"ד שלה איני רואה לה בכך שום זכות ואע"פי שיש לדון בדבר הדין כך הוא עכ"ל וראיתי להכנ"הג סי' ק"א אות ט"ו בהגהב"י שעל מ"ש מרן תשוב' הרשב"א ז"ל סי' אל"ף קי"א שכתב ובקרקע עצמו דוקא מקדיש או מוכר שמפקיע הקרקע מן הלוה אבל מ"מ יכול למשכנו אפי' באפותיקי מפורש הואיל והלוה יכול לסלקו במעות וכ"כ הרשב"א ז"ל והביאה רבינו המחבר סי' קי"ז עכ"ל ובאמת שהדברים הללו פשוטים וכך עלה במחשבה אלא דאי קשיא הא קשיא מהך דסימן תתקי"ד פסיק ותני דלא מצי משעבד נכסי הלוה אע"פי דלא מפקיע הלוה מקרקעו וכבר ראיתי לה' פמ"א ז"ל ח"א שהצריך עיון בזה ע"ע. ובאמת דמרן ז"ל הביא תשו' הרשב"א ז"ל הלזו בתכלית הקיצור לדעת על מה אדניה הטבעו ובארבעה חלקי תשו' הרשב"א ז"ל לא מצאתיה והנראה דאין האשה הזאת באה לזכות בקרקע מחמת כתובתה דאי הכי הו"ל למכתב קודם שיגבו לה ב"ד ולא קודם שזכתה במעשה ב"ד אלא נראה שהקרקע שלה הוא ויצאו עליו עסיקין לאפוקי יתה מינה ומאי דביני ביני עשתה אותו הקרקע אפותיקי לאחרים ולאחר גמר דין העמידו הקרקע בידה א"נ הקרקע שביד אחרים קרא עליו ערער לאפוקי מנייהו ועד שלא נגמר הדין שעבדה אותו בתורת אפותיקי ובסוף זכתה לדינא בכ"הג דן ידין הרשב"א ז"ל דחייל השעבוד למפרע דאיגלאי מילתא למפרע דדידהו הוא ודידה קא משעבדא דבכל הני גווני לא מצי לסלוקי בזוזי ולא ממעיט הרשב"א ז"ל אלא נכסי דלוה דמצי לסלוקי למלוה בזוזי וכדכתי':